מוזר, כמה אדיש הציבור לפרשה זו של בנין. מי שיודע כיצד היו בארץ תקופות גאות ושפל, זוכר, כי המשבר היה תמיד מתחיל ונגמר עם תנועת הבנין. ומשום־מה אין עתה הציבור רגיש לבנין, ואינו מחזיק את ידו על הדופק הזה של “מצב־הבריאות” הכללי. גם העתונות אינה מקדישה לבנין מקום רב ביותר. תערוכת תמונות של צייר ישראלי, שתתקיים שבועים בגלריה, זוכה לתגובה של מבקרי האמנות. סרט־קולנוע, שיוצג לכל היותר שבוע ימים – רץ המבקר הקבוע של העתון לראותו, לכתוב עליו ולעשות לו מוניטין. כמה מאמרים פירסמו מבקרי־האמנוית, המומחים לביקורת האמנות הפלסטית, בדבר בנינים חדשים שהוקמו? והרי בנין ציבורי – אם בית־כנסת ואם להבדיל תיאטרון או בית־ועד לחיי הרוח? בנין מקימים לעשרות שנים, ואפילו לדורות. והתגובה להקמת בנין היא פחותה מזו של הצגת הזירהטרון והאבן שותקת, והביטון אינו תובע את עלבונו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.