עם אפיסת הקונה־היחיד של הספר הולכת וגדולה חשיבותו של הקונה הקיבוצי, הספריה, שיורש את מקומו. בה במידה שקהל־הקוראים נמנע מקניית ספרים מפאת דוחק מצבו, הולכת ומתגברת הקריאה ע“י הספריה הציבורית. וכאן נקודת־הכובד של הפרובלימה הנידונה. ספריה מאורגנת, כלומר ספריה מבוססת, המספקת את הצרכים הרוחניים של קוראיה ע”י רכישת מיטב הספרים המופיעים בשוק, יכולה להבטיח בסיס חמרי מוצק למולו“ת העברית. אם לקבוע מראש, שלהוצאת ספר מספיקה מכירת כל ספר במספר אלף אכסמפלרים הרי מובטחת הדפסת כל ספר מהפסד, אם ישתתפו ברכישתו לכל הפחות אלף ספריות עבריות בכל העולם (חוץ מהכנסות הספר הנמכר לקונים פרטיים). הספריה הציבורית המאורגנת בתור קונה קיבוצי עולה בכמה פרטים על הקונה הפרטי. הספריה יכולה לרכוש ספרים יקרים שאינם לפי כוחו של היחיד הבינוני; הספריה יותר בטוחה ומהימנה בעיני המולי”ם והמוסי“ם מהיחיד; את הספריה אפשר להכריח לרכישת ספרים חדשים על ידי לחץ של ממש, לחץ הקוראים המאורגנים, בעוד שאת היחיד אפשר להניע לקניית ספרים רק על ידי לחץ מוסרי. שאלת אירגון הספריה היא, איפא, במידה רבה שאלת קיום בשביל המולו”ת והמוסו"ת העברית.

מה מצב הספריה העברית מהבחינה הנידונה? לדאבוננו הוזנחה לגמרי בחיינו התרבותיים שאלת הספריה והספרנות. בפובליציסטיקה העברית אין לה כמעט זכר. אין לנו שום מספרים סטטיסטיים שישפכו מקצת־אור על שאלה כואבת זו. ומשום כך נשתמש בידיעות המועטות שיש בהן משום פתרון חלקי לשאלתנו.

בראשית שנת 1930 ערך מרכז “תרבות” בפולין משאל על מצב הספריות הציבוריות בפולין בצורת שאלון אשר עובד על ידי המרכז ונשלח לחמש מאות ספריות בכל רחבי המדינה. השאלון הכיל 26 שאלות על האופי הארגוני של הספריה, על אוצר ספריה ופירוטם המקצועי והלשוני, על המצב הסוציאלי והנטיות הלשוניות והספרותיות של הקוראים, על המצב החמרי של הספריה ועוד. המצב התרבותי הירוד של הנהלת הספריות העבריות והאידיות בפולין גרם, שעל השאלון הנזכר ענו רק 124 ספריות. אבל גם התשובות שניתנו על ידי הספריות הללו היו בלתי־מלאות, סתומות ומרוסקות. המשאל הראה בעליל, שאפילו מוסדות שאפשר היה לצפות מהם ליחס רציני אל המשאל, זלזלו בו באופן מחפיר. הרבה ספריות ציינו את המספרים הכלליים, אבל לא פרטו אותם לפי הסוגים שנקבעו במשאל. בכמה שאלונים אין המספרים הכלליים מתאימים לסיכום המספרים הפרטיים. הרבה תשובות מעידות על בורות גמורה בעניני הנהלת הספריות. אף על פי שהמשאל הזה אינו יכול לשמש יסוד למסקנות פסקניות, מצאנו לנחוץ לעבד את החומר הכלול בו ולתתו לפני הקוראים, באשר גם סטטיסטיקה פרגמנטרית נותנת לנו יכולת לקבוע אי־אלה יסודות כלליים ולהקיש מן הפרט על הכלל.

