כ"ג אייר התר"ך.           15.5.1860.

Autograph.

יש קנקן חדש מלא ישן, ויש כ“י ישן מלא שבושים. יש בידי תרגום כ”י משנת 1487, והוא מדוייק הרבה יותר מאותו של 1238 כאשר תראה. תהלים ח' ט' עובר ארחות ימים ולויתן דְּגָנָח אסרטי ימא, כן הוא בדפוס גענ' 1516, וכן נכון, וכן הוא בערוך ערך גנח, אלא שהוא גורס ימיא בל' רבים, ונכון. ושרש גנח מורה כאן זעזוע, כמו גנח גוהא (ברכות נ"ט) פי' רש“י ותגעש ותרעש, והוא ידוע בסורי. והאחרונים שלא הבינו כתבו דחליף, אבל המתרגם שהזכיר כאן לויתן לא היה קורא עובר אלא עוכר – ובכ”י שלי דגוח אסרטי ימא, והוא טעות.

י“ו ט' אף בשרי ישכן לבטח, ישרי בִתְכִיל, כן הוא בדפוס גענ', ובכ”י שלי ובערוך ובמתורגמן, ובכ"י שלפניך נשמטה מלת ישרי, ומן בתכיל עשו יבית ביל.

י“ט ו' יוצא מחופתו, דנפיק מגנוניה בריכוכא (גענ' וכ"י שלי) והוא מענין מהתענג וּמֵרֹךְ – ובפלגות יומא יחדי היך גיברא (גענ' וכ"י) לשון יחיד, ונכון, גם בדפוס רע”ח גִיבָּרָא – ומטי למרהט בתקוף בארח מעלניה בפניא (כ“י וכן ג”כ בגענ', רק באיזה טעות קל).

מ“ד י”ט וזחוחין (גענ' ורע“ח וכ”י).

ס“ח ל”ב גענ' אוכמנא, כ“י אוכמיא, ובכ”י שלפניך עשו מן בנוי דחם, בבודחא.

ע“ג ז' גענ' חֲטָבֵיהוֹן דְּחָפַת לבא, כ”י רוטביהון חפו על לוחי לבהון.

ע"ו ו' אשלחו (גענ' וכ“י וכן צ”ל) מעילויהון זיני קרבא (גענ' וכ“י וכן צ”ל) תקיפי ליבא (כ"י).

פ' י“א כ”י שלפניך משובש מאד, והנכון כמו בדפוס גענ' שהבאתי באוהב גר, וגם בדפוס ויניצי' טול בית מקדשא נכון, ולא טור כמו בכ"י שלך.

פ“ט ל”ט בכ’י שלי כמו בדפוסי ויניצי'.

ק“ג ב' כיונותא אינו אלא טעות, ובכ”י שלי כמו בויניצי'.

קכ“ו א' כרעייא אינו אלא שבוש, והנכון מרעא (חולים) כמו בויניצי‘, וכן בגענ’ מרעיא דְאִתַּסִּיאוּ ובכ”י שלי היך דמוכיא דמתערין מקולמיהון.

שם ו' גם בכ’י שלי חזין מן תלמא.

קכ“ט ג' גענ' רָאדוּ רָאדַיָּא אוריכו לְמוּרְדַוַותְהוֹן, וגם מורדוותהון ענין חרישה, משרש רדא, ולא כפירושך. ובכ”י שלי רדו ודיא אוריכו למרדיותהון.

קל“ט ב' כ”י שלך משובש, וכן צ“ל אֶתְבַּיַינְתָּ לְחַבָּרוּתִי (לְחַבֵּר אותי) בכנישתך מן עם רחיק, כשהייתי הולך למלחמה בין עַם רחוק, אתה הִשְׁגַּחְתָּ עלי להשיב אותי לשלום, ולחבר אותי בעדתך. בכ”י שלי בכנישתא, והכל אחד. לְרֵעִי לדעת המתרגם ענין רֵעוּת וחבור.

משלי ו' ל' לא למתדמרו, כבר ראית מה שכתבתי עליו באוהב גר עמוד ק“א. אבל גירסת כ”י שלך ברי“ש אינה אלא שבוש, ולפי דבריך צריך להוסיף בו מי”ם (לְמִתְרַמְרָמוּ), עיין אוהב גר עמוד ק"ך.

שם י“ב כ”ח וארחא דאבהתנא למותא בגליון תנ“ך גדול שלי כתבתי זה ל”א שנים (עיין א“ג עמוד קל”ב) צ“ל דִמְבַהֲתָנָא, ר”ל מביש, ועכשו ראיתי בכ"י שלי ואורחא דאכתנא למותא (?).

שם כ“ג ל”ג בכ"י שלי יחמון.

כ“ז י”א בכ"י שלי ואיחזר, כמו בדפוס, ונכון.

כ“ג כ”ח בכ“י וכאדא בניא שברי, וכן צריך לקרוא גם בכ”י שלפניך, והכוונה:והיא מצודדת נערים פתיים.

כ“ג כ”ט במקום יורם קנצן בכ“י שלי כתוב יודמענען, קרוב לכ”י שלפניך. ואולי היה להם פעל דְמַעְמַע להוראת רבוי נזילת הדמעה, ותהיה הקריאה הנכונה יִדְמַעמְעַן עינוהי.

דברים כ“ט כ”ה ולא אטיבא להון ענינו ולא הטיבו להם, לא עשו להם שום טובה, ואין לו שום יחס עם חטיבה אחת.

ישעיה ה' ח' בכ“י שלי ביתא על ביתא אבל בנביאים כ”י על קלף שבידי עם תרגום ורש"י, והוא ישן נושן, כתוב בא על בא, או: כא על כא (ולא אוכל להחליט אם ב או כ).

איוב י“ב ו' בכ”י שלי יזמין אלהא מולא בידיה – ואולי צצ"ל יזמין אלהא חילא בידיהון.

באותו חלום של מרדכי נזכר מדרש רז"ל על לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (מגלה י"א) שאינו ביוני ורומי, ונראה כי הספור הזה הוא אוריגינאל ואיננו לקוח מתרגומים יונים. אבל הדרשה דמגלה איננה מובאת כאן בדיוק לא כמר ולא כמר, אך המתרגם הביא אותה כמו שהיתה כזכרונו, אולי קודם שיהיה התלמוד כתוב על ספר. אך בזה לא אחליט דבר.

אי אפשר לי להעתיק לך הפרשיות החסרות בתרגום משלי שלפניך, וצר לי מאד שאתה מאמין כי נסחאות הספר ההוא טובות מאד. ואם תביא לפני ספקות אחרים, לא אמנע טוב מבעליו עד מקום שידי מגעת.

אתה עתה ברוך ה‘, יצליח ה’ מלאכתך, ויצילך משגיאות ומחלומות והשערות לא נכונות, כרוב חִדוּשֵׁי חכמי הדור.

פאדובה כ“ב אייר תר”ך.

ידידך ועבדך שד"ל.

ט“ו סיון התר”ך.           5.6.1860.

Autograph.

לכבוד נזר הרבנים ועטרת תפארת הכהנים, נשיא החכמים וראש לחוקרים אשר פתח לפניהם אוצרות חשך ומטמוני מסתרים, אשר כל חוקרי הדור תלמידיו ויוצקי מים על ידיו, הלא הוא ידיד נפשי, ועטרת ראשי, הרב הגדול, החכם המופלא, מוהר“ר ש”י כהן רפאפורט נ“י ראש בית דין ומורה צדק בק”ק פראג המעטירה, האל אשר הגיעהו עד זקנה ושיבה, יאריך ימיו בטוב ושנותיו בשלוה, ויוסיף להאיר עיני הגולה בחכמתו, ומלאו פני תבל תנובת תבונתו, תמימי דרך וברי לבב לעד לעולם שמו יהללו וִיבָרֵכו, והמורדים והפושעים לפניו יכרעו ועפר רגליו ילחכו, אמן.

קדמתני ידידי בבואך, ואולי לא תקדמני בצאתך, כי אחרי מות ראשית אוני, שאול פתוחה תמיד לנגד עיני, ואני עכבר שחציו בשר וחציו אדמה, חציי כרקב יבלה כבגד אכלו עש ורמה, וחציי מתחזק בה' ומתגבר בעבודת התורה, להוציא תעלומותיה לאורה, ולסכור פי דוברי סרה.

ועתה מי כמוני בכל יודעיך, שש ושמח בשמחתך ומתפלל על אריכות ימיך? יוסיף ה' על מִסְפָרָם חמישיתו וחמישיתיו, וכימי משה ואהרן תפריח בחצרותיו, להגיד לעמו כח מעשיו ונפלאותיו, ויבושו ממועצותם עוזבי חקיו ותורותיו.

ועתה ידיד נפשי הטה אלי אזנך, וידבר נא עבדך דבר לפניך. למה תשיב אחור ימינך, מהפיץ בישראל נהרי נחלי מעינותיך?

ולמה שנים שלשה אנשים החטאים בנפשותם, יניאוך בְגִדוּפותם, מעשות צדקה וחסד עם התורה, ועם רבבות אוהביה ואוהביך, מכבדיה ומכבדיך? ובשתיקתך אתה עושה נחת רוח לשונאיך ושונאיה, כי כל ישעם וחפצם אינו אלא להשתיק צדיק, ולהרפות ידי גבור חיל, למען יוכלו הם לשאת ראשם ולצודד נפשות.

ואין עצתי לעורר אותך עתה בזקנה ושיבה, למלחמת מצוה וחובה, אבל שאלתי ובקשתי שתעשה קיצור ממלאכתך המפוארה, הגדולה והיקרה, משיבת נפש ועינים מאירה, הלא הוא ס' ערך מלין, שיהיה כולל תמצית מה שהעלית במצודתך ממצפוני התלמוד, הן על מקור המלות והמליצות, והן על אודות דרכי חז"ל ועניני זמנם. ומהקיצור הזה כָלָה גרש תגרש כל ויכוח עם מי שיהיה, כי כל ראיות שבעולם לא יועילו ולא יצילו עם אנשי לצון, ולפני אוהבי האמת דברי יושר ערומים ימצאו חן ויפיקו רצון.

אם את הדבר הזה תעשה, תקים לשמך אבן זכרון, ותביא עליך ברכת הדור האחרון.

לא ח"ו שגם בזולת זה לא יהיה שמך גדול ומבורך לדור דורים, אבל בזולת זה יצאו עליך עוררים, ויאמרו בשביל כבודו אהב האריכות, ובעבור היותר טוב לא השלים את הטוב, ובגלל ליצני הדור הקרובים, הנאלחים והנתעבים, גָזַל אביו ואמו ועשק תלמידיו המרובים, אשר עד דור דורים, שמו מפארים.

כי אמנם הלא ידעת כי כל אומה ואומה היושבת בארץ מיוחדת תוכל להתקיים גם בלא אמונה, אבל בני ישראל המפוזרים בארבע כנפות הארץ, לא נתקיימו עד היום אלא מפני דבקותם באמונתם ואם ח"ו יחדלו להאמין בתורה מן השמים, אז בהכרח ישבתו מהיות גוי, ושם ישראל לא יזכר עוד, אך יקרה להם כמקרה הנחלים ההולכים אל הים, וזאת היא הגאולה האחרונה לדעת קצת, ושמה פוּזיאוֹן. וכן החכמה הישראלית שקצת מחכמי אשכנז עוסקים בה בדור הזה, אי אפשר שתתקיים, כי הם עצמם אינם עוסקים בה להיותה בעיניהם דבר יקר בעצמו, כי סוף סוף געטהע ושיללער גדולים ונכבדים בעיניהם יותר מכל הנביאים והתנאים והאמוראים; אך הם חוקרים קדמוניות ישראל כמו שאחרים חוקרים קדמוניות מצרים ואשור, בבל ופרס, כלומר לאהבת המדע, או לאהבת הכבוד. גם כוונה אחרת הם מתכוונים, והיא לתת את ישראל לחן ולכבוד בעיני העמים, והם מרוממים מעלת קצת מקדמונינו, כדי למהר הגאולה הראשונה, שהיא לדעתם האימנציפאציון. והחכמה הזאת אין לה קיימא, אבל היא בטלה, מיד בבוא הגאולה, או כשימותו האנשים האלה שלמדו תורה בילדותם, ושהיו מאמינים באלהים ובמשה קודם שילכו ללמוד לפני אייכהארן ולפני תלמידיו.

ואולם החכמה הישראלית שתתקיים עוד כל ימי הארץ היא החכמה המיוסדת על האמונה, והיא הדורשת וחוקרת להבין התורה והנביאים, כדברים אלהיים, ולהבין תולדות האומה המיוחדת, שגם קורותיה מיוחדות, ולהבין בכל העתים אשר עברו עליה מלחמת הרוח האלהי שהוא לה למורשה, עם הרוח האנושי הנכנס בה מן החוץ, ואיך בכל דור ודור החלק האלהי גבר על האנושי, שאם בזמן מן הזמנים היה החלק האנושי גובר בישראל (כמו שהוא עתה לדעת קצת), מיד היתה האומה פוסקת ואובדת.

והנה החכמה הישראלית הזאת האמתית, אשר תעמוד ככוכבים לעולם ועד, היא החכמה שאתה עוסק בה, והיא תחיה את בעליה, ותביא את שמך עד הדורות הרחוקים, לתהלה ולברכה.

לכן חזק ואמץ ידדי נפשי ועטרת ראשי, אל תערוץ ואל תחת, אל תחוש לקול השועלים, הקטנים עם הגדולים, אסוף פזורי רעיוניך, וקבץ נדחי ילדי חכמתך, ועשה מהם ספר קטן המראה ורב הפנימיות, והוא יוליך אותך קוממיות, צדיקים יראו וישמחו ויברכוך, וישרים יעלוזו וירוממוך, ועולתה תקפוץ פיה ושפתיה תבלום.

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, וכמו שהגעת עד זקנה ושיבה, כן תגיע לגבורות בבריאות שלמה וששון וחדוה, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום ט”ו סיון.

יחי יודא רפאפארט לפ"ק.

ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.

י"ח כסלו התרכ"א.           2.12.1860.

ידידי החכם היקר שלום.

