ציור 1
הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הנוֹואַטְהָא קָרָא אֵלָיו אֶת מַגִּידֵי הָעֲתִידוֹת הָרוֹאִים בַּמַּזָּלוֹת וּשְאָלָם מַה בְּשׂוֹרָה בְּפִיהֶם הַיּוֹם. אָמְרוּ:
– יֶלֶד בָּא לָעוֹלָם. וְכַאֲשֶׁר יִגְדַּל הַיֶלֶד וְהָיָה לְאִישׁ, יַעֲלֶה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה וְנִצַּח אֶת כָּל אוֹיְבָיו וּבָנָה פָּגוֹדוֹת לָרֹב.
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה וַיִפֹּל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל וַיִּשְׁלַח אֶת הָרָצִים אֶל כָּל מְחוֹזוֹת הַמְּדִינָה וּבְפִיהֶם צַו לַהֲרֹג וּלְהַשְׁמִיד וּלְאַבֵּד כָּל רַךְ נוֹלָד, אֲשֶׁר אַךְ זֶה בָּא לָעוֹלָם. וְכָך כָּבָה בְּלֹא־עֵת פְּתִיל חַיֵּיהֶם שֶׁל אַלְפֵי תִינוֹקוֹת תְּמִימִים וְחַסְרֵי יֶשַׁע.
וְהַמֶּלֶך עַצְמוֹ– יֶלֶד נוֹלַד לוֹ וְהוּא לֹא יָדַע, כִּי הִסְתִּירוּ נְשֵׁי הֶחָצֵר אֶת הָרַך־הַיִלּוֹד בְּחַדְרֵיהֶן לְבַל יִכָּרֵת. וְכָךְ חַי לוֹ הַיֶּלֶד וַיִּגְדַּל וַיִּיף וַיְהִי לְעֶלֶם חֲמוּדוֹת וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ צְ’יַאנְסִיטְהָא, לֵאמֹר הַמְנַצֵּחַ.
יוֹם אֶחָד נִקְרָה הַנַּעַר לַעֲבֹר אֶת סַף הָאַרְמוֹן. רָאָהוּ הַמֶלֶךְ וַיִּשָּׂא חֵן בְּעֵינָיו וַיֹּאהֵב אֶת הַנַּעַר אַהֲבָה רַבָּה וַיְהִי לְאֶחָד מִשּׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ.
וּצְ’יַאנְסִיטְהָא הִצְטַיֵּן בְּכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה וְלֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהַמֶּלֶךְ הֶעֱלָהוּ לְדַרְגַּת אַלּוּף.
אוֹתוֹ זְמַן הֵחֵלּוּ מַגִּיעוֹת לְאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ יְדִיעוֹת מַדְאִיגוֹת, כִּי עָלָה הָאוֹיֵב עַל הָעִיר פֶּגְיוּ וְשָׂם עָלֶיהָ מָצוֹר. קָרָא לְכָל שָׂרָיו וְיוֹעֲצָיו לְהִוָּעֵץ אִתָּם מַה לַּעֲשׂוֹת. גָמְרוּ וְהֶחְלִיטוּ לִשְׁלֹחַ אֶת צְ’יַאנְסִיטְהָא לְפֶּגְיוּ בְּרֹאשׁ צָבָא חֲמוּשׁ קֶשֶׁת וָחֵץ. וּצְ’יַאנְסִיטְהָא, כַּמּוּבָן, הֵנִיס מִיָּד אֶת הַצָּרִים לְכָל רוּחַ וְשִׁחְרֵר אֶת הָעִיר. שָׂמְחוּ תוֹשָׁבֵי פֶּגְיוּ, הִלְּלוּ וְשִׁבְּחוּ אֶת הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל אַנוֹואַטְהָא וּצְבָאוֹ וְשָׁלְחוּ לוֹ מַתָּנוֹת רַבּוֹת בִּידֵי צְ’יַאנְסִיטְהָא אַלּוּף־הַנִּצָּחוֹן בְּדַרְכּוֹ בַּחֲזָרָה אֶל אַרְמוֹן מַלְכּוֹ. וְעִם הַמַּתָּנוֹת– גַּם בִּתּוֹ הַיְּפֵהפִיָּה שֶׁל מוֹשֵׁל פֶּגְיוּ, צִ’ין־אוֹ שְׁמָהּ–. לְאוֹת חִבָּה וְהוֹקָרָה שְׁלָחוּהָ אֶל הַמֶּלֶך הַגָּדוֹל, עַל מְנָת שֶׁתִּהְיֶה לוֹ לְאִשָּׁה.
