רקע
דוד פרישמן
לפורים

לפורים / דוד פרישמן

 

I    🔗

כלנו מסובים. כלנו יושבים אל השלחן וחוגגים את חגנו היום, וגם אני בתוך היושבים. עקרת הבית ערכה השלחן, מסכה היין, לבבה לביבות וגם לבבתני באחת מעיניה, וגם תופינים עשתה עם “אחשתרנים” ממולאים בגבינה. פורים היום בקרב הארץ! רוח חופש ועדן פרוש על החג הזה ויהי תאות כל נפש. החג הזה לא נאסר בעבותים אלינו וגם אנחנו לא נאסרנו בעבותים אליו, ולא נקרא בפינו מקרא קדש, כי על כן לא יהיה לנו כנושה כי אם כאח וכרע. אם ליתר החגים נקרא שם “חגים בידי שמים”, אז נצדק אם נקרא לחג הזה “חג בידי אדם”.

וקלסתר פני החג הזה כפני חג-המסוה אשר לעמי הארץ, שקורין בלע"ז קרנוול. קול ששון וקול שמחה ברחובות, קול שרים ושרות ומצהלות נוגנים מסביב; פני הלוט על פני כל איש הלוטים במסוה או אשר מסכה נסוכה עליהם. והיה האיש אשר יסתיר פניו ונגש אלינו, והשמיע האיש הזה אותנו תוכחות על כל עוונותינו והשביע אותנו ממרורים ממרורי האמת, ואנחנו נשמע את חרפּתנו ואת תוכחתו ולא נוכל להשיבן אל חיקו, כי על כן סתר פנים לו להיות חפשי לרוחו בבלי מעצור. – חוק לישראל הוא וחוק לאומות העולם לחוג את חג-המסוה, ואין אנחנו יודעים מי קבל ממי, אם קבל ישראל את המנהג הזה מאומות העולם ואם קבלו האומות ממנו, ורק די לנו במה שעינינו רואות כי מנהג הקרנוול מנהג אחד הוא ולמה אפוא נבוא היום לחקור חקירות ולחתור חתירות ברוח, בשעה אשר באנו לחקור ממסך ולחתור חתירות תחת הלביבות והתופינים? ישתה העני, אולי ישכח רישו, ישתה העשיר אולי ישכח עשרו, והחוקרים והחקירות והחותרים והחתירות לא יזכרו ולא יעלו היום על לב!

ואני יושב אל השלחן ותוהה על הקנקן אשר לפני והיין ישמח את לבי. לחיים, לחיים! האם יטעם היין הבורגונדי לחכך? מי יתן והיה הירדן כלו משקה כזה, עי עתה אגיח גם את הירדן אל פי כלו! ויין “שאטו מאַרגו”? לחיים, לחיים! גם “שאַטו מאַרגו” זכור לטוב ולא נבוש בו לעולם ועד – לחיים, לחיים! וגם הרודסהימי זכור לטוב, כי על כן אזכרהו ועל כן המו מעי לו – לחיים, לחיים! יחי אחשורוש, יחי המלך, יחי הטפש! הידעתם אדוני כי עוד שתי שורות במרתף מן היין המשומר משנת ס"ו? אכן גדול כבוד היין הזה מכבוד ההולכים לפניו ככבוד המערב מן המזרח! לחיים, לחיים – – – מעי יהמו כחלילים, ראשי עלי סחרחר, קירות הבית נוטים לנפול, ראשי עלי ככרמל – לא כשושן – “והעיר שושן נבוכה”…

איה עקרת הבית? איה השלחן הערוך? איה היין והלביבות והתופינים והאחשתרנים והגלוסקאות היפות?

הנה גיא החזיון ואני בתוך ההמון החוגג העובר בסך אחת הנה ואחת הנה. מסכות נסוכות על כל פנים ועל העינים אפר, וכל האנשים אשר מסביב לוטים בלוט או במסוה.