בשמחה קבלתי מכתבך הנכבד, והרשות בידך להוציאו לאור עם אגרתי הקודמת, כאשר חפצת, ודע כי לא אכעס על כבודי, ואם תרצה להסיר או להחליף במכתבך קצת לשונות שכתבת בענוה יתרה, המרוממים אותי או משפילים אותך מהראוי, הרשות בידך. ודע כי אלף עולות עם קטרת סמים לא ישיבוני אחור מהשיב לכבוד האמת, ועכשו אין ספרך בידי, ולא אוכל לבדוק אמתת תשובותיך, אבל במשך הזמן אחקור ואבדוק ואכתוב לך מענה, ואין זה מעכב עליך הדפסת שני המכתבים כאשר המה, רק זאת אבקש שתוציא לאור גם דברַי להחכם מה"ל על שרש בקע המתיחסים לתשובתך. ואין צריך לומר שתשמיט מאגרתי ומאגרתך כל המתיחס לאחרים.

הן אמת כי יותר הייתי חפץ שיבאו המכתבים ההמה באוצר נחמד, אך הרשות בידך לתתם במקום שתרצה.

ומי יתן ותתן באוצר נחמד קצת מדבריך על הנקוד האשורי, או על נקוד התרגום בספרים המנוקדים בנקוד ההוא. ואני זה כמה שנים שלחתי לר“י ן' כ”ט חומש סביוניטה, למען ידפיס מחדש נוסח התרגום כאשר הוא שם, ומי יתן ותבדוק אותו ותקיש נקודו עם הנקוד שבספרי בבל. ומי יתן ותוציא אתה לאור התרגום ההוא עם הערותיך, ואז הייתי שולח לך מסורת התרגום שהעתקתי זה עשרים שנה מחומש כ"י על קלף.

אתה עתה ברוך ה'.

פאדובה י“ח כסלו תרכ”א. ידידך שד"ל:

ל' תשרי התרכ"א.           16.10.1860.

Autograph.

ידידי החכם המפואר שלום.

מלות “ודזוד מינה נמי” הנמצאות בתשובות רב שרירא בחופש מטמונים עמוד ל“ב (ואינן ביוחסין דפוס קוסטנטינא וקראקא) אין בידי לפרש אותן, וצריך להמתין עד אשר יתגלה נוסח כ”י אחר מהתשובה ההיא, כי גם הנוסח הנדפס ביוחסין וגם הנדפס בחופש מטמונים, עלו כלם קמשונים.

והואיל ובא לידינו עמוד ל"ב מס' חופש מטמונים, עצור במלין לא אוכל, ואזכירה כי שם כתוב “וזהירין רבנן למגרס על פה אבל מן נוסחי לא” ומלת לא איננה ביוחסין והנה חופש מטמונים נדפס בשנת 1845, ובשנת 1841 נדפס ס' אבני זכרון, ושם (עמוד 79) כתבתי כי נ“ל שחסרה מלת לא. והנה נתקיימה השערתי, והנה עתה מקרוב ראיתי בבן חנניה כי מהר”ר זכריה פראנקעל מביא רבנו שרירא כמחזיק (בדעת הרמב"ם ואחרים) שרבנו הקדוש כתב המשנה ורב אשי כתב התלמוד, והייתי רוצה לכתוב אליך כי זה לא היה ולא נברא, אך נמנעתי מפני שאין ספרו של הרז“ף בידי, ואולי הוא סומך על התשובה המיוחסת לרב שרירא, הכתובה בתחלת ס' שערי צדק, וכתוב בה “שית סדרי משנה דאיתגניזו מיומי הילל ושמאי” ואין ספק שאין התשובה ההיא לרש”ג, כי רש"ג גילה דעתו כמה פעמים בתשובתו הגדולה כי התנאים והאמוראים היו למדים על פה וזה פשוט בכל התלמוד.

החלק הרביעי מהחומש עם העתקתי האיטלקית קרוב להיות נגמר, ואשלחהו אליך. והנני נותן לפניך מציאה שמצאתי אמש בהיותי מתרגם הפטרת יום ראשון דשבועות, הנה ביחזקאל א' כ“ז משמע כי ממראה מתניו ולמעלה היה סביבות החשמל אש לבד, וממראה מתניו ולמטה היה אש ונגה, אבל ביחזקאל ח' ב' משמע בהפך שממתניו ולמטה היה אש, וממתניו ולמעלה היה זהר. ונראה כי נפלה ט”ס אם בסימן א' או בסימן ח‘, כי הסופר כתב למעלה במקום למטה, ולמטה במקום למעלה. ורז"ל ראו זה, ולא רצו לשלוח יד לתקן, גם לא רצו לעשות כאן קרי וכתיב, כי באמת אי אפשר לברר היכן הוא הטעות, אם בפרשה א’ ואם בפרשה ח', לפיכך מה עשו? אמרו כאן וכאן (עיין רש“י בשני המקומות הנ”ל) אסור להתבונן בפסוק זה – ועתה יסכר פי דוברי שקר, האומרים כי קדמונינו שלחו ידם גם בתורת משה.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, פאדובה ליל ל’ תשרי, ולא ראית“י צדיק נעזב לפ”ק.

ידידך שד"ל.

כ"א חשון התרכ"א.           6.11.1880 ¹

Autograph

ידיד נפשי ועטרת ראשי שלום.

נבוך הייתי ימים רבים על דבר הדפסת אגרתי הקודמת, הכוללת דבר מר נגד הזקן צונץ שהיה (עם יאסט) תלמיד אייכהארן, והוא (צונץ) אע“פ שאמונתו בלתי רצויה, מכל מקום מעשיו רצויים, והנה נא גמרתי בלבי שהרשות בידך להוציא לאור אגרתי הנ”ל, חוץ מהתבות “ושהיו מאמינים באלהים ובמשה קודם שילכו ללמוד לפני אייכהארן ולפני תלמידיו” ובמקומם יודפסו נקודים….. ……….

וחמש שטות למעלה מזה במקום: “כלומר לאהבת האמת” תכתוב: כלומר לאהבת המדע.

אל תירא ידידי, כי גם בלעדי שמך יהיה לעד כשם הגדולים אשר בארץ ושם רשעים ירקב.

שמחתני מאד באמרך אלי כי תכתוב נגד אור שריפת. קראתי בו כשבעים עמודים, וראיתי דרכיו עקלקלות, ולא עצרתי כח להמשיך הקריאה בו. וה' יתן לך עוז ותעצימות לבטלו ולשומו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. ואף אני אענה ואומר אוּר ש"ר יַפְתְּ (שלמה רפאפורט ירחיב השרפה).

ומי יתן ותודיעני המקום אשר בו הוא רומז על זביחת הבכורות.

ואני זה שנתים אין עסקי אלא בהעתקת החומש, ועתה השלמתי החלק הרביעי, והא לך חדוש שחדשתי בשבוע שעבר בסוף רות. ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד (ומי שפירש שיהיה עובד לנעמי, הלא יבוש ויכלם). ואני אומר כי נעמי רצתה להיות לו לאומנת, כדי שלא ילמוד מאמו המואבית, שהיתה צדקת, אך לא למדה דרכי ישראל מתחלת ילדותה, רק היתה עושה כל מה שהיתה נעמי אומרת לה (ולכך עשתה מה שעשתה עם בעז כי חשבה שכך היא מצות תורתנו), בלי שתדע את התורה. והנה ראו השכנות כך, אמרו ילד בן לנעמי, וזה יהיה יהודי שלם, כי היא תחנכהו, וזה טעם הפסוק, ותקראנה לו השכנות שם, בכוונה לומר ילד בן לנעמי, ומה הוא השם שקראו לו? עובד, כלומר עובדיה.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, וכחך יגדל למלחמה, עשה והצלח, כי לה’ המלחמה, חזק ונתחזק בעד עמנו, ובעד אבותינו שלא היו חלילה כמו הכותים ששלחו ידיהם בתורה, אבל רבותינו תקנו כה וכה את הקריאה, אך לא החליפו אות אחת בכתיבה, וכשמצאו ביחזקאל א' כ"ז סתירה למה שכתוב ביחזקאל ח' ב', כי הזהר והנגה הוא כאן למעלה וכאן למטה, אמרו (עיין רש"י בשני המקומות) אסור להתבונן בפסוק זה –

פאדובה ליל כ“א מרחשון תרכ”א. ידידך שד"ל.

ד' אייר התרכ"א.           14.4.1861.

ידידי החכם המופלא שלום.

בשמחה רבה קבלתי היום שני הספרים והקונטריס והאגרת, וקראתי לשבת ענג בקריאת מכתבך וקונטריסך, ובפתח תקוה אשר פתחת לי בהם לראות בקרב הימים ס' חדש יוצא מתחת ידך, הכולל תעלומות חכמה בענינים המתוקים לחכי מדבש, רק צר לי כי לא ראיתיו קודם לכן וקודם בואי לימי הזקנה המחלישים ההנאות כלן. ואני תפלה, לנורא עלילה, יחדש כנשר נעוריך ויוסיף לך כח ותעצומות ועצמותיך יחליץ להוציא לאור תעלומות, כרצונו וכרצון יראיו וכחפץ ידידך הכו“ח. ועתה לא אבא להעיר הערות על הקונטריס הראשון מספרך על הנקוד האשורי, כי חפצתי לקיים דברי אנשי כנה”ג הוו מתונים בדין, אבל דבר אחד לא אוכל לכחד תחת לשוני, והוא דבר קטן מצד עצמו, וגדול הוא אלי, והוא בענין השמות אשר חדשת, חטוף דגושי וחטוף נחי. המצאת שמות חדשים בעניני חכמה המתחדשים ומתגלים לחוקרים, הוא דבר ראוי והגון, נאה ומשובח, אבל בנין השמות האלה צריך שיהיה בחכמה והשכל, באופן שיובן מהם הענין הנרצה, ושלא יתרחקו הרבה מדרכי הלשון. והנה נ“ל כי הקמץ או הפתח (או אחד משאר התנועות) שאתה קורא חטוף, איננו באמת חטוף, כי התנועה ההיא איננה נקראת בחטיפה, ובהפך היא נקראת בנחת, כי היא מושכת אות חטופה הנגררת אחריה. אך אין אנו צריכין להמציא שם חדש שיצדק לחטוף דגושי ולחטוף נחי יחדיו, אבל די לנו להמציא שם אחד לחטוף דגושי, ושם אחד לחטוף נחי. והנה יו”ד היחס אינה נוהגת בלה“ק רק א‘) בשמות בני אדם (ישראלי, ישמעאלי), ב) בשמות מקומות, צידוני, עזתי, וכן ימני, שמאלי, תַּחְתַּתִּיִּים, עִלִיוֹת, קדמוני, צפוני, כלם מתיחסים למקום, וכן במשנה ביתיות, מדבריות, מתיחסים למקום, וכן עירוני מן עיר, שם למקום, ג’) בשמות המספר, שני שלישי רביעי עד עשירי, אבל רחמניות איננו מן רחמני, רק מן רחמן, כי כן אומרים גזלן גזלנות, והוא דרך לשון ארמית, וכן סתווניות הוא מן סִתְוָן, לא מן סִתְוָנִי, ואינני זוכר עתה יוצא מהכלל הזה רק אֲמִתִּי הנמצא פעם אחת, (יומא ס"ט) מתוך שיודעים בקב”ה שאמתי הוא לפיכך לא כזבו בו. וכל המון התארים הפילוסופים ביו“ד, כגון גופני, רוחני, הם זרים ללה”ק, ונתחדשו תחלה בלשון סורי, כשבאו לתרגם ספרי החכמה מלשון יונית, ואחריהם הלכו הישמעאלים בלשונם, ואחריהם גם המתרגמים מבני עמנו. אבל בבואנו אנחנו לחדש מדעתנו תאר חדש, ראוי שנכנה אותו על פי דרכי הדבור העברי, לא על דרכי הדבור היוני והרומי ובנותיהן. כן נ"ל. ובאמת כמה הוא זר וקשה בדבור העברי תאר חטוף דגושי וחטוף נחי! ואשר אני אחזה לי הוא כי הקמץ (או פתח וכו') חטוף דגושי, שמו הראוי לו הוא קמץ מדגיש, או קמץ כבד; והקמץ חטוף נחי, שמו הנאה לו הוא קמץ חוֹטֵף, או מוֹשֵׁךְ, אוֹ גוֹרֵר.

ומה שאנו אומרים קמץ חטוף, גם הוא לשון משובש, והקדמונים היו אומרים קמץ חטף, וזה מפני שהיו כותבים חֳכְמָה בשוא וקמץ, כצורת החטף, כמו חֳדָשִׁים.

מה שאמרת על מה שבעלי המסורה קוראים בְטוֹב רפה, כי זה מפני שהקו השוכב בנקוד האשורי, מורה גם על חסרון הדגש וגם על השוא, וקראו בַטּוֹב דגש מפני שהבי“ת היא בתנועה – לא נתחוור בעיני, כי למעלה (מבוא עמוד ז') אמרת כי קראו יַחְפֹּץ דגש, ולמה לא קראוהו רפה, אחר שהשוא שתחת החי”ת הוא בנקוד האשורי קו שוכב? א“כ צדקו דברי הרא”ב שקראו רפה למלת בְטוֹב ודגש למלת בַטּוב, מפני שבאמת בְטוב הטית דגושה, וכן יַחְפֹּץ הפ“א דגושה, וכן יַחְמֹד וחבריו המי”ם דגושה בכ“י קדמונים ובדפוסי רוו”ה – ועוד ראיה גמורה לדברי הבחור, כי הנה קראו רפה גם למלת בִּבְהֵמָה להבדילה מן בַּבְּהֵמָה, והלא כאן וכאן הבית הראשונה בתנועה.

עוד זאת אגיד לך כי מלת צבחר עיקרה בדל“ת, וכן היא בערוך כ”י שבידי, והיא מלה מורכבת, ציב חד (חוט אחד, או קיסם אחד), וכן nihil נגזר מן nehilum

אתה עתה ברוך ה'.

בחפזון מש“ק ליל ד' אייר תרכ”א. ידידך מכבדך שד"ל.

ט“ו אייר התרכ”א.           25.4.1861.

י“ט אייר התרכ”א.           29.4.1861.

Autographen.

ידידי החכם היקר שלום שלום.

הנני נותן לפניך היום פירוש פסוק בסוף זכריה, ואתה (אם ייטב הדבר בעיניך) תתרגמהו בלשון אשכנז ותתן לו מקום בבן חנניה. רק אם אולי תמצא שכבר נכתב הפירוש הזה בספר אחר (בלתי ידוע לי), אז לא תוציאהו לאור, ותחזירהו אלי, וכן אם לרבוי טרדותיך לא תוכל לעסוק בהעתקת פירושי, תמחול להשיבו אלי.