חוֹזֵר לוֹ צְ’יַאנְסִיטְהָא מִמַּסַּע הַנִצָּחוֹן, בְּיָדוֹ הַמַּתָּנוֹת וְאִתּוֹ צִ’ין־אוֹ הַיָּפָה, שַׁי לַמֶּלֶךְ. נָתַן הָאַלּוּף עֵינוֹ בַּנַּעֲרָה וַיִרְאֶנָּה כִּי טוֹבָה הִיא וַיֶאֱהָבֶהָ אַהֲבָה עַזָּה. וְהַנַּעֲרָה אַף הִיא הֵשִׁיבָה אַהֲבָתָהּ לוֹ. כָּעַס הַמֶּלֶך וְלֹא נָחָה רוּחוֹ עַד אִם קָרָא לְאַלּוּפוֹ, שֶׁיִּתְיַצֵּב לְפָנָיו עַל מְנָת שֶׁיָבוֹא עַל עָנְשׁוֹ. נָטַל הַמֶּלֶךְ בְּזַעַף פִּגְיוֹן־קְסָמִים בְּיָדָיו וּפָגַע בָּאַלּוּף. וְאוּלָם אֵרַע לוֹ נֵס לִצְ’יַאנְסִיטְהָא: תַּחַת לְרָצְחוֹ נֶפֶשׁ פָּגַע הַפִּגְיוֹן בַּכְּבָלִים שֶׁעַל יָדָיו וְהִתִּירָם. מִיָּד הוֹשִׁיט צְ’יַאנְסִיטְהָא יָדוֹ, נָטַל אֶת הַפִּגְיוֹן וּכְחֵץ מִקֶּשֶׁת נִמְלַט מִן הַחֶדֶר. טִפֵּס וְעָלָה עַל חוֹמַת הָעִיר וּבִקְפִיצָה אַחַת וְהוּא בַּיַּעַר. נָדַד בְּמַעֲבֵה־הַיַּעַר יוֹמָם וָלַיְלָה לְבַקֵּשׁ לוֹ מָזוֹן, עַד שֶׁתַּשּׁוּ כֹּחוֹתָיו וְרוּחוֹ רָפְתָה.
בֹּקֶר אֶחָד, וְהִנֵּה קוֹלוֹת עוֹלִים מִלִּבּוֹ וְהֵם לוֹחֲשִׁים לוֹ וְאוֹמְרִים:
– צְ’יַאנְסִיטְהָא, בֶּן חַיִל, אַל תִּצְטַעֵר וְאַל יֵרַע לִבְּךָ. יָמִים טוֹבִים עוֹד נָכוֹנוּ לְךָ.
נִתְעוֹרֵר הָעֶלֶם וְהִנֵּה חֲלוֹם. נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה לֹא הַרְחֵק מִמֶּנּוּ שִׂיחַ נוֹשֵׂא פְּרִי טוֹב לְמַרְאֶה. קָטַף מִן הַפְּרִי וְנָתַן אֶל פִּיו וַיְהִי מַר כַּלַּעֲנָה. וְהָעֶלֶם רָעֵב וּבִקֵשׁ נַפְשׁוֹ לָמוּת. אָז שָׁמַע שׁוּב קוֹל בְּלִבּוֹ הַלּוֹחֵשׁ וְאוֹמֵר:
– הֲרֵי פִּגְיוֹן הַקְּסָמִים בְּיָדֶיךָ– וְלָמָּה תִירָא?
