ב“הפוסק” שנה יב, סי' תתתרלב ותתתרמב, מטפל הרב אהרן בגון בקושיית ה“מנחת חינוך” (שכה): איך אנו מקיימים “לכם” בערבה, לשיטת רש“י (סוכה כז, ב) דבעינן שווה פרוטה ב”לכם", והרי הערבה אינה שווה פרוטה. ותמצית דבריו, שהערבה מצטרפת לשאר המינים ועל־ידי זה מתקיים “לכם” גם בערבה. מסתבר יותר, שיש להבדיל בין סוכה לערבה, באופן אחר: חלק של פחות משווה פרוטה המגיע לכל אחד מישראל בסוכה משותפת, היא מעורבת בין שאר החלקים שיש לאחרים בסוכה המשותפת. אבל ערבה כולה שלו ושפיר קרינן בה “לכם”, אף שאינה שווה פרוטה.

ומצאתי סעד לסברה זה מדברי התלמוד (בכורות ג, א): “התם כיון דלא עריבו בהו חולין קרינא בהו בבהמה כל בכור, הכא כיון דעריבו בהו חולין לא קרינא בהו כל בכור”.