לכבוד

ידידי וחמדת לבבי! יקר רוח ורב תבונות! החכם המליץ! בשערים נודע שמו! ואת נבנים נמנה! המחבר ספר שבילי עולם שלום

תעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים! קראתי ספרך הנעים ויהי בפי כדבש למתוק! עלי ארחות תבל לאור דבריך נהלך! דעת ומזמה יורו לפניך הדרך! ושפת עבר גם היא פתוח תפתח לך את אוצרה הטוב ותעניקך מצוף דבשה! לעשות מטעמים מנעימי אמריך וממגד מזמותיך; מקצה אל הקצה תעבירנו את שבילי עולם ורגלנו לא בצקה! תשים הרים – בנעם דבריך – לנו למישור והרכסים לבקעה; ובמתק שפתותיך תהו יליל ישימון כגן עדנים תשימהו! וגם בין סרבים וסלונים כעל נצני חמד תדרוך כף רגלנו. פני מי לא יצהלו עת מדברותיך יפצחו רנה? או עיני מי לא תזלנה פלגי דמעה! עת תאנח בשברון מתנים! ובמגנת לב מחדרי לבך תיליל? מי חכם לא יוסיף לקח כי תאלפהו דעת? או מי עור לא יפקח עינים כי תקרע סגור עפעפיו? – רב לך אחי! קהל עם ירוממוך! ובשערים יהללו מעשיך! וגם אני משירי אהידך כי לך נאוה תהלה! –

בָּרֵי לֵב! בַּחָכְמָה אִזְרוּ חָיִל

רִדְפוּ הַמַּדָּע יוֹמָם וָלָיִל

יַחְדָּיו בַּקְּשׁוּ חָכְמָה וּבָהּ גִּילוּ

הֵן בָּהּ אֵל אֶחָד הֵכִין שָׁמָיִם

הֵן בָּהּ כּוֹנָנוּ אֶרֶץ וָמָיִם

לָכֵן אָנָּא הוֹאִילוּ הַשְׂכִּילוּ

אִם כִּי בַר לֵב לֹא יִמְצָא מָנוֹחַ

חֵלֶף חִטָּה אָמְנָם יַשִּׂיג חוֹחַ

וּכְסִיל אָדָם הֵן כִּכְפִיר בּוֹטֵחַ

אוּלָם טוֹב נָבָר אַךְ בִּבְלִי סֶלֶף

מֵהֲמוֹן בֹּגְדִים מִנִּי כְסִילִים אֶלֶף

טוֹב דַּךְ מֵבִין מִסָּכָל פֹּרֵחַ

יַעַן כָּל הוֹן נָפַל לְסָכָל חֶבֶל

אַךְ תֹּֽהוּ יַחַד הֵמָּה מֵהֶבֶל

לָמָּה זוּ מְחִיר בְּיַד כְּסִיל וָלֵב אָיִן?