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ”ט אפריל, י“ט אייר תרכ”א, ידידך מכבדך שד"ל.

הרבה נחלקו המתרגמים והמפרשים והחוקרים (דיע קריטיקער) בהבנת הכתוב (זכריה י“ד י”ח) ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגף ה' את הגוים אשר לא יעלו לחג את חג הסכות.

א) המתרגם הארמי הוסיף אחר ולא עליהם, מלות יסק נילוס. אבל אף אם היה כתוב ולא עליהם יעלה היאור תהיה המגפה אשר יגוף ה' את הגוים וגו‘, הפסוק נשאר בלתי מובן, כי מלות תהיה המגפה עד סוף הכתוב, מיותרות לגמרי. ומה ראה הנביא להוסיף י"ד תבות מיותרות, ולהשמיט ב’ תבות צריכות (יעלה היאור)? ולפיכך התחכם המתרגם והוסיף עוד ב' תבות ברם עליהון (לא להון יסק נילוס ברם עליהון תהי מחתא וכו'). וכוונתו לעשות מלת עליהם עומדת במקום שתים, לא עליהם יעלה היאור, אך (בהפך) עליהם תהיה מגפת רעב ככל שאר הגוים אשר לא יעלו וגו‘, וכמו שפירש רש"י (לפי נסח כ"י על קלף שבידי) אבל עליהם תהיה המגפה של רעב אשר יגוף ה’ וגו‘. (ואח“כ “זאת תהיה עונש מצרים” הוא פירוש פסוק י”ט, והכוונה לפרש חטאת כמו עונש). וגם בכ“י שלי יש שתי נקודות אחר מלת רעב, ואינן אלא טעות סופר; אבל בכ”י כתוב וגו’ אחר יגוף ה‘, והוא צריך, ואיננו בספרי הדפוס; גם מלות אבל עליהם חסרות בדפוס – ומכל מקום קשה מאד, למה האריך הנביא כל כך באמרו תהיה המגפה אשר יגוף וגו’, ועדיין סתם ולא פירש, ואם היה אומר וגם עליהם יהיה הרעב, היה הלשון יותר מפורש ויותר קצר. וכל זה מלבד שהעקר חסר, והוא מאמר יעלה היאור. ועוד קשה כפל הלשון לא תעלה ולא באה, כי למעלה (פסוק י"ז) כתוב אשר לא יעלה לחג את חג הסכות, ולמטה (פסוק י"ט) כתוב אשר לא יעלו לחג את חג הסכות, ולמה במצרים הוסיף ולא באה? – ועל פי התרגום ורש“י פירש ג”כ ראזענמיללער.

ב) ראב“ע ורד”ק פירשו ולא עליהם: והם לא יחושו לעצירת הגשמים, כי היאור עולה ומשקה אדמתם, הנה עליהם תהיה המגפה אשר יגוף ה' את הגוים אשר צבאו על ירושלים, והוא המק בשרו וגו‘. וראב"ע לא הודיענו איך הוא מפרש סוף המקרא, כי לפירושו היה ראוי שיאמר תהיה המגפה אשר יגוף ה’ את הגוים אשר צבאו על ירושלים, לא אשר לא יעלו לחג את חג הסכות. ורד"ק פירש אשר לא יעלו: בעבור שלא יעלו בני מצרים לחג את חג הסכות תהיה בהם המגפה. ועדיין הנביא אומר מה שלא היה צריך לומר, והוא משמיט עקר כוונתו.

ג) התרגום היוני והסורי תרגמו כאלו כתוב: גם עליהם תהיה המגפה וגו', והנסח הזה מצא חן בעיני עוואלד. אבל למה הזכיר משפחת מצרים, אם לא יהיה דינה משונה מדין שאר גוים? ולמה חזר עוד והזכיר מצרים בפני עצמה, באמרו זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים?

ד) דון יצחק אברבנאל (Abravanel) פירש בפסוק י“ז כי כל הגוים אשר לא יעלו, ילקו במגפה (המק בשרו), וגם לא יהיה להם הגשם, והמגפה היא רמוזה באות הוי”ו (ולא עליהם יהיה הגשם), ומה שכתוב על מצרים ולא עליהם תהיה המגפה הוא דרך תמיהה, כלומר אף אם לא יחושו לעצירת גשמים, וכי לא עליהם תהיה המגפה האחרת אשר יגוף ה' את הגוים אשר לא יעלו לחג את חג הסכות? ואין צורך לבאר כמה כל זה רחוק ודחוק.

ה) לוטר ופֿיליפסון תרגמו ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא תבא, גם עליהם לא יהיה הגשם, זאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את הגוים וגו‘. ופֿיליפסון אומר כי אחר מלות ולא עליהם יש להבין מלות יהיה הגשם שבפסוק י“ז. אבל קודם מלות תהיה המגפה הוא ולוטער מוסיפין מלת זאת, בלי שיהיה להם שום סמך בכתוב. ופֿיליפסון אומר כי לא כל ארץ מצרים עומדת בלי גשמים. וא”כ מה ראה הנביא להזכיר מצרים בפני עצמה? והוא משיב כי הזכיר את המצרים מפני שהיו אדוקים באליליהם יותר משאר אומות, ועוד מפני שבימי הכותב היתה מלכות מצרים תקיפה. וכל זה איננו טעם מספיק להזכיר את מצרים בפני עצמה, אם לא יהיה דינה משונה מדין שאר אומות. ועל הכל מי יתן ואדע טעם לכפילת המאמר (זאת) תהיה המגפה אשר יגוף ה’ את הגוים וגו‘, זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים וגו’, אם אין כאן שני מיני פורעניות.

ו) לעבענזאהן (אד"ם הכהן) פירש ולא עליהם תהיה המגפה דרך תמיהה, כדון יצחק, אך הוא מפרש ולא עליהם יהיה הגשם פירוש חדש, והוא שלא ירצו לעלות לירושלים ולישב בסכות, כדי שלא יבא עליהם הגשם; ולכך הזכיר ביחוד משפחת מצרים, כי להיות שאין גשמים במצרים, הם יראים מהגשמים יותר משאר עמים. ולפי זה הוא נותן טעם לכפל הלשון ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה, כי אולי המצרים יסעו מארצם לבוא ירושלימה, ובדרכם יבא עליהם המטר וייראו ממנו וישובו לארצם, והנה הם עולים (יוצאים מארצם), ולא באים (לארץ ישראל). ולפי דעתי כל זה רחוק מן האמת, ומעולם לא עלתה על לב הנביא לומר שהגוים ישבו בסכות, אלא שיבאו להשתחוות למלך ה' צבאות, ולחוג את החג הנקרא חג הסכות, והחגיגה היא בזבחים שיקריבו, ולא שישבו בסכות, כי רק האזרח בישראל ישבו בסכות, וישראל עצמם כשהיו בגלות בבל לא ישבו בסכות, לא ששכחו התורה, אלא מפני שהיו גולים ולא אזרחים.

ועתה אחוה דעי אף אני, ואומר, כי הכתוב הזה אין ענינו אלא כפשוטו, ואם משפחת מצרים לא תעלה, וידוע כי לא יתכן שתבא עליה המגפה אשר יגוף ה' וגו' (כי אין הגשמים יורדים במצרים). זה לבדו הוא המכוון בפסוק הזה, אלא שלא נשלם בו המאמר. אבל הנביא כתב עוד פסוק אחר, הכולל תשובת התנאי מה תהיה פורענות מצרים אם לא תעלה; והפסוק ההוא נאבד ואיננו. לפיכך הוצרך המתרגם להוסיף מלות בפסוק י"ח, והוצרכו בעלי הטעמים לתת האתנח תחת ולא עליהם. הכל כדי שלא תהיה תשובת התנאי חסרה מן הכתוב. אבל מי שאינו מבקש רק האמת לבדה, לא ישים בפי הנביא מאמרים רחוקים ומגומגמים, אחרי שבאמת לשון הפסוק הזה מצד עצמו איננו סתום ולא מגומגם; אבל יודה כי ספרינו חסרים פסוק אחד.

אבל מלות ולא באה נ“ל שאינן דבוקות עם לא תעלה, אלא עם ולא עליהם תהיה המגפה, ומלות לא באה ולא תהיה הן מליצה ממליצות לה”ק, כמו ולא יהיה הדבר ולא יבא (דברים י“ח כ”ב), לא באות ולא יהיה (יחזקאל י“ו י”ו) והנה לא באה ולא עליהם תהיה ענינו כי העונש ההוא הוא דבר שלא יהיה ולא יבא על המצרים, כלומר שלא יוכל לבא עליהם, כי אין ארצם צריכה לגשמים.

הפירוש הזה היה טמון בלבי יותר משלשים שנה, אך מלות ולא באה לא הבינותי אותן רק ביום אתמול, אחר שישבתי משתומם עליהן יום ויומים, בהיותי מתרגם הפטרת יום א' של סכות.

בהעתקתי תרגמתי הפסוק כמו שהוא פירושו לפי דעתי, והנחתי אחריו קצת מקום פנוי ומנוקד……… להודיע כי חסר איזה דבר.

פאדובה ט“ו אייר תרכ”א (35 April 1862) שד"ל

כ“ז סיון התרכ”ז           5.6.1862

ידידי יקירי וחביבי שלום שלום.

זה כשני ירחים כתבתי אליך לעיר גראָדנא (הראָדנה), ולא קבלתי מענה, והייתי דואג על בריאותך, ואמש ראיתי זכרונך במגיד, וששתי כעל כל הון, בראותי כי עודך שלם בגופך ושלם בתורתך, ואמרתי אין האיש בביתו (בהראֶדנה), פלך מינסקה, ולא קבל מכתבי, לכן אשוב ואכתוב אליו.

ועתה דע נא ידידי כי אני שלום וכל ביתי שלום, ובני ישעיה עשה חתונה ביום א' אלול שעבר, ואשתו הרה, ואולי באלול תלד, ואני עדיין נגוע השיעול מזמן לזמן וגם בימים האלה, ושמן כבד החמור הקטן אשר בים מועיל לי.

וכבר השלמתי ת“ל תרגם החומש וההפטרות, לא נשאר לי לתרגם רק קהלת וחצי איכה, ואין דעתי פנויה וצלולה עד אשלים המלאכה, וזאת היתה סבת שתיקתי עם כמה מידידי ועמך. ועל הכל בהביאך לפני עצתך אשר יעצת להוציא לאור מכתב עתי, לא היו הדברים נכנסים באזני, להעדר הפנאי, והייתי מוכרח להשליך הדבר אחרי גֵוי. גם היה רע בעיני מה שלא זכרת כלל את פי' רגמ”ה ותשכחוהו, והייתי מקוה כי תחלת השתדלותך בבואך לארצך תהיה להוציאו לאור, ואין ספק אצלי שאם תשתדל בזה זכותו תעמוד לך ותהיה ברכת ה' בכל מעשיך ובכל משלח ידך.

ודע כי מעיר רחוקה נשלחו לי (זה ירחים) ל"ב עמודים מן הקיקיון, על מנת להחזירם, והחזרתים, וראיתי איך הוא שופך חמתו עלי בסתר, והוא מזכיר שמי בדף אחרון בכבוד גדול וזה אות על ערמימותו וכזביו. והנה עתה הוא אומר כי שפינוזה השחית דברי ן' גבירול, אבל לפנים לא כך כתב, ואם ככה היו דבריו תמיד, לא הייתי מרים קולי עליו. אבל סוף סוף גם עתה מלאו לבו לכתוב כי בכל דור ודור יש לנו נביאים – כלומר כי מעולם לא היה לנו נביא ממש לפי אמתת הוראת התבה, והנה יתכן שיבא מחר נביא ויאמר לנו תרצח תנאף תגנב ולא תשמור את יום השבת ולא תכבד אביך ואמך והנה רואה אנכי שהוא מתחכם בתחבולותיו להפיץ האפיקורוסות בקרב ישראל אשר ברוסיא, ומכל מקום לא אפתח שפתי כל זמן שאין הקיקיון בידי.

ועתה עודך מקבל אגרות ממנו?

אתה עתה ברוך ה‘, דע כי מעולם לא שכחתיך, וזכרך תמיד על לוח לבי, ומי יתנך קרוב אלי עד יום מותי. אבל אם ה’ נתנך בירכתי צפון, ונתן אותי בארץ הנגב אין ספק כי הכל לטובה, ואוי לנו אם היו כל הטובים מקובצים במקום אחד, ועל כל הארץ יהיה חרב, והנה הפזור לצדיקים אף אם איננו הנאה להם, הוא בלא ספק הנאה לעולם.

יברכך ה' וישמרך, כנפשך וכנפש אוהבך בכל לבבו, הכו“ח פה פאדובה היום כ”ז סיון תרכ“א, ידידך שד”ל.

כ“ט סיון התרכ”א. 7.6.6861 ⁴

Nr. DCLIV

An Dr. M. Sachs in Berlin.

Nr. d’ordre dams Jnd. rais 1131. Vol. XIII, Nr. 5.

ז' תשרי התרכ"ב.           11.9.1861.

לכבוד ידידי החכם המפואר, מגדל עוז לתורה ולאמונה, מהרימ“ז נ”י שלום שלום.

במיינצער איזראעליט ראיתי היום כי במשך ששה שבועות היית חולה ולא השמעת קולך בקהל עם, אז המו מעי בקרבי וחרדתי ונבהלתי, ואמרתי בלבי מי יודע מה מעמדו עתה, אם נרפא ושב לאיתנו, או עודנו על ערש דוי? והדאגה הזאת לא הניחתני לעסוק בשום דבר על כן חשתי ולא התמהמהתי, ובאתי לשחר פניך במכתבי זה, למען תבשרני בשורה טובה כי השיב ה' לך כחך וגבורתך ועצמותיך החליץ לצאת עוד חלוץ לצבא להלחם מלחמת ה' ולהשיב רבים מעון.

ובתקותי כי תמהר ותשביעני ששון ושמחה בבשורת שלומך וטובתך אשאל ממך שאלה קטנה שהיה בלבי לבקש מלפניך זה ימים רבים, והיא אם תוכל להחזיר לי מאמרי אשר שלחתי לך בימי קדם, המכונה יסודי התורה, כי חפצתי להוציאו לאור, ואין לי ממנו רק העתק אחד מלא הגהות ותוספת, ואין לי תלמידים רק אחד, ולא אוכל להעמיס עליו מלאכת ההעתקה.

