שוחט¹ מחליט, כי “הידיעה הראשונה על דבר עליית היהודים לקבר לשם תפילה היא בת אמצע המאה הט”ו“. ואין הדבר מדוייק, שכן כבר בראשית המאה הי”א נמצא זכר לבית הכנסת של שמואל הנביא, אלא שאז היה מוחזק בידי הקראים.

על ס“ת אחד מאוסף אב”ן רש“ף (מס' 9) רשום, כי הוקדש “לקהל רמלה בני מקרא, ביום שני לשבוע ראשון לראש חדשים שנת ד”א תשע”ג לבריאה, היא ת“ז לקרן זעירה”, היינו בשנת 1013. ושם כתוב כי המקדיש מצא את הס“ת ב”בית הכנסת של שמואל הנביא ע“ה אשר ביד אחינו בני מקרא”².

אמת, כי לרשימה מאוסף אב“ן רש”ף יש להתייחס בזהירות, אבל לענין זה יש קצת סמוכין, כי בתקופת הגאונים היה מרכז קראי ברמה, גבעה והסביבה כאשר ביררתי במאמרי “מרכז קראי בצפונה של ירושלים”³.

ואשר לתעודה מכתב־יד הספריה הלאומית בירושלים, שפירסם ד' ילין⁴, בה מסופר איך גזלו הישמעאלים את המקום בעלילות רשע, ואיך פנו היהודים לעזרת אחיהם שבגולה וכתבו “כתב להעמיד ביד קהל עדת ישראל ציון שמואל הרמתי ע”ה" – יש להעיר, כי ילין, בסמכו על הרשימה שבראש המכתב ועל כמה דברים שנאמרו בתוך המכתב, חשב, שהיהודים “מצאו להם הדרך להשיב את המקום להם”, והמטרה של כתיבת המכתב ושיגור שליח מיוחד היתה “השגת האמצעים לחזק את בדק הבית הזה”; ולכן מצא לנכון להעתיק רק הקטעים המטפלים בענין זה, והשמיט כמה קטעים ופסקאות שחשבם לטפלים ובמקומם העמיד נקודות לסימן של השמטה.

אך יש בדפוס העתקה יותר שלמה מתעודה הנ“ל, שנתפרסמה על ידי הרב י”מ טולידאנו עוד לפני שפירסם ילין את העתקתו⁵. ואם נשים לבנו להעתקת טולידאנו, ביחוד לקטעים שהשמיט ילין, נוכל לבוא לידי מסקנות אחרות. אין כל ראיה לכך, שהיהודים הצליחו להשיב את המקום לעצמם, ומטרת שיגורו של השליח לא היתה בדק הבית ברמה, אלא חיזוק מצב הישיבות ולומדי־התורה שבירושלים. כי בזמן שציון קבר שמואל הנביא היה בידי היהודים היו מוציאים חלק הגון מהכנסות הקבר לתמיכת הישיבות בירושלים, ואחרי שנגזל המקום נתמעטו ההכנסות ומצבם של לומדי התורה בירושלים היה רע מאוד.

הרושם הכללי הוא, כי ענין קבר שמואל הנביא (שבוודאי לא בדה אותו הכותב מלבו), שימש כאן אמצעי, כדי לעורר דעת הקהל שבחו"ל לטובת הישיבות בירושלים, והם כותבים מפורש: “לחזוק לומדי התורה אשר בירושלים באמצעות קיום במקום הזה”.

גם העתקת טולידאנו אינה שלימה לגמרי, ורצוי שתעודה זו תתפרסם מחדש בשלימותה כמו שהיא בכתב־יד.

כדאי להזכיר, שד' וינריב⁶ מטיל ספק בדבר אם בכלל אפשר להשתמש בקובץ שממנו הועתקה התעודה הנ"ל כבמקור היסטורי. לדעתו לא נשלחו המכתבים, אלא הם דוגמאות כדי להתלמד לפיהן.

מכל מקום בענין שלנו אין לפקפק בעיקר העובדה⁷.