מִיָּד שָׁלַח יָדוֹ וְקָטַף פְּרִי אַחַר מִן הַשִׂיחַ. נָגַע בַּפְּרִי בְּפִגְיוֹנוֹ– וַיְהִי מָתוֹק כִּדְבַשׁ. אָכַל וְשָׂבַע וְהוֹתִיר וְרוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו. פִּתְאֹם שָׁמַע מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ קוֹל רִשְׁרוּשׁ עֲנָפִים. הִפְנָה רֹאשוֹ וַיַּרְא נָזִיר לָבוּשׁ גְּלִימָה כְּתֻמָּה מִתְקָרֵב וְהוֹלֵךְ. קָם צְ’יַאנְסִיטְהָא מִמְּקוֹמוֹ, הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַנָּזִיר וְאָמַר:
– אֲדוֹנִי וּקְדוֹשִּׁי, פָּלִיט אֲנִי, נִמְלַטְתִּי מִפְּנֵי זַעְמוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, רַחֵם־נָא עָלַי וְתֵן לִי מַחֲסֶה וְלֹא אֶשְׁכַּח חַסְדְּךָ לְעוֹלָם.
נִכְרְמוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַנָּזִיר עַל הָעֶלֶם וְהוֹלִיכָהוּ לְסֻכָּתוֹ. פָּגַשׁ שָׁם צְ’יַאנְסִיטְהָא בְּנַעֲרָה יְפַת תֹּאר וּשְׁמָהּ טְהַם־בּוּ־הְלָה וְהִיא בַּת אָחִיו שֶׁל הַנָּזִיר. אַךְ רָאָה הָעֶלֶם אֶת הַנַּעֲרָה–וַיֹּאהֲבֶנָּה אַהֲבָה רַבָּה. וְהִיא גַם הִיא הֵשִׁיבָה אַהֲבָה לוֹ וַיִחְיוּ בַּנְּעִימִים שָׁנִים רַבּוֹת.
אַךְ רוּחוֹ שֶׁל צְ’יַאנְסִיטְהָא נֶעֱצָבָה. מִיּוֹם לְיוֹם גָּבְרוּ גַעְגּוּעָיו עַל חֲצַר הַמַּלְכוּת וַהֲדָרָהּ וְעַל שְׂדֵה הַקְּרָב וְסַעֲרוֹ. חַיֵּי הַיַּעַר הַשְׁקֵטִים הָיוּ עָלָיו לְטֹרח עַד שֶׁקָּצָה נַפְשׁוֹ מִפְּנֵי שַׁלְוָתָם. וּבֹקֶר אֶחָד גָּמְלָה בְּלִבּוֹ הַהַחְלָטָה לָקוּם וְלָשׁוּב לְפַּגַן, אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ אַנְוֹואַטְהָא.