“Ye te coumais, beau masque!” – ידעתיך, הכרתיך איש לבוש המסוה! הלא אתה הוא העוף הפורח העושה נפשות לאותיות פּורחות עד שתפרח נשמתו! מה לך ומי לך פה בגיא החזיון הזה ולשמחתך אתה מה זו עושה? הנה תעלה שמחתך עד למעלה ראש, ולכן הנני בא אליך ואעשה לך זכר לחורבן ולא תשכח רישך כליל: יהודי אתה! ראה, הנה אנכי מעלה את רישך על ראש שמחתך היום, כי יראתי פן תשמן ותבעט ולא תזכור כי עבד היית ועבד אתה כל הימים. הישמח ישראל אל גיל כעמים, אם יצדק כי ככה הוא עושה? הכבר יצאתם ידי חובתכם, אם תעבירו יד על פני בטנכם ותאמרו: שישו בני מעינו כי מצאנו את החידה וידענו כי המן בדורו כצוררינו בדורנו? אין סופר בסופרי ישראל היום אשר לא ישא את המשא לאמר: איש צר ואויב המן הרע הביא את דבתנו רעה בלשון הכתוב “ישנו עם אחד מפזר ומפרד”, “דתיהם שונות מכל עם”, “דתי המלך אינם עושים”, “למלך אין שוה להניחם”, “יכתב לאבדם”, ואויבנו ומנדינו בקיאים בתנ"ך ובאים עד היום בכח הכתובים ההם להכות אותנו חרם, דור דור והמן שלו, דור דור ודורשי רעתנו! כאלה וכאלה אתם אומרים, אבל מדוע תזכרו ותפקדו ותעלו על לב רק את הדברים האלה ולא תשיתו לב גם אל המקורים האחרים אשר משם נפתחה הרעה? הן גדול מרדכי ליהודים ורצוי לרוב אחיו ולא יאונה לצדיק זה כל און, ואולם אחת אזכרה ונפשי עלי תהמה ואין לי עוד כל מתינות בדין. האם לא מפי מרדכי יצאו הדברים, כי לא תגיד אסתר את עמה ואת מולדתה? אמנם כן, מפיו יצאו הדברים האלה, על פיו היתה שומה כי תסתיר אסתר את צור מחצבתה “כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד”. מרדכי מצא לפי שעה לטוב לפניו אשר יעלים היהודי והיהודית את עמם ואת מולדתם – מי יודע סתרי לבו? מי יודע את הכונה הצפונה במעשה הזה ואת המטרה אשר אליה שאף? אולי צפה ברוח קדשו כי על פי המעשים האלה יעמוד רווח והצלה ליהודים בדורו – אבל מה עשו ומה יעשו היהודים בדורותינו אשר היה להם מרדכי למופת, ואשר תלו ויתלו את עצמם באילן הגדול הזה?

הם לא יגידו את עמם ואת מולדתם, הם יחבשו פניהם בטמון לבלתי יכירום מבטן מי יצאו, הם יבושו בצור ממנו חצבו, ויהי משוש דרכם להיות מן הנעלמים.

“אבל מדוע לא ישימו אל לב כי הדבר שהם עושים דבר אי אפשר הוא? מדוע לא ידעו כי כל עוד לא נכחד קימם, אולת היא ורעה רבה לעשות כמעשה הזה? מדוע לא יזכרו כי הטוטפות בין עיניהם, החוטם שהטביע להם הקב”ה במוניטין דיליה, וצורת הפרצוף המיוחדת אשר צר להם היוצר בקלסתר דיליה, הן הן תעשינה אותם לצחוק בעיני הבריות לגלות תמיטד את ערות הארץ אשר משם באו, ולטפח להם על פניהם להראותם כי שקרנים הם ואך במרמה באו לקחת את ברכת יושב הארץ? אמנם זה הוא הדבר אשר היה בעוכריהם: אין להם הכח להגיד את האמת ולשמוע את שמם מנואץ כל היום, ועל כן על פניה יכזיבוה! אבל אם המה לא יגידו, האם לא ידעו אותה האחרים? האם לא הצחוק הוא לראות איש מוכה לחי, והוא ירא ורך לבב ולכן יסגור את עיניו? לו חכמו ישכילו זאת, כי עתה הבינו שלא ביהדותם תליא מלתא כי אם במעשיהם, והמעשים הם שהיו להם לבושה ולכלמה ולא עמם ומולדתם. יראתם ומורך לבם להגיד את האמת הם שעשו את הסיג מסביב להם, והקימו את הקיר המבדיל בינם ובין הגוים, ותהי הדת לחומה גדולה ובצורה למחוץ ראש, מדי אמרם לעבור ולבוא אל מחנה שכניהם; אבל לו חכמו ישכילו זאת, כי עתה בראש הומיות נתנו קולם ולא כחדו על לשונם מילתא דעבידי לגלויי ואז לא היו לשקרנים בעיני הגויים ואז יכלו לדרוש ולבקש משפט ביד חזקה ובפה מלא, ככל יתר משפחות בני אמונה אחת ובני גזע אחד למו –