הימים רעים, ותורה מונחת בקרן זוית ואין דורש ואין מבקש, ואני זקנתי ועיני כהו וכחי תשש, ופיחתו משכרי עשרים למאה (ותלמידי הרבנים מחזקים ידי בנדבותיהם) וגם שארית הפלטה בקושי ובאיחור משלמין אותה, כי מנטובה הגדולה שבקהלות האלה משכה ידה מתת מאומה לצרכי הקאללעגיום.

ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי אשר לא עזב חסדו ואמתו מעמי והחייני וקיימני והגיעני להשלים תרגום התורה וההפטרות והמגלות (חוץ משיר השירים) בחדושים רבים ועצומים במקראות סתומים וחתומים, ועוד ידי נטויה לעבוד עבודת הקדש בשמחה ובגבורה עד בא חליפתי.

אתה עתה ברוך ה' יחדש עליך ה' שנת חיים ושלום ברכה והצלחה וששון ושמחה, ותחליף כח לעשות נפלאות בקרב הארץ, יראו ישרים וישמחו ועולתה תקפץ פיה. והתענג על ה‘, ותשמח עד זקנה ושיבה בצאצאיך כנפשך וכנפש הכו"ח, פה פאדובה היום ז’ תשרי, ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו לפ"ק.

ידידך מכבדך שד"ל.

ט' תשרי התרכ"ב.           13.9.1861.

לכבוד ידידי החכם המופלא מהרי"ט צונץ שלום שלום.

בחדש ספטמבר 1856 כתבת אלי אגרת נעימה, מלאה אהבה וענוה, אך בכלל דבריך באו ג"כ הדברים האלה: “דבריך על החכמים אשר יכַנום כומרי הזיוף ראציונאליסטן – הם בעצמם האנשים אשר יבוזו את היהודים – אולי ייטבו בעיני מאמיני המקובל”.

והדברים האלה היו לי למרת רוח וכסלון ממאיר וקוץ מכאיב, כי ראיתי מתוכם שגם אתה בלתי מאמין בנבואה ובתורה מן השמים, ואני מימי לא הייתי אינקויזיטור החוקר ובודק אמונת זולתו, אבל אם אדם בא ואומר אלי: אין תורה מן השמים (אם איננו אומר זה כמבקש ללמוד, אלא כמחליט), מוכרח אני להפרד מעליו, ולא אוכל להיות חבר לאיש משחית בני עמי ומאבד מן העולם זכר שם ישראל, כי יגיעי ועמלי במשך חמשים שנה הוא להעמיד האמונה בתורת משה, אשר האמונה בה שמרה את אבותינו מהתערב בגוים, ואם יבא יום שיהיו רוב ישראל ראציונאליסטים אז בהכרח יתערבו בגוים ולא יזכר שם ישראל עוד.

וכבר ראיתי באויגסבורגער אללגעמיינע צייטונג (בנעקרולוג של לודוויג מרקוס, אולי ביום ג' Mai, 1844) מתמיהין עליך כי נשארת יהודי, וקוראים זה Grill – ואני אומר כי רבבות אלפי ישראל לא יתכן שישארו יהודים בכח גריל, אך באמונה חזקה בתורה מן השמים, וכל המחליש האמונה הזאת הוא גורם להרחיק מעדת ה' איש או אשה או משפחה או שבט, ואין חילוק בינו ובין המן האגגי אלא בין רב למעט, כי ההשמדה והפוזיאון אחד הם בעיני, כי זו וזו מאבדות מציאות האומה, ואם נגזר על ישראל שיחדלו מהיות גוי הנה מה טוב ומה נעים שיהיו כלם נהרגים כגבורים וקדושים משיתערבו ברצונם באומות העולם, ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו, וחנם הערו למות נפשם במשך אלפים שנה.

והנך רואה כי דבריך אשר כתבת לי לאמר “דבריך על הרציונאליסטים אולי ייטבו בעיני מאמיני המקובל”, כלומר: אך לא בעיני כי יודע אני שהדין עמהם כי הנבואה והמופתים ותורה מן השמים אינם אלא דברי חלומות שבדו להם בני אדם – הדברים האלה הם בעיני קרובים ודומים לספרים אשר כתב המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן. ואם אתה (בכח הגריל) מבלה כחך וממונך להפיץ אור על הפיוטים, לא תוכל להכחיש כי הפייטנים כלם לא היו (לדעתך) רק משוגעים מאמיני המקובל אשר לבם הלך אחרי ההבל ויהבל, והאמת איננה עמהם אך עם האומר כי הגאולה העתידה היא הפוזיאון.

על כן על כל הדברים האלה נמנעתי מהיום ההוא והלאה מלכתוב אליך כי לא רציתי להקל בכבודך, ולהגיד לך את כל לבי, כי יקרת בעיני נכבדת על חכמתך הנפלאה ועל מדותיך הישרות; ולכתוב לך ולהכחיד תחת לשוני רוב שיחי וכעסי, ולשמוע לשון הרע וקלון ונאצה על עיקר אמונתי, ולשתוק, לא רציתי, ולא יכלתי.

אך אחרי עבור ימים ושנים ובאתי בימי הזקנה, ולא ידעתי יום מותי גמרתי בלבי לגלות לך את כל מצפוני, ואחרי הודיעי אותך כל אשר בלבבי, אודיעך ג"כ כי חכמתך ושקידתך בעבודת הקדש יקרו בעיני כימי קדם, ועודני מוכן ומזומן לשרתך בכל אשר תשיג ידי, להגדיל תורה ולהאדירה, כי קול הפייטנים צועקים אלי מן האדמה: חסיד שוטה, הלא האיש הזה יום טוב יחיד בדורו, עד זקנה ושיבה מחזיק בצדקתו ויגע ועמל לכבודנו להפיץ אור גדול על מעשה ידינו, ואתה תמנע ממנו עזר מעט אשר אולי תוכל להועילו בחקירותיו על ידי הספרים אשר הביא אלוה לידך! ואם היה יום טוב זה משתמש בחכמתו לרעה ועושה ידיעותיו קרדום לקצץ נטיעות האמונה החרשנו, אך האיש הזה איננו נוגע בספריו בעניני האמונה, ורק באגרתו אליך הוצרך (לבלתי ידבר בלב ולב) להודיעך שאין אמונתו כאמונתך אך ספריו כלם זאת מגמתם וזה פרים לחזק ולאמץ קשר אגודת ישראל, להשיב לב בנים על אבותם להודיע לאנשי הדור מעלת הדורות הראשונים ויקר תפארת חכמתם ומעשיהם, למען יכלמו מעונותיהם, ולא יבוזו ליקהת אם ולאיש אשר אלה לו אתה הרית עמל וכעס? חלילה לך!

שמעתי צעקת הפייטנים ותוכחתם ירדה חדרי בטני, על כן מהרתי לבוא לפניך מודה ועוזב חטאתי, ולכפרת אשמתי הבאתי עמי את מנחתי, והיא רשימת הפיוטים לחג המצות הכתובים בסוף ההגדה על קלף המפוארת בציורים ובזהב, הנמצאת בין ספרי ידידנו יוא“ל ע”ה.

ליום ראשון: רשות: יונה מְעֻנָּה מה תען בשיחיה: רשות: שלום לבן דודי. רשות: אכסוף לימים היות. רשות: שרש בנו ישי. רשות: שוכַנְתְּ בשדה. מחרך: יקרו נסיך. מחרך: כיום וְלֶחָי נשמת: נשמת חוגגי חג המצות.

יוצר: ארוממך בקהל עם יראיך. יקרו להלל יה מהלליך. אופן: יה שכינתך בינות אנשים. אופן: לך יעריצון רבוא רברבן. אופן: יענה את מהלל יוצרו. מאורה: יזכרו פלאך צבא מרום. מאורה: את מחזה אות אל הצילנו. מאורה: יחיד מרומם שוכן עליה. מאורה: ירֻחם בך יתום. מאורה: יום תאוה יגלה יחישה. אהבה: יונה נכספה. אהבה: יה למיחלים. אהבה: יודעי הפיצוני. אהבה: הידעתם ידידַי הצבי. זולת: אזי בהגלותך. גאולת יום פדותי בעדו כל שואלי. גאולה: ימין עֻזך אֵי. תפלת יוצר. פרשת והפטרה. תפלת מוסף. מגן: שזופת שמש. מחיה: שלח רוחך. רשות יטרף כמטר לקחי. סדר הטל: בטל אצוּיר לברר וללבן. פזמון: יה מראשיתך. פזמון: יום הפילי תחינתי. פזמון: ירעפו ברכות כמים. אלהינו ואלהי אבותינו בטללי אורות תאדר אדמה. שים שלום. שלום לעיר ה' שמה. משניות ליום ראשון של פסח ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם.

ליום שני רשות: יקרה תהלתך. רשות: ידעתיך בשם נשא וגאה. מחרך: מַהלל מהלל הטיף. מחרך: אפס בלתך בעת צרה. נשמת כל חי: עמך שארית אום עמוס. יוצר: יחיד מקדם. מאורה: שמעי בת וראי. מאורה: אל אל וטובו. אהבה: כמה גדות בעבי. זולת: יום נפלא בן עמרם. גאולה: יה קום וְגַלֵּה. גאולה: נרד וכרכום. פרשה והפטרה. פזמון: אל ממקומו יקרא לעמו. משניות: ר' ישמעאל אומר העומר היה בא בשבת. פרשיות לחול המועד.

לשבת חול המועד. רשות: שער אשר נסגר. רשות: יבש בעזר מי. רשות: שכחי ענותך. מחרך: יקרך מיקר יוצרה לקוחה. מחרך: יפתה עלמת חן. נשמת: נשמת יפה עלמות, נשמת: נשמת ישראל עמך ישישו. מאורה: יושבה בגנים. מאורה: יעלת אהבים שמחי ורני. מאורה: אל אל גדול ומהֻלל. אהבה: חולת צבי למה, אהבה: ירומון מחלותן. זולתי: אלהים העבר אנחה, גאולה: איה גואלנו. הפטרה עם התרגום.

ליום שביעי: רשות: גלילי זבול. רשות: למתי זרוע אל. אחר: בצר פקדנוך. מחרך: אוֹמֶן פלאך, מחרך: כל הנשמה תהלל במליה. נשמת: ישראל עמך להללך מתוועד ואלו פינו: מושל בגאות הים. קדיש: שיר יחודש במקדש. אופן: יחיד בגאונו וחסדו. אהבה: יפה נף רְדוי נף. אהבה: יעלת צבי תכסוף. אהבה: מה תספרו לפני דוֹד. זולת: אז ישיר ינון. מי כמוך: מי אִשֵּׁש בלתך. פרשה והפטרה. שלום: יצו לך אל עילום. משניות ליום שירה: כיצד היו הלוים משמרים בית המקדש.

ליום שמיני: רשות: שירים יקרים. רשות: שאל להודות לך. רשות: יכילון עצמך. מחרך: אודה לאל לבש. קדיש: קול מהלל יגדל. אופן: שמים מספרים כבוד אל. מאורה: יה כבוֹדך ועז ידך. מאורה: נאוָה בעז התאזרי (נחום). אהבה: יביא לחדרו. אהבה: ימי קדם לְבֵן רוֹדֵם. זולת: אחר עשר מסעות בבוא שמשו בצהרים. פסח מצרים אסירַי יצאו חפשים. גאולה: יונה נשאתה על כנפי נשרים. גאולה: מבית אָון שֶׁבת מְדָנַי. גאולה: אם יום פדותי אֵחַר. גאולה: יהמה לבבי. גאולה: בן ישי רכבו בושש. פרשה. הפטרה עם תרגום. משניות: המכניס ידו לבית המנוגע. פרק: בו ביום נמנו על עריבת הרגלים.

אתה עתה, ידידי החכם המופלא, ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, וה’ אלהי הפייטנים, ישמרך לאורך ימים ושנים, ויכתבך ויחתמך בספר חיים טובים דשנים ורעננים, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום ערב יום הכפורים, שנת בִּרְכַּת ה' בכל אשר לך, ידידך מכבדך ועבדך שד”ל.

י“ט תשרי התרכ”ב.           23.9.1861.

לכבוד ידידי החכם המפואר, מן השרידים אשר מספרם מעט מזער, מהרימ“ז נ”י, שלום שלום.

בשמחת נפש קבלתי וקראתי מכתבך הנעים, עם בשורת שלומך וטובתך וקודם לכן שמחתי ג"כ בראותי במגיד את שמך היקר בראש מיסדי חברת מקיצי נרדמים, ומיד כתבתי לזילבערמאן להגיד לו כי מסכים אני לבוא בקהל החברה, יהי נועם ה' עליה, ואתה תהיה ממצדיקי הרבים, ושמך יזהיר ככוכבים לעולם ועד.

החומש שהוצאתי לאור בשלש שנים שעברו איננו כולל רק העתקה איטלקית, ולא שום פירוש בלה“ק, רק הוספתי כה וכה, כמאמר מוסגר, מלות הרבה (בלשון איטלקי) לבאר כל סתום, לא שלחתיו אליך, כי נ”ל היות שפת איטליאה נכרית לך.

מישעיה לא הוצאתי לאור יותר מי“ט סימנים, ואולי אי”ה אוציא גם השאר.

לא אבין איך תפרש לְמַרְבֵּה, Für die Fülle, כי לדבריך מַרְבֵּה לא יהיה רק בינוני או שם התאר, כמו מרבה רגלים, לא שם דבר (Fülle).

ואחרי אשר בחסדך ובאהבתך אתה דורש ממני פרטי מעמדי מוצאי ומובאי, לא אכחד ממך דבר.

שכרי היה אלף וחמש מאות גולדען לשנה, וזה היה מספיק לי לאכול ולשבוע ולעשות טובות, ולא להותיר. בשנת תר"ך, כשהתחילו אנשי מנטובה למאן לפרוע לקופת בית מדרש הרבנים, בקשו ממני שאר הקהלות לְוַּתֵּר ולמחול חלק משכרי, אולי על ידי כן לא יקשו המנטובנים את ערפם, ויתפשרו עם אחיהם. ואנכי לא מריתי, אחור לא נסוגותי, ונתפשרתי שיתנו לי 1250 גולדען חדשים, שאינם אלא פחות מאלף ומאתים מהמטבע הישן. ותלמידַי הרבנים קבלו עליהם נדבות איש כמתנת ידו, אך כל זה איננו ממלא חסרוני.

