האוירה ששלטה בקונגרס לא היתה בדרך כלל נוחה בשביל שאיפות העברים. התנאים המיוחדים שבהם היה נתון הקונגרס, צל־הרצח הכבד, אשר העיק על ציריו, הטרגדיה של יהודי גרמניה, התחדדות היחסים בין המפלגות הציוניות¹ – כל אלה לא היה בהם כדי לעורר בקונגרס התענינות יתרה בעברית. אבל עד מהרה נוכחו העברים, שיש כאן יותר מחוסר־התענינות מקרי. כמו בקונגרסים הקודמים התבלטו גם עכשיו התנגדות גלויה ונמרצה לעצם הצגת השאלה העברית על במת הקונגרס. עוד לפני הקונגרס פנתה “הברית העברית העולמית” אל ההנהלה הציונית בבקשה להציג בסדר היום של הקונגרס השמונה עשר סעיף מיוחד על עבודת החינוך בגולה. ההנהלה דחתה את בקשה ה“ברית” וקבעה בסדר היום של הקונגרס סעיף על עבודת החינוך בארץ־ישראל בלבד. בתור פיצוי הסכימה רק לתת את רשות הדיבור לבא כח ה“ברית”, שידבר בתור נואם ראשון אחרי המרצה הרשמי בשאלה החינוך הארצי־ישראלי. המשא ומתן בקונגרס גופו הנחיל מקצת־נצחון ל“ברית”: הובטח לה, שאם ח. נ. ביאליק יַרצה על החינוך העברי בארץ־ישראל, אז תנתן לבא כוח ה“ברית” הרצאה נוספת (קוֹרֵיפֵרַט) על החינוך העברי בגולה. אבל המשורר חלה ולא יכול לבוא אל הקונגרס, וענין ההרצאה היה מוטל בספק כמעט עד סוף הקונגרס. אף בחירת הועדה לעניני החינוך בגולה נתעכבה שלא כדרך הרגיל, ורק בימי הקונגרס האחרונים, בשעה שיתר הועדות עמדו לגמור את עבודתן, נבחרה הועדה. המשלחת של ה“ברית” עמדה בפני עובדה של התנגדות מסותרת, שהמריצה אותה לגייס את כוחותיה. התנגדות זו באה לידי גילוי בולט באחת העובדות היותר מוזרות של הקונגרס, שכדאי לעמוד עליה. י. גרינבוים הכניס וביסס בקונגרס הצעה תכופה וחתומה בידי 77 צירים, שדרשה להכניס סעיף בספר התקנות של ההסתדרות הציונית, שעל פיה תנתן זכות־בחירה לקונגרס רק לצירים היודעים עברית. כדי שלא לשלול את האפשרות מאת הציונים הותיקים שאינם יודעים עברית להשתתף בקונגרסים, נתן הסעיף הנ“ל זכות־בחירה לאלה מהם, שהשתתפו בשלושה קונגרסים ציוניים. חברי ה”ברית" אף על פי שלא הסכימו – מבחינה פרינצופיונית – להרחבה כזו של זכות הבחירה, חתמו על ההצעה בכדי להבטיח את נצחונה בקונגרס. ואמנם לא היה שמץ של ספק שההצעה תתקבל. בישיבה החגיגית של מועצת ה“ברית” בפרג הכריזו טובי העסקנים העבריים, צירי הקונגרס הציוני, על הדרישה היסודית הזאת. י. גרינבוים, אבי־ההצעה, הלהיב בנימוקיו ההגיוניים את המועצה למלחמה בעד הגשמת ההצעה בקונגרס.

ופתאם – הוסרה השאלה בישיבת הקונגרס מעל הפרק על ידי… אבי ההצעה, י. גרינבוים. הסרת השאלה הזאת שלא באה במקרה מעידה, כמה גדולים היו הקשיים שבהם נתקל המחנה העברי בקונגרס.

הישיבה התחילה בהרצאתו של א. לוינסון על “מצב התרבות והחינוך בגולה”. המרצה הראה מצד אחד על הכיבושים וההישגים הכבירים של התנועה העברית בשדה החינוך העברי, אבל מאידך גיסא הדגיש את הסכנות האורבות למפעלנו התרבותי והחינוכי בגולה הן מפאת התנאים הכלכליים הקשים והן באשמת ההסתדרות הציונית המסלקת את ידיה מהתנועה העברית. פנה אל הקונגרס בקריאה, שיסייע סיוע מוסרי וחמרי ל“ברית העברית העולמית”, הממלאה את התעודה התרבותית של התנועה הציונית.

ד“ר צבי זוהר, בשם ועדת־הקונגרס לתרבות העברית בגולה, נימק את הצעות הועדה ולשם חיזוק דבריו הסתמך על עובדות, המבליטות את יחס ההנהלה וההסתדרות הציונית אל הלשון העברית. הצעות הועדה היו מורכבות משלושה חלקים: חלק אחד שאף להבטיח את מימוש ההחלטה, שנתקבלה כבר בשני קונגרסים ע”ד הקמת מחלקה מיוחדת לתרבות עברית על יד ההנהלה הציונית. החלק השני טיפל בענינים, שמגמתם היא לחזק את עמדתה של הלשון העברית בתוך ההסתדרות הציונית והחלק השלישי כלל הצעות על הקשר בין ההסתדרות הציונית וה“ברית העברית העולמית”.

