לא ערב שבת היום ולא חודש ולא מועד, ובכל זאת אני בא אליכם היום; אות הוא כי הדבר נחוץ.
והדבר הנחוץ אשר לי היום אליכם הוא דבר הסנהדרין הגדולה אשר נאספה בימים האלה לעיר הבירה לשאת ולתת על אודות היהודים ושאלותיהם ועל אודות הפתרונים אשר לאלהים ואשר לאדם.
הסנהדרין הזאת איננה הסנהדרין היושבת מטעם הממשלה לפני השר פאהלען לדון אותנו ולשפט את משפטנו, כי אם סנהדרין של ישראל, סנהדרין של שלוחי קהלות היהודים, סנהדרין גדולה מאד אשר חברו יחד מכל ערי רוסיה הגדולה אל עיר המלוכה – ועל פיהם יקום דבר.
הן ימים רעים היו הימים האחרונים לישראל, ותהי לו אנחתו ללחם התמיד אשר לא הוסר מלפניו; ואולם הצרות אשר מחוצה לו לא הרעו לו ולא עשו לו אף החצי מכל אשר עשו לו צרותיו מבית. קול הקורא וקולות הקוראים במכתבי-עתים, העצות הנתונות והתחבולות הקנויות, הצעקות והזעקות, הסכסוכים והבלבולים, האמונות והדעות, החקירות הדקות במה שלמעלה מן הטבע וערבוב המושגים במה שיש בטבע, – כל אלה הולידו בישראל מפלגות ממפלגות שונות אשר כבר החלו להתרחק אשה מרעותה, ואשר כמעט היו לכתות הנפרדות אשה מעל אחותה בתכלית ההפרד. ישראל הוא העם אשר כותב התורה נתן בהם סימן כי הקדימו נעשה לנשמע, והסימן הזה הוא לנו סימן מספיק עד היום הזה, כי עד היום הזה אם תראה איש מישראל ואמרת אליו: “דבר לי אליך…”, וראית כי תוך כדי הדבור היוצא מפיך כבר החל האיש לעשות את אשר יעשה, ואחרי כן יפנה אליך לשמוע גם את אשר אתה נוטל עליו לעשות. ישראל איננו הולך קדימה כי אם רץ – ועל כן בשמעו מפיך דבר וחצי דבר, מלה וחצי מלה, הברה וחצי הברה, אות וחצי אות, נקודה וחצי נקודה, וראית והנה הוא כבר עשה מעשה, וכבר מעשהו שלם בתכלית השלמות. אתה אומר אמריקה, והוא כבר בא להמבורג וכבר קנה עולמו החדש בשעה אחת ובמחיר שקלים אחדים, ומקץ ימים או עשור והוא נע ונד כל היום בחוצות ניו-יורק. אתה אומר ארץ-ישראל, והוא כבר השליך את כל אשר לו אחרי גוו, וכבר הוא בא לאודסה או לוינה, לקונסטנטינופול או לטריסט, ומקץ ימים אחדים והוא מחרכי האניה נשקף אל חוף עיר יפו, או צופה פני דמשק וזוכר כי בטנו תרעב. אתה אומר לאומיות, והוא כבר הולך בחוץ ובוחן ובודק את כל איש אשר יפגוש ברחוב ומבקש בו סימנים לדעת אם לאומי הוא ואם לא. אתה אומר מתבולל, והוא כבר עושה הלכה למעשה ורואה את העולם על פי אותותיו ומופתיו אשר עשה לו ואשר יצר לו בדמיונו. אתה אומר איזה דבר או איזה מלה, והוא עושה מעשה ונכנס אל תוך השוק, ובאין לו קנה-מדה למוד בו את האדם, הוא הולך ומפצל פצלות במקלות לנוכח כל הבא, ומפריד לו את בני האדם לעטופים ולקשורים, לנקודים ולטלואים, ללאומיים ולמתבוללים, לארץ-ישראלים ולאמריקנים ועוד ועוד. אתה אומר והוא עושה, ועל פי רוב יעשה מעשהו גם בטרם עוד שמעו אזניו את אשר אמרת, – ועל כן רבו הדעות ורבו חלוקי הדעות בימינו מאד מאד, ותהיינה לנו מפלגות אשר בראנו ברוח פינו, והמפלגות עומדות אשה נגד אחותה חגורות חרב וחגורות חנית, וההפכים גדולים ועצומים והקצוות חדות ומרוטות, וכל הנוגע בהן – בנפשו יעשה את הדבר.
