היסוד המכריע בתנועה – הם נושאיה ומגשימיה, כלומר החוגים הציבוריים שעליהם היא נשענת. המחנה העברי בכל העולם מתחלק לשלשה גושים גדולים. הגוש הראשון מקיף את המעמדות התרבותיים, כלומר הציבורים הקשורים בתנועה העברית קשר של אינטרס. אל הגוש הזה שייכים:

1) חוגי הסופרים והאמנים העבריים.

2) מוסדות חינוכיים מכל הסוגים הכוללים:

א) את ציבורי ההורים;

ב) ועדי ההורים;

ג) אגודות התלמידים.

3) עסקני “תרבות”.

4) אירגונים למען התרבות עברית, כמו מועדונים עבריים, “ברית דוברי עברית” וכו'.

הגוש הזה המצטיין בטיבו ואיכותו מקיף את החוגים היותר פעילים של התנועה העברית.

על הגוש השני נמנות המפלגות וההסתדרויות הציוניות המכירות בלשון ובתרבות העברית, ואלו הן המפלגות:

הסתדרות הציונים הכלליים. תומכת בתנועה העברית ובפעולתה. נלחמת בארצות שונות בעד זכויותיהם המדיניות של הלשון העברית והחינוך העברי. חלק קטן של ההסתדרות נוטה לדו־לשוניות חינוכית. ההסתדרות היא פסיבית בשדה הדיבור העברי.

מהחלטות המועצה הארצית של ההסת. הציונית בפולין (22–23 לאוקטובר 1933).

המועצה של ההסתדרות הציונית בפולין מביעה את הכרתה ל“ברית העברית העולמית” על מלחמתה בקונגרס הציוני הי"ח למען השפה, התרבות והחינוך העברי.

המועצה מחייבת את כל החברים של ההסתדרות הציונית:

א) לקחת חבל פעיל בעבודותיה של תנועת “תרבות” ולהגדיל את השפעתה של ההסתדרות הציונית בתנועה זאת;

ב) לדאוג לבתי הספר “תרבות” הקיימים ולהקים חדשים במקום שאינם;

ג) לשלוח את הילדים רק אל בתי־הספר של “תרבות”;

ד) לתמוך במוסדות “תרבות” המרכזיים והמקומיים ולהשתדל בדבר תמיכות ל“תרבות” בתקציבי הקהילות והעיריות;

ה) להשליט את העברית בחיי הציונים.

הסתדרות ברית הצוה"ר. (הרויזיוניים).

ההסתדרות תומכת בתנועה העברית ועומדת על בסיס של עבריות שלמה. שואפת לשעבור המפלגה. יחסה אל שיטת־החינוך של “תרבות” הוא אופוזיציוני.

מהחלטות הועידה הארצית הששית של ברית הצוה"ר בפולין.

1) הועידה הארצית של ברית־הצוה“ר בפולין מחליטה ליצור על יד הועד הראשי מחלקת־תרבות מיוחדת, אשר תדאג להפצת הלשון והתרבות העברית במערכות הצוה”ר.

2) מתוך הכרת הצורך לקבוע תכנית חינוך מדויקת בשביל בתי־הספר, שתהי מבוססת על יסוד הרעיון של מלכות־ישראל, מחליטה הועידה לכנס בזמן הקרוב ועידת מורים ועסקני־תרבות רויזיוניים, כדי לעבד את התכנית הנזכרת.

3) כדי להפיץ את הלשון והתרבות העברית, מחליטה הועידה ליצור על יד כל סניף וסניף את המוסדות הבאים:

א) קורסים ללימוד השפה העברית;

ב) סמינריונים לתרבות העברית;

ג) “ברית העברים” שתאחד את הרויזיוניים המדברים עברית.

4) כל פקידי המוסדות של הצוה“ר חייבים לדעת עברית בדיבור ובכתב. כדי למלא אחרי החלטה זו ניתנת לפקידים שהות של שנה. פקידים חדשים אינם יכולים לשמש במוסדות הצוה”ר בלי ידיעת העברית.

מפלגת העבודה הציונית “התאחדות”.

