בחורף שנת 1927 התקיימה בריגא ועידת שלש ארצות, לטביה, אסטיה וליטא, בהשתתפות בא־כחה של “תרבות” בפולין. בועידה השתתפו 86 צירים, מהם 16 צירים מליטא, 1 מאסטיה ו־69 מלטביה. מטעם המרכז הפולני השתתף בועידה מ. גרדון. הועידה טיפלה בשאלות המעשיות המשותפות של שלש הארצות.

בועידה הרצו: ד“ר פלדשטיין על מהות החינוך העברי, מ. כהן על מצב התנועה העברית בליטא, ד"ר ברנשטיין – על ה”תרבות" באסטיה, מיכלסון על העבודה העברית בלטביה, נ. גרינבלט – על הספרות והעתונות העברית, מ. גרדון – על “תרבות” בפולניה, ד. ליפץ – על הסתדרות “תרבות” בבלטיקום ונ. פרוחובניק – על ארץ ישראל והחינוך העברי. השאלה החשובה ביותר היתה: הקמת הסתדרות “תרבות” בלטביה, שפיגרה בעבודתה התרבותית־חינוכית לרגלי חוסר מרכז מנהל. הועידה הקימה מרכז זמני בשביל לטביה, והטילה עליו לארגן ולרכז את העבודה העברית. אל המרכז הזמני נבחרו א. סובולביץ, ד"ר י. הלמן, ד"ר וסרמן, מיכלסון, ד"ר סגל ואחרים.

יחד עם זה נוסד משרד בַּלְטִי של “תרבות”; למקום מושבו נקבעה קובנה. על המשרד הבלטי הוטל לדאוג להתאמת הפעולה החינוכית וההסתדרותית בשלש הארצות, לתמיכת מוסדות החינוך והתרבות המשותפים וליצירת קשרים בין מרכזי “תרבות” הבלטיים ובין המרכזים האחרים שבאירופה המזרחית.

בהתאם להחלטה זו נהפך הבטאון של “תרבות” הליטאית, “נתיבות”, לעתונה של ההסתדרות הבלטית החדשה.

בשאלת הפצת הספר העברי החלט לייסד קואופרטיבה בלטית, אשר תבסס על יסודות משקיים את הפצת הספר העברי בשלש הארצות.

הועידה הבלטית דנה ג"כ בשאלת הכנסיה העברית העולמית. אחרי ויכוחים נלהבים בשאלת מקום הכנסיה החלט להסכים לכינוס הכנסיה בארץ־ישראל בתנאי, שמרכז ההסתדרות העולמית שייבחר בכנסיה יימָצא באירופה.

האירגון החלקי הזה היה אחת התחנות הקטנות בדרך הגיבוש של התנועה. תחנה יותר חשובה היתה הועידה בצופוט, ששימשה מעבר מגיבוש לראשית הכינוס והאיחוד. אבל הדרך אל האיחוד הגמור עוד היתה רחוקה…