מה העצה היעוצה לנו להסיר את המכשלה הזאת מלפנינו ומאחרינו?
לא נער ישראל ולא גוי אובד עצות הוא מעודו, ובצר לו ידע לקחת צרי למכתו ולעשות – אספה. והמנהג הזה שנתפשט בכל תפוצות ישראל מאז ומעולם נתקבל גם בין האומות, עד שנראה גם בהן “קומיסיות” ואספות בכל מקום אשר נשא את עינינו. – הנה כן מצאו אצילי בני ישראל בימים האלה עצה לקרוא עצרה ולעשות אספה פה בעיר הבירה, ונאספו כל המפלגות אל מקום אחד ועלו ובאו יחדו שלוחי הצבור, איש איש למחלקתו ולמפלגתו אשר בשמה ידבר, וטענו את טענותיהם והשמיעו את דעותיהם, עד אשר יתבררו ויתלבנו הדברים, ואיש על מקומו יבוא בשלום.
למה לנצח יריבו ולמה לעולם יטורו? – כי על כן נועדו יחדו גם רבנים וגם משכילים, גם יראים וגם נאורים, גם לאומיים וגם מתנגדיהם, גם בעלי ארץ-ישראל וגם בעלי אמריקה. וכל אלה יחד נכנסו לישיבה ויהיו לסנהדרין גדולה, ומקום הישיבה בהיכל “עיר המלח” אשר ברחוב פונטנקא, וישבו בבסילקי הגדולה אשר שם בלשכת הגזית – ואני באתי בתוך הבאים, ואשב מנגד לשמוע ולדעת את כל הנעשה.
אפס מדי דברי היום באנשי-האספה הנכבדים האלה אבחר לי לשון של זהירות ולא אקרא מהם איש בשמו המפורש, לבלתי תפוש את הקורא בלבו ולבלתי היות יראת האנשים האלה על פניו, ברצותו להביא במשפט את דבריהם ואת דעתם, ורק לפי שכלו יהולל כל איש, ולא יהיה לפניו משוא פנים בדינה של תורה.
בשעה השביעית בערב החל המשא, והראשון אשר פתח את פיו היה רב ונכבד על פני כל העדה, ודבריו כלם היו כנחלי רתמים. ראשית שם לפני היושבים ויוכיח, כי כבר בא מועד לנו אשר יגורו הזאבים עם הכבשים והנמרים ירבצו עם הגדיים והעגלים והכפירים והמריאים יחיו יחדו ונערים קטנים ינהגו בם כיד ה' הטובה עליהם, ובאו הפרות והדבים ורעו יחדו ורבצו ילדיהם, והאריות יאכלו תבן כבקרים ולא יתבוששו. – למה לנו כל המפלגות וכל העדרים הבודדים? מדוע לא יתנו כל אלה יד יחד לבוא ולעזור את ישראל כאיש אחד חברים? הן חברים כל ישראל וערבים איש באחיו כל הימים! וכו' וכו' – כל הנאספים מחאו כף ויקבלו דעתו כלם פה אחד.
אדדה נא, אהובי הקורא, על הדברים הנאמרים בתוך האספה ולא אפרט את כל משא ומשא ביחוד, כי יראתי פן אלאה להיות מעתיק את כל אשר תשמענה אזני ולהיות שומר וחוזר ומשמיע; ורק כללו של כל דבר ודבר אשים לפניך, ואתה תשפוט.