ועם כל זה הקהלות לא נתפשרו, ולא בא לקופת בית המדרש רק שבעים למאה ממה שהיה החק והמשפט, אשר על כן במשך השנה הזאת במקום 1250 לא נתנו לי עדיין רק 870 גולדען חדשים, ואחר החג יהיה כיסי נעור ורק.

הגבירים יעקב ומאיר בני אחותו של גבריאל טריאסטי זצ"ל אמרו לי במות דודם, כי חפצם הוא שאתנהג עמהם בבטחון כאשר הייתי נוהג עם דודם (ע' כ"ח ח' עמוד ו') – ועדיין לא גליתי להם מעמדי, אך עוד מעט יבאו מים עד נפש, ואדבר עמהם, וידעתי טוב לבבם. אבל סוף סוף איך יעשו שני אחים מה שמוטל על קהלה גדולה לעשות? – לפיכך אם תשתדל לתועלתי, כאשר גלית דעתך וכוונתך הטובה, לא אוכל להיות סרבן, כאשר הייתי בימים הראשונים אשר היו טובים מאלה.

אתה עתה ברוך ה‘, שמח בחגנו, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ליל י”ט תשרי, ב’ר’כ’ת’ ה' בכל אשר לך לפ“ק, ידידך שד”ל.

כ' תשרי התרכ"ב.           24.9.1861.

לכבוד ידידי ואדוני היקר שלום ושמחה.

הנני נותן לפניך היום שני מאמרים חדשים, ואתה תסלח אם לא אסכים עמך בענין שנותיו של גיקאטיליא.

צר לי מאד בראותי לה“ק מגורשת מגבול הנייצייט, האין בבית דפוסו של לעווענטהאל אותיות עבריות? ודאי מעט אוכל לשלוח לך אם אצטרך לכתוב דברי נקיים ממלות לה”ק. באגרתך הראשונה אמרת לי כי אי אפשר לצייטשריפֿט ישראלית בלא דברי תורה, ועכשו אתה מגרש ממכתבך כל מלה עברית!

ועתה דבר אחר לי אליך, אולי תוכל להיות לעזר לי להשיב אבדה לבעליה. ראיתי כי גם ידיד הר“ז ן' כ”ט שטערן נ“י כותב במכתב נייצייט ושמחתי, ועתה ידוע יהיה לך כי כשעלה במחשבה לפני הר”ד זלמן שטערן נ“י להוציא לאור ס' אור ה' לר' חסדאי קרשקאש, בקש ממני שאשלח אליו הס' ההוא דפוס פֿירארה, והבטיחני להחזירו לי ולתת לי ג”כ עקזעמפלאר אחד מהדפוס החדש.

ועתה נודע לי כי כבר נשלמה הדפסת אור ה' בעירך, ועדיין לא קבלתי לא הדפוס הראשון ולא השני, ובקשתי ממנו לשלוח לי, ואין קול ואין עונה. והס' יקר בעיני מאד מצד עצמו, ודפוס פירארה ג“כ יקר מאד ובלתי נמצא, ואני היה בלבי לכתוב מאמר על היחס שבין ר' חסדאי ושפינוזה, ולא אוכל, כי אור ה' איננו אתי. ובראותי ביאהרבוך של פֿיליפסון מאמרו ותהלותיו לר' ברוך, נתעוררתי באש קנאתי לכתוב רעיוני על ספר, ולשלחם לאחד מן היורנאלים, ולא יכלתי, מהטעם הנ”ל.

ועתה בי אדוני וידידי הנכבד, דבר נא באזני הר“ז, והזכירהו כי שד”ל היה תמיד אוהב נאמן לו ותמים עמו, ולמה יבגוד בו?

אם זאת תעשה, וחפצו בידך יצלח תהיה ממצדיקי הרבים, ותביא בנייצייט מאמר נכבד, יראו ישרים וישמחו.

הלא בתחלת שנת 1858 (ווינער מיטטהויל' נו' 4) קִנֵּאתָ לכבודי, ומן אז והלאה נשאר שמך חקוק בלבי לברכה (מלבד מה שדבר לי טוב עליך בן אחות אשתי מיכאל קוזין אדווקאט), ועתה הוסף שנית ידך והייתי לי מעיר לעזור, ותברכך נפשי.

אתה עתה ברוך ה' אתה שלום ורעך שלום ומכתבכם שלום, וד“ר יעללינעק שלום, וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושמחת בחגנו, כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה היום ך' תשרי תרכ“ב, ידידך שד”ל.

י' חשון התרכ"ב.           14.10.1861.

שלום שלום לרחוק וקרוב, הלא הוא אדוני וידידי, החכם המפואר, מעשיו וצדקותיו מלאה הארץ, כש"ת דר' אברהם הכהן נרו יאיר לנצח.

ביום שמחת תורה (ואני הייתי חתן תורה) הגיעני מכתבך הנעים, ובתוכו ברכת אברהם, אשר בעַנְותך שלחת לי בשם אחד מאוהביך, ואחר השבת הלכתי בית האחים טריאסטי וקבלתי מידם מאתים זוז הכתובים בשטר, והגדתי להם, מה שקבלתי ומה שלא קבלתי מקופת בית המדרש, ומיד הִלְווּני מאתים כסף (גולדען), וְשָׁנו ושִׁלשו הבטחתם לתת לי בכל עת די מחסורי. וביום המחרת קבלתי מקופת בית המדרש מאה כסף, באופן כי בתוך כ"ד שעות בא לידי הסך שהייתי נושה מן הקהלות, לא חסר דבר. והנני מודה לך ומחזיק לך טובה בכל לבבי ובכל נפשי על מה שעשית ועל מה שגרמת לאחרים שיעשו. ומיד גמרתי בלבי ללכת עם אחד מילדי לעיר מולדתי טריאסטי, לראות קרובי ואוהבי ואחותי (אלמנה עניה) אשר לא ראיתי זה שנתים ימים; ושם אדבר עם המדפיס ואראה מה המלאכה אשר ראוי לי להעמיס עלי עתה אחרי אשר בחסד ה' השלמתי העתקת החומש.

האחים טריאסטי והגביר יוסף קוסטנטיני יקבלו באהבה החלק השני מס' המורה, ויתנו מחירו בנפש חפצה.

עד פה כתבתי בעיר פאדובה, ואח“כ סבוני כמים טרדות ולא השלמתי האגרת ושמתי לדרך פעמי ובאתי פה גוריציאה (גערץ) והנני זה שבעה ימים מתעלס עם קרובי ותלמידַי, ומחר אי”ה אסע לעיר מולדתי.

אתה עתה ברוך ה‘, והחכם המופלא שלמה ברוך, ויצו ה’ את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך.

ידידך ועבדך שד"ל.

14 October 1861.

ג' כסלו התרכ"ב.           6.11.1861.

ידידי החכם המפואר שלום שלום.

מיום 8 October עד יום 3 November הייתי רחוק מביתי (בטריאסטי ובגערץ), ועתה בשובי הביתה מצאתי בתוך כמה אגרות ודפוסים שנשלחו אלי, גם שתי יריעות מהמבוא שלך, ומהרתי ועיינתי בהן קצת כה וכה, והנני ממהר להודיעך, (ואינני זוכר אם כבר הודעתיך זה באגרת אחרת) כי פירושך על שקמתי דבורה נודע לי זה שנתים ימים על ידי תלמידי המשכיל רי"ץ קלינעבערג שיחיה, והנאני, וכן תרגמתי בתרגום הפטרת בשלח. וזה יהיה לך לעדות, למען לא יבא אדם ויאמר כי ממני לקחת הפירוש ההוא.

בפסוק דמיתי בת ציון פירשתי גם אני (זה כשלשים שנה) ביו“ד יתרה, אך לא לשון דמות, אלא לשון דומיה ודומם, ואמרתי כי אולי ירמיה לקח המליצה מישעיה מ ז א' ה', ואמר הנוה והמענגה כנגד רכה וענוגה, ואמר דמיתי כנגד שבי דומם. ואמרתי כי כן היא ג”כ דעת יונתן שאמר בהיתת, ר"ל בּוֹשְׁתְּ, שהוא המכוון במליצות דמית ושבי דומם. ואני אתמה עליך איך לא הזכרת כי גם יונתן עשה דמיתי לנוכח ולא למדבר בעדו.

אבל בפסוק שברתי עלך נתקתי מוסרותיך כבר הבאתי דעת העושים היודי“ן יתרות ודחיתי פירושם בפירוש הפטרת מסעי בחומש נתה”ש הנדפס עם המשתדל. ובפסוק לא חלתי ולא ילדתי חלתי וילדתי זה ל' שנה פירוש חדש, וקיימתי היודי"ן למדבר בעדו. גם הפקדתי שומרים פירשתי כמשמעו ולא אוכל להאריך.

בהערתך בעמוד 92 השתוממתי על דבריך על דגש תְּ פָעַלְתְּ, ומה ענין לו עם מלות סַב יָסב? והלא זה דגש חזק, וקשה הוא לבטא sabb, jassobb באות כפולה בסוף, וזה דגש קל, ואין שום קושי לבטא paalt כמו (Welt).

פירושך על והחרמתי לה' בצעם הוא נכון מאד, ומוכרח אני להודיעך כי כן כתב בשנת תר“ג תלמידי מוהר”ר משה הלוי עהרענרייך (מ"ץ עתה בעיר Casale di Monferrato) בפירושו למיכה אשר אתי כ"י, וכן תרגם: consacrerai poi la loro preda all’Eterno.

ובפירושו כתב: והחרמתי, הנכון והחרמְתְּי, כמו ודבש ושמן אכלְתְּי (יחזקאל ט“ז י”ג), אשר ילדְתִּי לי (שם שם כ'), וקטרתי נתתְּי לפניהם (שם שם י"ח) (וכו' וכו'), וכן ביחזקאל כ“ז ה' יפה דנת, וגם אני בפירושי כ”י כתבתי: והיותר נכון הוא שצ“ל לחותיך, עיין למעלה ג' י”ב.

דבריך על עת נשבֶּרֶת נכונים וגם חדשים.

אתה עתה ברוך ה' עשה והצלח, ולי סלוח תסלח, אם אין בי כח ופנאי לדקדק אחריך בענינים חדשים לי, כי זקן אני ועיף ויגע, ואתה יגעת וזקנת בחקירות אלה ואינן חדשות לך. עשה והצלח, וישמח לבי גם אני בְלָמְדִי חדשות.

ואתה קח נא מידי ברכה קטנה, הערה אחת שהוספתי בחומש שלי בס' דברים.

ואם אתה מבין לשון איטלקי, גם החומש כלו אשלח אליך.

תהי ברכת ה' בכל אשר לך כנפשך וכנפש הכו"ח פה פאדובה ליל ג' כסלו,

ידידך מכבדך שד"ל.

ה' כסלו התרכ"ב.           8.11.1861.

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המפואר מהרימ“ז נ”י שלום שלום.

מיד בשובי לביתי אחרי ארבעה שבועות שהייתי בטריאסטי עיר מולדתי ובעיר גערץ, לבקר את קרובי ואת אוהבי, ושמחתי בשמחתם ונצטערתי בצערם. וגמלתי חסדים כפי יכולתי, הגיעני מכתבך הנעים עם מתנתך היקרה, מאה כסף של עסטרייך, שהם חמשים כסף של פרייסען, ושמחתי בהם, וברכתיך בכל לבבי ובכל נפשי, ולא אבוש לקבלם, אבל אתפאר כי הרב הגדול בברלין אוהב אותי ומשתדל להקל מעלי המצור והמצוק אשר הציקוני תהפוכות הזמנים וצוק העתים. אתה עתה ברוך ה' ישמרך ה' לרוב ימים ושנים, ויתן בידך להיטיב לכל כנדבת נפשך הטהורה.

היום הגיעני מעיר פריש הפראָגראַם לחברת מקיצי נרדמים, עם חתימת המפואר ר' אברהם הכהן נ“י, ועם בקשת המגיד שאחתום שמי בין ראשי החברה, ומיד חתמתי שמי ושלחתי אל המגיד, וכתבתי לו כי אולי טוב להתחיל בהדפסת הפסיקתא, אשר ידידנו ר' שלמה באָבר (Buber) מלבוב העתיק על הוצאותיו מהכ”י שבידי ומכ“י שביד כרמולי ועסק בה באהבה רבה להאיר מחשכיה, גם תדע כי זה שלש שנים התגורר כאן הבחור המשכיל, תורני ורופא, ר' ישראל איינהארן הי”ו, והעתיק בביתי פירוש רבנו גרשם על בבא בתרא. מקנת כסף יוסף אלמנצי ידידי ע“ה, ונטל ממנו רשות להוציאו לאור, ואסף וקבץ כל הנמצא בידי מפיוטי המחבר זצ”ל וכל המתיחס לתולדותיו, והבטיחני לפאר את המלאכה בכל כחו, ועתה הוא רופא בארצו (ארץ ליטא) בעיר מינסק, ולא אדע אם ידו משגת להוציא הס' לאור עולם, גם אין ספק שאם יתרבו בני החברה לא ימעטו הספרים כ“י שיועתקו בעיר פריש ואקספורד ושאר מקומות, וגם אני אשתדל בהעתקת דיואן ר”י הלוי, אך המלאכה ארוכה וקשה מאד. מחזור ויטרי הוא ביד יורשי אלמנצי, ואין תקוה לקנותו או להעתיקו, אע“פ שעדיין הוא בביתי. רק זאת אוכל לעשות אעתיק משם פירוש אבות, כי הוא נמצא גם בכ”י אחר שהוא מקנת כספי אלא שמחזור ויטרי כולל גם הפרקים עצמם בקצת חלופי נסחאות, והכתב הוא (גם בפירוש) גדול ויפה יותר מכ“י שלי, ואוכל להעתיקו על ידי אחרים, מה שלא אוכל לעשות מתוך כ”י שלי. מחשבתך אשר חשבת לחדש נעורי קצת מחזורים יקרים, אף אם כבר נדפסו. היא מחשבתי מכמה שנים, אך לא היית רק pium desiderium ואם אתה ורעיך תסכימו בעצה הזאת, אני אעבוד בעבודת הקדש בכל לבבי ובכל נפשי, להגיה הפיוטים ונקודותיהם, ולרשום על כל אחד מהם שם מחברו, ולפרש המקומות הסתומים, ולהוסיף בראש הספר או בסופו רשימת המחברים ומה שנודע מהם. ואין כאן צורך שאמכור הספרים אל החברה, אבל צריך שיהיו נעתקים תחת עיני והנהגתי.

