רקע
יהודה ליב גורדון
דָּוִד וּבַרְזִלַּי
mנחלת הכלל [?]
tשירה

הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה, רוּחַ קַר יָפוּחַ,

הַתֵּבֵל תֶּחְשַׁךְ, עֵין הָאָרֶץ קָמָה;

אַךְ עַל עָרֵי גִלְעָד עוֹד אוֹר זָרוּחַ

וּזְהַב הַחַמָּה עוֹד לֹא הוּעַם שָׁמָּה.

עַל אַשְׁדֹּת הַיַּרְדֵּן אוֹרָהּ פָּרָשָׂה

וַתָּפָז בִּירַקְרַק רַצֵּי הַמָּיִם;

גַּם כָּל הַכִּכָּר שָׁם גֵּאוּת לָבָשָׁה,

כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה אוֹר שׁמֶשׁ עַרְבָּיִם.

מִנְּאוֹת הֶהָרִים הָעֲדָרִים גָּלָשׁוּ,

הָרֹעִים יָעִיזוּ מִקְנֵיהֶם בָּיִת,

וּשְׂדֵיהֶם וַחֲרִישָׁם חֹרְשִׁים נָטָשׁוּ

וּבֹצֵר גַּם נֹקֵף כֶּרֶם וָזָיִת.

אִסְפוּ, דַּיָּגִים, מִכְמֹרֶת וָרֶשֶׁת,

מִשְׁכוּ הַדּוּגָה אֶל הַחוֹף בַּסָּתֶר;

הַנְחַת, גִּבּוֹר צַיִד, הַנְחַת הַקֶּשֶׁת,

סֹב נָא וּרְדָה לָךְ מֵעַל הָרֵי בָתֶר.

הָאָרֶץ תִּשְׁקֹט, שָמַיִם יִדֹּמּוּ,

אַךְ מֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל זִרְמַת מָיִם:

מֵי נַחַל יַבֹּק כַּבַּקְבּוּק יֵהוֹמוּ

וַהֲמֻלַּת קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר מַחֲנָיִם.

אַדְמַת קֹדֶשׁ הִיא זֹאת הָעִיר מַחֲנַיִם,

עוֹד נָחֹן זִכְרָהּ וּשְמָהּ לֹא נָשִׁינוּ,

בָּהּ חָנָה יוֹם שׁוּבוֹ מֵאֲרַם נַהֲרַיִם

אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ.

וּשְׁמָהּ עַל כֵּן קָרָא כַּן, כִּי פָגָעוּ

בּוֹ שָׁמָּה מַחֲנֵה אֱלֹהִים וָחַיִל;

גַּם לַנָּהָר הַהוּא יַבֹּק קָרָאוּ

כִּי נֶאֱבַק אִישׁ עִמּוֹ שָׁמָּה בַּלָּיִל.

שָׁמָּה מִבֵּינוֹת לַסְּבָכִים מִנֶּגֶד

עַל יַד זֶה הַנַּחַל בֹּאֲכָה מַחֲנָיִם,

בִּסְבַךְ חֹרֶשׁ מֵצֵל וּתְבוּאוֹת מֶגֶד

סֻכָּה בֹּדֶדֶת תֶּחֱזֶינָה עֵינָיִם.

גַּגָּהּ כִּשְׂעַר עַלְמָה עָשׂוּי מִקְלָעַת

וּפְטוּרֵי צִצִּים הַטְּפָחוֹת יַכְתִּירוּ,

וּשְׂמִיכַת דֶּשֶׁא סָבִיב מִשְׂתָּרַעַת

וּפְרָחִים רֵיחַ נִיחֹחָם יַקְטִירוּ.

וּבְנִקְרוֹת הַגָּג שֶׁמֶשׁ מִתְגַּנֶּבֶת

וּתְחַדֵּשׁ נֶגְדֵּנוּ כָּל מַעֲשֵׂה פֶלִאי.

מַרְאֵה הַסֻּכָּה כֻּלָּהּ כַּמֻּצְהָבֶת

וּמְהֻקְצָע מִשֵּׁן מוּפָז בָּהּ כָּל כֶּלִי.

וּבְתוֹכָהּ אִישׁ זָקֵן הָדוּר יָנוּחַ,

שַׂעֲרוֹתָיו הִלְבִּינוּ, גֵּווֹ יָשֹׁחַ,

אַךְ קוֹמְמִיּוּת יֵלֵךְ קִרְבּוֹ הָרוּחַ

וּפַנַיו כַּחַרְסָה יִזְרְחוּ זָרֹחַ.

