אחת השאלות החשובות ביותר שבה נתקל החינוך העברי בראשית התפתחותו – היתה שאלת ספרי הלימוד העבריים. באחד הפרקים הקודמים עמדנו באריכות על התפשטותם של ספרי הלימוד העבריים לפני המלחמה העולמית ולאחריה. הללו היו ברובם ספרי לימוד הלשון וחריסטומטיות, קיצורים של כתבי־הקודש ומיעוטם – ספרי דקדוק והיסטוריה. הספרים הראשונים נתחברו ע“פ השיטה התרגומית (עברית־אידית ועברית־רוסית), אבל לאט־לאט נדחקו ע”י ספרי־הלימוד החדשים שהיו ערוכים ע"פ השיטה הטבעית ושכבשו את בית הספר העברי.

הנפוצים ביותר לפני המלחמה היו ספרי לימוד הלשון והחריסטומטיות של י. אינדיצקי, י. ח. טביוב, י. גרזובסקי, ד. ילין, מ. קרינסקי, מ. לֶוִין, ש. ל. גורדון, פ. שיפמן, ר. גוטמן, יצחק קצנלסון וי. ברקמן.

קיצורים של כתבי הקודש: גרזובסקי (“ספורי התורה והנביאים”), ד. ילין (" מקרא לפי הטף"), טריווש, לוין ונוטיק (“מקרא מפורש”), קצנלסון וברקמן (“תנ”ך לבני הנעורים"), “התחלת החומש” לד. פרישמן¹, ר. גוטמן (“ספורי החומש”, “ספורי הנביאים”), ביאליק ורבניצקי (“ספורי המקרא”, “דברי נביאים וכתובים”) וש. ל. גורדוֹן (תנ"ך עם ביאור). רוב הספרים האלה נהוגים גם עכשיו בבתי הספר העבריים.

ספרי הסטוריה מקוצרים של א. ז. רבינוביץ (“תולדות עם ישראל”), י. פרנקל (“תולדות היהודים”), י. גרזובסקי, (“קיצור דברי הימים”), בן יהודה (“תקציר ההיסטוריה”), ש. דובנוב (“קורות העברים” בעיבודו של ליבושיצקי).

נפוצים בכל תפוצות הגולה היה “דברי האגדה” ו“ספר האגדה” של ביאליק ורבניצקי. (“דברי האגדה” נפוצו ב־50 אלף טפסים ו“ספר האגדה” ב־120 אלף).

עם התגברות התנועה העברית אחרי המלחמה העולמית נתחדשה השאלה ע“ד הוצאת ספרי לימוד עבריים וכלליים שיהיו מותאמים לדרישות הפדגוגיה המודרנית. בהרבה ארצות, כמו לטביה, בולגריה, השתמשו בספרי לימוד ארץ־ישראליים. אבל ע”פ רוב הוצאו ספרי לימוד חדשים בכל מדינה ומדינה. ספרי הלימוד שהופיעו באותה תקופה בגולה היו ברובם מחוסרי כיוון פדגוגי, כי חסרה עוד תכנית לימודים מגובשת, שתהא מאושרת ע"י מוסד מוסמך גם מבפנים גם מבחוץ. מלבד זאת חסרה ברוב הארצות גם אינסטנציה מוסמכת שתבחן את ספרי הלימוד מבחינה פדגוגית. הדבר הזה גרם, כי צצו ספרי לימוד כפטריות וכל מורה ראה את עצמו מוכשר להיות גם מחבר ספרי לימוד בישראל. פרצה התחרות שהביאה לידי זה שספרי הלימוד התחלפו מדי פעם בפעם ושאפילו בתי ספר בעלי כיוון אחד השתמשו באותה מחלקה בספרים שוֹנים. ההתחרות הביאה לידי תופעות מוזרות וחשודות… בפולין, למשל, היו אסורים ספרי לימוד כמו… “לשון וספר” של יעקב פיכמן, ספרי ההיסטוריה של דובנוב בעיבודו של א. ליבושיצקי (החל מהחלק השלישי) ואפילו קיצורי ההיסטוֹריה הישראלית של א. בן־יהודה וא. ז. רבינוביץ…

בולמוס ה“חַבְּרָנוּת” התגלה עוד בתופעה בלתי־רגילה: רבים ממחברי הספרים לא הסתפקו במקצוע אחד בלבד, אלא הוציאו ספרי לימוד למקצועות שונים, ללימוד הלשון, לתנ"ך, לחשבון ולמדעי הטבע גם יחד… אֵנְציקְלוֹפדיזמוּס כזה בחיבור ספרי־הלימוד שאינו מָצוי אצל שום אומה ולשון, השפיע מן ההכרח לרעה על טיב הספרים של המחברים בעלי־האשכולות.