וגם יש דרך אחרת, והיא לאסוף כל אחד ואחד מהפייטנים, כל אחד לעצמו, וכבר עשיתי לי במשך ימים רבים רשימה מכל הפייטנים, ואצל כל אחד ואחד התחלות כל הפיוטים הנמצאים אתי ממנו, כאשר עשה גם לנדסהוט. ודרך זו נראית בעיני יותר הגונה, ומיד כשתרצה אתחיל להעתיק פיוטי הגבירול. או פיוטי ר"י הלוי, ואחרי חתימת הפיוטים (שירי הקדש) יבאו גם שירי חול שלהם.

וכל זה בתנאי כפול ומכופל שהמדפיסים ידפיסו השירים מנוקדים, כאשר יקבלום מידי, והמגיהים יהיו בקיאים בדקדוק הלשון ועושים מלאכתם באמונה.

לא אוכל לקבל שיהיה מרבה שם דבר, וכן אז חלק עד שלל מרבה פירשתיו זה שלשים שנה בינוני (אז חלק עד של אותו הגוי שהיה מרבה שלל), ועל המפרשים שפירשו שלל מרבה כמו שלל הרבה כתבתי: ולא ראו כי מרבה איננו תאר הפעל רק תאר השם, כמו מרבה רגלים, מרבה המשרה, אף כאן מרבה שלל והפירוש היותר פשוט ומתקבל על הדעת בדורות האלה איננו תמיד מה שנתכוונו לומר אנשי הדורות הקדמונים, וזהו החלוק שבין רמבמ“ן ותלמידיו ובין שד”ל.

בס' משלי יש לי קצת פירושים, ואינם עתה בידי, וכשאוכל אקחם אלי ואשלחם אליך. ועתה לא אזכור איך תרגמתי השרשים לבט ורגן. ירחיק ה' מעליך שני השרשים האלה, וכל נרגן עליך ילבט ויבטל, אם לא יטבול וירחץ ויטהר, ואתה כתמר תפרח כארז בלבנין תשגא ותגדל, ויונקתך לא תחדל, כנפשך וכנפש ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.

פאדובה ליל ה' כסלו ב’ר’כ’ת ה' לפ"ק.

כ' טבת התרכ"ב.           23.12.1861.

לידידי היקר שלום.

מכלול אין בידי אלא אחד, והוא דפוס ויניציאה שנת שנ"ה, והוא יקר המציאות, ולא אוכל לשלחו בדרך רחוקה, פן יקראנו פגע.

יש בידי מכלול כ“י על קלף. אף הוא חסר בתחלתו, והוא מתחיל בסוף האבן העשתי עשרה (אבל לרבים יאמר כן, הנה נא אדני), ואם תערוך לפני קצת מקומות מסופקים, אשתדל להודיעך נוסחת הכ”י.

חלילה לך לשבש לשון הרד“ק, ולומר (באבן הראשה) שתי אותיות בתנועות כאחת, כי אין זה דרך לשונו של רד”ק. והא לך דעתי בהבנת דבריו.

מפני שהוא עתיד לומר בנחי העי“ן כי קָם הוא תחת קָאם, ואותה האל”ף היא עומדת במקום יו“ד עי”ן הפעל, הוצרך לומר כאן כי הנח (האל"ף) הנמשך אחר הקמץ (פֶעַל) איננו מורה על אות שרשית, אבל הוא להרחיב המוצא, כי (לפי משפטי לה"ק) לא היה אפשר לומר דרך משל בפתח (פַעַֽל) בלי שתהיה העי“ן דגושה, ואז היה הבנין כבד ולא קל, או שיהיה הטעם בפ”א (פַֽעַל) ואז היה ג“כ נולד נח אחר הפ”א, כי הטעם גורם לתנועה (אף אם היא קטנה) שתארך, וכמו שכתב בשער הנקוד כי יולד נח אחר הסגול באֶרץ גֶּפן צֶמר ודומיהם.

והנה אמר כי לא תוכל להוציא שתי אותיות בתנועה אחת (איזו שתהיה) מבלתי (שיולד) נח ביניהם (בכח, אחר תנועה גדולה או תנועה קטנה מוטעמת), אם לא תדגש (האות) השנית.

והנה באמרו להוציא שתי אותיות בתנועה, כבר הורה שהוא מדבר בנדון שגם העי"ן תהיה בתנועה, לא בשוא נח, והנה שני נימוקי הבחור ימקו בעונם.

באגרותי אליך תעשה מה שתרצה, ובלבד שתשגיח על הדפוס, שלא תתחלף אות באות.

זכור אל תשכח כי רד"ק היה ספרדי, והיתה קריאתו כקריאת הספרדים (Bereshit bara) ולא כקריאת אנשי הצפון, ואם תפרש דבריו על פי קריאתך, לא תבין דבריו אבל תבלבל אותם ותגדיל מבוכת הקוראים.

אתה עתה ברוך ה', פאדובה ליל ך' טבת ת'ב'ר’ך' ידידך שד"ל.

כ' טבת התרכ"ב.           23.12.1861.

ידידי החכם הנכבד שלום שלום.

תמחול למסור האגרת הקטנה ליד בעליה.

והנרדמים מתי יקיצו?

אם לא ימהרו ויאיצו

אולי לצים יליצו,

ויכפרו בתחיית המתים.

פאדובה ליל ך' טבת תרכב על סוסיך ידידך שד"ל.

כ“ה שבט התרכ”ב.           26.1.1862.

ידידי היקר שלום.

בקשתי ממך באגרת הקודמת שתודיעני כמה דפים יש במכלול שבידיך, ואתה לא שמעת בקולי, רק אמרת כי עבטיט הוא בדפוס ויניציאה בדף ל“א, והוצרכתי לאבד זמני כדי למצוא מבוקשך, ומצאתיו בדף קכ”א ובדף קכ“ב, אז הבינותי כי יש בידך מכלול ויניציאה דפוס גדול, ואותו שבידי הוא דפוס קטן ודף אחד משלך כולל ד' דפים משלי, ואם היית מגיד לי כמה דפים יש בכל הספר הייתי מוצא מיד, על ידי חשבון השלשה, כגון אם הדפוס שלך הוא ס”ח דפים (ואשר בידי הוא רס"ח דפים, החשבון כך הוא

268

31

_____

268

804

_____

68  8308  122

 150

148

12

הערת מהדיר: ניתן להציע להציג את החשבון של שד"ל גם באמצעות טבלה, כך:

ועתה דע כי עבטיט וכל רבים עמים נאמרו ונשנו (בשכחה מאת רד"ק) גם בדפוס שבידי וגם בכ"י שבידי.

לא אוכל להסכים עמך במלת כאחת. במלות מְהַפְעִיל תהפעיל, יש שתי אותיות נוספות העומדות זו אצל זו בזמן אחד, והנה הן כאחת ממש, כלומר יחדיו, לא זו אחר זו. ואם באנו להגיה באבן הראשה, יותר טוב למחוק מלת אחת. באבן השש עשרה גם דפוס שבידי מוטעה, אבל בכ"י מצאתי איך לא עזבה עיר תְּהִלָּה (בלא מלות קרית משושי).

הרחב פיך ואמלאהו, ובלבד שתודיעני הדף. ומספר הדפים שבכל הספר.

אתה עתה ברוך ה'.

פאדובה מש“ק ליל כ”ה שבט, ת’ב’ר’ך'. ידידך שד"ל.

כ“ה שבט התרכ”ב.           26.1.1862.

ידידי החכם היקר שלום.

ענין שליחת הויכוח לשעברשין אולי צדקת בדבריך, אבל לשלוח אלי הס' השלוח אליך בשבילי מווילנא אחשוב כי ההוצאה לא תכבד עליך, כי לא אדמה ששלחו לי ס' של"ה. ולפחות הייתי נכסף שידע רייפמאן ששלחתי לו הויכוח – שלשה ימים קודם שאראה במגיד היותו נכסף לראותו.

אין בידי העתק ממעט המלות שכתבתי אליך דרך תרעומת, אך נ“ל כי לא אמרתי ששפכת בוז עלי, אלא על תולדותי, כלומר על היותי מאריך בענינים קלים ופחותים. וידעתי כי כן יאמרו רבים מן הקוראים. אך אני לא אזוז מדרכי, ואם הקוראים לא יחפצו באלה, אשמרה לפי מחסום. אבל להגיד תולדותי בלי שאחזור על פכים קטנים. ובלי שאזכור הענינים היותר קלים שיש לי מהם זכרון, מה שעשיתי ומה שחשבתי בילדותי – חלילה לי כי כל ישעי וכל חפצי הוא לגלות האמת, ועכשו שבאה לידי המצוה הזאת לא אקיימנה? כל ימי אני מצטער על תולדות הקדמונים וגם האחרונים, שאינן ידועות כהוייתן אלא בתוספת ומגרעת, ומה שהוא תלוי בי לא אעשנו? יראת הליצנים כמה טובות מנעה! אך אני בזקנתי נתעליתי עליה עלוי רב. – ואיה ענין יותר גרוע ונבזה מראיית קרי? והנה ראית בכוכבי יצחק החדש, מזמור לתודה שעשיתי עליה זה מא”ה שנה, ולא אבוש לראותו בדפוס, אבל אני עלז במה שיאמרו עליו אנשי הדור האחרון, ואולי גם עתה, כל ישרי לבב. והנני ג"כ שש ושמח על העכוב שאירע במלאכת תולדותי, כי בטרם יהיה המזמור ההוא נדפס, לא היו דברי מובנים אם באתי לספר המעשה) או הייתי מוכרח להאריך בו יותר מהראוי.

והנה דבריך על המשך תולדותי לא ראיתי עדיין, אבל בלא זה כבר שלחתי אליך דף מלא ברכת ה', ואחרי כן כאשר אראה דבריך אגיד דעתי על המשך תולדותי.⁵

בשירי על הצדיקים הפוליטיקים בודאי חטאתי ואשמתי, כי כתבתי הדברים למי שלא היה ראוי להם. כי הנה הוא התכבד בקלוני, כי העלים שירו אשר כתב אלי, ועשה עצמו כאלו שלח לי שיר אחר שאין לו שום שייכות עמי, ואני בשירי כתבתי אליו:

כי הקדשתי (לי אמרת)

לתבונה ששים שנה

והיכן דבר? ובשירו אין דבר מזה. ואני לא חפצתי להשיב לו כגמולו, רק לא כתבתי לו עוד, גם כי עוד שיר אחר שלח לי במלאת לי ס"א שנה, וגם לך לא השיבותי עד היום, למען ישתקע הדבר, וגם עתה אבקש ממך שלא תשמיע בחוץ קולך בענין הזה שאינו כדאי לדבר עליו.

שמחתי על הצלחת בנך, ה' ישביעך שמחות בכל זרעך.

אתה עתה ברוך ה'.

פאדובה ליל כ"ה שבט ת’ב’ר’ך'. ידידך שד"ל.

על מקיצי נרדמים אכתוב בחצי הדף האחר.

לידידי החכם היקר בעל המגיד, עם ה' ועם שפת קדשו נאמן, מוהר"ר אליעזר זילבערמאן, ברכה ושלום.

שמח לבי בשמעי ממך ידידי הנכבד כי חברת מקיצי נרדמים נושאת חן בעיני רבים, ושהחתומים הלכים ובאים, כן יאמר ה‘, הקטן יהיה לאלף והצעיר לרבבה, והסיר ה’ חרפת עמו כי תהלות שפינוזה (ביאהרבוך של פֿיליפסון) יש להן שלשת אלפים קונים. הוי מדות! הוי זמנים!

O tempora, o mores!

ואתה ידידי תקריב תודתי לפני שלשת הגבורים ראשי אלפי ישראל, אשר כבדוני ובחרו בי לשאת עמהם במשא הנהגת החברה, ואת הראשון מוהר“ר י”מ זקש נ“י תשאל אם הגיעתהו אגרתי מיום ה' כסלו, ולשלשתם תאמר כי מיד אתחיל להעתיק חלק אחד מדיואן ר”י הלוי, ואפריד הקדש מהחול, ואתחיל משירי הקדש, ופעם אחרת אי"ה אעתיק שירי חול שלו, הצריכים פירוש ועבודה רבה.

גם אתחיל מיד להעתיק פירוש אבות אשר במחזור ויטרי וגם בכ"י שלי, ואעתיק גם הפרקים עצמם כמו שהם במחזור ויטרי.

אך מאד נכספתי לדעת איה מקום הדפוס, ומי המשגיחים והמגיהים.

עוד זאת אגידה, כי הרב יעקב מוספיא זצ“ל שהיה מ”ץ בספאלאטרו (בארץ דלמאציאה) ונפטר בחצי ימיו זה ח' שנים, העתיק ק“ך תשובות הגאונים מס' כ”י שהועתק מכ“י ישן במצוַת הגאון חיד”א זצ“ל, והוא ר' יעקב הוסיף עליהן הערות ומפתחות, והיה בדעתו להוציאן לאור, ולא עלתה בידו, כי חטפתו מיתה, ונשארה אלמנתו עניה ודלה, והיא שלחה לי הספר זה ימים ושנים, אולי אוכל להוציאו לאור לתועלתה ולתועלת בניה, ועדיין הוא בידי, ומי יתן ומני ומנייהו (אתה ושלשת הגבורים הי"ו) תצא המצוה הזאת לפעל, באופן שהתשובות הנ”ל תצאנה ממחשכים, והאלמנה תקבל מתנה ראויה. הס' הוא ל"ו דפים קטנים (ד' או ה' באגען).

היה אתה עתה ברוך ה‘, שא שלומותי לשלשת החכמים המפוארים ראשי החברה, ויהי נעם ה’ עליכם ומעשה ידיכם יברך, להגדיל תורה ולהאדירה. יראו ישרים וישמחו, ורשעים יקחו שניהם, לעיני כל העם האוכלים את חראיהם

* * *

פאדובה חצות ליל כ"ה שבט ב’ר’כ’ת' ה' אליכם

ידידכם ועבדכם שד"ל.

ח' תמוז התרכ"ב           6.7.1862

ידידי החכם היקר שלום.