וּמִי זֶה הַשָּׂב הַבּוֹדֵד בַּיָּעַר -

וּבְעוֹד עִיר עַלִּיזָה שָׁמָּה פוֹתָחַת

בֵּית תַּעֲנוּגֶיהָ אֶל כָּל בָּאֵי שָׁעַר

וּתְמַלֵּא שֻׁלְחַן חַיֵּיהֶם כָּל נָחַת?!

בַּרְזִלַּי הוּא! אִישׁ רֹעֶה צֹאן מִנֹּעַר,

אִישׁ בָּחַל בִּיקָר וּבְכָל הוֹד וָהֶדֶר;

אִישׁ אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת חָשַׁב כַּסֹּהַר

וּכְמוֹ הֵיכַל עֹנֶג רֶפֶת הָעֵדֶר.

אִישׁ נָתַן פָּז כִּסְחִי, כֶּסֶף כָּרֶפֶשׁ,

וַיִבֶז אֶל כָּל הוֹן וּצְבִי תִפְאֶרֶת,

לֹא מָצָא בָּמוֹ מֶתֶק לַנֶּפֶשׁ,

כִּי יַדַע אַחֲרִיתָם שֹׁד וּמִגְעֶרֶת.

כִּי פּוֹרְטֵי הַנְּבָלִים בַּלָּאט יִבְכָּיוּ

וּבְבָתֵּי מִדּוֹת יִשְׁכֹּן גַּם רֹב שָׁבֶר;

עַל עַפְרוֹת זָהָב נַחֲלֵי דִמְעָה נִטָּיוּ,

גַּם עֵקֶב כָּל תַּאֲוָה זָרָא וָקָבֶר.

וּכְבָר אֲבִיב חַיָּיו פָּנָה הָעֹרֶף,

לֹא יָקוּם פַּעֲמַיִם אַחֲרֵי הֵאָסֶף!

תַּחְתָּיו הִגִּיעַ עֵת הַסְּתָיו וָחֹרֶף

הַמְכַסֵּנוּ שֶׁלֶג וּכְפוֹר הֵכָּסֶף.

וַיַּרְא מִשְׁכָּן לוֹ פֹּה בִּדְמִי הַיָּעַר,

הַרְחֵק וּמוּזָר מִתְּשֻׁאוֹת הֶחָלֶד;

שָׁם יָשׁוּב הַיָּשִׁישׁ לִחְיוֹת כַּנָּעַר

וּבֶן הַשְּׁמוֹנִים יִתַעַנֵּג כַּיָּלֶד.

שָׁם אֵין לוֹ כָּל הוֹד אַךְ אֵין לוֹ כָּל נֹהַּ,

עַרְשׂוֹ רַעֲנָנָה וּכְסוּתוֹ שָׁמָיִם;

כּוֹכְבֵי אוֹר נֵרוֹתָיו בִּמְנוֹרַת אֱלֹהַּ

וּרְאִי הַפָּנִים לוֹ אוּבַל הַמָּיִם.

רִנְנַת צִפֳּרֵי לַיִל לוֹ קוֹל הַנֵּבֶל,

מַשַּׁק הַסְּבָכִים עוּגָב וּמְצִלְתָּיִם;

עָסִיס וָיַיִן לוֹ תָּפֵל וָהֶבֶל,

כִּי פֹה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם.

וּלְחָיָיו זוּ חָוְרוּ עֵת יִשַּׁק רוּחַ,

יִצְנֹף וִיסַלְסֵל תַּלְתַּלֵּי הַשָּׂעַר,

לִבּוֹ יִתְעַנָּג וִידֻשַּׁן הָרוּחַ

וּנְשִׁיקוֹת אַהֲבָה יִזְכּוֹר מִימֵי נֹעַר.

פִּרְחֵי חֵן יָצִיצוּ בַּעֲרֻגוֹת בֶּשֶׂם

כַּעֲלָמוֹת נָאווֹת מוּל פָּנָיו יַצְהִירוּ,

וּבְאוֹר שֶׁמֶשׁ נוֹצְצִים נִטְפֵי מֵי גֶשֶׁם

הֵם הַנְּטִיפוֹת אֶת צַוָּארָן הִכְתִּירוּ.

