“Als das kind kind war…”

פיטר הנדקה. מלאכים בשמי ברלין

 

א.    🔗

ילד מכה עם מקל בשיחים.

ילד מכה עם מקל. ילד מכה. ילד. עוד לפני היות המילים מילים.

מדרכה היא קו ישר המוביל מבית הילדים לבית ההורים לבית הילדים, אבל הוא הולך עקום. תמיד עקום. סחור סחור. מתפתל. מתקלקל. מתבלבל. קן לציפור בין העצים. ובכל קן שלוש ביצים. ובכל ביצה מסתתר אפרוח זעיר. צל רודף אור רודף פחדים. רק הדברים לא נחים. לא מתאחים. רק הדברים לא נחים בתוכו בלי צפחת המילים. רמת סירין מרחוק מסתתרת בתוך ענן. שן דובי שן. בחוץ אנשים ממהרים. תמיד ממהרים. כאילו המגע עם האדמה מעורר שדים רדומים. וצריך לקטוף. תמיד צריך לקטוף משהו. או לעקור עם סכין. בחדר האוכל תלוי פתק. גם בשבת צריך להתגייס. אחרת הפרי ירקיב.

 

ב.    🔗

לא רחוק על ההר גר האיש שאין לו פנים. נחתך צווארו. שותקה ידו. מיתרי קולו נפגעו. לא ישיר הזמיר. לא ישיר. ואם ישיר זה יהיה עם סכין. הפלא ופלא. הפלא ופלא. במעלה המדבר. בירידה מההר. ליד הסלע האדום. משה הִכה בסלע לפני היות המילים מילים.

 

ג.    🔗

ערב פסח. בחדר האוכל רוקדים.

ומשה הִכה על סלע, ויצאו ממנו מים. מים.

והילד רואה מבעד לשמלות, והילד רואה מבעד לבגדים. עור. אור. אברים שופעים. שדיים. רגליים. עיניים. כל שיר השירים. ארץ זבת חלב ודבש. אפרוח זעיר. מקור נפתח בקור ויצאו ממנו מים. מים. ויניקהו דבש ממים. הפלא ופלא. הפלא ופלא. עובר באש. עובר במים.

 

ד.    🔗

בקצה הקיבוץ גר סנדלר. בקצה הקיבוץ סנדלר שר, אבל איש אינו שומע.

סנדלר זקן. רווק. רגלו מעוקמת. כנראה מהגרמנים.

רידי פאלייצי. רידי פאלייצי. צחק ליצן. צחק. אשתו של קאניו ברחה עם מאהב צעיר. בשבת נתכנס כולנו בחדר האוכל ונחליט מה עושים. החלטות מקבלים רק בהצבעה. כאן לא שוק. כאן לא מתנהגים כמו ברברים מכוערים. אבן מקיר תצעק, אבל לא כאן. להרים אצבע אם רוצים לדבר. לא מוכרחים.

 

ה.    🔗

ובינתיים חברה אחת אומרת לחברה השנייה: איך הוא יכול לשמוע ככה מוסיקה בקולי קולות. אמצע הלילה. בבוקר מוקדם אנשים צריכים לקום לעבוד.

 

ו.    🔗

לעבוד את השם. לעבוד את השם בשמחה.

אמר הרמב"ם: מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלוהיכם.

שילך לחפש הרמב"ם. מה הוא נתקע לנו גם. שישים חולצה כחולה ויבוא עכשיו דחוף לרפת. עגל נולד עכשיו שומע? עגל נולד עבור.

תביא את החבל. קשור. מזמור לאסף. מזמור. השתחרר רק אתמול וישר בא לעבוד. מזמור לאסף. בא לעבודה עם מדים. לא מפחיד אותו דם. לא מפחיד אותו כלום. לא רואה בעיניים ממטר. עגל רך קשור בחבל. עפרוני ממריא אל על.

 

ז.    🔗

פעם באה לכאן נחמה הנדל להופיע. באמצע חדר האוכל. באו אנשים. אפילו הרבה, ואהרל’ה בא מהכותנה ושם פנס. אפילו לא התקלח ולא הוריד את הבגדים של הקטיף לפני. אבל לא יצא לה קול. אפילו לא בת קול. לא דונה דונה. לא אל הציפור. שלום רב שובך ציפורה נחמדת. מארצות החום אל חלוני.

“מספיק חם פה” אימא אמרה לאבא. לא יודעת מה עבר לי בראש כשעזבתי את וינה.

 

ח.    🔗

ובאופרה של וינה שר זמר. רידי פאליאצי. רידי פאליאצי. שמעו אותו עד רובע שמונה עשרה. אתה שומע יוסף? שומע? עד רובע שמונה עשרה!

 

ט.    🔗

“קדיש. קדיש הם לא יודעים להגיד כמו שצריך” אומר הדוד שולם ליד הקבר של אבא.

“את מדברת איתם על תפילת שמונה עשרה?”

בורים. בורים גמורים. עם הארץ.

גם אם משה יכה על הראש שלהם ועל הפה ועל הלשון עם מקל, לא תצא מתוכם אף מילה כמו שצריך. מה אני אומר מקל? פטיש חמישה קילו!

 

י.    🔗

האזינו השמים ואדברה, אבא אומר לילד. ילד מתרפק. ילד עננים. ילד חלום.

ואבא שר עם קול הטנור הדק שלו. בוחן את הילד עם מבט רך. עכשיו תראה מה אני זוכר. עוד כשאני הייתי ילד. ילד אור. ספר דברים. פרק ל"ב. ותשמע הארץ אמרי פי.

 

י"א.    🔗

ובשמיים בשמיים. ובארץ בארץ. בת קול.

אין קול ואין עונה. אומרים הגלים, הדגים במצולה.

איך אבוא לארץ סגולה?

 

י"ב.    🔗

ילד מכה עם מקל בשיחים. ילד מכה. ילד.

ילד זהב. ילד אלים. בסוף יוצאות לו גם כמה מילים.

תבוא מנוחה

תבוא הברכה

בצווחה.

ילד מכה ילד,

ואחר כך נושרים גם כמה עלים.