יד אלוה נגעה בי ולקחה מאתי זה ל' יום, בליל מוצאי שבועות, את מחמד נפשי בתי יחידתי מרים, בת י“ח שנים, אשר לא נמצא כמוה בת כוללת המעלות השכליות והמדותיות והגופניות, וזה הוסיף חולשה על חולשתי וזקנה על זקנתי בראותי את אשתי מדוכה ביגונה וממאנת להתנחם, כי לא היה לבתי שום מלמד רק אמה, והיתה קוראה עמה בכל שעה בספרי חכמי איטליאה וצרפת ואשכנז, ועם זה היתה עוסקת בכל צרכי הבית, העליונים והתחתונים, במלאכת הרקמה ובעבודת המטאטא, גם למדה בלי מלמד לכתוב כתב רש”י, ולקרוא ולכתוב בלשון יוני, וכבר התחילה להעתיק אגרותי, כי זה כל חפצה כל הימים להטיב ולהועיל, ובלי שום התפארות, ופניה כמראה מלאך אלהים, משוש לכל רואיה, וחכמתה וצדקתה היו נראות בפניה, עם כל צניעותה ושתיקותה. והיתה כל ימיה בריאה וחזקה ובי"ג ימים חלתה ומתה. בלי שיוודע מה היה חליה.

ראה אם יש מכאוב כמכאובי.

ועתה הנני מוכרח לומר אליך אנכי לא אישך – וגם בלאו הכי דע כי לא יתכן לעשות נחת רוח לבעלי בתים בהוצאות ספרים עתיקים, כי מה שהיה בספרי הקדמונים טוב לבעלי בתים כבר הוא בדפוס, ומה שלא בא לאור הדפוס איננו טוב רק לאוהבי קדמוניות ושוחרי תושיה, גם ידוע תדע כי דיואן ר“י הלוי לא יתכן להוציאו לאור בלתי עבודה רבה מצדי, לנקדו ולבאר תעלומותיו, וכבר החלותי במלאכה. אך התרפיתי ממנה, כי ארוכה היא, ואם לא אמצא מכתב עתי שידפיסהו מעט מעט, שיר אחד או שנים מדי שבת בשבתו, הדיואן ישאר טמון עוד כל ימי הארץ, או יודפס אחרי מותי מלא שבושים, כדרך שאנשי הדור עושים הן בעודני חי, ואף אחרי מותי. והמגיד ה' ישמרהו ויחיהו, הוא מקבל כל פטיטיא בישין, ופטיטיא דאורייתא קשין, לא שרירין ולא קיימין – ואין לו מקום לשירי אביר המשוררים וראש חכמי ישראל, ר”י הלוי זכרו לברכה ולתהלה עדי עד.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום, ורעך גרדון שלום, כנפשך וכנפש הנאנח הכו"ח פה פאדובה היום ח’ תמוז נהפך לשדי בחרבוני קיץ לפ"ק,

ידידך שד"ל.

ט' אב התרכ"ב.           5.8.1862.

לכבוד הרש"ז שלום לכשירצה.

לשמחת לבב היתה לי אגרת תנחומותיך, לא מצד עצמה, אלא מפני שנתבאר לי מתוכה כי כת האפיקורסות לא גדל עדיין כל כך בקרב ישראל, עד שיוכל להתראות ברחובות קריה בפנים מגולים, שאם לא כן מה לך לבקש שלומי ואהבתי, אחרי כמה עמודים גדולים מלאים גדופים ונאצות שכתבת עלי בקיקיונך. אבל אתה רוצה שאאמין שאתה אוהב אותי בחדרי כליותיך. וצר לך מאד על הפרדי מעמך. ודאי גם אתה וגם החלוצים תחפצו להתלות באילני ולחסות בצל שמי; אך אני אחרי חמשים שנה שאני עמל לבנות ולנטוע. חלילה לי להשתתף עם המבקשים לנתוש ולהרוס: ואימתי נפרדתי מאתך? אחרי אשר כתבת (כ“ה ה' רי”ז): “עד עתנו עת קץ לחשך – אשר שמו המשכילים המבינים המבארים אשר לא מבני עמנו; ומה הוא המאור הגדול אשר גלו חכמי האומות בדור הזה בעניין הבנת ספרי הקדש? אם הכוונה על חקירת ל' ערבי ושאר לשונות הקדם או חקירת תכונת הארצות ומנהני האומות. כל זה איננו אור חדש, כי זה כשלש מאות שנה חכמי העמים חוקרים בכל אלה והפיצו אור על כמה מלות וכמה ענינים מספרי המקרא. אבל האור החדש שנתגלה בימינו (או בדור שלפנינו) הוא הראציונאליזמוס והוא הכופר בנבואה ובמופתים, ואומר ישעיה לא היה יכול להנבא על כורש; א”כ נבואותיו עליו לא נכתבו רק אחר המאורע; משה לא היה יכול להעלות על לבו פזור ישראל בקצה הארץ, א“כ ס' דברים נכתב אחר גלות בבל; ירידת המן בכל פרטיה הכתובים בתורה היא למעלה ממנהגו של עולם; א”כ הספור אינו אלא בדוי, אבל משה לא היה יכול לכתוב שקר מפורסם לעיני כל ישראל, א“כ גם שאר התורה לא נכתבה בדור המדבר כי אם אחר כמה דורות. זה הוא אור האבוקה החדשה שהדליקו חכמי האומות בדורנו (ובדור שלפנינו). ואני בראותי אותך אומר כי המה שמו קץ לחשך, היתכן שאוסיף ללכת בחברתך? אני שכתבתי שמשא בבל אי אפשר שנכתב בזמן המאורע, כי הנביא מדבר נגד המלך הגדול שהיה מרגיז הארץ וחולש על גוים ושם תבל כמדבר, כאלו הוא עצמו יהיה נהוג ולא יקבר בקברות אבותיו, ובאמת לא היה הדבר כן ונבוכדנצר שהיה מרגיז הארץ לא נהרג ובלשאצר שנהרג לא היה מלך גדול ומרעיש ממלכות; א”כ בהכרח נאמרה הנבואה הזאת ימים רבים קודם המאורע, וישעיה ראה מפלת מלך בבל ומיתתו בליל משתה ושמחה, ולא פורש לו מי הוא ומה שמו; אני שכתבתי זה בפירושי לישעיה, אני אשר במשתדל ובכ“ח ז' הבאתי כמה ראיות על קדמות ספר התורה וחצי אחרון מישעיה, אני אהיה חבר למי שמקיים כי האנשים הנ”ל קץ שמו לחשך?

ועתה אתה אומר אלי באגרת שלומים ותנחומים כי לבי נתרחק מלבך על לא דבר, ושאמנם אתה שוכח וסולח לכל מה שחטאתי לך בתמהון לבב. ואתה עם זה חוזר ומליץ בעד שפינוזה, ואומר שהיה מאמין באלוה גם חוץ לעולם וגם בעולם, ואתה מודה (עתה) כי בספרו טראקטאטוס טֵיאֹוליגיקו פוליטיקוס היה תועה ומתעה גם בזדון; ועל ידי החלוקים האלה אתה מבקש לנקר את עיני ולהרחיקני מן המלחמה, אשר לא אחדל ולא אתרפה ממנה בטרם אמות.

הלא ידעת מתוך כל מה שכתבתי על זה כה וכה, ואם עדיין לא פירשתי דעתי ככל הצורך הנני להגיד לך היום כי כל החקירות המטאפֿיזיקיות הן לפי דעתי למעלה מכח האדם, ואין לנו בהם אלא פטפוטי דברים. ומחלוקות שאין להם סוף, וכל זה רחוק מדרכי היודאיזמוס, אבל מה שהוא עקר גדול ביודיאיזמוס ובשכל הישר הוא שהעולם וכל חלקיו נעשו בחכמה ובכוונת מכוון. אבל שפינוזה אמר בפה מלא כי הסבות התכליתיות אינן אלא חלום חזיון שוא. המאמר הזה הוא הורס (לדעתי) היודאיזמוס והשכל הישר, ועל זה אני מתקומם בו ובכל המליצים בעדו; ואתה בשקר ובלב ולב אמרת עלי בקיקיון: אשר בפיו כל כחו, ומועד להזיק בניעו וכיחו – ולבך יודע וכל העולם יודעין כי הבל פיו של שד“ל איננו משוח בששר ואיננו מפואר בעדי עדיים כלשונך וכלשון רובין וכלשון כל כותבי פלסתר, אבל הוא חזק ואמיץ ונכנס בלבבות, מפני שהוא יוצא מן הלב, והוא נותן לפני הקורא האמת ברורה פשוטה וערומה, והקורא אומר זו היא האמת. ואחרי אשר הרימות קולך נגדי בקיקיונך וחרפת וגדפת אותי בלא מורא מן האמת, כאותם שאמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, איך נהפכת היום ובאת לדרוש שלומי וחברתי? מפני שראית כח האמת, וראית כי גרגיר קטן מן האמת גדול כחו לדחות ולזרות לרוח ולהשליך בים ולשרוף באש הר גדול של שקר וכזב. ולמה אתה מתעצל ומתרפה במלאכתך “ס' הגלוי תוכחת מגולה לרשד”ל”? מפני שלבך יודע כי על השקר יסודתך, ודברי רשד“ל על האמת יסודם; ולולא זאת באותם שלשים עמודים של לעג וקלס ששפכת והקיאות עלי בקיקיונך; למה לא כתבת דברים של טעם להצדיק את שפינוזה ולהשתיק את שד”ל? אבל לעג וקלס נמצאים תמיד על כל דבר טוב, וגם על שד“ל, אבל דברים של טעם נגד שד”ל עדיין לא מצאם אדם.

וסוף סוף אם אתה מודה באלוה נבדל מהעולם, ואם אתה מודה (ומי יתן ויהיו דבריך כנים ובלא לב ולב) שבעל הטראקטאטוס תועה ומתעה בזדון ובשגגה, מה כל החרדה הזאת לכבוד שפינוזה? הנח לו ולך בכחך ועשה והצלח, לתועלת החכמה והאומה, ואתה אומר אלי כי באמת אין לי קרוב לנפשי וללבבי יותר מנפשך ולבבך – ועם זה לא לבד שאינך עומד על ימיני לתמכני, אבל אתה גורם לי שאשחית זמני וכחותי במחלוקת ובעקירת השרשים הרעים מן הקרקע, וכרמי שלי לא אעבוד, ולא אפרש ולא אסדר אמונתי ודעותי בתורה ובפילוסופיא, כדי שמתוכן יוכל לקום אחרי מותי שד"ל אחר. אוי לו לאב שאבדה בתו, ואין לו עוד תקוה למצוא חתן הגון לה ולו, למסור לו סתרי התורה והחכמה.

שמח לבי בשמעי כי יש בידך דיואן ר“י הלוי, ומי יתן ולא יחסרו בו כמה שירים החסרים בכ”י שלי. הודיעני נא איך הוא מסודר ואיך הוא נחלק, ואם יש בו הקדמת המסדר, ומה הם עשרה שירים הראשונים שבו, וכמה דפים יש בו, וכל מה שתוסיף להודיענו על אודותיו הרי אתה משובח.

ההבדלה שהוצאת באוצר חכמה הנה היא בידי זה כ"ד שנים ולא רציתי לגלותה, כי חשתי לכבוד המשורר ולכבוד האומה – הפוך כסדום ארץ אדום!!

באוצר הנ“ל אמרת כי פחזתי בהגיהי אגלי דמעות, וכבר שלחתי תשובתי אל המגיד. ואיך לא הכך לבך לאמר שד”ל איננו פוחז – צא נא אתה ואלף כיוצא בך ובארו השירה ההיא מראשה לסופה אם תוכלו, או אחת משאר שירות שבארתי ושלא בארתי, הוי דור יתום! מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה, ואין פוצה פה, ואין מבקר שישיב לו תשובה הראויה לו. ואתה רוצה להכניס בשירי הקדמונים שם העיר צאפיט, ואתה עושה את בן גבירול נלעג לשון כל כך שיאמר קללת נצבי, במקום נצבים, ולא ידעת כי המשקל צריך ליתד. ואתה קורא כמה תבכה אהבת לבב, ולא הבנת כי צ“ל בַּמֶּה תְכַבֶּה – ואתה אומר כי שד”ל פוחז – ואם הייתי מודה לך ולרובין כי שפינוזה היה חכם גדול ושהעינים לא נעשו בכוונה למען נראה, ושהנביאים לא היו נביאים, והמופתים לא היו מופתים, אז הייתי חכם גדול בעיניכם, ולא הייתי פוחז ומה הן הראיות שבעבורן אתה מגיה אלו דמעות? מפני שבמקום אחר אמר המשורר לו בכתה עין כדי יגון וכו', ועיניך משוטטות למרחקי ארץ, ואל השירה שאתה מבקש להגיה (לא להגיה, אלא ליתן דופי בשד"ל) לא שמת עינך להבינה מראשה לסופה, או לפחות הבתים הראשונים ממנה, לדעת אם יש כאן מאמר על תנאי.

וברוך יהיה הנדיב אשר פזר מעותיו ואסף כמה ספרים והביאם לידך, אבל השמר לך שלא תגרום שיאָמר עליו שֶלְחִנָּם פזר ממונו, אם תעשה הגהות בשירי הקדמונים לקלקל על מנת לתקן.

אתה עתה ברוך ה', אם באת ליטהר מן השמים יסייעוך, אף ידי תכון עמך ובריתי נאמנת לך.

פאדובה תשעה באב זאת ב ר י ת י לפ"ק. שד"ל

י“ז אלול התרכ”ב           12.9.1862.

לכבוד ידידי היקר והנכבד שלום ואמת.

כשראיתי במגיד יריעה 30 את כל הספרים אשר הבטחת להוציא לאור השתוממתי כשעה חדא ואמרתי: ואני נקרא נקראתי בכלל מנהיגי החברה ולא ידעתי מאומה מהספרים העתידים להראות על פני חוץ, בלתי היום!!! ומה היה לי לעשות? אם אמרתי אוכיחך על פניך, ידעתי כי לא יחסרו לך חמשים תשובות לטהר את השרץ, ואחזתי במדתי ושתקתי, ובמסתרים תבכה נפשי כי הבאים על החתום יחשבו כי אני ראיתי הספרים כ"י ובדקתי אותם, ואני מאומה לא ראיתי ולא ידעתי, ומכל מקום פניתי מכל עסקי והחלותי להעתיק הדיואן ולנקדו ולבארו, ועשיתי באגען אחד (י"ו זייטען), והעתקתי קינת ציון הלא תשאלי, והיה ה' עמדי ומצאתי קריאת והבנת שתי תבות שהייתי נבוך בהן ומצטער עליהן כל ימי. והיה זה שכרי. כי אמנם על השכר שאתה מבטיחני אין דעתי סומכת, כי ידעתי לבסוף תאמר אלי בצדק ואמת כי ההוצאות היו מרובות וההכנסות מועטות.