שָׁם יֶחֱזֶה מוֹצָאֵי עֶרֶב וָבֹקֶר,

שֶׁמֶשׁ כִּי תָבוֹא כִּי תָשׁוּב תּוֹפִיעַ,

וּצְבָא כּוֹכָבִים וִירָחִים אֵין חֵקֶר –

אִישׁ אִישׁ מִבְּלִי אֹמֶר הוֹד אֵל יַבִּיעַ.

וּלְבָבוֹ יָבִין כִּי יֵשׁ דַּעַת שָׁמָּה…

כִּי יֵשׁ בֵּית מִקְלָט לַנֶּפֶשׁ וָרוּחַ,

וּבְלֵב בָּטוּחַ וּבְנֶפֶשׁ נֻחָמָה

יִרְאֶה צִלּוֹ נָס, יוֹם חַיָּיו יָפוּחַ.

עַל הַכִּכָּר חוּצָה רַגְלוֹ דָרָכָה

וּבְיִפְעַת הָעֶרֶב תָּלַן הָעָיִן,

סֻכָּתוֹ יַחַז לִמְעוֹן פָּז נֶהְפָּכָה

וּגְדוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל כּוֹס מָלֵא יָיִן.

וּכְגַן עֵדֶן תֵּבֵל כֻּלָּהּ הָיָתָה

וּכְמַלְאֲכֵי שָׁלוֹם הָרוּחוֹת יָפִיחוּ;

כָּל חֶמְדַּת שָׁמַיִם אַרְצָה נָחָתָה,

וּנְעִימוֹת נֵצַח כִּנְחָלִים יָגִיחוּ.

"הֲלֹא טוֹב טוֹב חֶלְקִי מֵעֲשִׁירֵי קָרֶת

הַמְּפַחֲדִים לִרְגָעִים פֶּן יֶאֱתֵם קָרֶץ?!

שֶׁקֶר הַכָּבוֹד, הֶבֶל הַתִּפְאָרֶת,

אַךְ לֵב לֹא–רַגָּז חֶלְקֵנוּ בָּאָרֶץ!"

בִּמְעוֹנוֹ מַחֲנָיְמָה נִדְכֶּה וּשְׁחוֹחַ

יֵשֵׁב עַתָּה דָּוִד נוֹשֵׂא הַכָּתֶר,

וּבְבוֹא יוֹמוֹ מִפְּנֵי בָּר בִּטְנוֹ לִבְרוֹחַ

בֵּית רֵעוֹ הָרֹעֶה בִּקֵּשׁ לוֹ סָתֶר.

וּמֶלֶךְ זֶה גִּבּוֹר נוֹרָא בַּשָּׁעַר

נִרְדָּף מֵעֲבָדָיו מִבֵּן רָם עֵינָיִם;

גַּם חַרְבּוֹ לֹא נִסָּה לִשְׁלוֹף מִתָּעַר –

אַךְ שָׁמַע קָשֶׁר וַיִּבְרַח מַחֲנָיִם.

כַּעֲשׂוֹ וּמְרִי נַפְשׁוֹ עִרְכוּ נָא עַתָּה

עִם טוּבוֹ מֵאָז וּרְאוּ בַּמֹּאזְנָיִם,

אִם לֹא כַף הַכַּעַשׂ תֵּרֵד חִישׁ מָטָּה,

אִם לֹא כַּף הַנַּחַת תַּעַל שָׁמָיִם.

"הֲלֹא טוֹב חֶלְקִי מִנּוֹשֵׂא הָעֲטֶרֶת

לֹא עָמַד לוֹ חֵילוֹ עֵת אָתָא קָרֶץ?!

שֶקֶר הַכָּבוֹד, הֶבֶל הַתִּפְאֶרֶת,

אַךְ לֵב לֹא–רַגָּז חֶלְקֵנוּ בָּאָרֶץ!"

וּבְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן זֹאת טוֹב לֵב שָׂמֵחַ

בַּרְזִלַּי מִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָהֵנָּה:

"הָבוּ כָּל הוֹן יָקָר תַּחַת יָרֵחַ

בִּמְחִירוֹ חֶבְלִי אֲנִי לֹא אֶתֵּנָה".