בֵּינְתַיִם, וּשְׁעָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הִגִּיעָה לְהִפָּרֵד מֵעַל הַחַיִּים, וּבְנוֹ הַנַּעַר סוּ־לוֹ עָלָה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה תַּחְתָּיו. אָז קָם צְ’יַאנְסִיטְהָא, נִפְרַד מֵעַל אִשְׁתּוֹ שֶׁהָרְתָה לָלֶדֶת, הֵסִיר אֶת הַטַּבַּעַת הַיְּקָרָה מֵעַל אֶצְבָּעוֹ וְהוֹשִׁיט לְאִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה וְכָךְ אָמַר לָהּ: –אִשְׁתִּי, אֲהוּבַת לִבִּי! תִּהְיֶה־נָא טַבַּעַת זוֹ לְמַזְכֶּרֶת וְלַבְּרִית בֵּינִי וּבֵינְךְ. אִם בֵּן יִוָּלֵד לָנוּ, הֲבִיאִיהוּ אֵלַי וְאֲגַדְּלֶנּוּ. וְאִם בַּת תִּוָּלֵד– וְהָיְתָה טַבַּעַת זוֹ מְקוֹר מִחְיָה לָךְ וּלְיַלְדָּתֵךְ. סִיֵּם צְ׳יַאנְסִיטְהָא דְבָרָיו, נָשָׂא רַגְלָיו וְהָלַךְ. בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ סוּ־לוֹ וַיְהִי עִם מְשָׁרְתָיו. יוֹם אֶחָד נִתְבַּשֵּׂר הַמֶּלֶךְ הַצָּעִיר בְּשׂוֹרָה רָעָה, כִּי יַאמַן־קוֹ, אֶחָד מִידִידֵי אָבִיו הַמָּנוֹחַ, הֵרִים רֹאשׁ וְהוּא עוֹלֶה עִם צְבָאוֹ עַל עִיר הַבִּירָה. מִיָּד הִזְעִיק סוּ־לוֹ אֶת כָּל חַיָּלָיו וּמְשָׁרְתָיו וּצִ’יאַנְסִיטְהָא בְּתוֹכָם וּשְלָחָם לְפְגֹּש אֶת פְּנֵי הָאוֹיֵב. הָיְתָה הַמִּלְחָמָה קָשָׁה וּמָרָה. לְבַסּוֹף פָּגַע חֵץ בְּפִילוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וּפְצָעָהוּ פְּצָעִים אֲנוּשִׁים. הִשְׁתּוֹלֵל הִפִּיל וְטִלְטֵל אֶת רוֹכְבוֹ טַלְטֵלָה עַזָּה עַד שֶׁנָּפַל הַמֶּלֶךְ מֵעַל גַּבּוֹ, הֻשְׁלַךְ לְמֶרְחַקִּים וְנִשְׁבָּה בִּידֵי הָאוֹיֵב. וּצִ’יאַנְסִיטְהָא הָאַמִּיץ לֹא יָדַע מְנוּחָה. עִם רֶדֶת הַלַּיְלָה יָצָא מִמַּחֲנֵהוּ וְשָׂם פְעָמָיו לְעֵבֶר מַחֲנֵה הָאוֹיֵב. בִּזְהִירוּת וּבְשֶׁקֶט הָיָה עוֹשֶׂה דַרְכּוֹ צַּעַד אַחֲרֵי צַעַד, כְּשֶׁהוּא מְגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה וּמְבַקֵּשׁ לוֹ נָתִיב אֶל מְקוֹם מַאֲסָרוֹ שֶׁל הַמְֶּלֶךְ הַנַּעֲרָץ. בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה הִגִּיעַ עַד לְסֻכַּת הַבַּמְבּוּק שָׁם יָשַׁן הַמֶּלֶךְ הָאָסוּר שְׁנָתוֹ. נְטָלוֹ לַמֶּלֶךְ וְהִטְעִינוֹ עַל כְּתֵפָיו הָרְחָבוֹת, וְכָךְ שָׂם פְּעָמָיו בַּחֲזָרָה אֶלַ הַדֶּרֶךְ מִמֶּנָּה בָּא. אֲבָל הַמֶּלֶךְ הַמְבֹהָל לֹא הִכִּיר אֶת צְ’יַאנְסִיטְהָא בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה וְהֵחֵל קוֹרֵא בְּקוֹל לְעֶזְרָה. חָשַׁשׁ צְ’יַאנְסִיטְהָא פֶּן יִגְרֹם רָעָה לְמַלְכּוֹ תַחַת לְהַצִּילוֹ. מֶה עָשָׂה? מִהֵר וְהֵטִיל מַשָּׂאוֹ הַיָקָר בְּתוֹךְ הַחֹרְשָׁה וְהוּא עַצְמוֹ צָלַל בְּמֵימֵי הָאִירַווֹדִי.