והנה זאת עצתי שתתחיל בהדפסת שאר ספרים שבידך והדיואן תניח לאחרונה, ובמשך השנה הבע“ל אכין אי”ה קונטריס אחד, ואם תרצה עכ“פ להתחיל בדיואן, אז לֶךְ-לך להרש”ז, האומר כי יש בידו דיואן כאשר בידי, והוא בחכמתו ימהר יחישה מעשהו, כי כל רז לא אניס ליה.

ועתה הנני שואל מאתך היכן נמצא מחזור ויטרי שהבטחת לתת לאנשי חברתנו? כי רבים מהם חושבים שהוא אותו שהיה ביד אלמנצי ע"ה, אשר הודעתי טיבו ברבים. אבל עתה שבא ליד היורשים אי אפשר להעתיקו ולא לקנותו. ואולי כוונתך על אותו שבאָקספורד (קהלת דוד, עמוד צ"ד), ומי יוכל לספק ההוצאות הצריכות להעמיד איש יהודי בעיר ההיא במשך כל הזמן הנצרך להעתקת ס' גדול כמהו?

וחלקי פחד יצחק שלא נדפסו, היכן מצאת אותם? ואתה עשית כל אלה בלי ידיעת ראשי החברה? או שד"ל לכדו הוא המגורש מבוא בסודך? ולפי חקי החברה צריכה הסכמת הראשים כלם לבחירת הספרים.

ודי בזה לענין החברה.

להש"ז השיבותי באהבה.

ואתה חללת מגידך בדברי דופי ששפך עלי, ואני לא אפסיד זמני להשיב עליהם, אך לא אירא ולא אחת להשיב עליו ועל מי שיהיה, אם ישובו להליץ בעד שפינוזה, או לייחס דעותיו לצדיקי ישראל אשר חזקו ידים רפות בספריהם ובפיוטיהם בזמן השמדות.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום י”ז אלול ת’ב’ר’ך ידידך שד"ל

כ“ו אלול התרכ”ב.           21.9.1862.

לכבוד היקר והנכבד הרש"ח האלבערשטאם ברכה ושלום.

על הראשונים אני מצטער ואתה בא להוסיף עליהם, ומי יתן ותראה כמה מאות אגרות יש אתי, ולא אשיב עליהן, מבלתי יכלת, ומהן רבות ממיודעי מימים ושנים ומאנשים גדולים ונכבדים. ומה אעשה, ואני זקנתי ונחלשתי מרוב היגיעות ומרוב התלאות, ואני מוכרח לצמצם בהוצאת זמני וכחותי להשתמש בהם לתועלת הדורות הבאים, ולא לפזרם לכל שואל בדור אשר רק מיעוט המיעוט מבקשים ללמוד ממני ולשמוע מפי דבר אמת ורובא דרובא מבקשים רק כבודם והנאתם, אף אם יהיה זה בנזק האמת ובהגברת הכזב ובבריאת עולמות של תהו ובהו.

והנני תמיד נכסף ומצפה, מתי יבא לידי בחור משכיל ואוהב האמת, שיהיה כדאי להבין דרכי ומחשבותי, וללכת בהן בחיי ובמותי ולא מצאתי, כי המגודלים על ברכי התורה הורגלו בפלפול ובאהבת הנצוח, ולא באהבת האמת, ואותם שלא היה ראשית חנוכם בתורה אבל בלמוד שאר לשונות וחכמות, כבר נתרחק לבם מדרכי היודאיזמוס ונדבק בדרכי יון, ומחשבותי לזרא להם, ואחרי אשר נסיתיך באורך שתיקתי, ולא זזת מחבבי, ואחרי כל הטוב שכתבו לי עליך ידידי איגל וקאָבאק, הנני משיב למכתבך מאדר שני ת’ב’ר’ך'.

ותחלה אודיעך כי המכתב הירחי של מוהר“ז פֿראנקעל איננו בידי זולתי קצת קונטריסים משנים קדמוניות ודבריך על זמן בעל ה”ג לא ראיתי ולא שמעתי.

ודברי גייגער על זכוּר לא צדקוּ בעיני מעולם, אך עדיין לא מצאתי בזה דבר שתנוח בו דעתי. רק מה שהבאת מרד“ק ובעל ס' מחקרי ארץ, כי זכור הוא שם הכלל והקבוץ, הוא בעיני אמת ויציב, אך צריך לומר כי נשתנה מעט שמוש הלשון (כמו שידוע גם חוץ מזה) מזמן התורה לזמן המשנה, ואמרו הבא על הזכור, על הפרט ולא על הכלל. ואני שמעתי ולא אבין מה שאמרת שאמרו זכור על האבר – והלא השוכב את זכר ישגלנו מאחוריו, ואברו של נשגל אין לו עסק בזה. ואיך לא ראית זה? ואיך לא היה לך חבר שיעיר אותך על זה? זה פלא גדול בעיני ואם אתה אוהב אותי זה ימים ושנים, איך לא הרגלת עצמך לומר בלבבך: זה שאני כותב אמת הוא או שקר? ובעניננו כך היה לך לומר: אני אומר שקראו לאבר הזכרות זכור, א”כ הבא על הזכור מה פירושו לשיטתי? הבא על האבר – אבל היתכן לזָכָר שיבא על אבר הזכר? ומיד היית רואה ביטול השערתך – ומלבד זה אם היית מתון בחקירתך, היית מוצא כי כבר יש בלשון המשנה שם על האבר, הנגזר מן זכר, והוא זִכְרוּת, ומעולם לא אמרו הבא על הזכרות.

גם לא צדקת במה שאמרת כי לא נוכל לומר זְכָרך, כי לא יוודע על מי הכוונה – וכי לא נוכל לומר בנך למי שאין לו אלא בן אחד? ולמה לא נאמר זְכָרֵךְ לאשה שיש לה בעל יחיד? וכן לזכר למה לא נאמר לו נקבתך והכוונה אשתך? וכי אין אומרים אִשְׁתְּךָ וְאִישֵׁךְ? ואיש ואשה מורים ודאי על כל איש ועל כל אשה, אבל הכנוי מודיע שהכוונה על האיש המיוחד לאשה פלונית, ועל האשה המיוחדת לאיש פלוני. ואיך לא ראית כל זה אם את האמת אהבת? ואיך לא אהבת האמת, אם אהבת את שד"ל?

והטעם שלא נחה דעתי בדברי גייגער על זכור, הוא מפני שאינני מבין מה צורך שיהיה הנשגל גדול בשנים, אך לא רציתי לאבד זמני בחקירת תועבות כאלה, ומי שזמר יוני לא פסק מפומיה אולי ימצא ראיה לכאן או לכאן בספרי הגוים הקדמונים.

ואבואה לפסוק האמנתי כי אדבר, ואומר כי פירושך דחוק ורחוק בעיני מאד, ובפרט מלות כי אדבר מיותרות לגמרי, כי די היה שיאמר: האמנתי בזמן שהייתי מענה וחולה מאד. ועתה שמע נא מה שעלה בלבי על המקרא הזה אחרי חקירת כמה שנים.

נאמר כאן אתהלך לפני ה' בארצות החיים האמנתי כי אדבר וגו‘, ונאמר להלן (מזמור כ"ז) לולא האמנתי לראות בטוב ה’ בארץ חיים, ונקוד על לולא, נראה מזה שקריאת התבה ההיא היתה מסופקת לקדמונינו, והיו חוששים שמא טעות נפל בה.

ואשר אני אחזה לי הוא כי גם כאן (מזמור קי"ו) וגם שם (מזמור כ"ז) המשורר כתב לא האמנתי במזמור כ"ז אמר אל תתנני בנפש צרי כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס, וקודם לכן אמר כי אבי ואמי עזבוני, וגו‘, והנה היה עומד בסכנה גדולה, ולכך אמר לא האמנתי לראות בטוב ה’ בארץ חיים, כלומר לא הייתי בטוח לעמוד בחיים, כי הייתי קרוב לנפול ביד אויבי – או: עדיין אינני בטוח להשאר בחיים, כי תמיד אני קרוב לנפול ביד אויבי – אך עם כל זה אני אומר לעצמי חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'.

ובמזמור קי"ו הוא אומר אתהלך לפני ה' בארצות החיים, כלומר לא אמות אבל אחיה, גם כי קודם לכן לא האמנתי להתהלך לפני ה' בארצות החיים, אבל הייתי מדבר ואומר אני עניתי מאד, ואז בחפזי, כשהייתי נע ונד ובורח מפני שאול, הייתי אומר כל האדם כוזב, האדם וכל עניניו הם מעין אכזב, וכל תקות אנוש בלתי נאמנת – כך דעתי נוטה, ומי שימצא ביאור מספיק וישר לשני מקראות הללו בלי לשלוח יד בכתיבה המקובלת, גם אני אודנו ואברכנו.

ס' ידידך החכם מיזיס אשר שלחת אלי קראתי ושמחתי. גם כי לא מאוהבי ר' יונתן אני, כי זה ל“ה שנים ראיתי דרושיו על ההפטרות, ובמקרה נזדמן לפני חידוש שחידש איני יודע על איזה פסוק, ולשון הפסוק שהיה דורש לא היה כמו שהוא מביאו, כי זכרונו הטעהו, ואמרתי מי שמדפיס פירושים דרושים על המקראות בלי לעיין במקרא לראות איך הם כתובים, לא מאהבי האמת הוא, ולא עיינתי עוד בשום אחד מספריו, ובהפך נזדמנו לי כמה ספרים מבעל ריבו הרב יעב”ץ.

ונתקיימתי במחשבתי שלא היה ר' יהונתן איש אמת, אך איש כזב ומרמה. ומה היה לו לעשות, אם אולי (כדעת קצת) נתעלה על רבני דורו, והכיר שלא היה דרכם דרך האמת? היה לו לישר העקוב מעט מעט, ולהרגיל בני דורו ותלמידיו בלמוד בלתי מעוקל, ואם זה היה מונעו מלעלות על כסא ג' קהלות, היה לו להסתפק באחת הכהונות התחתונות, ולא להתראות לעיני כל העם מה שלא היה בקירות לבו. ואם היה לו אלוה (עם ספירות או בלתי ספירות) היה יודע כי בעבדו עבודת האמת ה' לא יעזבהו, ואף אם לא יהיה רם ונשא לא ימות לשחת ולא יחסר לחמו; ואם לא היה לו אלוה אבל נזרקה בו מינות, היתכן שיחזיק ברבנות ?

אך חלילה לי מחרוץ משפט על מחשבותיו, אחרי אשר לא קראתי ספריו.

ואתה ידידי היקר שלום, והחכם מיזיס שלום, וה' יכתבך לחיים טובים כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ”ו אלול הנה בריתי אתך לפ“ק, אוהבך שד”ל.

ה' תשרי התרכ"ג.           29.9.1862.

ידידי היקר ברכה ושלום.

אם מפני שאזרתי מתני לפרש שירת אגלי דמעות יען ראיתי בה מעת היותם עד כלותם וכו‘, דברים המורים בבירור גדול שהפייטן לא היה ממאמיני קדמות העולם, ואמרתי (בלי שאזכיר שום אדם) שלא אניח את הגבירול לבז ולמשסה ביד תלמידי שפינוזה וכו’ – אם בשביל זה היה מן הראוי שיכתוב הרש"ז וידפיס המגיד שאני שונאו ושונא חנם ואוררו וכו' – על זה ישפטו הקוראים, ואני לא אשיב על זה לא במגיד ולא אליך, כדרך שלא השיבותי לכל דברי דופי שהקיא עלי בקיקיון.

מעולם לא שאלת את פי על אורות מחזור ויטרי, שאם היית מגיד לי כוונתך זאת, לא הייתי מתעכב שעה אחת מהודיעך כי ודאי היורשים לא יתנו רשות להעתיקו, ואף לא ימכרוהו. ועל זה צר לי, כי נהיה כלנו לבוז.

אם ישמור ה' בריאותי אתן לך מהדיואן בסוף מרחשון ג' (3) באָגען, ולא יותר, כי המלאכה כבדה עלי, ואני זקן וחלוש, ועיני כהו, והכתיבה בראש כפוף מביאה עלי שיעול (הוסטען), ולא דרך התול כתבתי לך שתלך אצל הרש“ז, כי כן באמת כתב אלי כי יש בידו דיואן רי”ה, דומה ממש לאותו שבידי:

והנני מברכך בכל לבי, וה' יוסיף לך כח במלאכת המגיד, ותהי אתה והוא מצליחים, לתועלת האומה, והתורה והחכמה, ורעך גם הוא יבורך וישתבח (אבל למה לא כתב על ארח חיים “מנורת המאור סימן רע”ח"?) – והנני מוחל וסולח לכל מאן דמצער לי.

פאדובה ה' תשרי זוכר יצוריו (ל) חיים לפ"ק. ידידך שד"ל.

י“ט תשרי התרכ”ג.           13.10.1862.

לידידי היקר והנכבד שלום ושמחה.

בליל התקדש חג הגיעני מעירך שני ספרים מעשה ידידנו החכם דוקעס, וכתוב עליהם כי אתה הוא השולח. ואני משתומם על זה, מדוע בוששו לבא עד ד' שנים אחרי צאתם לאור, והנני צריך לדעת מי הוא בעל המתנה, אם אתה ידידי או המחבר.

גם לא אכחד כי צר לי כי ידידנו הנ"ל העלים עינו מהגהותי למחברת רשב“ג על הדקדוק, אשר ראו אור בעמוד 36 מאוצר נחמד ח”ב, הכולל ג“כ מכתבים שלו, ונדפס שנה אחד קודם שירי שלמה. ואם היה מעיין בהגהתי לא היה מביא בספרי האשכנזי העתקה מדברי רשב”ג “על פי לבב נער” וכו' שאין לה מובן, ואין ספק כי צ"ל על כי לבב נער.

אתה עתה ברוך ה', הודיעני שלומך.

ולדוקעס תודיע כי אהבתיו כימי קדם, ומי יתן ואשמע בשורות טובות על אודותיו; ואני שמח ומשתעשע בכל כתביו. גם כי דרכו רחוקה מדרכי, כי הוא קורא הרבה ומלקט הרבה – ואין לך דבר שאין לו מקום ותועלת.

שמח בחגנו עם כל בני ביתך, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ליל י”ט תשרי, לסדר ולפרט ודא ברכתא, ידידך שד"ל.