"מי יתנני שופר גדול לתקוע כל היום באזני החרשים האלה או באזני הממרים והמורדים, כי עתה תקעתי תקיעה גדולה “יהודים אתם! יהודים אתם”! קול גדול ולא יסוף. רדו מעל הבמות אשר בניתם לכם ואשר לא יכירכם בלמדכם את לשונכם לדבר שקר! אין לנו חפץ במורדים ובחנפים, אין לנו חפץ בשקרנים, אין לנו חפץ באנשים אשר דרך נשים להם ואין להם הכח להודות על האמת! תכסו את פניכם במסוה, אל תסוכו במסכה ואל תשימו אפר על עיניכם כל ימי חייכם, כי לא כל הימים ימי פורים המה! – – –

מי זה בעל המסכה אשר ערב את לבו לשום מרורות במר דרור? מי בעל הלשון אשר מלאו לבו להיות מתעתע במרדכי היהודי? מי האיש אשר הזיד להגיד לי – לי היהודי – את האמת המרה?

אין דבר, אדוני! האיש הזה שתה היום לשכרה; מן הבורגונדי באו אל פיו שבעה לוג ומן הטוקאי שבעה, מן השמפני שנים עשר ומן הרודסהיימי שנים עשר, וס“ו כוסות באו אל פיו מן היין המשומר משנת ס”ו. הלא פורים היום בקרב הארץ!

ההוא השכור אם אני? קירות הבית סובבים סובבים, העיר שושן נבוכה, ואני – אני בלי ספק הנני פה האחד אשר אנני שכ – שכ – ש – שכור.

אכן מסביב לו ההמון החוגג אשר כמשק גבים שוקק ישוקק אחת הנה ואחת הנה; קול מצהלות עליזים ובחורים ממשתה נגינתם, ובעלי מסוה ובעלי צורה נכריה עולים אלי מכל עברים, ופני אריה ופני שור ופני נשר להם, אלה בכה ואלה בכה.

– ידעתיך, הכרתיך נפש עדינה!

ואתה? האם תחשוב בלבך כי אדמך אכנך ולא ידעתיך? הרעות כי הגרזתני לעלות אליך. ונפשך הלא הוטמאה ולא תוכל לשמוע קשט דברי אמת…

– קבל את האמת ממי שאמרה, הורונו חכמינו.

"האמנם תשימו לב אל כל אשר הורוכם חכמיכם? האם לא רק בפיכם לבד תדברו דבר ולבכם גם הוא עמכם? הוי לכם אנשים אשר כוחכם רק בפה! האם לא חכמיכם הורו אתכם “תעלא בעידניה סגיד ליה”? האם לא מפיהם היתה שומה לאמר: אל תתחר במרעים, אל תתחד ברשע שהשעה משחקת לו? – לא על מרדכי יזעף לבי כי ראה תעלא בעידניה ולא סגיד ליה, ואף התחרה במצליח דרכו בשעה שהצלחתו שחקה לו, כי בודאי ידע צדיק זה את אשר לפניו; אבל מה יעשו כיום הזה כל ההולכים בעקבותיו?