אבל בדרך כלל יש לציין, שספרי הלימוד החדשים, במדה שירדו מבחינת התפשטותם הכמותית, עלו מבחינת טיבם ואיכותם. ספרי הלימוד החדשים הם רובם ככולם:

1) ערוכים ע"פ השיטה הטבעית. (מלבד ספרי הלימוד העבריים שנתחברו לצרכי בתי־הספר האידיים והדתיים);

2) מבוססים על עיקרי החינוך המודרני;

3) כוללים את היסוד הארץ־ישראלי;

4) מקיפים את כל מקצועות הלימודים העבריים > והכלליים

5) ומצטיינים בהידורם החיצוני.

מספרי הלימוד שהופיעו בפולין יש לציין: – במקצוע לימוד הלשון: “עברית” (3 חלקים) – גלס, הלפרין ואלתרמן; “צפרירים” (3 חלקים) – י. קצנלסון וי. ברקמן; שפת עמי (3 חלקים) – קפלן וברקמן. “גני” ו“פרדס” – שפירא; “פרקים ראשונים” (3 חלקים), “לשון וספר” (אלף בית", “פרוזדור” וחמשת חלקי “לשון וספר” לכל המחלקות) – יעקב פיכמן, הוצ. “צנטרל”; “מקראה” (שלשה חלקים) – י. וינגרטן, הוצ. א. גיטלין; “ספרי” (5 חלקים) – רפאל גוטמן, הוצ. מחודשה ומתוקנה; “קום קרא” (2 חלקים) – ר. לבבי. הוצ. ורשה־תל־אביב. “ספר־הילד”: “אלף (שנת א') – ד"ר צויגל, קושלן ושליטא. הוצאת “החינוך החדש”, ורשה; “בכיתה” (שנה ב') – ד”ר צ. זוהר ואביבי־ווליבלר. הוצאת “החינוך החדש”, ורשה; “הבה נלמד” (3 חלקים) – לוי וינר. הוצ. נ. שפירא, ורשה.

במקצוע תולדות הספרות:

“שעורים בתולדות הספרות העברית החדשה” (3 חלקים) – א. אורינובסקי.

במקצוע ההיסטוריה הישראלית והכללית.

“תולדות ישראל עד חורבן בית שני” ד"ר ש. י. טשרנא; “היסטוריה כללית” (3 חלקים) – מ. י. נדל (בהשתתפות י. א. טריווש); “דברי ימי ישראל” 3 חלקים – ד"ר י. נ. שמחוני, ברלין; ²“תולדות העמים” (3 חלקים) – א. פרוז’נסקי; “קורות העברים” – דובנוב (מעובדים ע"י ליבושיצקי).

במקצוע הדקדוק:

“דקדוק לשון עבר” – נ. פינס; “דקדוק שפתנו (2 חלקים) – מ. מ. מנוסוביץ; “דקדוק השפה העברית לכל סגנוניה” (2 חלקים) ודרגה נמוכה: “תורת הלשון העברית לכל סגנוניה” (4 חלקים) – ש. קנטורוביץ; “ספק הדקדוק” (2 ח') – א. י. שפירא, “תורת הסינטכסיס” – ח. א. חזן; “דקדוק הלשון ושימושה” (2 חלקים) – ח. א. קפלן; “מורה הדקדוק” – א. מיטרופּוליטנסקי; “תורת הדקדוק” ו”תורת הלשון בהתפתחותה" (4 חלקים) – מ. ב. שניידר.

