לאיסור נטיעת אילנות בחצר בית הכנסת אין שום זכר ורמז בספרות הראשונים והראשון שחידש את האיסור מדעתו בלא שום ראייה או סמך כל שהוא, היה ר' דוד עראמה, בפירושו על הרמב“ם, שהדפיס בשנת ש”ה לפ"ק (בהיות המחבר בן עשרים כמפורש בהקדמה). בהערה לפרק ו' מהלכות עבודה זרה הוא כותב: “ונראה לעניות דעתי דאפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן. אבל אכסדראות, דאפילו במקדש אינן אלא מדרבנן משום גזירה, בבית הכנסת מותר”.

גם אחר שנדפס ספרו של ר' דוד עראמה, כפי הנראה לא שמו לב לאיסור שאסר בלי שום ראייה ועד היום לא ידוע לנו איזה מחבר שמזכיר איסור זה, עד שבא הגאון ר' עקיבא איגר ובחידושיו לאורח חיים (סי' קנ) הביא דברי הרד“ע בקיצור: “והר' דוד עראמה בפירושו על הרמב”ם כתב, דאפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן”.

וש להסתפק אם ר' עקיבא איגר הביא הדברים לשם קביעת הלכה, מפני שגם לדעתו היו סמוכין לאיסור זה, או שרשם הדברים על גליון ספרו רק לזכרון כדי לעיין בזה לעת מצוא. אך העובדא, שר' עקיבא איגר הביא איסור זה נתנה פירסום לאיסור ורבים התחילו לחשוש לאיסור זה, בייחוד מפני שספרו של ר' דוד עראמה בלתי מצוי והרבה רבנים לא ראו אותו בעיניהם וידעו ממציאות הספר רק על פי ר' עקיבא איגר והם חשבו, שר"ד עראמה הביא ראייות לדעתו, או שמביא את האיסור בשם בר סמך מפורסם. למעלה העתקנו את לשונו בשלימות וראינו שחידש את האיסור מדעתו.

ומעניין, שרב אחד (בשנת תרט"ו) חפץ להתיר קציצת אילן מאכל שבחצר בית הכנסת בנימוק שהקציצה היא לשם מצוה. הוא פנה בשאלה להגר“י עטלינגער והתשובה נדפסה בשו”ת “בנין ציון” (סי' ט). הגרי“ע התנגד לקציצת האילן והוא כותב: “אכן להחשיב למצוה כדי שאם יתאחד הגן עם החצר של בית הכנסת לא יהיה אילן נטוע סמוך לפתח בית הכנסת לזה לא מצאתי סמך ורמיזה בפוסקים שיהיה איסור לנטוע אילן על פתח בית הכנסת”. ועוד הוא כותב: “ואם בפתח בית הכנסת יהיה איסור לנטוע כל שכן לפני שערי הר הבית והרי לא נאמר איסור כאן רק שלא לנטוע בהר הבית עצמו ובמקום הקדוש יותר אבל לא ג”כ לפני שערי הר הבית”.

וכדאי להביא דברי הגאון הנצי“ב בשו”ת “משיב דבר” (חלק ב, סי' יד, משנת תרמ"ו):

“ואשר שאל מע”כ נ“י עוד, אם מותר ליטע אילנות סמוך לבית הכנסת, וכתב מע”כ נ“י שראוי לעשות זכר לבית המקדש, דכתיב לא תטע לך וגו', אין לנו לבדות מלבנו איסורין שלא נמצא בתלמוד, ואם היה בזה זכר לביהמ”ק היה אסור לבנות בית כנסת של עצים ולעשות ספסלאות של עצים, דכל זה הוא בכלל לא תטע לך וגו' כמבואר במסכת תמיד סוף פרק א' אלא אין בזה מצוה לעשות זכר לביהכ“נ (צ“ל: לביהמ”ק) בזה הענין, אלא שראיתי בחידושי רע”ק זצ“ל על או”ח (סי' קנ), שהביא בשם הר' דוד עראמה לאסור. וצ“ע. ומה שכתב מע”כ נ“י לאסור משום בלבול הדעת וטיול, אין זה הוראה אלא מוסר ואין כל המקומות שוין ואין כל הענינים שוין”.