כדי לברר לעצמנו את אפשרות קיומו וסיכויי התפתחותו של החינוך העברי עלינו לעמוד על מצבו החמרי של בית־הספר העברי בגולה. לא בכל הארצות נמצא החינוך העברי בתנאים שוים. ביחוד קשה הוא מצבו בארצות אירוֹפה המזרחית. מלבד ליטא ולטביה שבהן מקבלים מורי בתי־הפר העבריים העממיים את משכורתם מאוצר הממשלה, אין הממשלות בשאר הארצות משתתפות בתמיכת ביה“ס העברי. ברוב הארצות הוא נהנה מתמיכת העיריות, אבל תמיכה זו היא מקרית ובלתי בטוחה. גם המקורות היהודיים – דל כוחם מלכלכל את החינוך העברי בשלמותו. תמיכת הקהילות הישראליות היא קטנה מאוד ומהוה מ־10־20% של תקציב החינוך, מלבד בולגריה ששם מתכסה רוב התקציב ע”י הקהילות. באוסטריה משתתפה הקהלה הוינאית בתשלום המשכורת של המורים. ברומניה מתנודדת תמיכת הקהילה בגבולות מ־10 עד 30 אחוזים של התקציב. בפולין תלויה ע“פ רוב תמיכת הקהילה בבתיה”ס העבריים מהרכבתה המפלגתית. מהרגע שהשלטון בקהילות נמסר ע“י להטי־בחירות שונים לאנשי ה”אגודה“, הלכה ופחתה תמיכת הקהילות, שבתור מוסדות דתיים ראו את עצמן פטורות מלתמוך בבתי”ס חילונים והן תומכות בעיקר את החדרים ובתי הת“ת. בין מקורות העזרה הישראלים שמהם נהנה החינוך העברי בארצות שונות כדאי להזכיר את הג’וינט האמריקני. אף על פי שהחינוך העברי עלה תמיד בכמותו על החינוך האידישאי, נהנה האחרון בעיקר מעזרת הג’וינט. תחת לחץ דעת הקהל העברית באירופה ובארצות הברית התחיל נהנה גם החינוך העברי מתמיכתו. בקשר עם צמצום־הפעולה המודרג של הג’וינט באירופה, התחילה פוחתת משנה לשנה תמיכתו בשביל חינוך העברי. נעשו נסיונות לענין גם את קיבוצי היהודים שבאירופה המערבית (באנגליה, בהולנדיה ובצרפת) בחינוך העברי שבפולין ובליטא ולעוררם לסיוע חמרי. לתכלית זו נשלחה ע”י מרכז “תרבות” בפולין תערוכת בית הספר העברי לאמסטרדם וללונדון שעוררה בקרב היהדות המערבית התענינות רבה בחינוך העברי השלם.

המקור הראשי לקיומו של החינוך העברי בכל הארצות הוא – כמובן – העזרה העצמית של הציבור העברי. את רוב הכנסתו מכניס החינוך העברי משכר־לימוד המהוה מ־70% עד 80% של תקציב ביה“ס. מלבד שכר־הלימוד מתכלכלים מוסדות החינוך גם ע”י מקורות־עזר, כמו סיוע הסניפים המקומיים וביחוד מפעלים שונים, כמו ימי־פרח, נשפים, הגרלות וכו'.

בכדי להבהיר את המצב החמרי של בתי הספר בארצות שוונת, נביא מספרים סטטיסטיים אחדים. בפולין נערך בראשון לדצמבר 1934 משאָל על המצב החמרי של בתי־הספר. מ־250 מוסדות נענו רק 117. הטבלה הבאה מגלה לעינינו במידת־מה את תנאי־הקיום החמריים של החינוך העברי בפולין הקונגרסאית (המספרים בזהובים).

¹

כפי שאנו רואים תמיכת הממשלה היא קרובה לאפס. תמיכת העיריה הגיעה בשנת 32–1931 ל־6,9% של ההכנסות, אבל היא הלכה ופחתה משנה לשנה – והגיעה בשנת 35–1934 ל־2,1%. תמיכת הקהילה עלתה במידה בלתי ניכרת. ההורים עצמם נושאים איפא בעול החינוך של ילדיהם ומשלמים שכר לימוד המהוה קרוב ל־80% של כל ההכנסות. הגרעון העצום מכביד בעיקר על בתי הספר העממיים. אל הגרעון יש להוסיף גם גרעון נוסף של 523.750 זהובים המגיעים למשרדי הביטוח הממשלתיים מאת 123 מוסדות־חינוך. הגרעון חל בעיקר על המורים וגורם להפחתה כרונית של משכורתם. לפי הידיעות הסטטיסטיות משנת 34–1933, הגיעה בה בשנה משכורתם של 560 מורים ל־680.000 זהובים. המשכורת הממוצעת של המורה היתה איפא 1200 זהובים, כלומר 100 זהובים לחודש. למעשה התנודדה המשכורת בגבולות מ־300 עד למעלה מ־2500 זהובים בשנה. כפי שאפשר לראות מהטבלה הבאה:

הרוב המכריע של המורים בפולין אינו מקבל את משכורתו בעד שנה שלמה. מ־639 מורים קבלו את משכרתם בעד 12 חדשים רק 45 מורים, 31 מורים קבלו בעד 11 חדשים, 218 מורים בעד 10, 152 מורים – בעד 9, 122 מורים – בעד 8, 17 מורים – בעד 9, 8 מורים – בעד 6, ו־46 מורים בעד פחות מ־6 חדשים.