תומכת בתנועה העברית ומשתתפת באופן פעיל בעבודת “תרבות”. נלחמה בעד עבריות שלמה ומדגישה את היסוד־הארץ־ישראלי והעמלני בחינוך.

מהחלטות הועידה הארצית של “התאחדות” בפולין. (24–26 לדצמבר 1934).

1) הועידה מטילה חובה על כל חברי ה“התאחדות” ללוֹמד את השפה ולהגשימה בחיי יום־יום.

2) חברים של “התאחדות” שאינם יודעים עברית מוכרחים להתחיל בלימוד השפה לכל המאוחר עם גמר השנה הראשונה להשתייכותם למפלגה.

3) הועידה פונה בדרישה אל הועה"מ ואל ועדי הסניפים במקומות לתת את האפשרות לחברים שילמדו את השפה וירכשו לעצמם את קניני הרוח של היהדות.

4) הועידה מיפה את ועדי הסניפים לאחוז באמצעים החריפים ביותר ביחס לחברים שאינם לומדים עברית ואינם משתמשים בה בחיי יום־יום עד כדי הרחקתם מהמפלגה.

5) הועידה פונה אל כל החברים בדרישה להגביר את המאמצים לטובת החינוך העברי השלם מתוך תמיכה במוסדות “תרבות” הקיימים והקמת בתי“ס עבריים חדשים ועבודה מאומצת בתוך סניפי־”תרבות".

6) הועידה מחייבת את חברי המפלגה לשלוח את ילדיהם אך ורק לבתיה"ס העבריים.

7) הועידה פונה אל החברים שיגשו להקים בתי"ס עבריים מקצועיים.

8) הועידה מקבלת לידיעה בשביעת רצון את דבר הקמת “המחלקה לחינוך ולתרבות” ע"י האכסקוטיבה הציונית ומביעה את תקותה, כי מחלקה זו תתענין למעשה במפעלי החינוך העברי השלם בגולה ותגשים את החלטות הקונגרס בשטח השפה והתרבות.

המפלגה המדינתית

תומכת בתנועה העברית. שואפת לעבריות שלמה. רואה בהבראיזציה אחד העיקרים של הבראת האומה בגולה.

אל הסתדרויות הנוער התומכות בתנועה העברית שייכות:

הסתדרות “השומר הצעיר”.

תומכת בתנועה העברית, משתתפת באופן פעיל בעבודת “תרבות”, נלחמת בעקשנות והתמדה בעד עבריות שלמה. היחידה שהגשימה בגולה את עיקרי הדיבור העברי וההכשרה הרוחנית העברית.

מהחלטות מועצת “השומר הצעיר” בפולין.

א) “המועצה הנרחבת מציינת את הקשר האמיץ הקיים בין תנועת השוה”צ כתנועה חינוכית חלוצית ובין ביה"ס העברי. המלחמה על הגברת כוחו של בית הספר הזה ועל כיוונו החלוצי והעמלני מחייבת את התנועה להכפיל את מאמציה בכל מקום ומקום בשביל תנועת “תרבות” ובתי ספריה, לתת את האיניציאטיבה להקים בתי ספר וגני־ילדים עבריים במקום שאינם ולדאוג להרחבתם בכל אתר ואתר.

ב) המועצה מכריזה על גיוס גדול בקרב הנוער המתלמד השומרי והבלתי־שומרי לשם העברתו לביה"ס העברי השלם. על מוסדות התנועה לעבד את פרטי הפעולה הזאת ולחייב בהם את כל קני התנועה.

ג) המועצה פונה למרכז “תרבות” ולמוסדות המנהלים המקומיים שלה בדבר הקמת סדנאות־עבודה על יד בתי הספר העממיים והגימנסיות.

ד) המועצה מחליטה להעמיד במרכז הפעולה החינוכית בתנועה את עבודת ההבראיזציה בכל השכבות ומחייבת את כל המבקרים – חברי ההנהגה הראשית והגלילית ואת כל ההנהגות בקנים לנהוג בכל חומר הדין ביחס לבוגרים שאינם יודעים ואינם לומדים עברית. ביחס לבוגרים אשר נמצאים זה שנתיים בשכבה השלישית ואינם יודעים ואינם לומדים עברית – אחת דינם להוציאם מהתנועה.