לפי מספר הספרים מתחלקות הספריות לששה סוגים:

1) עד 500 ספרים – 32 ספריות,

2) מ־500 עד 1000 – 37 "

3) מ־1000 עד 2000 – 35 "

4) מ־2000 עד 5000 – 14 "

5) מ־5000 עד 10000– 5 "

6) מ־10000 עד 30000 – 1

­­­____

124

55,6% של הספריות מכילים איפא עד אלף ספרים, 28,2% – עד 2.000 ורק מיעוטם – 16,2% למעלה מאלפים.

הספריה היותר גדולה שהכילה בשנת המשאל 30.000 ספרים היא הספריה של שטרשון בוילנה, אבל בניתוחנו ובמסקנותינו הבאים לא נביא אותה בחשבון, באשר ספריה זו אינה טיפוסית בשביל הסטטיסטיקה שלנו ועלולה לזייף את מסקנותינו.

המספר הכללי של הספרים ב־123 הספריות הוא: 166.522, מהם:

ההבדל בין שני המספרים בא לרגלי זה שבשאלונים אחדים לא נפרטו מספרי הספרים לפי לשונותיהם.

הספרים של 81 ספריות (42 לא ענו) מתחלקים לפי המקצועות באופן דלקמן:

על השאלה באיזו שפה נקראים הספרים יותר, ענו:

55 ספריות – עברית

41 " – אידית

22 " – פולנית

10 " – לא ענו

128 „

חמש ספריות ענו: עברית ואידית או עברית ופולנית. מספר הקוראים של 123 הספריות הוא: 13.382, המתחלקים לפני הסוגים הבאים (ע"פ 97 תשובות).

עוד פחות מספיקות הן התשובות שניתנו על השאלות הקשורות בסידור הטכני של הספריות. העונים לא דקדקו בשאלות ומשום כך יש להתיחס בזהירות לתשובותיהם.

ספרנים מיוחדים ישנם ב־95 ספריות; ב־20 ספריות אין בכלל ספרנים; ב־8 שאלונים לא ניתנה שום תשובה. אבל המספר 95 הוא בלי ספק מוגזם. ברוב הספריות הקיימות על יד בתי הספר של “תרבות” – הספרנים הם מורים או תלמידי המחלקות הגבוהות, הממלאים את תפקיד הספרנים לפי התור ואין איפא לראותם כספרנים מקצועיים ומומחים. בספריות אלו עובדים 93 ספרנים שלא על מנת לקבל פרס ורק 18 – בשכר.

לרוב הספריות חסרים התנאים האלמנטריים של הסידור הטכני. רק 35 ספריות נמצאות בדירות מיוחדות, אבל אין ספק שגם המספר הזה הוא מוגזם, באשר נכללו בו חדרים משותפים של בתי־ספר ודירות מפלגתיות. לספריות חסרים אולמי־קריאה. רק 50 ספריות מקבלות עתונים. במשך כל השבוע פתוחות 24 ספריות; 43 – פתוחות 3–4 ימים בשבוע, 50 פתוחות 1–2 ימים בשבוע. פחות מרבע של כל הספריות קיים איפא בתור מוסד מתמיד.

גם הנהלת הקטלוגים היא פרימיטיבית. רק 22 ספריות הנהיגו כרטיסניות. הרוב המכריע (למעלה ממאה) הנהיג פנקסים פשוטים. מענינים התשלומים החדשיים של הקוראים. ב־54 ספריות משלמים הקוראים מ־10 עד 50 פרוטות בחודש; ב־23 – מ־50 עד 75 פרוטות; ב־23 – מ־75 עד זהוב; בשלוש – מזהוב עד זהוב וחצי. עשרים ספריות לא ענו בכלל.

על שאלת התקציב החדשי ענו 98 ספריות. לפי התשובות מגיעות ההכנסות החדשיות ל־5.657 זהובים וההוצאות ל־5.795. מלבד זאת הכניסו מפעלים שונים (הרצאות, ימי פרח וכו') ותמיכות שנתקבלו ממוסדות שונים, (עיריות וקהילות) 11,060 זהובים. המספרים האלה מוקטנים מאוד, כי על פי רוב הפחיתו או סתמו המוסדות את הכנסותיהם הריאליות מטעמים שונם.

