בדבר ר' מאיר הקבור בטבריה נחלקו הדעות מי הוא? ולא רק דעותיהם של החוקרים והמבקרים החדשים, אלא גם בעלי המסעות ורושמי הקברים נחלקו בזה, והננו מוצאים מסורות שונות בנידון זה. מבלי להכנס לעצם החקירה הזאת, הנני חפץ להעיר על אחד הכינויים שניתן לר' מאיר זה.

בעל ס' “קבלת צדיקי ארץ ישראל”¹ כותב: “קברו של ר' מאיר התנא הידוע באחרים אומרים, מפני שלמד מאלישע אחר, והישמעאלים קורין אותו מאיר אלחנק ר”ל החונק".

למה נקרא ר' מאיר בשם החונק לא פירש לנו, וקשה לפרש זה על המסופר ברש"י (עבודה זרה יח, ב), שברוריה חנקה את עצמה, ור' מאיר גרם לזה.

והנה כידוע מצאו ר' בנימין בעל המסעות² ור' פתחיה בעל הסבוב³ את קברו של ר' מאיר התנא לא בטבריה אלא בבבל בעיר חילה, ור' פתחיה מוסר לנו אגדה על החניקה של ר' מאיר, וכה דבריו:

“ובא לעיר ששמה מילי⁴ ושם קברו של ר' מאיר חנקי, הוא ר' מאיר דמתניתין. ויש לפני העיר, אצל הנהר, שדה ובאותו השדה יש הקבר, והנה הפרת רבה לעלות על קברו ולקחו מן הממון שנודרין היהודים וישמעאלים ובנו עיר עליו סביב לקברו ומגדלים בתוך המים ובית יפה על קברו. וישמעאלים קורין אותו חניק, מפני שפעם אחת בא השולטן וחמד אבן אחד במעלות שעולין בו לקברו. ובלילה בא אליו ר' מאיר בחלום ותפס אותו בגרונו ורצה לחנקו ואמר לו: גזלת אבן שלי, וכי אינך יודע שצדיק ואהוב למקום אני. אז בקש ממנו מחילה, אמר: לא אעשה עד שתשאנה אתה בעצמך על כתיפך לעין כל ותאמר: רשעתי שגזלתי אדוני הצדיק. למחר נשא האבן על כתיפו לעין כל והחזיר את האבן למקומה ואמר: רשעתי שגזלתי אדוני הצדיק. ויראים ממנו הישמעאלים ומשתחווים שם על קברו ונותנין לו מתנות ונודרין, אם יחזרו בשלום נותנים כך וכך”.

כנראה, שגם השם אלחנק לר' מאיר הקבור בטבריה מקורו באגדה זו.

אבל האגדה כשהיא לעצמה אומרת דרשוני, וביחוד תמוהה צורת הכינוי “חנקי” הנמצא בדברי ר' פתחיה. הצורה הערבית של הכינוי “אלחנק” או “החונק” לפי תרגומו של בעל קבלת צדיקי א"י – מתאימה לאגדה הנזכרת, אבל הצורה “חנקי” אינה הולמת את האגדה. גם ראוי להעיר שמסגנונו של ר' פתחיה נראה, שלא בא לפרש את הכינוי “חנקי” העברי אלא את הכנוי “חניק” הערבי.

לכן נראה לי להעיר על העובדא, שבתלמוד (קדושין סב, א) נמצא מאמר: “אלא לר' מאיר חנקי מיבעי ליה”. והנה אף ששם בתלמוד אין מלת “חנקי” כינוי, אבל מי יודע דרך הרוח, אולי מצא מי שהוא את המאמר הזה באיזו רשימה קצרה⁵ שלא היה לו קשר עם מה שלפניו ולאחריו, וחשב וטעה שחנקי הוא כינוי לר' מאיר.

ואם⁶ נכונים אנו בהשערה זו, יוצא שלא האגדה שר' מאיר חנק להשולטן יצרה את השם “חניק”, אלא להיפך השם “חנקי” יצר את האגדה, והאגדה נתגלגלה מבבל לטבריה, ושם כבר נשכח הכינוי “חנקי” ובא במקומו הכינוי הערבי אלחנק, ובצורתו הזאת כבר קשה להכיר את מקורו.