“החלוץ העובד”.

יחסו אל הלשון העברית והתרבות העברית בגולה חיובי בהחלט. מדגיש את רעיון החלוציות ותרבות־העבודה בהכשרה הרוחנית של חבריו. משתתף בעבודת “תרבות”.

מהחלטות הועידה עולמית של ה“חלוץ” (דנציג 1926).

1) העיקרים הבאים הם חובה ב“החלוץ”:

א) עבודת כפים עצמית.

ב) עברית ותרבות עבודה.

ג) זיקה להסתדרות העובדים בא"י.

ד) השתתפות במפעלי ארץ ישראל העובדת.

1) הועידה העולמית של “החלוץ” רואה כאחד הנצחונות הגדולים של תנועת הפועלים בארץ את הכיבוש התרבותי הגדול והקשה, כיבוש הלשון העברית – המפתח לאוצרות התרבות של העם העברי – בתור שפת דיבורו ותרבותו האחת והכללית של הפועל העברי בארץ.

2) המשכת המפעל התרבותי של הפועל העברי בארץ והנחלתו לשדרות הרחבות של העם היהודי בכל ארצות הגולה – היא אחת מתעודותיה המרכזיות של תנועת “החלוץ”.

3) ההשתתפות הפעילה והערה של העליה החלוצית בבנין חברת העובדים בארץ, בהקמת מִשְׁקָה, תרבותה והסתדרותה תלויה בהקנית השפה העברית לכל חבר של ה“חלוץ” בתור שפת דיבורו ותרבותו בחיי יום־יומו.

4) הועידה העולמית של ה“חלוץ” מחייבת את כל ההסתדרויות להגביר את הפעולה להנחלת הלשון העברית לכל חבריה.

במפעלי התנועה העברית משתתפות רוב הסתדרויות־הנוער הציוניות וההסתדרויות החלוציות והן: הנוער הציוני הכללי, בית“ר, “גורדוניה”, “ויתקיניה”, “עקיבא”, “ברקאי”, ה”חלוץ" המרכזי, “החלוץ הצעיר” ועוד.

מקום מיוחד תופסות המפלגות הציוניות שתכניתן התרבותית טבועה בחותם דו־הלשוניות. על המפלגות האלו נמנות:

1) מפלגת “מזרחי”. המפלגה אינה רואה עצמה חלק של התנועה העברית המאורגנת ועומדת מחוץ ל“ברית העברית העולמית”. עבודתה התרבותית של “מזרחי” בפולין, כלולה בעיקר בחינוך המרוכז בהסתדרות “יבנה”, העומדת תחת השפעתה המפלגתית של “מזרחי”. בבתי הספר מיסודה של “יבנה” נלמדים הלימודים הכלליים בלשון המדינה. ברשותה נמצא גם מספר מועט של בתי ספר עבריים שלמים. המפלגה נלחמת בעד הלשון והתרבות העברית במסגרת תכניתה המפלגתית.

2) מפלגת־האיחוד של “פועלי־ציון (מאוחדים עם צ. ס.) והתאחדות”. תכניתה התרבותית של מפלגת־האיחוד שהוקמה בשנת 1932 בדנציג היא דו־לשונית. בתור תכנית־הסכם של שתי מפלגות היא חדורה ברוח פשרנות. כל סעיפיה קובעים לכתחילה את בכורת האידית בחיי האומה. העברית משמשת בצד האידית ענין הטעון הכרה וטיפול. במקום לציין שהלשון העברית היא השפה הלאומית של העם העברי מדבר המצע הדנציגאי על ערכה הלאומי והתרבותי של השפה העברית ועל המקום (?) אשר שפה זו תופסת בתנועת הַתְּחיה הלאומית. שפת האבטונומיה הלאומית בגולה היא אידית; התכנית מטילה על האיחוד את החוב להלחם בעד הזכויות המדיניות של העברית רק בארצות, שבהן היא משמשת שפת ההמונים היהודיים, כלומר בארץ־ישראל. התכנית קובעת גם שהתחיה התרבותית וההתפתחות של המוני העם בארצות שבהן השפה האידית משמשת שפת ההמונים – קשורה בשפה האידית. בפעולה החינוכית מרימה התכנית למדרגה של עיקר את כפילות החינוך, כלומר הקמת בתי ספר עבריים לחוד ואידיים לחוד בתנאי ש“על המפלגות הארציות המנהלות בתי ספר בשפת ההוראה העברית או האידית – להבטיח למיעוטים בקִרְבן את הזכות לסדר בתי־ספר משלהם בשפת ההוראה השניה”.