הניתוח של משאל־“תרבות” מוכיח לנו:

1) שהרוב המכריע של הקוראים הוא הנוער (יותר מ־70%).

2) חומר הקריאה הראשי (יותר מ־50%) הוא – הספרות היפה.

3) הסידור הטכני של הספריות הוא לקוי.

4) ע"י שכלול טכני והגדלת מספר הקוראים אפשר להגדיל את השימוש בספריות.

5) רוב הספריות מכלכלות את עצמן למרות תקציביהן המצומצמים.

מהו המספר הכללי של הספריות היהודיות בפולין? בשאלה זו אנו מתכונים לכל הספריות הכוללות מספר גדול או קטן של ספרים עבריים. על מצב הספריות האידיות יכולים אנו לדון ע"פ המספרים הסטטיסטיים של ברית־התרבות האידישאית “קולטור־ליגה”. המספרים שאף הם פרגמנטריים שופכים אור על מצבן של 133 ספריות אידיות, שהן חלק הספריות הנמצאות תחת השפעתה של “קולטור־ליגה”.

מספר הספרים של הספריות הוא 166.213, מהם: באידית – 101.789, בעברית – 8.865, בפולנית – 28.271 ובלשונות אחרות – 27.288. המספר המצומצם של הספרים העבריים הוא: 15.271, חלוקת הקוראים לפי משלח ידם היא:

אם נשוה את הרכב הקוראים של הספריות העבריות והאידיות, נמצא:

בספריות עבריות בספריות אידיות

פועלים 10,6% 50,9% יחד מחוסרי־עבודה)

סוחרים ובעלי־מלאכה9,9% 12%

תלמידים 54,8% 14,7%

מקצועות חפשיים 6,2% 3,2%

נוער סתם 18,5% 7,6%

המספרים האלה אינם מספיקים, כדי לדון על פיהם על ההרכב הסוציאלי של קוראי־הספריות. בעוד שעל המשאל של “תרבות” נענו בעיקר הספריות של “תרבות” ושל מוסדות חינוך ונוער, שרוב ספריותיהם קיימות על יד בתי הספר, הנה על המשאל של “קולטור־ליגה” נענו בעיקר ספריות מפלגתיות וציבוריות. בעובדה זו יש לבאר את ההבדל בהרכב הסוציאלי של קוראי הספריות משני הסוגים.

לפי המקצועות מתחלקים ספרי הספריות של “קולטור ליגה” באופן דלקמן:

ספרות יפה – 60.263; מדע – 18.419; ירחונים וקובצים – 9.843. כמעט מחצית הספרים לא סומנה לפי מקצועותיהם.

גם הספריות האידיות נמצאות במצב טכני ירוד. מספר אולמי הקריאה – 42 שנתבקרו ע"י 93.425 מבקרים שנתיים. רק ב־19 ספריות מקבלים הספרנים משכורת; מספר הספרנים בעלי המקצוע – הוא 17. מכל הספריות – רק 24 מקבלות תמיכות שנתיות מעיריות בסכום מ־50 עד 1.000 זהובים כל אחת; ורק 4 ספריות מקבלות תמיכות מקהילות בסכום מ־40 עד 300 זהובים בשנה כל אחת.

לרגלי חוסר סטטיסטיקה יהודית מקיפה על כל הספריות העבריות והאידיות, עלינו לשאוב ידיעות נוספות על מצבן גם ממקורות אחרים.

