אביה בן ירבעם נזכר רק פעם אחת בתנ"ך (מלכים־א יד, א). עליו ניבא אחיה השילוני: “וספדו לו כל ישראל וקברו אתו כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב אל ה' אלהי ישראל בבית ירבעם” (שם, יג), אביה מת בעיר תרצה (שם, יז) ויש לשער, כי נקבר בתרצה או סמוך לה.

זהותה של העיר תרצה לא נקבעה על ידי החוקרים, ובספרות העתיקה אין כל רמז למקום קברו של אביה. גם ברשימות קברי א"י העתיקים אין זכר לקבר זה.

רק ברשימות קברים מאוחרות (מהמאה השלישית לאלף השישי בערך) נרשם קברו ב“רומי” (אל ראמה) שע"י צפורי.

באגרת “יחוס האבות” הננו מוצאים: “ושם (ב“רומי”) אביה בן ירבעם, קבר של חרש, מערה לפנים ממערה, ואצל המערה כיזראן¹, אומרים, שמשם יראה המשיח” (המעמר, ג, עמ' 220). וב“יחוס הצדיקים” בשינויים קלים: “אלבאמה, שם קבורת אביה בן ירבעם בקבר של חרס, מערה לפנים ממערה, ואצל המערה גורן², אומרים, כי משם יראה המשיח” (שם, עמ' 227).

ד“ר מ' איש־שלום במאמרו “מסורת קברים בא”י” (סיני, כרך ז, עמ' רכו) משתדל למצוא אסמכתא למסורה זו במדרש שיר השירים רבה (ו, ד): “יפה את רעיתי כתרצה, אלו נשי תירען, דאמר רבי: נשי תירעין כשרות היו”. איש־שלום רואה בצירוף: תרצה – תירעין – רבי, סמך, כי תרצה סמוכה לצפורי, ולכן אביה שמת בתרצה אפשר שנקבר ברומי.

אסמכתא זו מסופקת, כי דברי רבי, כמו יתר הדרשות על תרצה, אינן מיוסדות על תרצה ותירען בתור נקודות ישוביות, אלא הן מיוסדות על הוראות השמות הללו (עיין במפרשי המדרש, ובמקבילות).

בנוגע למסורה “כי משם יראה המשיח”, יש להביא דברי ה“זוהר חדש” (פרשת בלק, דף נו, ב): “דאיתמר התם (?), דההוא יומא דמית אביה בן ירבעם אתייליד ליה בן ואתנטל מבי ירבעם למדברא ותמן נטלו מאה ושבעין גברין כלהו זכאין משבטא דאפרים דלא אשתכחו בחובא דירבעם. ומהאי בריה דאביה נפיק האי משיחא, ועל דא כתיב ‘וספדו לו כל ישראל וקברו אותו’, סתם האי נבואה לשעתא ונבואה לעתיד לבוא. כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב אל ה' אלקי ישראל בבית ירבעם‘, דא האי משיח דאיהו דבר טוב אל ה’”.

וכיון שמשיח הוא מזרעיה דאביה, אין פלא שנתפשטה האמונה שמשיח “יראה” על קברו.

אך יותר נראה, שיש כאן רמז לדעה שאביה בעצמו הוא משיח, ודעה כזאת מצאתי בספר “מגלה עמוקות” (אופן רנב): “משיח בן יוסף יצא מירבעם, שהוא אביה בן ירבעם, לתקן מה שקלקל. ומניה וביה אבא ליזל ביה נרגא”³.