הגוש השלישי, שגם עליו עתידה להסָמך התנועה העברית הם החוגים הרחבים של הציבור היהודי העומד לפי שעה מחוץ לתנועה העברית. החוגים האלה שנתחנכו על ברכי המסורת הדתית וההשכלה העברית – זיקה פנימית להם ללשון ולתרבות העברית ויחס חיובי – לחינוך העברי. התנועה העברית המאורגנת, שנתרכזה עד עכשיו בחוגי ה“מעמדות” התרבותיות והמפלגות העבריות, טרם מצאה את הדרך להמוני־העם הקרובים ברוחם לתנועתנו. שדה־הבור של הציבוריות היהודית זקוק לחריש עמוק של הסברה ותעמולה עממית שתקרב את העם אל התנועה. כיבוש העם בעד התנועה העברית – זוהי התעודה, הסיסמה ההסתדרותית של תנועתנו העל־מפלגתית. על־המפלגתיות של התנועה העברית פירושה: איחוד כל חלקי התנועה, למרות ניגודיהם העיוניים, על בסיס של פעולה משותפת.

דרכנו – דרך מלחמה קשה ורבת־עמל, מלחמה בכל ממעיטי דמות האומה ומשפילי קומתה התרבותית, מלחמה בכל מציבי הגבולות והסייגים לרוח העם הישראלי. מצד אחד – נסיונות, מאמצים, קרבנות ושאיפות כיבוש ובנין, ומצד שני – הרס הנכר, חורבן הטמיעה, חשבון היאוש של שוללי־הגולה, התקפותיהם של שונאי־העברית וכשלונות העבודה הבלתי־נמנעים. תנאי עבודתנו בגולה מזקיקים לנקודת־זוהר, לאידיאל מעשי בגולה, שיכוון את כל מחשבותינו ופעולותינו. האידיאל הזה – שמו: שעבוד הגולה. אנו שואפים להשליט – עד קצה גבול האפשרות – את הלשון העברית בגולה בדיבור, ביצירה ובחינוך. בדרישה זו אנו באים אל העם, על אפם ועל חמתם של נביאי החידלון, המדביקים מודעות־יאוש על כתלי־הגולה. שאיפתנו – להחיות ולהפעיל את עולם־רוחנו הירוד, להפרות במדבר חיינו בגולה את כח היצירה העברית. שעבור – פירושו: שלמות. כל פינה יהודית, כל סדק ופירצה בבית־חיינו הרוחני מתמלא אויר־העבריות. אנו שואפים לכבוש ברוחנו את כל חיי־היהדות. אין “יחלוקו” ואין “גזורו” בלשון ותרבות. אין פשרות וּויתורים בעניני נשמה. אי אפשר להגשים את רעיון תחיתנו הלאומית רק מצד אחד, מצדו הכלכלי, כי אי אפשר בנשימה אחת למרוד בעניני חומר ולהכנע בעניני רוח.

שעבור הגולה – הוא אידיאל מעשי. פניו מכוונים אל הפעולה הממשית, אל המעשה הגואל. על התנועה העברית להפעיל את כל ענפי היצירה העברית והעיקר להכשיר את התנאים בגולה להתפתחותם. בהתאם לזה צריכה ה“ברית העברית העולמית” לטפל בשאלות:

1) השלטת הדיבור העברי בגולה;

2) החינוך העברי השלם לכל סוגיו;

3) ביסוס הספרות, המדע והאמנות העבריים;

4) הקמת מוסד ציבורי לאומי לכל סוגי היצירה הרוחנית;

5) הפצת הספר העברי, ייסוד ספריות ציבוריות וכו'.