לפי המספרים הסטטיסטיים שנתפרסמו בפולין על ידי מיניסטריון ההשכלה בספר “Bibljoteki oświatowe” בשנת 1932 על יסוד המשאל שנערך ע“י המיניסטריון הנ”ל בשנת 1929, התקיימו על כל שטח פולין – 748 ספריות עבריות ואידיות, שהכילו 860.806 ספרים, מהן היו: 734 ספריות ציבוריות, 9 ­קהילתיות ו־5 – פרטיות. הספר הזה המצטיין בחומר סטטיסטי מפורט ומדויק לקוי דוקא בחלקו הנוגע ליהודים. ראשית אין הסטטיסטיקה הממשלתית מבחינה בין ספריות עבריות ואידיות וממילא קשה בה לעמוד על אפין של הספריות; שנית קבעו מסדרי המשאל את אופי הספריה על יסוד הלשון, שבה נתחבר רוב ספָריה (“בדבר לשון הספריה מכריעה השפה שבה נתחבר רוב ספריה”). אם ספריה יהודית מכילה למשל 50 ספרים פולניים ו־49 ספרים עבריים או אידיים, הרי היא נרשמת בתור ספריה פולנית. שלישית, לא נרשמו הספריות של בתי הספר. באופן כזה לא נרשם מספר הגון של ספריות עבריות ואידיות המתקיימות על יד בתי־הספר. רביעית, המספרים מבוססים על יסוד משאל שנערך לפני ארבע שנים.

אם נקח בחשבון את כל אלה, יכולים אנו לפי אומד צנוע להגיד שמספר הספריות העבריות והאידיות הגיע בשנת המשאל עד כדי אלף ומאתים. מהן למעלה משבע מאות ספריות המכילות וקונות ספרים עבריים. אין ספק, שמספר הספריות העבריות־אידיות בכל ארצות הגולה יגיע לאלפים, וכאן – הפתרון של שאלת המולו"ת העברית והפצת הספר העברי. על ידי אירגון הקוראים העבריים ושכלול הספריות העבריות יכולה הספרנות להבטיח את הדפסת הספר העברי והפצתו. את המעט אשר יחסיר הקונה הקיבוצי, ימלא הקונה הפרטי אשר לא אפס עדיין לגמרי.

כדי לתקן את המצב צריך להתחיל בפעולת־הסברה מאומצת בשלושה כיוונים: רעיוני, טכני וכספי. מבחינה רעיונית צריך לחזק את היסוד הלאומי־ציבורי של הספרנות. צריך להכריז ברחוב היהודי את הסיסמה של כיבוש־הספריה. כל ספריה שאינה רוכשת ספרים עבריים מקפחת בידי עצמה את זכות קיומה. מבחינה טכנית הספריה היהודית עומדת בשפל המדרגה. חסרה לה נשמת חיים, הספרן המומחה, אשר יהפוך אותה מגניזת ספרים בלים למוסד תרבותי המספק את הצרכים הרוחניים היום־יומיים של הקורא. לרוב הספריות אין אולמי קריאה ועתונות, אין קטלוגים מודרניים, אין ועדים פעילים, אין כלום. המקורות הכספיים הם דלים ומקריים. תמיכות הקהילות והעיריות המועטות שתומכות בספריות הן זעומות. מצב כזה, אם ימשך להבא, עלול להחריב גם את הספריות הקיימות. תכופה היא, איפא, שאלת הכינוס של באי כח הספריות היהודיות בכל מדינה ומדינה. את האיניציאטיבה בכיוון זה צריכות לקחת עליהן ההסתדרויות הארציות של “תרבות” בהשתתפותם של עסקני הספריות הגדולות בכל מדינה. ועידות כאלו צריכות לגול את שאלת הספרנות היהודית בכל היקפה. הן צריכות לטפל בשאלת גאולת הספר היהודי, השיפור הטכני של הספריות, קביעת דרכי התעמולה להפצת הספר, לקנייתו ולקריאתו, הוצאת ירחון ביבליוגרפי, סידור תערוכת הספר וכו'. הקונגרס העברי העולמי שיתכנס על ידי ה“ברית העברית העולמית” יקבע את היסודות העיוניים והמעשיים לפעולת הספריה העברית ואת תעודתה בשדה הפצת התרבות וגאולת הספר העברי.