בעל “תוצאות ארץ ישראל”¹, מתלמידי הרמב"ן, אומר, כי על בני ישראל לחכות בארץ ישראל לבואו של המלך המשיח. וזה לשונו (שם עמ' סו):

“הנה ראינו דברי רבותינו קדמונינו אשר דברו מביאת המלך משיחנו, יהי רצון שיבוא במהרה בימינו, וזה לשונם: אל יעלה על לב איש שיגלה מלך המשיח על ארץ לא טהורה וגם אל ישגה לחשוב שיבא גם בארץ ישראל בין הגוים, הטועה בזה לא חש לכבודו של מלך המשיח, אך ישראל תופשי התורה חסידים אנשי מעשה מארבע רוחות העולם אחד מעיר ושנים ממשפחה כל איש אשר נשאו לבו ונדבה רוח טהרה והכשר חבת הקדש לבא בארץ ישראל ועליהם יגלה מלך המשיח, כמו שנ' ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון, ואשריהם שיתקיים כי רוח ממרום יערה וכו', ושם מאריכים לבאר ענין ביאת הגאולה על ידי שני משיחים, משיח בן אפרים ומשיח בן דוד, יהי רצון שיבואו בימינו”.

לא ידוע לנו המקור ל“דברי רבותינו קדמונינו” אלה, אבל המעניין הוא, שגם ר' מאיר אלדבי (נכד הרא"ש) בספרו “שבילי אמונה” (ריש נתיב העשירי) מביא אותם הדברים בשם “מדרש”. וזה לשונו: “כתוב במדרש, כי יתנדבו הרבה מישראל תופשי תורה וחסידים ואנשי מעשה לבא לדור בארץ ישראל ולהתישב בירושלים ע”ה, איש איש כפי נדבת לבו ונצנצה בו רוח טהרה והכשר חיבת הקדש מארבע פנות העולם אחד מעיר ושנים ממשפחה, וכאשר יתישבו שם למען היות לו ניר ויתד נאמן בהר הקדש ובירושלים ישמע הבורא ית' שועתם ויקרב קץ הגאולה" עיי"ש.