![שאול חנא קוק [2026]](/assets/thumb/placeholder_man.jpg)
באחד הפיוטים לסוכות הנמצא במכון לחקר השירה העברית מיסודו של ז' שוקן, אשר חלק ממנו נתפרסם על־ידי מ' זולאי ב“הארץ” (גליון י“ט תשרי תש”ב) הננו מוצאים את החרוזים:
"מלכי אנסיכה, נצח אסתוככה, במחסה סוכה.
סעתי מבית, עשות סוכה בהר הבית, בהבאת עלי זית.
פעלתי באמן, צל בקרן בן שמן, בעלי עץ שמן.
קיר דפנות שלש עושים, רוננים ומתעלסים בעלי הדסים.
שיר והלל אומרים, תהלה וזמרים, בעלי תמרים.
בעלי תמרים מהללים, וכעל מכת בכורים מחללים,
וכעוברי בין גלים, ענות מי כמוך באלים".
המו"ל הבין את החרוז: “סעתי מבית עשות סוכה בהר הבית” כפשוטו, הפייטן נסע מביתו ועשה סוכה בהר הבית, ועל יסוד זה הכתיר את הפיוט בכותרת “מדברי פייטן העושה סוכתו בהר הבית”.
ובמבואו להפיוט כותב המו"ל: “נימה אישית אחת שנשתלבה בתוכו כבהיסח הדעת מייחדתו מבין שאר כל הפיוטים ומעלתהו לדרגת תעודה הסתורית שאין לעמוד לפי שעה על ערכה המלא. הכוונה לשורה ח' שבה אומר הפייטן בלשון שאינה משתמעת לתרי אנפין: סעתי (נסעתי) מבית עשות סוכה בהר הבית. והואיל ואין כאן תפילת יחיד אלא פיוטים שנאמרו בצבור, הווה אומר שלא על עצמו בלבד מעיד המחבר אלא על הצבור כולו שהוא שליחו, יתכן שהיתה זו סוכה ציבורית שבה היו גם מתפללים”.
על יסוד הנ“ל משתדל המו”ל לקבוע זמנו של הפייטן, והוא נוטה לשער, שהפייטן הוא ר' אליעזר הקליר.
לדעתי אין כאן שום רמז לעשות סוכה בהר הבית בתקופה שלאחרי חורבן הבית. המדובר כאן הוא בסוכות שעשו בהר הבית בתקופת נחמיה.
בנחמיה (ח, טו–טז) כתוב: ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר צאו ההר והביאו עלי־זית ועלי־עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשות סכת ככתוב, ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על־גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית הא־להים וכו'.
ברור, כי הקטע מהפיוט הנ“ל מיוסד על הכתובים בנחמיה, משם לקח את “עלי זית”, “עלי עץ שמן”, “עלי הדסים” ו”עלי תמרים" לשם תאור הסוכה, וגם את העובדא שעשו סוכות ב“חצרות בית הא־להים”, ורק לשם החרוז כתב ב“הר הבית”.
כמובן, כי אלו שעשו סוכות בחצרות ד‘, הלכו או נסעו מביתם לשם זה, והפייטן מדבר בשם כל עם ישראל בעבר בלשון מדבר בעדו “סעתי מבית”. הפייטן השתמש בצורת “סעתי”, מפני שהיה זקוק לאות ס’ בסימן א"ב של הפיוט1.
בהזדמנות זו כדאי להזכיר, כי הפרופ' ש' קליין ז"ל, הקדיש מאמר מיוחד בשם: “לשיטת חקר הפיוטים הקדמונים לשם ידיעות היסטוריות בארץ ישראל” (ידיעות החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, שנה ז, עמ' 9–16). שבו בא לידי מסקנה: “שבדרך כלל אין להשתמש ברמזי הפייטנים הקדמונים לצרכי מחקרים הסטוריים אלא קודם כל יש לגלות את היסוד המדרשי שבדבריהם”, ועל אחת כמה וכמה שיש צורך לגלות את היסוד המקראי שבדבריהם.
-
מ‘ זולאי (במישור, גליון פו) חולק על דעתי, כי הפייטן רמז לסוכה שעשו בימי נחמיה בחצרות בית ה’ והוא טוען, כי לפי זה חסר “המעבר” בין החרוזים “המדברים בהווה, כלומר במעשים שהפייטן והצבור עוסקים בהם בה בשעה” ובין החרוזים המטפלים בדורו של נחמיה.
לדעתי, נמצא המעבר במלים: “נצח אסתוככה, במחסה סוכה”. אך גם הבטוים: “אמר אביעה… גדלי מים אקחה”, שזולאי מביא מהם ראיה שהפייטן מדבר בהווה, אין כל הכרח לפרש כן. יותר נראה, כי הפייטן מדבר על קיום המצוה על־ידי עם ישראל בכל הזמנים והוא משתמש בלשון יחיד המדבר בעדו והכוונה לכל העם, ובסגנון זה הוא גם החרוז “סעתי מבית, עשות סוכה בהר הבית”.
זולאי מודה, כי “היסוד המקראי” של הפיוט נמצא בנחמיה, והוא מוסיף כי הפייטן רמז לדברי חז“ל המיוסדים על הפסוק שבנחמיה, גם ממני לא נעלמו דברי התלמוד, אבל לא מצאתי אף רמז קל בדברי הפייטן לדברי התלמוד הנ”ל. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.