המה יראו רשע וטוב לו ועומדים לפניו בקומה זקופה, לא יכרעו ולא ישתחוו לו, לא יקומו ולא יזועו ממנו, כאשר צוה עליהם מרדכי, ולא ידעו כי לא ילך איש על גחלים ורגליו לא תכוינה וכי גחלים הם חותים על ראשיהם. מדוע תתנשאו על יתר האדם, ומדוע תחפצו תמיד להיות נבדלים ונפרשים מן הצבור וממעשיו אשר יעשה? כמה צרות הביא ישראל על נפשו על פי המעשה הזה, וכמה ימי ענוי הכין לו בעצם ידיו! אכן לא מחכמה תעשו את אשר תעשו ולא מרוב דעת אשר תדעו את העולם ודרכיו להבין להלוך נגד החיים! פרק אחד יש מפרקי החיים המלמד את האדם דעת לאמר: בשעה שאתה רואה כי אין לאל ידך לעלות ולעבור, אז שחה ועבור! אם אין לאל ידך להעפיל לעלות ההרה, אז לך רד ובאת דרך המערה! זאת התורה תורת חיים היא לכל האדם; כל לרבות אפילו ישראל. הנה האיש אשר הושם כסאו מעל כל הכסאות האחרים – מדוע לא תביא לבב חכמה לדעת ולהבין, כי לא יצלחו הפעם כל “חכמותיך” אשר אתה אומר להתחכם לו? מדוע לא תבין בסקירה אחת כי לא זה המקום ולא זאת העת לעמוד במריך ובקשי ערפך? מדוע לא תדע ולא תראה, כי נפשות אחיך ואחיותיך נתונות בצרה רק על פי המעשים האלה שאתה עושה? ולך לדעת כי לאו בכל יומא אתרחיש ניסא, לא בכל יום תחוש לעזרתך נערה אשר אין לה אב ואם, נערה יפת תואר וטובת מראה או ירקרקת העין כאפרודיתי העולה מן המים, לא בכל יום ולא בכל לילה תדד שנת המושל עד הביאו ספר הזכרונות לעשות יקר וגדולה לך ולהרכיבך על הסוס, לא בכל יום יעמוד לך רווח והצלה תחת המעשים אשר עתה עושה. הנה אתה עומד בקומה זקופה לפני סנדלפון זה שקומתו זקופה מהלך ת"ק שנה יותר מקומתך – הבאמת תוכל לעמוד בפניו? הן אמת הוא כי ה' זוקף כפופים, ואולם האיש הזה כופף זקופים כמוך באצבע קטנה אשר לו, והוא יעיף עינו בך ואינך עוד! הסכת ושמע: קול דמי אחיך ואחיותיך צועקים אליך מן האדמה על כי לא ידעו ולא הבינו את המקום ואת הזמן; קול אנקת אביונים ואמללים עולה באזניך על כי לא ידעו להלוך נגד החיים; קול עם ישראל הוא ההומה וצועק מכאב נעכר, והוא בנפשו עשה את אשר עשה. – האם לא תשובו מדרככם הרעה…

אין דבר אדוני! האיש הזה דובר אמת בלבבו ובפיו – שמע מינה כי שתה היום לשכרה!

אל תעצבו, אחי, ואל תרגזו בדרך אשר אתם הולכים עליה! אם אתם ההולכים, הלא אות הוא כי הדרך הזאת היא הטובה והישרה, אם אתם העושים, הלא אות הוא כי הדרך הזאת היא הטובה והישרה, אם אתם העושים, הלא אות הוא כי מעשיכם רצוים וטובים; הלא עם קדושים אתם, עם חכמים ונבונים אשר לא יחטא לעולם, עם העומד תמיד בראש להורות להעמים את דרכי החיים, האתם תשגו ברואה ותעשו הרע בעיני האדם והאלהים? הלכם לשמוע דברי נביא ומוכיח?

אל תעצבו אחי ואל תרגוזו ואל יפול לב אדם עליכם – פורים היום בקרב הארץ!