לא טוב ביותר הוא גם מצב המורה העברי העממי בליטא ובלטביה. אמנם, משכורתו שהוא מקבל מאוצר הממשלה, היא קבועה ובטוחה, אבל גם זעומה עד למאוד (170 ליט בערך בחודש בליטא וקרוב לזה בלטביה). בתי הספר העממיים מליטא היו נתמכים עד שנת 1925 ע"י הקהילות. מכשבטלו ועדי הקהילות (בתוקף החוק מיום 31 למרץ 1925) פסקה גם תמיכתם. בתי הספר העממיים בליטא ובלטביה נהנים גם מתמיכת העיריות המשתתפות בהוצאת הדירה, ההסקה וההארה של בתי הספר. ואף על פי כן קשה עד בלי ערוך מצבם החמרי. התרוששות האוכלוסים היהודים גרמה שהורי התלמידים אינם יכולים לעמוד בפני הנסיון ושולחים את ילדיהם לבתי־הספר הממשלתיים שהלימוד בהם הוא חינם.

ביחוד הורע מצב בתי הספר התיכונים והפרוגימנסיות במדינות הבלטיות. אם בשנת 1927 הגיע סכום התמיכות הממשלתיות שניתנו לכל הגימנסיות העבריות בליטא ל־700.000 ליט, הנה בשנת הלימודים 1933־34 ירד עד ל־150.000 ליט. הנוער חדל מהתפרץ אל בית הספר התיכוני העברי, מצד אחד – לרגלי סגירת כמה מחלקות של האוניורסיתה הליטאית בפני צעירי ישראל, ומאידך גיסא – לרגלי התגברוֹת התשוקה להכשרה ולעליה. בין כה ובין כה – עומד החינוך העברי בליטא בסימן של משבר קשה.

ביחוד קשה מצב בתי הספר העבריים ברומניה (ביסרביה), כפי שאפשר לראות מהטבלה הבאה:

ושוב אנו רואים את התופעה הגלותית הכללית החותרת תחת קיום בית ספרנו: משנה לשנה הולך ומתמעט בביה“ס העברי מספר התלמידים, יען כי הם עוברים אל ביה”ס הממשלתי שבו יקבלו את חינוכם חינם. בעול התקציב נושא איפא מיעוט קטן של הורים השואפים במאמצים לא אנוש לקיים את בית־הספר העברי. גם כאן הראשון לקרבנות המשבר של החינוך העברי הא המורה העברי. משכורתו מגיעה ל־25 עד 30 אלף לעיי בשנה בעד 36 או 40 שעות עבודה בשבוע.

התקוה היחידה הנשקפת לחינוך העברי בביסרביה היא, שעם אירגון הקהילות מחדש (עד עכשיו שלטה עוד שיטת ה“מכס” הנושנה), תוקצבנה בשבילו תמיכות הגונות; מאידך גיסא, רפיון הרוח השורר במחנה העברי וחוסר הסתדרות “תרבות” מוצקה ומאורגנת עלולים לגרום, ששונאי בית הספר הלאומי ממחנה החרדים והאידישאים הרדיקליים יכבשו את הקהלה ויחסמו בפני העברים את הדרך היחידה להצלת בית הספר הלאומי ולהחזקתו.

יותר טוב הוא מצב החינוך העברי בבולגריה המתגלגל כמעט כולו ע"י הקהילות העבריות. התקציבים של בתי הספר עולים בכללותם ל־6 מיליון לֵבה בערך. התמיכות של העיריות הן מצומצמות, חוץ מעירית סופיה, שהקציבה מיליון ליבה בשביל מוסדות החינוך העבריים.

המספרים המועטים האלה מגלים לפנינו רק טפח של סכנת־ההרס האורבת לחינוכנו העברי בגולה. התרוששותם של המוני ישראל בגולה ההולכת ומתגברת בעקבי הפרוצס המבהיל של קיפוח פרנסתם ונישולם מרוב העמדות הכלכליות תחליש את כח התנגדותם של ההורים לבית הספר הממשלתי ותקרב את קיצו של החינוך העברי. הפרוצס הזה שמראה את אותותיו המחרידים בכל ארצות הגולה עלול להסתיים בזמן קרוב, אם הציבור העברי בעולם לא יתלכד ויתגייס לפעולה מאורגנת לשם הגברת כוחו של החינוך העברי בגולה. יחד עם זה אנו עומדים בפני פרוצס חדש ומדאיג של התרוקנות ביה"ס העברי בגולה ממיטב כוחותיו הפדגוגיים. נתמלאה הסאה גם של סבלות המורה העברי שהתחיל מבקש באופן טבעי את תיקונו בעליה. מאידך גיסא מורגש גם בארץ צורך גדול במורים עבריים. הסמינריונים בארץ אינם יכולים לספק את הדרישה במורים לרגלי העליה ההמונית הזורמת ארצה. לא יתכן לדרוש מהמורה שיסבול חרפת רעב בו בזמן שעל ידי עליתו הוא משתתף בבנין הארץ ופודה את נפשו משחת. אבל עליה המונית כזו תביא בהכרח להנמכת שיעור קומתו של בית הספר העברי בגולה, להפחתת ערכו החינוכי בעיני הציבור וממילא גם להחלשת כוחו במלחמת קיומו. תעודתנו איפא היא לזעזע את המחנה העברי לארצותיו ולהעמידו על הצורך החיוני ללכד את החינוך העברי על ידי אירגון עולמי, ע“י שיתוף דאגה ומאמצים לשם ביטוח היסוד החמרי לקיומו וע”י יצירת הדרכה מרכזית שתעודד את שפלי־הרוח, תפעיל את הנחשלים ותחזק את הכרת השלמות של התנועה ושיתוף האחריות בעד גורלה.