במקצוע החשבון והטבע:

“אלגברה (3 חלקים) – ח. גולדברג וש. סטרנין; “אלגברה” בעריכת א. ח. חזן; “גיאומטריה מעשית” – ד"ר י. אהרונסון; “גיאומטריה” (2 חלקים) – ש. סטרנין וא. חזן; “שאלת החשבון והגיאומטריה” (5 חלקים) – א. מיטרטפטליטנסקי; “עבוד וחשב” (3 חלקים) – א. רשל (ספרי לימוד מבוססים על השיטה העמלנית); “מינרלוגיה” – ז. לייבוביץ; “תורת בעלי החיים” (3 חלקים) – ל. שפר; “ראשי פרקים מתורת החימיה” – ד"ר ש. י. טרשנא; בעלי חיים: א. יונקים; ב. “עופות, זוחלים” וכו'; ג. “חסרי החוליות”; “האדם” (אנטומיה ופיסיולוגיה) – א. י. איינהורן; “פיסיקה (4 חלקים) לב”ס תיכוניים; “פיסיקה פופולרית” לבתי ספר ו”חימיה" – ב. קוסטרינסקי; “שיעורים בידיעת הטבע” י. א. דובניקוב; “בוטניקה” (3 חלקים) בוריס גרדון; “מחיי הצמחים” (2 חלקים) – משה לוין; מלון בוטני (פולני–רומי–עברי) ל. פאבה; “גיאוגרפיה” (2 חלקים) – משה גרדון; גיאוגרפיה (4 חלקים) משה לוין.

בליטא הופיעו משנת 1920 עד 1934 הספרים דלקמן:

קובץ שאלות החשבון" – ש. קפיט וסיסיצקי (1919); ספרי המתמטיקה של ש. קפיט (1920־1934) והם: ספר החשבון לבתי ספר עממיים (4 חלקים); תורת החשבון ושאלון לבתי“ס תיכוניים (2 חלקים); יסודות הבוכהלטריה הכפולה לבתי”ס תיכוניים; אלגברה (3 חלקים); גיאומטריה (חלק א – פלנימטריה, חלק ב' – סטריאומטריה); טריגונומטריה; יסודות החשבון הדיפֵרנציאלי והאינטֵגרלי לבתי"ס תיכוניים.

“שאלוֹן לגיאומטריה” – י. לויטן וא. שניידר (1922); “קובץ שאלות הנדסיות” – נ. ריבקין (תרגם יצחק נשיא); “גיאוגרפיה” ו“היסטוריה של ליטא” – נ. ליבשין; “דברי ימי ליטא” – נ. לידסקי (1923); “מעולם החי” – (קונטרס הקטוגרפי) – אהרוני (1920); “ידיעת עמנו” – הוצ. הקטוגרפית לד"ר רבינזון (1921³), (הופיעה אח"כ בדפוס בהוצאת “עינות”, ברלין); “מונחי הבוטניקה” – ד"ר א. ברמן (1923); “שאלון לפיסיקה” (חלק א') ד"ר ל. י. יפה (1930); “תורת התיבה” ו“סינטכסיס” – נ. לידסקי. "חריסטומטיה לטינית (1932); “דקדוק לטיני” – י. לויטן.

ברומניה הופיעו ספרי הלימוד הבאים:

“ידיעת הטבע” (2 חלקים) – י. רידל (לשנת הלימודים השלישית והרביעית, תרפ"ו); “שאלון לחשבון “, – י. רזניקוב, (שני חלקים) תרפ”ב; “גיאוגרפיה” – צ. שברצמן, תרפ”ג. “נצנים” (מקראה– י. וסרמן וי. רידל (שני חלקים) תרפ"ג; “ספורי החומש” – וסרמן ורידל (2 חלקים).

הוצאת שכטר, קישינוב:

“היסטוריה כללית” – (3 חלקים) י. גורין, מתורגם ע"י ש. ויסמן, 1922: גיאומטריה – שייקויץ– רבינוביץ, 1922; דקדוק שפת לטין – ריס ואויבוך 1922; חריסטומטיה לטינית – לובומודרוב; תורת הצמחים (בוטניקה) – נ. אוירבוך; עולם החי (2 חלקים) – נ. אוירבוך.

הוצ. “מוריה”, קישינוב:

היסטוריה כללית – י. ברמן 1922.

הוצ “אסכולה” ע"י תרבות, קישינוב:

החשבון – א. בלנק, י. שברץ וקובלנוב, מעובד מרומנית, תרפ“ח; “דע את העולם”, גיאוגרפיה – א. בלנק, תרצ”ו; “עמנו” – ספר להסטוריה עברית – י. קוטשר וא. בלנק, תרצ"א.