עוד חוגג ההמון אשר מסביב לי, עוד מצהלות נוגנים עד אזני תגענה, עוד בעלי מסוה ובעלי מסכה רצים רצוא ושוב כמראה הבזק, אלה בכה ואלה בכה, ופניהם כפני החיות שראה יחזקאל, וגם בעלת אוב ראיתי עולה מן הארץ ומתהלכת בין החיות ההן, וקרני ראם קרנותיה אשר לקחה לה לנגח בהן ובפיה שופר.

– ידעתיך, הכרתיך!

"Ye te coumais, beau masque! "

"אבל אני לא אחפוץ לדעת ולהכיר אותך ואת כל העם אשר ברגליך! עם בזויים אתם, עם הולך על גחון, עם זוחל כתולעת, עם שאין לו גאון והכרת-עצמו להתהלך בתוכנו בתור אדם המעלה! הרומו, הבדלו מן המחנה אשר לנו! – – האם מאת אסתר המלכה היו לכם המדות האלה למורשה? אסתר בשעה שהיה לה לבקש משפטה ולדרוש זכויותיה מלפני המלך, לא מצאה את לבה לבוא אליו ולדבר באזניו בקול חוצב להבות, כי אם כרכורים כרכרה סחור סחור, התיפּה והתחבבה על בעלה, עשתה משתה, דברה דבר וחצי דבר, עשתה משתה שני, דברה דברים מקוטעים עד כי מצאה את לבה להגיד למלך כי רעה חשבו עליה ועל עמה וכי רע ומר לה. אכן אם עשתה אסתר כדבר הזה, ידעה באין ספק את אשר לפניה – אבל מה יעשו כיום הזה כל היוצאים בעקבותיה?

אמת היא, בשעה שאנחנו עומדים לפני איש שהשעה משחקת לו, אל נא נהיה ליוצאים מן הכלל לעמוד בקומה זקופה בעת אשר הכלל יכרע וישתחוה לו; אבל בשעה שעלינו לבקש את משפּטנו וזכויותנו, לא כמתנת חנם ולא כלחם חסד כי אם כדבר המובן מעצמו, מדוע נדכה נשוח ונדבר דבר וחצי דבר? מדוע לא נדבר בפה מלא, מדוע לא נרעים נפלאות, מדוע לא נצעק צעקה גדולה היוצאת מן הלב: הבה אויר, הבה אויר! כי אויר אחד לנו ולכל יושב הארץ, משפט אחד לנו ולכם ולכל בני האדם! מדוע נהיה כהולכים על גחון, מדוע נזחול כתולעת, מדוע לא נדע לדרוש משפט וצדקה בפה מלא? – זאת היא חטאת ישראל מאז מעולם הכתובה בספר הזכרונות, הנקראים לפני הגוים אשר בתוכם אתם יושבים, ובכתב עמים נכתבו ונחתמו מדותיכם אלה בכתיבה וחתימה רעה! הנה אתם באים לתבוע עלבונכם – הוי עם מצפצפים ומהגים, הבאים ומלחשים בסתר! מי ישמע אפוא לקול מלחשים אשר אתם אומרים בלחישה? מי יאזין תפלתכם אשר אתם מתפללים בלחש? הרומו, הנשאו מן העפר אשר עליו אתם שורצים, חדלו מן הגחון אשר אתם זוחלים עליו, ובקשו משפט, בקשו צדק בחזקה ובפה מלא, כי זה כל האדם, וגם אתם קרואים אדם!"

אסור לאדם מישראל לשאול באוב – המבעלת אוב נקח מוסר?

אל תשמעו ואל תאבו! פורים היום בקרב הארץ, פורים לנו לשכרון ולתמהון כל הימים אשר אנחנו חיים – אל נשמע ואל נאבה!

. … … …… … … … … … … … . .

כאשר הקיצותי משנתי בבוקר, ראיתי ומצאתי כי עורקי לא ישכבו, ומפלי בשרי יכאיבוני ואני חש בראשי. – לא טוב לאדם לשתות יותר מן המדה; לא טוב לאדם לדבר דברי אמת; לא טוב לאדם לשמוע דברי אמת!