אנשי האספה באו לכלל דעה אחת כי פקו פליליה עד כה, שגו ברואה, טעו בהלכה, ובאמת מחשבה אחת לכולם; באו לכלל דעה אחת כי נלחמו עד היום הזה ברחים של רוח, ואם ינוח הרוח מזעפו ועמדו הרחים מתנועתם, ואז יכירו וידעו את אשר לפניהם; באו לכלל דעה אחת כי נלחמו עד כה בהתלהבות יתירה, וההתלהבות מסכה עליהם רוח עוועים, וידברו את דבריהם תמיד ברוח סוער ובחמה שפוכה ובהתרגשות קודמת לדעה, ואת הגיונותיהם השמיעו תמיד בהתמרמרות הנפש ובלב מלא מרורות; באו לכלל דעה אחת כי בכל הימים הרעים האלה לא נתנו מקום איש לאחיו להשמיע דעתו בדעה מיושבת, ועד שהאחד דבר ובא השני ולא שמעו אזניו בלתי אם את ראשית דברי הראשון, ואם נמצא כי פתח דברו איננו מתאים בד בבד עם דעתו של השומע, מיד היה השומע למתנגד לו, לא מתנגד בדיעבד כי אם מתנגד לכתחלה, מתנגד למפרע, מתנגד מששת ימי בראשית, ומיד עמדו השנים כצוררים איש לאחיו וכאויבים בנפש, ומיד היו לבעלי מפלגות, ומיד היו המפלגות לכתות, והנקל היה לעשות בימים הרעים האלה את ישראל קרעים כמעשה אשר נעשה בימי חלוקת הרבנים והקראים. מחלות יש בעולם, מחלות הגוף ומחלות הרוח, ויש אשר תדבק מחלה באיש אחד ועל כל העדה יהיה הקצף, ודבקה אל קהל גדול מאד, ורבצה בהם ימים רבים מאד, ואחרי כן תחדל ותחלוף, ונפקחו עיני כל הקהל ההוא כמו חלום אשר נגוז ואין. כמה תעתועים כאלה תעה רוח האדם, כמה רוחות עוועים באו פתאם על עדה שלמה, על קהל גדול, על עם כולו ויתהוללו וישתגעו וידברו דברים מבהילים ואף עשו מעשים מבהילים בקרב זמן קצוב, ופתאם סרו הרוחות האלה, ושבה כל העדה לפתע פתאם ורפא להם, וכלמה כסתה פניהם בזכרם את אשר עשו בקרב פרק אחד מפרקי ימי חייה. האם לא עשו משכילינו לפני עשר שנים מעשים אשר עתה כלמה תכסה פניהם בזכרם אותם, ואשר לא יחפצו לזכור אותם ולהעלותם על לב? האם לא יבוא יום והם יכלמו ויבושו גם במעשיהם אשר הם עושים היום? והמעשים שהם עושים הן לא מעשי יחידים הם, כי אם כמחלות הבאות תמיד על עדה שלמה, על קהל גדול, על עם כולו, כן יהיו המעשים! האיש אחד יהגה הדעה ועל כל העדה יהיה כרגע הקצף, והתהוללו והשתגעו זמן קצוב וידוע, ואחרי כן יחדלו פתאם ורפא להם, וירדו מעל מטתם אשר עלו עליה ולא ידעו בשכבם ובקומם. –
אנשי האספה באו לכלל דעה אחת כי באמת אין להם מחלוקת עיקרית, ועל כן החלו ללבן ולצרף את הדברים שהיו בין איש לחברו, וימצאו לאמר: א) הכל מודים בפה מלא ובלב שלם כי אוהבים הם את עם ישראל; ב) הכל מודים כי מצוה עלינו לעזור את ישראל בכל אשר נוכל; ג) הכל מודים כי אך טוב לישראל אם חלק גדול ממנו יתרגל בעבודה חמרית, מלבד העבודה הרוחנית אשר התרגל בה עד היום, ובאופן כזה טוב מאד אם נכונן לו קולוניות, אם בארץ ישראל ואם באמריקה ואם בכל מקום אשר נמצא לטוב לו; ד) הכל מודים כי גם המסחר איננו ענין רע לענות בו, ועל כן משגה הוא וגם דבר אי-אפשר הוא להניא את ישראל כלו ביום אחד מן המסחר, ודי לנו אם חלק קטן מישראל ילמד אצבעותיו לעבודת האדמה או גם ליתר עבודות הגוף; ה) הכל מודים כי ההשכלה היא