במדה שבטלו רוב הישיבות בארצות אירופה המערבית, ירשו את מקומן מוסדות מיוחדים להשכלה עברית גבוהה, מקצתם כבתי מדרש לרבנים ומקצתם כמכונים למדעי היהדות. המוסד הראשון ממין זה נוסד בשנת 1829 בפדואה (Collegio Rabbinico Italiano), שנמצאה אז תחת חסות אוסטריה. המוסד הוקם תחת השפעת החוק של הקיסר פרנציסקוס הראשון אשר גזר, כי לרב בישראל יכול להתמנות רק יהודי בקי בתורה הישראלית ובחכמת הפילוסופיה. להתפתחותו של בית המדרש סייעו בעיקר שני חכמי ישראל, ר' שמואל לוצטו שהורה בו עברית וארמית, מדע המקרא ודברי ימי ישראל והרה“ג הלל הכהן דֵילה־טורה שהורה תלמוד ופוסקים. אחרי מותו של שד”ל (1865) הועבר המוסד לרומי והתקיים עד שעת 1871 בשם “ביה”מ לרבנים האיטלקי“. בשנת 1899 נפתח המוסד בפלורנץ ע”י הר' שמואל צבי מרגָלית שהוזמן מגרמניה לכסא הרבנות בפלורנץ. כאן התקיים ביה"מ עד שנת 1934. לאחר שהמוסד נכנס לחסותה של ברית הקהילות האיטלקיות שמקום מושבה ברומי, הָעבר המוסד שוב לרומי. בראשו עומד הרב משה דויד קאסוטו, פרופיסור לעברית באוניברסיטה הרומאית.

בגרמניה קיימים בּתי־המדרש האלה:

1) בית־המדרש (השמרני) לרבנים בברסלוי, (Jüdisch־Theologischs Seminiar נוסד בשנת 1854 בכספי יונה פרנקל. מנהלו הראשון היה ר' זכריה פראנקל. בית המדרש כולל שלש מחלקות ובהן נלמדים: דקדוק עברי וארמי, ביאור המקרא וחקר קדמוניות, פירוש המקרא ותולדות הספרות הפרשנית, הסטוריה ישראלית ותולדות הספרות העברית, תרגילים בהיסטוריה, תולדות הדת וקורות הפילוסופיה החדשה, פילוסופיה דתית של ימי הקדם והבינים, מדרש, דרשנות, (הומילטיקה), תורת הצדקה, פדגוגיה ומתודיקה של לימוד הדת, סדר התפילות. מספר שנות הלימוד– 6. בשנת 1935 היה מספר התלמידים– 41. המרצים: פרופ. י. היינֶמן – פילוסופיה דתית בתקופת הקדם וימי הבינים, מדרש ודרשנות, ד“ר אלברט לבקוביץ – פילוסופיה דתית של הזמן החדש, ד”ר ישראל ראבין – תלמוד ופוסקים. ד“ר היינריך שפייער – מדע המקרא, עברית, ערבית וסורית, הרב ד”ר סימונסון – תלמוד, פרופ. ד“ר גידו קיש – היסטוריה סויצאלית־כלכלית של היהודים הרב ד”ר נ. ורמן – תלמוד, שו“ע סמינר להיסטוריה, ד”ר גלזר – עזרה סוצאלית כללית וצדקה בישראל. יוה“ר של חֶבֶר הדוצנטים לשנת 1935 הוא ד”ר אלברט לבקוביץ.

2) בית המדרש לחכמת ישראל בברלין, (Hochschule für die Wissenschaft des Judentums) נוסד בשנת 1872. מתנהל ברוח הליברליות ומשמש מוֹסד לחקירה ולימוד מדעי. על מוריו הראשונים נמנו אברהם גייגר, דוד קסל, ה. שטיינטל. בראש המכון עומד קורטוריון. מרצים בו: ד“ר חנוך אלבק על תלמוד, ד”ר ליאו בעק – על מדרש ודרשנות, פרופ. י. אלבוגן – דברי ימי ישראל, תולדות התפלות בישראל ותלמוד, פרופ. יוליוס גוטמן – פילוסופיה דתית, (בקיץ 1935 לא הרצה) ד“ר סיסטר – פירוש המקרא ולשון ארמית, ד”ר במברגר – פילוסופיה דתית ועוד. מספר התלמידים בשנת 1943־35 היה 108. יוה"ר של חבר המרצים היה בשנת 1935 פרופ. אלבוגן.

