בספר “ערוגת הבשם”, לר' אברהם ב"ר עזריאל¹, מובאים דרשות ורמזים בעניין תוספת שבת. כמה מן הרמזים אינם מובנים והמהדיר, שלא עמד כראוי על כוונת המחבר, הגיה במקום שאין צורך ולא הגיה במקום שיש הכרח להגיה:

א. “שבתון, בגימ' יוסיף מחול על הקודש חסר א”. המהדיר חישב ומצא, שיש הבדל בין הצדדים של הגימטריא ב־ז ומצא עצה פשוטה איך לתקן הדבר, במקום “חסר א” הגיה “חסר ז” ולא שם לב, שבנוגע לחסר א נהגו כל בעלי הגימטריאות לא להקפיד ונהגו להשלים החסר בהוסיפם “עם הכולל”, היינו, שהמלה בכללותה מצטרפת לחשבון, ומחברנו כותב באופן ברור, “שחסרון א בגימ' אינו גורא” (עמ' 188). ובמקום אחר (עמ' 184) כתב: “ויתר אלף אינו מזיק”. אבל שלא יקפידו בהבדל של ז, לא ראינו ולא שמענו ואין להעלות על הדעת גימטריא כזאת.

לדעתי, יש רק לתקן הכתיב המלא של “הקודש” ולכתוב חסר “הקדש”. ואז יהיה ההבדל רק ב־א. וזה שכתב: “חסר א”.

ב. וטעות גוררת טעות. ההנחה המוטעת של המהדיר, שאפשר לסדר גימטריא גם בהבדל של ז, הביאה אותו לפרש גם גימטריא שנייה בדרך זו:

“ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש, בגימט' זהו תוספת בין מלפניו ובין מלאחריו”. גם כאן מצא המהדיר הבדל של ז ובסמכו על פירושו בגימטריא הקודמת מצא כי העניין נכון. אבל כבר ביררנו, שאין הדבר כן ולדעתי, במקום “זהו” העולה 18, צריך להיות “הוא”, העולה רק 12, ולפי זה ההבדל הוא רק באחד.

ג. “לכך ז זכור משוך לכאן ולכאן, לומר יום ז צריך לקדש בתוספת קידוש לפניו ולאחריו”. המהדיר לא העיר כלום ולא שם לב, שאין כל פירוש למאמר “ז זכור משוך לכאן ולכאן”, למה נמשך ה־ז של זכור? לדעתי, המילה “זכור” היא הוספת מעתיק, שלא הבין את כוונת המחבר, וכוונתו העיקרית של המחבר מיוסדת לא על ז של זכור, אלא צורת האות ז, שראשה משוך לשני הצדדים (בייחוד יש לשים לב לצורת אות ז, שבצורות האותיות שבסוף “מחזור ויטרי”, שהזיין משוך לכאן ולכאן). ומעתה יש לפנינו דרשה חדשה על צורת אות ז ורמז חדש לתוספת שבת. והלשון “לכך” הוא התחלה חדשה, שאין לה שום קשר עם הקודם.