וּפִתְאֹם עָמַד וּכְמַשְׂמרוֹת נִטָּעוּ

עֵינָיו עַל דֶּרֶךְ הָעוֹלֶה הָעִירָה,

כִּי קוֹל פַּעֲמֵי רֶגֶל אָזְנָיו שָׁמָעוּ

וּדְמוּת אָדָם נִגָּשׁ עֵינוֹ הִכִּירָה.

הַמֶּלֶךְ הוּא. אַךְ עַתָּה לוֹ הֵבִיאוּ

הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה מִיַּעַר אֶפְרָיִם,

כִּי אֶת הַקּשְׁרִים עֲבָדָיו הִכְנִיעוּ,

אַף בָּאוּ הֲשִׁיבוֹ לִירוּשָׁלָיִם.

אוֹ אָז אֶל בַּרְזִלַּי הוֹאִיל לָלֶכֶת

וּבְפִיו אִישׁ חַסְדּוֹ בַּבְּשׂוֹרָה שַׂמֵּחַ,

כִּי תָשׁוּב תֵּאתֶה עָדָיו הַמַּמְלֶכֶת,

כִּי שָׁב עֵץ הֲדָרוֹ וַיְהִי פּוֹרֵחַ.

כּי נִגְעֵי הַמֶּלֶךְ זֹרוּ חֻתָּלוּ,

אַף כִּי לֵב הָאָב תַּמְרוּרִים פָּצוּעַ;

כִּי יִגְמֹל עַתָּה לַאֲשֶׁר לוֹ גָּמָלוֹ

עֵת אָצָה רַגְלוֹ מֵאַרְצוֹ לָנוּעַ.

וּבְנַחֲלַת הַצְּבִי שָׁם עַל חוֹף הַפֶּלֶג

בֵּין תַּלְמֵי שָׂדַי, בֵּין סִבְכֵי הָגֶּפֶן,

לִפְנֵי זֶה הַשָּׂב, רֹאשׁ לוֹ חָפוּי שֶׁלֶג,

יַעֲמֹד דָּוִד – גַּם יוֹמוֹ רַד וַיִּפֶן:

"מִתְקוֹמְמַי נָפָלוּ – יֹאמַר הַמֶּלֶךְ –

וּבְיָדִי מַלְכוּתִי שָׁבָה נָכוֹנָה,

עוֹד הַיּוֹם אֶעֱזָבְךָ וּלְעִירִי אֵלֶךְ,

בַּרְזִלַּי, קוּם וּלְכָה אִתִּי צִיּוֹנָה.

שָׁם אוֹתְךָ אֲכַלְכֵּל אֶגְמֹל חַסְדֶּךָ,

כָּל כָּבוֹד וָעֹנֶג יַחַד נַחֲלֹקָה;

עַמִּי עַמְּךָ, עֲבָדַי עֲבָדֶיךָ,

חֻקִּים צַדִּיקִים לוֹ יַחַד נַחֹקָּה.

תַּחַת שָׂדְךָ זֶה תַּחַז גִּנַּת חֶמֶד,

וּדְבִיר הַמְּלוּכָה תַּחַת רֶפֶת עֵדֶר;

צָבָא רָב וַחֲלִיפוֹת תַּחַת הַצֶּמֶד,

בִּמְקוֹם מַקֵּל רֹעֶה שַׁרְבִיט וָהֶדֶר.

לֹא עוֹד תַּצִּיב דָּרְבָן, לֹא תִּתְמֹךְ פָּלֶךְ,

רִאשׁוֹן תִּהְיֶה לִי אַתָּה אֶל מִשְׁמָעַת.

קוּמָה וּלְכָה אִתִּי!" – קָרָא הַמֶּלֶךְ

וַיְחַבֵּק לַשָּׂב וּבְעַיִן דּוֹמָעַת.

גַּם יַד בַּרְזִלַּי לַמֶּלֶךְ חָבָקָה

וּשְׂפָתָיו הָרוֹעֲדוֹת חֶרֶשׁ מִלֵּלוּ:

נִדְבַת לִבְּךָ מַלְכִּי, עָלַי חָזָקָה,

לֹא אוּכַל שֵׂאת חֲסָדֶיךָ גָּדֵלוּ.

אֲנִי בֹּקֵר עָנִי רֹעֵה הָעֵדֶר –

וּבַחֲצַר מַלְכוּת הַאֶצְלַח צָלֹחַ?

לֹא נָאוֶה לִי תַּעֲנוּג, לֹא הוֹד וָהֶדֶר,

וּכְבָר חָלְשׁוּ חוּשַׁי וּבִי אֵין כֹּחַ.