3) בית המדרש לרבנים בברלין (חרֵדי), (Rabbinerminar für das Orthodoxe Judentum zu Berlin) נוסד בשנת 1873 ע“י ד”ר עזריאל הילדסהיימר. המנהל של הסמינר הוא הרב ד“ר יחיאל י. ויינברג. בשנת הלימודים 1935 הרצו הרבנים: ד”ר י. י.וינברג, ד“ר יעקב פריימן אב”ד דעדת ברלין, ד“ר א. אלטמן, ד”ר עזריאל הילדסהיימר, ד“ר ל. דויטשלנדר ואברהם וולף. המקצועות הנלמדים הם: תלמוד ופוסקים, הוראה שימושית, תנ”ך, שפת עבר ודקדוקה, הספרות העברית החדשה, היסטוריה ישראלית, ספרות הגאונים, הספרות העברית העתיקה, פילוסופיה דתית, אפולוגיטיקה, דרשנות ופדגוגיה. מספר התלמידים – 50.

חשובה מאוד היא פעולתה של “חברת תומכי חכמת ישראל” (Gesellschaft zur Fürderung d. Wissenschaft des Judentums) שנוסדה בשנת 1902 ע“י מרטין פיליפסון. תעודת החברה: לתת השקפות מקיפות על היהדות למקצועותיה השונים. ע”י החברה הוצאו ספרי מדע חשובים, שמקצתם נתרגמו ונדפסו (ע"י הוצאות ספרים שונות) גם בעברית, כמו “קדמוניות התלמוד” לפרופ. ש. קרויס, “תולדות התפלה והעבודה בישראל” לפרופ. י. אלבוגן ועוד.

בשנת 1852 נוסד בלונדון בית מדרש לרבנים (Jews' College) ע“י הרב הראשי נתן אדלר. הרקטור של ביה”מ – הוא פרופ. א. ביכלר. מורי הקולג': פרופ. א. ביכלר (מקרא, ליטורגיה, תלמוד), ד“ר ש. דייכס (מקרא ותלמוד), ד”ר י. אפשטיין (לשונות שמיות), ד“ר א. מרמורשטיין (תלמוד ומקרא), הרב נ. פקר (חזנות וּמוסיקה) ועוד. זמן הלימודים – 6 שנים בשלש מחלקות. תכנית הלימודים: תנ”ך, משנה, תלמוד ופוסקים, דינים ועיקרי הדת, חקר קדמוניות, מדרש, דרשנות, ספרות רבנית, לשון עברית ודקדוקה, היסטוריה ישראלית, מתודיקה, קריאת התורה וחזנות.

משנת 1859 מתקיים בפריס בית מדרש לרבנים (Seminaire israe’lite France) המכונה עכשיו E’cole rabbinique מקורו בישיבה שנוסדה בשנת 1704 במיץ ע"י אברהם שווב ואשר העברה אחרי גלגולים שונים לפריס בשנת 1859. הסמינריון נמצא ברשותו של הקונסיסטוריון המרכזי בצרפת. בין מוריו ידועים המזרחני מאיר לַמְבֶּר וישראל לוי. מספר תלמידיו בשנת 1933 היה – 50.

בשנת 1877 נוסד בבודפשט בית מדרש לרבנים ארצי. (Landes־Rabbiner־Schule) בו הורו חכמי־ישראל המפורסמים פרופ. איגנץ גולדציהר, פרופ. וילהלם בכר, דויד קויפמן, פרופ. לודויג בלוי, משה בלוך ועוד. מנהל בית המדרש הוא פרופ. יחיאל מיכל גוטמן.