 

II ‏ 1    🔗

מנה הדור הוא עתה, ובפרט מנהג סופרי ישראל, לכתוב ספרי מסעות. איש איש ילך למסעיו ויאחז דרכו באשר יאחז, ובשובו הביתה והנה התנור בוער בחדר, הבטן מלאה ושלוה, ורוח נחת ועדנים מרחפת על פני הבית – מה יעשה הסופר שלא יכתוב ספרי מסעות? או יש אשר הקור ימשול בחדר ממשל רב, והבטן רעבה וחסרה, וקול אשת מדנים הולך מסוף הבית ועד סופו – מה יעשה הסופר שלא ירעב? יפנה לו אל אחת הזויות העזובות בחדר וישב בדד וידום, ויכתוב את ספרי מסעיו. לפנים נהגו הנוסעים להרחיק נדוד, ובכתבם נהגו להרחיק עדותם מאד מאד, ויהי משוש דרכם לנסוע ולהסיע אלינו את אסיה ואת אפריקה, את אמריקה הדרומית ואת אוסטרליה, ותהיינה להם הארצות האלה למקור נאמן בכל עת ובכל שעה אשר קראו בשמותן. אחרי כן קרבו אלינו הסופרים מעט, הם ומסעיהם, ויסעו לפנינו רק בכל המקומות הקדושים לנו, למשל, מהודו ועד כוש, ממצרים ועד הנה, מקברות התאוה ועד קבורת רחל,

מאלוני ממרא ועד הכותל המערבי, וכן התמו. אחרי כן הוסיפו לקרבה אלינו ועוד מעט, ויהי כל ארחם ורבעם רק מקצה אירופה ועד קצה אירופה, ולא עברו את הגבול. אחרי כן חדלו גם מזה, ודי להם אם יסעו את המסע רק במדינה אחת. אחרי כן חדלו גם מזה, והסופרים מסתפקים עתה במועט כי יכתבו לנו המסע אשר נסעו בעיר אחת. ואני – בקומי היום לכתוב את דברי ארחי ורבעי, את קומי ושבתי, ואת כל קורותי וכל המוצאות אותי, בלכתי למסעי, די לי היום בקב קטן, די לי ברחוב אחד בלבד, ועוד אני מניח מקום לנוסעים אחרים להתגדר בו ולהסתפק עוד במועט מזה, למשל: לכתוב את דברי מסעיהם על פני חדר ביתם לארכו ולרחבו, כמעשה אשר עשה הצרפתי מסטר. – האם תדמו בנפשכם כי תכבד המלאכה הזאת על הסופר? הסופר אין לו בלתי אם לראות לו את המקום אשר יבחר לשכן את הגיונותיו שם, והיו הצללים להרים והדמיונות להחלטות והכזבים לדברי אמונים, וכן תהיינה המלים לשורות והשורות לדפים והדפים לגליונות והגליונות לספרים והספרים – לכסף, ושטו העם ולקטו ולקקו בלשונם ונפשם בדשן תתענג.

כעין עוקץ אחוש היום בלבי, ונפשי תדלוף מתוגה דלף אחרי דלף, נטף אחרי נטף, בזכרי את אר אני עולל לבני גילי ולכל חברי הנוסעים, אחרי בואי היום לנטול את החררה אשר הם מהפכים בה, ולהיות גם אני גבור “נוסע” לפני ה' – סלחו לי מליצי רעי אם הסגתי מעט את גבולכם!

אתמול בשעה השלישית אחרי הצהרים הלכתי למסעי, ובו ביום בחצי השעה הרביעית שבתי אל המקום אשר ממנו יצאתי – ובכן ויהי בחצי השעה כל המסע אשר נסעתי.

והדרך אשר עברתי דרך המלך היא אשר בעיר הבירה, מן הרחוב אשר שם האינסטיטוט לטכנולוגים ועד גשר-אלכסנדר. – ואת דברי המסע הזה אשר אנכי כותב על ספר חפצתי לקרוא בשם “לקצות אירופּה” כראוי לו; ואולם שבתי ונתתי אל לבי כי בהיותי בדרך נגעתי מעט גם בכף ירך אסיה, ולפעמים דמיתי בנפשי כי על אדמת נכר זו הייתי, ועל כן אחדל נא מזה ואבקש לי שם הכולל יותר את הענין אשר לפני, כמו “מסעות בנימין הרביעי”. יהי השם הזה מבורך!

