החינוך העברי החדש בא בתור סינטֵזָה של יסודות החיוב והשלילה בחינוכנו, של החינוך הדתי והחילוני, של ה“חדר” וה“שקוֹלָה”. דרך התפתחותו היתה ארוכה ורבת־עמל, ולמרות הישגיו הרבים טרם הגיע עד קצה התגבשותו המלאה. תקופת־המלחמה בעד השלטת החינוך החדש הולידה לנו טיפּוס־מעבר של מוסד חינוכי הידוע בשם “החדר המתוקן”. ה“חדר המתוקן”, כפי שמעיד עליו שמו, לא שאף לשנות באופן יסודי את החינוך, אלא לתקן את הקיים, ומשום כך נידון לכתחילה לחיי־שעה, לחיים של הכנה והכשרת־לבבות לצורת־חינוך יותר מושלמת. ה“חדר המתוקן” ראה את מגרעות החינוך המסורתי רק באפיו האוטרקויסטי ובתכנו החד־צדדי ומשום כך ריכז את כל פעולתו בהשלטת שיטת־לימוד טבעית (“עברית בעברית” )ובהרחבת התכנית ע"י לימודי־חול.

ה“חדר” העברי השלם שירש את מקום ה“חדר המתוקן” הרחיב והעמיק את פרובלימת החינוך העברי. מלבד שני החסרונות היסודיים, שעליהם עמד ה“חדר המתוקן”, הובלטו בבית ספרנו הישן כמה ליקויים אורגניים, שאין להם תקנה אלא על ידי חידוש יסודי ומוחלט של כל התוכן הרעיוני והמעשי של חינוכנו, ואלה הם הליקויים:

1) החינוך הישן קבע חוקים ומשפטים על חיי הילד מבלי להכיר את רוחו ונשמתו. חינוך זה עמל כל הימים להרים את הילד למושגיו והשקפותיו הוא, מתוך יחס של זלזול בעולמו הפנימי, העצמאי של הילד.

2) החינוך הישן סגר את הילד בתוך כתלי בית־הספר ובידד אותו מהסביבה הטבעית, מקור הגירויים הנפשיים והפיסיים, אותם החיים האימפולסיביים והאֶמוציונלייים, ששמם – ילדות. החינוך הישן גזל מילדי־ישראל את ילדותם. הוא נטל מהם את העליצות והפזיזות, את התנועה, את המשחק, את כשרון ההסתכלות וההתרשמות.

3) החינוך הישן העמיד במרכז פעולתו לא את הילד, אלא את התכנית. תכנית זו שנקבעה מראש הגשים הילד לא בידיו, אלא באזניו. הילד הכיר את העולם ומלואו לא ע“י תנועה ופעולה, נסיון ויצירה, אלא ע”י המלה והדיבור. חינוך כזה שיתק את יכולת היצירה של הילד, טמטם בו את חוש הפעילות, האחריות, החברתיות והפכו לכלי־קיבול של ידיעות שהתנדפו למגע המציאות.

4) החינוך הישן – וביחוד החילוני – היה בית ספר “מעשי”, תועלתי, ששאף להבטיח את קיומו של היחיד בעולם. התכלית העליונה של החינוך היתה – שכרו של הפרט בעולם הזה או בעולם הבא.

החינוך החדש בא להסיר את כל הליקויים והפגימות האלה. חינוכנו שואף לפתח במידה שוה והרמונית את כל כוחותיו השכליים, המוסריים והאסתטיים של הילד ע"י המצאת תנאים וסביבה לילד המאפשרים את גילוים החפשי והיצירתי. החינוך החדש העביר את נקודת הכובד מהתפיסה המפשטה לצד הראיה המוחשית. במקום הלך־נפש הוא דורש מראה־עינים. במקום השמיעה הפסיבית הוא קובע את הפעילות, את עבודת־הכפים המעוררת את כל יצריו של הילד לחיקוי, לגילוי־כוחות, ליזמה, ליצירה.

החינוך החדש בא בתור תגובה נגד האינטלקטואליות המופרזת של החינוך הקודם ומגמתו התועלתית. אכן גם חינוכנו – מעשי, אבל מעשיותו נקבעת לא על ידי האמביציה של ההורים הרוצים דוקא שבנם יהיה רופא או אדריכל ולא ע“י קלות־הרוָחים המתקבלים מעבודה זו או אחרת, אלא היא נקבעת ע”י האידיאל הלאומי־הציבורי הקבוע במרכז חינוכנו.

לשם הטעמה יתרה נחזור על דברים שנאמרו: הרבה מהמטרות הנזכרות הן עדיין בחזקת אידיאל בשביל חינוכנו. המחשבה הפדגוגית העברית עדיין מתחבטת בחיפושי הדרכים והאמצעים להגשמתם. גם אלו שהושגו – לא בכל הארצות נתגשמו בצורה המלאה ובמידה המספיקה. אַף התנאים המדיניים הכלליים והתנאים הציבוריים־ההיסטוריים של קיבוצי־היהודים בארצות שונות מקשים במידה רבה על הגשמתם האחידה ומלאת־הערך של האידיאלים החינוכיים. ואף על פי כן עצם העובדה של קביעת האידיאלים – היא חצי הגשמתם. אף ההישגים החלקיים של חינוכנו בארצות הגולה (עיין להלן: החינוך העברי לארצותיו) מעיד על התקדמותו הרבה של חינוכנו ההולך וכובש עמדות חדשות בחיים ושכבות חדשות בעם.

התנועה העברית בגולה עומדת בעצם מלחמתה בעד מימוש תעודתה הכבירה – לקיים כיד האפשרות את החינוך העברי בגולה בגבולות שהתוו לנו חוש קיומנו ההיסטורי ורעיון שחרורנו הלאומי. צריך להודות שלפי שעה אין לנו חינוך עברי, אלא “חינוכים” עבריים. חוסר אירגון עולמי מתוקן הביא להתפוררות כוחות ולהתבדלות גם בשדה החינוך הלאומי. אין קשר הדדי והשפעת גומלין מאומצת בין החינוך העברי בארץ ובגולה. אין קשר אירגוני־אינפורמטיבי בין שיטת־חינוך עברי לשיטת חינוך עברי בארצות הגולה השונות. אין מרכז עולמי לחינוך שיאחה את קרעיו לשלמות הסתדרותית ויחַיה את פעולתם בנשמת־חיים של שותפות ליצירה ונסיונות עבודה משותפים. אין ספק שהקמת המרכז הזה תשמש לחינוכנו כח מניע כביר להתפתחות מהירה ומזהירה.

כשאנו באים להגדיר את חינוכנו על יסוד סגולותיו האפיניות, אפשר לסמנו בתור חינוך עברי־לאומי, חילוני, מודרני, עמלני וחברתי. בפרקים הבאים נעמוד בפרטות על תכנם המעשי של כל התארים האלה. לפי שעה נעקוב את דרך התפתחותו של החינוך העברי השלם מתוך הדגשת כל המכשולים והמעצורים שנתקל בהם בדרכו.