אֲבָל חָכְמָה עֹנֶג הִיא אֶל רוֹדְפֶיהָ

וְהִיא אַף בְּלִי הוֹן יְקָרָה הִנֶּהָ

חֶדְוָה לְלֵבָב וְאַף מָאוֹר לָעָיִן

עַל כֵּן חַכְמֵי לֵב כֻּלְּכֶם סַלְסְלוּהָ

מְאֹד כַּבְּדוּהָ בְּכָל לֵבָב בַּקְּשׁוּהָ

כִּי בִּלְעָדָהּ גַּם כָּל יָקָר הָבֶל

גַּם אֹהֵב תְּבוּנָה כֹּה יַחְדָּו אֱהָבוּ

לְמֵבִין יוֹדֵעַ שֶׁבַח לוֹ הָבוּ

הוֹדוּ לוֹ גַּם זַמְּרוּ לוֹ עֲלֵי נָבֶל

אֲבָל נְבֹנִים! כָּכָה רֵעִי הַלֵּלוּ

יְדִידִי זֶה לִמְאֹד אוֹתוֹ גַּדֵּלוּ

הוּא יְדַבֶּר צֶדֶק בִּינָה יַבִּיעַ

מַה טּוֹב סִפְרוֹ זֶה יָפֶה הִנֵּהוּ

בִּשְׁבִילֵי עוֹלָם בּוֹ חֵיל יָדֵהוּ

גַּם חִקְרֵי לְבָבוֹ לַכֹּל יוֹדִיעַ

כִּי מִפְעֲלֵי בְנֵי קֶדֶם יְחַוֶּה לָּנוּ

וּמִמִּנְהָגֵיהֶם יְדַבֵּר עִמָּנוּ

מִי עוֹבֵד גֶּבֶּר חַי וּמִי פֶסֶל

לְמַעַן נֵדַע גַּם מוֹצָא כָּל הֶבֶל

הַמּוֹלִיךְ עַמֵּי הָאָרֶץ בְּכֶבֶל

וְלִמְצוֹא יַחְדָּו כָּל מַעְיָן כָּל כֶּסֶל

וְכָכָה יֵלֵךְ עַד יָבוֹא לְאַרְצֵנוּ

לְסִינַי וְחֹרֵב גַּם אֱלֵי הֵיכָלֵנוּ

הוּא יִבְכֶּה עָלֵימוֹ יִשָּׂא נֶהִי. –

אַךְ הַאֲנִי אַגִּידָה כָּל מַעֲשֵׂהוּ?

חֲזוּ נָא עֻזּוֹ הָבִינוּ בְּסִפְרֵהוּ

אָז טוֹב לְחֵךְ וְאוֹר נָעִים לָכֶם יֶהִי.

"אַךְ מִי שֵׁם יְדִידְךָ אָנָּא חַוֵּנוּ

“כִּי יָבֹא צוּף דְּבָרָיו אָז נְכַבְּדֶנּוּ?”

חֲזוּ מִי הִכָּה אָז אֶלֶף אִישׁ בְּלֶחִי

וַיַּהֲרֹג הָאַרְיֵה בִּבְלִי פָחַד –

כִּי שֵׁם יְדִידִי כָּמֹהוּ דְּעוּ יָחַד

הוּא זֶכֶר רֵעִי בַּכָּבוֹד יֶחִי

אִם כִּי גַם יַחְדָּיו שֵׁם אֶחָד לָמוֹ

וְהִנֵּה לֹא כְאֶחָד שָׁוִים הִנָּמוֹ

זֶה אַךְ רָדָה צוּף וְלָזֶה הוּא בְּפִיהוּ

זֶה הִגִּיד כֹּחוֹ וְנִקְּרוּ עֵינֵיהוּ

וְזֶה לְכָל גֶּבֶר יַגֵּד רַב חֵילֵהוּ

וְדִבְרֵי פִיו גַּם עֵינֵימוֹ יַגִּיהוּ. –

אָח יָקָר! בְּלֵבָב אוֹדְךָ הַפָּעַם

כִּי בִּדְבָרְךָ הֵן אֶמְצָא טוּב טָעַם

וְאַךְ לֵב אֱוִיל יָבוּז שֵׂכֶל מִלֶּיךָ

וְלִי טֹבוּ מִלֶּיךָ מִיֵּין רֶקַח

גַּם כָּל דִּבְרֵי בִינָה כָּל טוּב לֶקַח

מְאֹד נְעִימִים הֵם אֱלֵי יַעֲקֹב יְדִידֶךָ.

לכבוד

ידידי מחמד לבי! אוהב אמת ודורש תושיה! משכיל ונבון דעת! ה“ה הרב החכם השלם מו”ה יצחק בער לעווענזאהן נ"י.

מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מרחוק בחצצרתו בעתותי קרב! אף כי עדן לא ישמע מה בפיו! איכה ואיפוא יתם רומס מן הארץ! אם כך נס שלום תנופף ידו ושפתו תרועה! כל רואיו ימלאו גיל ופניהם יצהלו! כאשר יכירוהו ממרחק כי אל בשרה טובה יבא; כן אחי כבשרך היום הזה כי תאבה להפיץ בישראל ספרך היקר! בו תלמד דעת את העם! ותורם הדרך ילכו בה! למען יהיו מאושרים לפני אלהים ואדם! אף גי עוד לא נודע לכל על מה הטבעו אדניך! ועל מה נוסדו אמריך אשר בהם תבשר להעביר גלולי האולת מקרב הארץ! וילדי הפתיות כרות יכרתון! כל יודעיך ומכיריך לבשו גיל! וכל אוהבי תבונה יתרועעו אף ישירו! יען ידעו נאמנה כי לא תהו תדבר דבר! וכי לא יבצר ממך כל אשר יזמת לעשות. ואנכי! אשר פעלך היה נגדי! ותקח עיני עך שמץ מנהו! יען קצרו עתי שעשועי עמך! ולא יכולתי לשום על פני כלו עין בקרת! כאשר נאוה למפעל כזה! אך המעט אשר חזיתי בא כשמן בעצמותי! ותארנה עיני! ומה גדלה שמחתי בשמעי כי החכמים אשר בערי הממלכה נתנו עדיהם ויכתירו ספרך בתודתם! אנכי אז אמרתי! עורי נפשי תדרכי עז! שירי נא לידידי שיר תהלה כי לו יאתה!