המרצים הם: פרופ. י. מ. גוטמן, ד“ר א. הופר, ד”ר ד. ש. לֶוינגר, ד“ר צדוק הֶוֶשי, ד”ר ש. י. פישר, ד“ר א. קיש, ד”ר ב. גרוסמן וד“ר ה. גוטמן. המקצועות במחלקה העליונה הם: תלמוד, שו”ע, ביאור כה"ק, פילוסופיה דתית, היסטוריה ישראלית, מבוא התלמוד, מדרש, אפולוגטיקה, סדר התפלות. מספר התלמידים מן המנין – 40.

בשנת 1893 נוסד בוינה בית מדרש לרבנים. (Israelitisch־Theologisch Lehranstalt in Winn) על מוריו נמנו ונמנים פרופ. אדולף שורץ־תלמוד, דרשנות, הגיון בתלמוד (הֶרמֶנאוטקה), ד“ר אַפטוביצר – ספרות המדרשים ופילוסופיה דתית, פרופ. ש. קרויס – מקרא ומפרשים, קדמוניות התלמוד, דקדוק עברי וארמי, ד”ר ב. מורמלשטיין – מדרשים, פילוסופיה דתית, ד"ר קריסטיאנפולר – סדר התפלות, פירושי המקרא ועוד. בתור ריקטור של המוסד נבחר – אחרי מותו של פרופ. שורץ – פרופ. ש. קרויס.

בהולנדיה קיימים שני בתי־מדרש לרבנים והם: בית המדרש ליהודים אשכנזים (Nederlandsch Israelitisch Semenarjum) באמסטרדם. ביה“מ נשתכלל בשנת 1862 ע”י מנהלו יוסף הירש דינר. זמן הלימוד במחלקה התחתונה – 7 שנים ובמחלקה העליונה – 5. המרצים הם: ר' אלעזר דינר, ר' צדוק מוסל, ר' אורי קופנהגן, ר' אלעזר סרלויס, ר' אברהם לויסען, אהרן וַן פראהק. נלמדים המקצועות: תנ“ך, דקדוק, היסטוריה, תלמוד עם מפרשים, שולחן ערוך, פילוסופיה דתית, שאלות ותשובות וכל המקצועות הכלליים לפי תכנית גמנסיה הומניסטית. המנהל־העוזר של המוסד – ד”ר י. דֶה יוֹנג. מספר התלמידים – 63. ביה“מ השני של היהודים הספרדים (Portugiesisch Israelitisches Srmenarjum) נשתכלל בשנת 1877 ע”י הרקטור הרב א. וַן־לעֶן (Van loen), עכשיו עומד בראשו הרב ד"ר ב. י ריקרדו. כולל שתי מחלקות, זמן הלימוד במחלקה התחתונה – 8 שנים ובעליונה – 5.

הצעיר בכל בתי המדרש הגבוהים הוא המכון לחכמת ישראל בפוֹלין (Instytut Nauk Judaustycznych w Aarszawie) שנוסד בשנת 1928 בורשה. אבי הרעיון להקמת המכון היה הרב ד“ר ש. פוזננסקי. אחרי מותו אושר ע”י הממשלה התקנון של “החברה להפצת מדעי היהדות בפולין” ושל ה“מכון לחכמת ישראל בורשה” הודות להשתדלותם של ד“ר מרדכי ברודא וד”ר יהושע טהון. הרקטור של המכון בשנת 1935 הוא פרופ. מאיר בלבן. המרצים הם: פרופ. מ. שור (מקרא, קדמוניות הקדם ולשונות שמיות), פרופ. מאיר בלבן (היסטוריה של ימי הבינים והזמן החדש, קורות היהודים בפולין ותרבותם); ד“ר מרדכי ברודא (הומילטיקה ישראלית); ד”ר מאיר טאובר (פדגוגיה ומתודיקה של מדעי היהדות); ד“ר א. שטיין (קורות היהודים וספרותם בתקופה היונית־הרומית), ד”ר א. ווייס (תלמוד ופוסקים), ד“ר י. אוסטרזצר (תלמוד, ספרות עברית בימי הבינים), ד”ר א. טרטקובר (תורת הציבור), ד"ר י. פרנקל (ספרות ההשכלה והספרות החדשה).