שָׂחָה צְ’יַאנְסִיטְהָא עַל פְּנֵי הַנָּהָר עַד שֶׁאָפְסוּ כֹּחוֹתָיו וַיֹאמַר לְנַפְשׁוֹ כִּי הִנֵּה הִגִּיעַ קִצּוֹ. פִּתְאֹם נָשָׂא עֵינָיו לַשָּמַיִם וַיַּרְא צִפּוֹר פְּלָאִים מְעוֹפֶפֶת בְּנַחַת וּמַתְוָה לְפָנָיו הַדֶּרֶךְ. אִמֵּץ הָעֶלֶם שְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו, הוֹסִיף לִשְׂחוֹת בְּעִקְּבוֹת הַצִּפּוֹר עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל דַּפְנוֹת סִירָה הָעוֹגֶנֶת בַּחוֹף. נִכְנַס לְתוֹךְ הַסִּירָה וֶהֱשִׁיטָהּ אֶל מֵעֵבֶר לַנָּהָר וְהִנֵּה הָעִיר פַּגַן לְפָנָיו. אַךְ בָּא צְ’יַאנְסִיטְהָא אֶל עִיר הַמְּלוּכָה, מִיָד הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו חֲדָשוֹת וּנְצוּרוֹת: הַמֶּלֶךְ סוּ־לוֹ הוּצָא לֵהוֹרֵג בִּידֵי הַמוֹרְדִים, וְכָל הַשָּרִים וְהַיוֹעֲצִים הִכְתִּירוּ אוֹתוֹ, אֶת צְ’יַאנְסִיטְהָא הָעֶלֶם, לְמֶלֶךְ תַּחַת מַלְכָּם הַמֵּת.
חָלְפוּ יָמִים. חָלְפוּ שָׁנִים. וְיוֹם אֶחָד בָּא עֶלֶם חָסֹן אֶל שַׁעַר הָאַרְמון וְאִתּוֹ גְבֶרֶת יְפֵהפִיָּה. אַךְ לַשָּוְא בִּקְּשָׁה הַגְּבֶרֶת מֵאֵת שׁוֹמְרִֵי הַסַּף רְשׁוּת כְּנִיסָה אֶל הָאַרְמוֹן, כִּי לֹא אָבוּ לְהַפְרִיעַ מְנוּחַת מַלְכָּם. אוֹתָהּ שָׁעָה יָצָא לוֹ הַמֶּלֶךְ צְ’יַאנְסִיטְהָא מִשַּׁעֲרֵי אַרְמוֹנוֹ בְּדַרְכּוֹ אֶל הַפָּגוֹדָה לִתְפִלַּת הַבֹּקֶר כִּדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. נָשָׂא עֵינָיו וְהִנֵּה אִשְׁתּוֹ לְפָנָיו. לִבּוֹ שֶל צְ’יַאנְסִיטְהָא גָּאָה מֵאַהֲבָה לְאִשְׁתּוֹ וְלַנַּעַר בְּנוֹ. אֲבָל מֶלֶךְ נָבוֹן וְשׁוֹחֵר צֶדֶק הָיָה, וְעָוֶל לֹא יַעֲשֵׂה. וּמִכֵּיוָן שֶׁכְּבָר בָּחַר בְּאֶחָד מִנַּעֳרֵי הֶחָצֵר לִהְיוֹת לְיוֹרֵשׁ הָעֶצֶר בְּבוֹא הָעֵת – הֲרֵי לֹא יָכֹל עוֹד לְשַׁנּוֹת דַּעְתּוֹ וּלְהוֹרִישׁ אֶת כִּסֵּא הַמַּלְכוּת לְאַחֵר, גַּם אִם בְּנוֹ יוֹצֵא חֲלָצָיו הוּא. סִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ וְהִיא הֵבִינָה לְרוּחוֹ וְנֵאוֹתָה לִחְיוֹת עִם בְּנָהּ בֶּחָצַר, כְּאַחַת הַנָשִׁים.
תמונה קובץ 5
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.