ב“ירושלים” חוברת ב פירסם פרופ' אסף קטעים מתפילות על קבר שמואל הנביא. כתב־היד היה לקוי ואסף השתדל להשלים בכמה מקומות. ד"ר זיידל הכיר, שהתפילות מסודרות בחרוזים, והוא השתמש בחרוזים בתור מפתח להשלמות, והוסיף כמה השלמות על השלמותיו של אסף, והדפיס את התפילות מחדש בחוברת ג–ד של ירושלים.

אך גם זיידל לא היה עקבי בהשלמותיו, ויש שהשלים מבלי להתחשב בחרוז.

והנני להציע השלמות חדשות לתפילות הללו:

א. “[ויהי יוי ע]ם שמואל ושמואל”. לדעתי יש להשלים: “[ויקרא כפעם בפע]ם שמואל שמואל”. והו' שלפני “שמואל” השני מיותרת.

ב. “…[ד]בר כי שומע [עבדך]”. ההשלמה “עבדך” מתאימה לכתוב, אבל אינה מתאימה לחרוז. לדעתי יש להשלים: “[ויאמר] דבר יוי כי שומע [אנכי]”, והמלים “כי” ו“אנכי” משמשות חרוז פנימי.

ג. "[ולא נמשכה מלכו]תו

אחרי כן משח את [דוד בקרן

ונמשכה מלכו]תו".

המילים הנוספות “דוד בקרן” מתאימות לענין: “דוד” בניגוד ל“שאול” הנזכר קודם, ו“קרן” בניגוד ל“פך” הנזכר קודם. אבל החרוז מתנגד להשלמה זו. לדעתי יש להשלים: “אחרי כן משח את [תמורתו] ונמשכה מלכותו”. וזה מתאים לחרוז. ו“תמורתו” הכוונה תמורת שאול הנזכר קודם.