וכל הדברים אשר אני מספר דברי אמונים הם מראשית ועד אחרית, כמובן מעצמו, והקוראים אל יראוני שאני “נוסע” – יאמינו נא הפעם לסופר עברי במיגו: “מיגו דאי בעי שתיק”.

ובכן: היום היה יום סגריר ואני עומד בחוץ על פני הככר אשר שם האינסטיטוט לטכנולוגים והוגה הרוחי הקל ביום קדים; הגשם יז נצחו אל מול פּני והרוח הומה מסביב; ומרכבת-הברזל הנמשכת בסוסים עוברת על פּני לבוא עד גשר-אלכסנדר, ואתן שכרה ואשב גם אני בתוך היושבים. הלשכה מלאה אדם רב ככלוב מלא עוף, והיושבים יושבים צפופים ודחוקים; האויר לא היה טהור כעצם השמים לטוהר, והספסלים היו קשים כספחת לגוף היושב. אבל מה לא יעשה סופר הלומד תורה לשמה והנוסע נסיעות לשם החכמה והמדעים? גם נהרי נחלי מים יעבור ברגל, גם למרומי הרים יעלה במקום שם חוטמו לעבים יגיע, גם בין אריות ונמרים יפלס לו נתיב ולשוד ולאסון יצחק: ויש אשר יעבור ארחות ימים, למשל מנחל פונטנקה בפטרבורג ועד נחל מויקא בפטרבורג, ורוח גדולה וחזקה תטלטלהו ותטילהו אל המים, ודג גדול יבלעהו ויסגור עליו שלשה ימים ושלשה לילות ואחר כן יקיאהו, אותו ואת ספרו אשר עשה במעי הדגה. (אל נא יחשדוני הקוראים כי העתקתי את המעשה הנורא הזה מתוך ספרו של הנוסע הידוע דיינארד) כזאת וכזאת תבוא על האיש הנוסע. ומה אות כי גם אני “נוסע” אם לא בהשליכי את נפשי מנגד לעשות מעשה רב כזה ולשבת במרכבת-הסוסים כחצי שעה? הנה אנכי נושא ידי, כמנהג יתר הנוסעים, והנני נשבע כי לא לכבודי עשיתי זאת ולא לכבוד בית אבא, לא לעשות לי שם בגוים ולא ביהודים, לא לשם הנאה, כי לא נהניתי מזה אפילו באצבע קטנה, ולא למלא אוצרותי זהב, וכל מה שעשיתי, רק למען התורה ולמען החכמה עשיתי, בחפצי לזכות את ישראל, ונסיעתי היתה נסיעה לשמה, אך ורק לטובת הכלל.

ובכן ואני יושב בתוך המרכבה ונושא עיני על כל סביבותי __ __ __ __



אעבור נא מזה ואסב את פּני אל מול אחר.

הס! הנה איש יושב אצל הפּתח בכניסה והוא פתח את פיו לדבר…

מדוע רחפו כל עצמותי בשמעי את הדברים היוצאים מפיו? מדוע העביר הדובר הזה בפעם אחת את רוח השחוק אשר נחה עלי בכל עת שבתי בתוך המרכבה? האמנם רק צדק ידבר וכל דבריו משפט, כי על כן באו הדברים אל תוך לבי לפצוע בו ולדקור אותו כמדקרות חרב? הה, אלי אלי! האיש הזה השיא את ישראל עוון אשמה אשר לא יוכל להמיש את צואריו ממנו, ובפי אין תוכחות להוכיח כי צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אחרי כי בלבי יודע אני את האמת, ומלבי לא אוכל להחיש מפלט לי…

הנני כותב את המלה בחדר"ג לפני הדברים הבאים למטה מזה.