לֹא עוֹד יִקְּחוּ אָזְנַי קוֹל שִׁיר וָזָמֶר,

כִּי מֵרֹב יָמִים הֵן כָּבְדוּ נֶאְטָמוּ;

חִכִּי לֹא יָבִין טַעַם יָיִן חָמֶר;

וַהֲדָרְךָ לֹא יֶחֱזוּ עֵינַי כִּי קָּמוּ.

עוֹד יוֹם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה לִי תִכְלֶינָה –

לָמָּה לִּי חַיִּים? מֶה עוֹד אֲשַׂבֵּרָה?

הַנִּיחָה לִּי! עֵינַי בַּבּוֹר תִּצְפֶּינָה

וּבִמְקוֹם חָיִיתִי שָׁם אֶקָּבֵרָה.

וּלְמַלֹּאת, מַלְכִּי, אֵת נַפְשְׁךָ שֹׁאֶלֶת

יֵלֵךְ אִתְּךָ כִּמְהָם. נַעַר עוֹדֶנּוּ,

עוֹד יִכְמַהּ לִבּוֹ לִיקָר וּלְמֶמְשֶׁלֶת

וּתְשׁוּקָה לַתֵּעֲנוּג עוֹד תִּמְלָאֶנּוּ.

וּכְכֹל בִּלְבָבְךָ עָלַי אִתּוֹ תַעַשׂ!

עוֹד יָפֹזּוּ אֶזְרֹעָיו לֶאֱכוֹל לִשְׂמוֹחַ.

עוֹד לָשֵׂאת טֹרַח רָב עָמָל וָכַעַשׂ

שׁוֹכְנֵי בֵית הַגְּדוֹלִים יַעֲצֹר הוּא כֹּחַ.

וַאֲנִי לֹא אֶחְפֹּץ הוֹד, לֹא שֹׁד וָפֶגַע,

לֹא אוּכַל עוֹד שֵׂאת הַשֵּׂאת גַּם הַשָּׁבֶר;

הֲלֹא טוֹב מִסְכֵּנוּת וּמְנוּחָה רֶגַע

מֵאוֹצָרוֹת עִם צָרוֹת מִכָּל עֵבֶר.

כֹּה דִּבֵּר, וּבֶן–יִשַׁי לֹא עָנָהוּ,

כִּי יָדַע כִּי כֵן וּדְבָרָיו צָדָקוּ.

לוּ רַבִּים בֶּהָמוֹן אוֹתָם שָׁמָעוּ

וּבְלִבָּם לָעַד מִי יִתֵּן יֻחָקּוּ:

"כִּי יִתְרוֹן לָאִכָּר עֶבֶד שָׂדֵהוּ

מִנְּסִיכֵי אָדָם מֵעֲשִׁירֵי הַקָּרֶת,

כִּי יִתְרוֹן לִמְעוֹנוֹ מַעֲשֵׂה יָדֵהוּ

מִבֵּית חֹסֶן רָב מִבִּנְיַן תִּפְאָרֶת".

וּשְׁנֵימוֹ עוֹד נִצְּבוּ בִּדְמִי הַלָּיִל

כִּנְצִיבֵי שַׁיִשׁ יַד אֳמָן הֶעֱמִידָה,

וַיָּפָג לֵב דָּוִד, לֹא עָצַר חַיִל,

וּדְמָעוֹת כַּנַּחַל עֵינוֹ הוֹרִידָה.

וּבֵין כֹּה וָכֹה הַדְּמָמָה הִפְרִיעוּ

תּוֹפְשֵׂי הַמָּשׁוֹט בַּמַּיִם יַחְתּוֹרוּ:

גַּם קוֹל עַל הַמַּיִם עַם רָב הִשְׁמִיעוּ,

גַּם דָּוִד גַּם רֵעוֹ מִשְּׁנָת נֵעוֹרוּ.

הָעֲבָרָה נִגָּשָׁה אֶל זֶה הָעֵבֶר

וּמְלֵאֲתִי רֹב אָדָם וּכְלִילַת הֶדֶר –

וַיֵּלֶךְ דָּוִד לִמְלוֹךְ עַל עַם עֵבֶר,

וַיֵּלֶךְ בַּרְזִלַּי לִרְעוֹת הָעֵדֶר.


תרי“א–תרט”ו.

המלצות קוראים
תגיות