ידיעות מועטות בלבד ישנן בידינו על חכמי ארץ ישראל שחיו בתקופה שלפני הרמב"ן, ולכן יקר לנו ביותר כל שריד וזכר מהזמן ההוא.

והרי רשימות אחדות בנוגע לחכם ארץ ישראלי, שהיה ידוע בשם ר' עמרם וחי בימי הראב"ד בעל ההשגות (מת כו בכסלו ד“א תתקנ”ט).

ר' אישתורי הפרחי, בספרו “כפתור ופרח” (הוצאת א"מ לונץ, עמ' קלו), מביא את דברי הראב"ד לענין טעם פסול חמי טבריה לנטילת ידים. בין יתר דבריו הוא אומר: “אלא הרוצה ללמוד יבא וילמוד, כי אין פסלות חמי טבריה בשביל חמימות אלא בשביל מרירות שבהם, שאין הבהמה שותה מהן. וזה שמעתי מפי החכם רבי עמרם איש ארץ ישראל”¹ .

החכם צבי הירש חן טוב, במאמרו “זכרון שם” הנספח ל“כפתור ופרח” שהוציא לאור (ברלין תרי"א), טעה לחשוב את ר' עמרם לבן דורו של ר' אישתורי הפרחי. אך לונץ² כבר הרגיש, שר' עמרם נזכר בדברי הראב“ד, וה”כפתור ופרח" הוא רק מעתיק.

גם בפירושו לתורת כהנים (ווין תרכ"ב, דף קיד) מזכיר הראב“ד את החכם הנזכר: “בפרדסות סביטאי, מקום חשוב לפרדסות הוא, והוא בארץ ישראל, וכך שמעתי מפי ר' עמרם ש”ץ”.

נראה איפוא, שר' עמרם הנזכר התעניין בידיעת המקומות בארץ ישראל, אף כי עצם הידיעה הזאת אינה חדשה וכבר נמצאת בערוך (ערך סויסטי) “בפרדסות סויסטי פי' מקום ידוע הוא בארץ ישראל שהוא יפה ביותר”.

וקרוב לשער, כי ר' עמרם זה הוא אותו ר' עמרם הנזכר “בבעלי התוספות” על התורה (במדבר יב, כז): "ומצאתי קונדריס מר' עמרם מר' הלל שהיה בארץ ישראל: אני הלל ראיתי קבר אלדד ומידד והיה כתוב:

אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם".

הקטע משובש וצריך תיקון³, שכן הוא מייחס את הקונטרס לשני חכמים: ר' עמרם ור' הילל, ואילו הלשון הוא לשון ר' הלל בלבד. לכן הנני נוטה להגיה רשימה זו כך: “ומצאתי קונדריס מר' עמרם בר' הלל שהיה מארץ ישראל, אני [עמרם בר'] הלל ראיתי…”.

היוצא מזה הוא, שר' עמרם בר' הלל איש ארץ ישראל התעניין בטבע הארץ ובחקירת המקומות והקברים, ואת הידיעות שאסף רשם בקונטרס, שהגיע לידיו של מחבר פירוש התוספות על התורה. וכפי הנראה יצא ר' עמרם לחוצה לארץ, שם נפגש עם הראב"ד.