ההצעות הן:

א) בשים לב, שכיבושי התרבות והחינוך העברי בגולה נתונים בתנאים של מצוקה ועומדים בפני סכנה של חורבן לרגלי המשבר הכלכלי;

שבארצות שונות נגזרה על התרבות הלאומית שלנו גזרת כליה בעקב תנאים פוליטיים מיוחדים;

שבזמן האחרון נתגברו בישראל כוחות ההרס של ההתבוללות המעשית, שגרמו לידי התכחשות לתרבות הלאומית –

מכריז הקונגרס הציוני הי"ח על הצורך החיוני לחזק ולהרחיב בגולה את הפעולה בשדה החינוך והתרבות שהם נשמת התנועה הציונית. בפעולה זו רואה הקונגרס גם אחד הגורמים העיקריים לתיקון החינוך הציוני המעמיק ולהבראה פנימית של ההסתדרות הציונית.

ב) הקונגרס מציין בצער שהחלטת הקונגרסים הט“ז והי”ז בדבר ייסוד מחלקה לתרבות עברית על יד האכסקוטיבה הציונית לא הוצאה אל הפועל ומחייב את ההנהלה הציונית להגשים את ההחלטה הזאת מיד אחרי הקונגרס.

ג) הקונגרס הציוני הי“ח מזכיר את החלטות הקונגרס הי”ז על “הברית העברית העולמית” ועל הקונגרס העברי העולמי ודורש את הגשמתן מכל הגורמים בתוך ההסתדרות הציונית.

ד) הקונגרס מחליט להקציב תמיכה מסוימת ל“ברית העברית העולמית” ולמוסדות התרבות והחינוך המרכזיים בארצות הגולה.

ה) בשים לב ששפתו הרשמית של הקונגרס לפי חוקי ההסתדרות היא השפה העברית מחליט הקונגרס, שהעתון הרשמי של הקונגרס וספר הפרוטוכולים הרשמי מוּצאים בשפה העברית.

ו) הקונגרס הציוני הי"ז מחייב את כל המוסדות וההסתדרויות הציוניות לנהל את חליפת המכתבים ביניהם בשפה העברית.

ז) הקונגרס קובע בצער, שההחלטה של הקונגרס הי"ב המחייבת את פקידי המוסדות הציוניים ללמוד עברית במשך שנה אחת לא הוגשמה עד היום הזה. הקונגרס מטיל אל האכסקוטיבה להעביר בקורת חמורה במוסדות שתבטיח את הגשמתה המידית של ההחלטה הזאת.

ח) הקונגרס דורש מהאכסקוטיבה להרחיב את עתונה הרשמי המרכזי בלשון העברית “העולם”, באופן שיוכל למלא את תפקידו בתור במה ספרותית־ציונית עברית ומקום כינוס להוגי המחשבה הציונית־עברית.

אחרי הפסקה קלה מציע יוה"ר י. גרינבוים בשם הנשיאות לקבל רק את הסעיף הראשון העיקרוני של הצעות הועדה ויתר ההצעות למסור לועד הפועל, באשר ההצעות האלו, לפי דעת הנשיאות, קשורות בשאלות האירגון והתקציב.

א. לוינסון מתנגד למסירת ההצעות לועד הפועל, באשר הוא רואה בזה שאיפה לקבר את ההצעות. להצעות אין שום קשר עם שאלות אירגוניות וכספיות. הקונגרס הוא מוסד סוברני והרשות בידו להחליט בכל השאלות ומי שמתנגד להן – יהיה לו העוז והאומץ להצביע נגד.

א. קפלן מגין על הצעת הנשיאות. ההצעה על הרחבת “העולם” אינה מענינו של הקונגרס וההצעה על ייסוד המחלקה כבר נתקבלה פעמַים והיא תלויה בכספים.

ד"ר זוהר מדגיש, שמסירת ההצעות לועד הפועל פירושה – ביטולן, וכונתנו היא להכריח את האכסקוטיבה להגשים את ההחלטות הנושנות שלא נתגשמו עד עתה. אין זאת כי יש בקונגרס אנשים אין להם העוז להצביע נגד ההצעות האלו.

היו“ר מעמיד להצבעה את כל ההצעות. רוב הסעיפים מתקבלים בניסוח הועדה. רק בסעיף ו' מושמטת המלה “ההסתדרויות”. הסעיפים ע”ד הקצבת תמיכה ל“ברית” ועל הרחבת “העולם” נמסרים לועד הפועל. נגד הסעיפים העבריים הצביעו חברי “פועלי ציון” וחלק הציונים הכלליים; המזרחי נמנע מהצבעה.

תוצאות ההצבעה הן בלי ספק נצחון ה“ברית”, נצחון הקונגרס העברי. הקונגרס ברובו המכריע הפגין את נאמנותו ורצונו ישר־הקו ביחס לקדשי התנועה ולא נמשך אחרי הלהטים התכסיסיים של כל מיני חובבי שפת עבר ושונאיה. סימן מובהק לרצון זה היתה גם השתלטות הלשון העברית בקונגרס הי"ח במידה שלא ידעוה הקונגרסים הקודמים. נצחון העבריות הוא אולי הנצחון המוסָרי היחידי שנחל העם העברי בקונגרס רב־הסבל הזה. אבל ערכו יהי ערך של ממש, אם יהָפך למקור מעשים וכיבושים חדשים, אם יפעיל את הכוחות העבריים לבנין ויצירה, אם יקים תנועה עברית עממית, אשר תכבוש את הציונות ותלך לפניה ולא תגרר מאחריה חלושה ועלובה, כפי שנגררה במשך שלושים וחמש שנה…