המכון מתחלק לשתי מחלקות: מחלקת הרבנים לשם הכשרת רבנים ומורי דת בשביל בתי ספר תיכונים ומחלקה לתורת הציבור לשם הכשרת מורים ללימודי היהדות בבתי ספר תיכונים וממונים במוסדות ציבוריים. זמן הלימודים במכון – 4 שנים. בשנת 1934־35 היה מספר התלמידים במכון – 80.

אף בארצות הברית הורגש בשכבר הימים הצורך להקים מוסד לחינוך עברי גבוה. שתי סיבות גרמו לכך: בשנות ההגירה הגדולה לארצות הברית היו מורי הילדים רובם יוצאי אירופה שהיו מחנכים את הילדים ע"פ שיטות הוראה שונות ובלתי מתאימות לתנאי החיים החדשים ושלא ידעו את שפת המדינה. גם הרבנים בקהילות ישראל שהיו מוזמנים מחוץ לארץ – לא יכלו להסתגל לרוח האמריקני. נתחדד איפא הצורך להקים מכון לחכמת היהדות שיכשיר את חניכיו למילוי שתי התפקידים התרבותיים של רב ומורה בישראל.

הנסיון הראשון להקים מוסד כזה נעשה בשנת 1867 בפילדלפיה ע“י הרב יצחק ליסר. בית המדרש לרבנים נוֹסד במאמציה של חברת ההשכלה היהודית בפילדלפיה וועד הצירים של יהודי אמריקה שהשתדל לאַחד את כל קהילות אמריקה לשם הגנת זכויותיהם של היהודים ולשם פתיחת מכון למדעי היהדות. בראש המוסד עמד קורטוריון, שחבריו הפעילים ביותר היו אברהם הארט (הנשיא) ומאיר סולצברגר (המזכיר). המרצים היו: הרֶקטור יצחק ליסר (מדרש, פילוסופיה דתית), ד”ר שבתי מורייס (תנ"ך), ד“ר מ. יאסטרוב (תלמוד, פילוסופיה והיסטוריה), ד”ר אהרון בטלהיים (משנה) ואחרים. המוסד התקיים בקושי ובשנת 1883 נסגר.

בשנת 1875 נוסד ע“י הרב הרפורמי יצחק מ. וייז הסמינריון לרבנים בסינסינטי, (Hebrew Union College). עד שנת 1879 היתה קיימת רק מחלקת הכנה (4 שנות לימוד), אבל במשך הזמן נתרחב המוסד ונוצרה המחלקה העליונה, שגם בה למדו 4 שנים והחל משנת 1904 – חמש שנים. את ביה”מ הזה גמרו למעלה מ־200 רבנים ומורים. הרקטור הראשון היה הרב יצחק מ. וייז ששימש בכהונה זו עד יום מותו. בשנת 1900 נבחר ד“ר משה מילצינר, בשנת 1903 – ד”ר קויפמן־קולר, ובשנת 1923– ד"ר יוליאן מורגנשטרן המשמש במשמרתו זו עד עכשיו. על מורי הקולג' נמנו חכמים מפורסמים ובתוכם גוטהרד דייטש, ח. מלטר, מכס מרגלית, קספר לוויאש, דוד ניימרק ואחרים.

