האירגון העולמי של התנועה העברית שקם לפני מלחמת־העולם והתפורר במשך שנות המלחמה, לא חדל מלבקש את תיקונו.

עוד בזמן הקונגרס הי“ב (1921) בקרסלבד נבחר ועד מרכזי ועליו הוטל להתחיל באירגון העבודה וריכוזה. הועד ולשכתו קבעו את מקום מושבם בברלין. מסיבות שונות לא עלה בידי הנבחרים בקרלסבד למלא את התפקיד שהוטל עליהם. אבל עסקני “תרבות” למקומותיהם דרשו מהמרכז, שיתחיל בפעולה מאומצת. ועידת “תרבות” ברומניה קבלה החלטה מפורשת בדבר קביעת מרכז עולמי של “תרבות” בברלין; אף ההסתדרות העברית באמריקה קיבלה החלטה מעין זו. בראשית דצמבר 1922 נתכנסה בברלין מועצת סופרים עבריים ועסקני־”תרבות“, שהחליטה לייסד לשכה מרכזית לעניני “תרבות” בברלין. לחברי הלשכה המרכזית נבחרו: מ. אהרונסון, ד”ר ש. ברנפלד, ש. בן־ציון, ד“ר מ. הלפמן, א. חרמוני, ד”ר פריץ לוינשטיין, ד. מירנבורג, ד“ר א. קצנלסון, משה קליינמן, ברוך קרופניק, א. קוצנוק, ד”ר מ. רוזנשטיין וש. ז. פוגצ’וב.

על הלשכה הוטל לרכז את הידיעות על כל הנעשה בעולם התרבות והחינוך בכל תפוצות ישראל, להספיק להסתדרויות המקומיות את הידיעות הדרושות על זרמי־החינוך השונים, על הספרות החינוכית ועל מפעלים חינוכיים ההולכים ונעשים בארצות שונות, לרכז ולכנס את כל הכוחות התרבותיים הנמצאים עכשיו בברלין ולהכשיר את הקרקע לקריאת קונגרס עולמי לעניני “תרבות”.

על יד הלשכה המרכזית נוסדה, תחת הנהלתו של ש. ז. פוגצ’וב, ועדה פדגוגית מיוחדת, שמתפקידה היה לבוא לעזרת המורים והמוסדות הפדגוגיים העבריים בכל השאלות הנוגעות לתיקונו של ביה"ס העברי ולהשתלמותו המקצועית של המורה.

בשני למאי 1923 נתכנסה בברלין, ע“פ יזמתה של הסתדרות “תרבות” בפולין, ועידה מכוננת של כל ההסתדרויות הארציות של “תרבות”. ועידה זו נפתחה חגיגית באולם “לוז’נהויז” בנשיאותו של ד”ר ש. ברנפלד ונמשכה שלשה ימים. בועידה השתתפו צירי פולין, לטביה, ליטא, בוקובינה, אנגליה וגרמניה. אחרי נאומו של ח. גרינברג, שברך את הועידה בשם האכסקוטיבה הציונית, הרצה ד“ר י. טהון על “מהותה ותפקידיה של עבודת־התרבות העברית”. צירי הארצות (גרדון בשם פולין, טרויב – בשם ליטא וכו') מסרו דין־וחשבון על תנאי־העבודה והתפתחותה במקומות והדגישו את הצורך לרכז את כל הפעולה בידי מרכז עולמי. הרצו עוד: ש. ז. פוגצ’וֹב – על שאלת ההסתדרות, מ. אהרונסון – על השאלה הכספית, וב. קרופניק – על הוזלת הספר העברי. בכל ההרצאות הוטעמה השאלה ההסתדרותית, שבה מתחבטים ראשי התנועה במשך עשרים שנים ללא פתרון. הועידה אישרה מצד אחד את העובדה המרנינה, שתנועת התרבות העברית וביחוד החינוך העברי הכו שרשים וכבשו עמדה בצורה בחיי המוני העם לארצות־פזוריהם; אבל מצד שני באה לידי גילוי ההכרה, שהתנועה לא תגדל ולא תגבר, אם לא יווצר מרכז מנהל עולמי ואם הציונות הרשמית לא תמלא ע”י מוסדותיה המרכזיים את חובתה כלפי התנועה העברית.

הועידה הכריזה על ייסוד ההסתדרות העולמית “תרבות” ובחרה בלשכה מרכזית. על הלשכה הוטל לגשת לאירגון ההסתדרות העולמית ולכנס – אחרי ההכנות הדרושות – קונגרס עולמי של הסתדרות “תרבות”. בתור חברי הלשכה המרכזית נבחרו: שאול טשרניחובסקי, משה קליינמן, ש. פוגצ’וב, מ. אהרונסון ול. לוינסון. מלבד זאת נבחרו 3 באי כוח של ההסתדרות הארצית בפולין ושנים שנים מכל יתר ההסתדרויות.

המילאה ההסתדרות החדשה את התפקידים אשר הוטלו עליה? העלה בידיה לארגן את התנועה העברית ולהוציאה אל המרחב? 5 שנים עברו מאז הוסדה בברלין, אבל במשך הזמן הזה לא נצטיינה בהישגים תרבותיים חשובים. מפעולות הלשכה יש להזכיר: שליחת מלאכות “תרבות” לארצות הברית. חברי המלאכות היו ד"ר י. טהון וח. גרינברג. תפקידיהם היו – לעורר את עסקני אמריקה לפעולת־עזרה למוסדות החינוך והתרבות העברית באירופה וכמו כן לעוררם לעזרה עצמית, להגברת התנועה העברית באמריקה גופא. ואם לא הצליחה ביותר המלאכות במילוי תפקידה הראשון, הנה עלה בידה לעורר את הרוחות בארצות הברית מסביב לרעיון האירגון התרבותי של היהדות העולמית.

הלשכה המרכזית הוציאה גם ירחון עברי לעניני חינוך ותרבות “עתידנו”, בעריכתם של ח. גרינברג וצ. ויסלבסקי. הופיעו רק שתי חוברות.

כדי להגביר את כח השפעתה של הלשכה, הורחב ההרכב האישי שלה. מלבד החברים הנזכרים נבחרו אל הלשכה המרכזית: ח. נ. ביאליק, י. גוטמן, ח. גרינברג, צ. ויסלבסקי, ה. זלטופולסקי, ז. ז’בוטינסקי,ד“ר י. טהון, שמריהו לוין, י. ניידיטש, נ. סוקולוב, ד”ר מ. סולובייצ’יק, שושנה פרסיץ וד"ר א. קצנלסון.

ליועץ קבוע בעניני מדע ובשאלות פדגוגיות הוזמן ע"י הלשכה פרופ. דוד קויגן.

כפי שאמרנו לא הצליחה הלשכה המרכזית למלא את התפקיד אשר הוטל עליה. חמש השנים שעברו לא שינו דבר ולא חידשו דבר. אירגון התנועה בהיקף העולמי הלך ונדחה מפני האירגון החלקי והמקומי של הסתדרויות “תרבות” שבארצות אירופה המזרחית. אירגון חלקי כזה יש לראות בשתי ועידות שנתכנסו זו אחרי זו בריגא ובצופוט.