בחדר“ג – בחרם דרבנו גרשון – הנני אוסר את הדברים הבאים על כל הקוראים שאינם מבני ברית לבלתי יראו את ערוותנו; בחדר”ג הנני אוסר את הדברים הבאים גם על כל קוראינו הצעירים, אשר לבם רך כקנה ונוחים להתפעל, ודברים כאלה מעבירים אותם על דעתם ועל דעת קונם; בחדר"ג הנני אוסר את הדברים הבאים גם על כל הקוראים אשר אין לבם מלא אמונה טהורה כמים לים מכסים.

האיש היושב אצל הפתח בכניסה ספר באזני רעיו, כי אשה עבריה אשר לה דין ונחלה פה בעיר הבירה, הכתה בלשון את גיסה, אחי בעלה המת, להשיא אותו אשמת שנוי השם ואשמת הגנבה, אך ורק בגלל מסחרו, כי החל גם הוא לעשות מסחר בענינים שהיא עושה בהם את מסחרה, וכמעט היה האיש בכל רע להיות משולח בעד פשעו אל ארץ גזרה, ולהיות נגזר מביתו ומאשתו ומילדיו הרכים. – המספר היושב אצל הפתח הוסיף עוד על דבריו, כי לפי דעתו נכחד רגש המוסר מלב בני ישראל, וקלקול המדות הוא מחלה גדולה אשר לא במהרה תרפא.

קלקול המדות! מחסור רגש המוסר! מכת לשון!

למה זה הבל ניגע להעטות על חרפתנו מעיל כזה ולדבר דברינו במליצות? מדוע לא יהיה לבנו ערום נגד האנשים ההם, ומדוע לא נצעק באזני הבוגדים האלה: מלשינים אתם, מוסרים אתם. ונכונים אתם להכות חרם איש את אחיו בעד בצע כסף נמאס, בעד פחות משוה פרוטה, בעד ככר לחם, ולפעמים בעד הכבוד לבד? מדוע לא נדבר אליהם השכם ודבר: הנה אתם יורדים איש עם אחיו לחייו; ואולם לא עם האיש היחיד אתם יורדים לחייו כי אם עם כל בני ישראל יחדו, להדיח עליהם רעה אשר לא יוכלו להמיש ממנה צואריהם לעולם! לא את האיש היחיד אתם מביאים לארץ גזרה, כי אם את הגוי האמלל כולו! לא את פלוני בן פלוני לבד אתם מוסרים על יד הממונים, כי אם את כל ישראל מקצה, הם ונשיהם וטפיהם יחדו! מדוע לא נעמיק חקר לבקש לנו מלים כדרבונות ולקחת עמנו דברים כמדקרות חרב אשר בהגיעם לאזני הבוגדים ההם, יהיו להם למלאך רע לענות את נפשם ביום ובלילה ולהדריכם מנוחה? מדוע לא נוכל להרביץ בהם את האלה הגדולה או לקחת רצפה במלקחים להגע על פיהם למען ידומו לנצח? מי ילמדנו לדעת למסור להם את הרגש אשר אנחנו מרגישים, בשמענו את חרפתנו זאת יוצאת מפי הגוים אשר בתוכם אנחנו יושבים?

הנה הוסר החרם מלפניכם, הקוראים, וכל הרוצה לבוא ולקרוא יבוא ויקרא – אין חדר"ג עוד!

כי הנה לשמאלי יושב איש זקן בעל פנים מאירות ועינים נוצצות, ובשובה ונחת השמיע קולו: "נחמו עמי ואמרו לו כי לו בו העוון; לא בו לבדו העוון אשר תשיאו אותו; כי תחת שואה התגלגל ימים רבים מאד ותדבק בו החלאה ותטנפהו טנפת – היוכל איש ללכת על גחלים ורגליו לא תכוינה?… "


  1. עיקרו של המאמר הזה נשמט בדפוס מסבה שאינה תלויה בכותבו,והננו נותנים פה רק את ראשיתו ואת אחריתו.ההשמטה היא במקום הקוים והפסקא הבאים באמצע המאמר.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 52820 יצירות מאת 3070 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 21975 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!