הוצ. “כוכב”, צר’נוביץ

“לצעירינו” (ספר לימוד השפה ודקדוקה לבוגרים מתחילים) – רוזנצויג, רבינוביץ וזיגלבוים.

בארצות הברית הופיעו ספרי־הלימוד הבאים: ספרי צבי שרפשטיין – “המכין למקרא”, “שער התורה”, “מראשית מקרא”, “שער הלשון”, “דקדוק ע”פ תרגילים“, “היסטוריה לילדים”; “אביב” ו”נצני אביב" – י. ח. פולק וש. פיטליק; “ספרי”, “חומש לתלמידים”, “נביאים ראשונים לתלמידים” – י. ח. פולק; “הקורא הקטן” – א. סולודר; “השחר” – תומרוב והירש; “שחרית” –תומרוב, הירש ושטיין; “ראשית לימוד החומש” – י. ז. פרישברג; “טל אביב” – ק. ווייטמן; “ספר ראשון” ו“ספר שני” – ש. רובינשטיין ויש“י אדלר; “תולדות ישראל לילדים” – א. גולד ומ. תומרוב; “קורות עם ישראל” – ח. א. גולדין; “דקדוק לבי”ס” – שכנא שטיין וי. ח. פולק; “מורה עברית השלם” – י. פיליפס וא. היימן; “עולמי” – קלמן בכרך ועוד.

מלבד הספרים הנ“ל הונהגו בארצות הברית בכמה בתי ספר ספרי־לימוד שהוצאו באירופה וא”י.

חוץ מספרי הלימוד הנזכרים כדאי להדגיש גם כמה ספרים מטודיים שהופיעו בגולה והיו בשעתם מורה־דרך למורה העברי שהועמד לפני תפקידים חדשים ואלה הם: דובניקוב ח. א. – “אקסקורסיות” ו“שעורים בידיעות הטבע”; גוטמן ר. – “מיטודיקה של האריתמטיקה” ו“מטודיקה של עברית”; א. כהנשטם – “הוראת ההיסטוריה בביה”ס עממי“; י. גלס – “מיטודיקה לכתבי הקודש”; בייגל מ. א. – “גיאומטריה הסתכלותית”, “גזירה בניר” ו”תורה ועבודה".

איזה הם ספרי הלימוד שיש להנהיגם בבתי־הספר העבריים? בכל מדינה ומדינה מתחברים ספרי לימוד המותאמים לדרישותיהם הפדגוגיות של השלטונות ולתנאיה הפוליטיים והתרבותיים של המדינה. טיבם של ספרי הלימוד בכל מדינה תבחן ההסתדרות העברית המוסמכה לכך. ומשום זה נמָנע מהבעת דעה בשאלה זו. כאן נביא את רשימת ספרי הלימוד לפי המקצועות שיש להנהיג בכל הכיתות של ביה“ס העממי. רשימה זו שעובדה ע”י הכינוס הפדגוגי בפולין בשנת 1933, כוחה יפה בשביל בתי הספר בכל הארצות.

מספר ספרי הלימוד בכל הכיתות

לכיתה א. אלפון, ספר לחשבון, לפולנית.

לכיתה ב. ספר לעברית, לפולנית, לחשבון, לחומש.

לכיתה ג. ספר לנביאים, לעברית, לפולנית ולחשבון. בספר לעברית יש להכניס שירים עם תוי נגינה בטקסט. ספר אחד לטבע וגיאוגרפיה בצירוף החומר לטבע לשנה"ל הרביעית וחלק של גיאוגרפיה לכיתה ד'.

לכיתה ד. ספר לנביאים, לעברית, לדקדוק, לפולנית, לחשבון, לגיאוגרפיה של א"י, לטבע.

לכיתה ה. ספר לנביאים, לחומש, לעברית, להיסטוריה ישראלית, לפולנית, לחשבון, לטבע, לגיאוגרפיה של אירופה, לגיאוגרפיה של פולין ולהיסטוריה פולנית.

לכיתה ו. לנביאים, לחומש, לעברית ודקדוק, להיסטוריה ישראלית, להיסטוריה פולנית.

לכיתה ז. לנביאים, לחומש, לעברית, לדקדוק, להיסטוריה ישראלית, להיסטוריה פולנית, לחשבון, לטבע, לאנטומיה והיגיינה, לדמוגרפיה יהודית ולפולין הנוכחית.