דבר נחוץ לכל איש ואיש, ורק היהירות הבאה אחרי ההשכלה תועבה היא לכל איש הוגה דעות; ו) הכל מודים כי התקונים בדת הם מן הדברים שאי אפשר לו לאיש לעשותם בידים, ורק מאליהם הם נעשים, פעם בכה ופעם בכה, פעם לפי שעה ופעם לפי שתי שעות, לאיש האחד הם נעשים כזה וכזה ולאיש השני הם נעשים באופן אחר, ונמצא לפי זה כי לא נציב גבולות לחופש הדעות והאמונות ולא מחתינין בחדא מחתי לכל האדם; ז) הכל מודים כי הלאומיות וההתבוללות, כפי שהן יוצאות מפי משכילינו, הן רק מושגים מפשטים לבד ואין להם חלק ונחלה בין המעשים בכל יום, ולו נשים לב אל הלאומיות וההתבוללות כפי שהן יוצאות מפי חכמי אומות העולם, וראינו כי החכמים האלה מנסים את כחם להוציא את השמות האלה מתחום המושגים המפשטים, ולבאר את מהותם על פי המדעים ועל פי חקות הטבע; ח) הכל מודים כי שגגה היא מלפני סופרינו הבאים יום יום לספר בצרתם של ישראל בשפת עברית, כי מרפּים הם את לב העם וחומסים ממנו את שארית רוחו הטהורה, והועיל לא יועילו ברב או במעט; ט) הכל מודים כי ערבוביה היתה בעולמה של ספרותנו בקרב השנים האחרונות, ואיש לא הבין שפת רעהו ואיש לא שמע את לשון אחיו; י) הכל מודים כי צרות רבות באו עלינו, ואולם הרבה הרבה מן הצרות האלה אנחנו בעצמנו ובעצם ידינו הבאנו אותן, אחרי כי באמת יש בנו אנשים רעים וחטאים הנותנים שם ישראל לשמצה בגוים יום יום, ועל כן – יא) הכל מודים כי עלינו לדבר השכם ודבר על לב אחינו ועצמנו ובשרנו, כי יחדלו מעושק ידיהם ולא יתנו עוד את ישראל לגדופים; יבערו אחרי המוסרים ואחרי המלשינים מקרבנו כאשר יבער איש אחר הגלל; יבערו אחרי המלוים ברבית ואחרי הנושכים נשך במדה מגונה מאד, ולא יהיה עוד ישראל לחרם בעבורם.
אלה הם אחד עשר דברי ההודאות שהודו אנשי האספה איש לאחיו, ואחרי כן באו והעמידום על אחת, לאמר: הכל מודים כי כל בני ישראל יודעים ומבינים את כל הדברים האלה, וגם לפנים ידעו והבינו את כל אלה, ורק ערבוביה היתה בהם בקרב שנים אחדות ולא שמעו איש את שפת רעהו; ואולם עתה שבו מדרכיהם הרעים ונתנו יד איש אל אחיו והפכו אליהם שפה ברורה ושלום אמת יהיה מסביב!
זאת תורת האספה הנכבדה אשר ישבה כסאות למשפט בהיכל “עיר המלח” אשר בעיר הבירה, ואלה תוצאות הדברים והמשפטים אשר יצאו מלפני הסנהדרין הגדולה הזאת.
עורבא פרח!
התדעו לכם, אדוני הקוראים, את פשר המלים האלה?
על פי המלים האלה עליכם לדעת כי כל הדברים אשר דברתי עד כה – בחזון דברתים ומלבי בדיתים, ולא היו הדברים האלה מעולם! מעולם לא היתה אספה כזאת בעיר הבירה ועד עולם לא תהיה כזאת…
היום יום ראשון לחדש אפריל, והוא ראש השנה לשקרנים, ועל כן אמרתי אנסה גם אני את כחי ביום הזה, אולי אוכל לכם…
עורבא פרח! משטה אני בכם! לא היו דברים מעולם!
מעולם לא היה כדבר הזה אשר יבואו אנשים מישראל לכלל דעת אחת, ואשר יחדלו מריב ואשר יבינו וידעו כי השלום נחוץ להם – מעולם לא היה הדבר הזה, ומי יודע עד מתי עוד לא יהיה?
ס' פטרבורג א' לחודש אפּריל 1886.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.