עם הוסד ביה“מ השתתפו בפעולתו גם המשמרים (ד“ר שבתי מורייס וד”ר מרכוס יאסטרוב) מתוך אמונה שהמוסד יעמיד רבנים לכל הקהילות, החרדות והרפורמיות. אבל בקרוב הופר השלום בין הרבנים. בשנת 1885 נתקיימה בפיטסבורג ועידת רבני אמריקה שקבלה החלטות קיצוניות על התנ”ך והספרות התלמודית ברוח בקורת המקרא. החלטות אלו עוררו התנגדות עצומה מצד הרבנים החרדים ובה בשנה הוציא ד"ר שבתי מורייס קול קורא ליהודי אמריקה, שבו עורר את הלבבות להקים סמינריון קונסרוַטיבי, שיעמוד בפעולתו המדעית והחינוכית על יסוד היהדות המסורתית.

בשנת 1887 נפתח בניו־יורק בית מדרש לרבנים, (המכונה בשם Jewish Theologidal Seminary) ע“י ד”ר ש. מורייס, בהשתתפותם של ד“ר אלכסנדר קוהוט, ד”ר י. יאסטרוב, ד“ר פיריירא מנדס ואחרים. הרקטור הראשון היה ד”ר מורייס. הורו במוסד ד“ר אלכסנדר קוהוט, ד”ר כורש אדלר, ד“ר ברנרד דרכמן והרב יהושע יפה. בשנות קיומו הראשונות נמצא המוסד במצב עלוב. הודות לעזרתם הכספית של יעקב שיף ומאיר סולצברגר קם הסמינריון משפל מדרגתו והגיע עד מהרה להתפתחות מזהירה. בשנת 1902 הוזמן מהאוניורסיתה בקמבריג' הפרופ. שלמה שכטר. עד לשנת 1915 הורו בסמינריון חכמים ידועי שם והם: לואי גינצברג (תלמוד ומדרש), ישראל פרידלנדר (ספרות ערבית, נרצח בשנת 1920 באוקראינה), אלכסנדר מרקס (היסטוריה ישראלית), ישראל דוידסון (שירה ספרדית) ועוד. בשנת 1915, אחרי מות שכטר, נצב בראש הסמינריון ד”ר כורש אדלר. זמן הלימוד – 4 שנים. לשני הסמינריונים הנזכרים – הרשות לתת לתלמידיהם תארי דוקטור וסמיכות הרבנות (התרת הוראה).

מוסד חשוב לחכמת העמים השמיים בכלל וחכמת ישראל בפרט הוא “דרופסי־קולג'”, (Dropsie College for Hebrew and Cognate Learnunġ) שנוסד בשנת 1909 בפילדלפיה ע“י עוה”ד מ. א. דרופסי. גם מוסד זה עומד בחקירותיו על יסוד היהדות המסורתית־ההיסטורית. במוסד ארבע מחלקות: 1) ללשון העברית וספרות התנ“ך, 2) לספרות התלמודית, המדרשית והרבנית, 3) ללשונות שמיות וספרויותיהן 4) ולהיסטוריה. דלתי המכון פתוחות לרוחה – לפי צואת המייסד – לתלמידים מכל הדתות והגזעים. תעודתו של המכון, כזו של האקדמיה הברלינאית, היא לא לחנך רבנים ומורים, אלא לעסוק בחקירה מדעית לשמה. במכון הורו ומורים ח. מלטר, בן־ציון הלפר, ולפסון ואחרים. המכון מקנה לגומריו את התואר ד”ר לפילוסופיה. במשך עשרים וחמש שנות קיומו יצאו לו מוניטין בעולם ורבים הם התלמידים הנוהרים אליו מכל קצוי תבל. המכון מוציא לאור כלי־מבטא מדעי (Jewish Quarterly Review) בלשון האנגלית, שבו מתפרסמות החקירות המדעיות של המורים והתלמידים.

מלבד המוסדות הנ“ל יש להזכיר גם את “המכון הישראלי לדת” (Jewish Institute of Religion) שנוסד בשנת 1922 בניו־יורק על ידי ד”ר סטיפן וייז. המכון הוא רפורמי לפי רוחו. מלבד חֶבר המורים הקבוע (ח. טשרנוביץ, י. אוברמַן, ש. ברון ואחרים) מוזמנים בתור מרצים גם חכמי־ישראל מן החוץ.