למורי ומדריכי ה“ה הרב החכם היקר יודע דעת ומבין מדע! איש השם ומפליא לשיר! מהור”ר יעקב אייכענבוים נ"י.

ברוך אתה ל"ה!

בהיות הכשדים בעוכרי ירושלים! ביום נגזר עליה אבדן כל הוד מלכותי וכל מעַשי תקפה וגבורתה! עת להבל נלחמו גדוליה להמית או למות על דבר עמם ומולדתם! כבה נר ישראל! חדלו לוִיֵנו לשיר לנו משיר ציון ועל ערבי נהר בבל שם תלו כנורותיהם! בימים ההם ולשוננו הנאהבה! אבן חן מגנזי יה אשר השאיר זכרון לבני ישראל מיתר מחמדי עין אשר רק שמותם היו לנו לפליטה! שפתנו זאת אשר נתנה קדש ל“ה! הגלתה מירושלים עם הגולה אשר הגלה ביום נאר מועדו! ותהי עזובה שכוחה ושנואה לזקוניה! מבקשיה היו הלוך וחסור על אדמת נכר! כי נדדו היהודים הגולים מפני חרבות שוביהם בכל העמים והלשונות ויתענוּ תחת יד כל גוי המקום באשר הם שם. וכה נטש העם את דברי שפתו מעט מעט וילמד ספר ולשון עם ועם אשר הוא מתגורר עמו! ויחדל כל איש יהודי לכתוב ולדבר יהודית באחרית הימים! ולפי רב השנים אשר נספור לנו לגלותנו לפיהן תלך הלשון הלוך ודלה! חדלה את חנה ומתקה הטוב! נגזל יפיה ממנה לבלתי תטהר עוד כבתחלה! ולולי חסדי ה” החונן לנו בעלי דברים מדור דור! כי עתה לא נשאר ללשון שם ושארית בתוכנו! וכאשר אבדה אבדה.

אלה אזכרה וזכרתיך אחי! עת אזכור את יום שפתנו ואת כל עֻנותה אהגה בך! ודוממתי נפשי. כי לא תמול ידעתני! אתה ידעת את כל לבי! עברי אנכי ככל אבותי ושעשועי את שפתם! ידעתי כי לא בזאת אכבדה! לשנוא אותה בתוך שאר אחי! ולא בושתי לדבר כלשון עמי. – והנה אחרי גלותך את אזני כי תבואת רעיונך אביב וזכרון בספר יכתבו! אינני שליט ברוח לכלוא את תודתי בלבבי והיא פורצת פתחי פי! אף כי ידעתי כי תודות לא תרצה! תהלה לא שאלת! והיא תהלתך! אולם תודת אחיך אשר הוא נותן לך היום אותה קח לך ברצונך! מתוקה מאד תהלת אוהב בכל עת אשר אנחנו זוכרים כי מחדרי בטן לֻקחה זאת ומן היסוד בה! כי ערבו מאד שיריך אשר נתתנו! מאד נעמת בדברך עברית כאבותנו ככתבם וכלשונם! וכאחד הנוגנים עלי כנור קדומים תנגן כאשר לפנים בישראל. אשריך יעקב שככה לך אשריך! ברוך אתה בראשון למפעליך! גם כתוב תכתוב גם יכול תוכל! שוב כתוב אחי! שוב וקרא שֵם במשוררים כי מן השרידים אתה אשר ה" קורא להציל שפה עבריה לבל תאבד לנו בזרם העתים ותהפוכות תולדותיהם. ואני אוהבך לא ערבתי עוד לבי לדבר בתוך עדת בני ישראל בלתי היום! אנא ידידי! יכוננו נא דברי אשר דברתי לכבודך מנחת אהבה לפניך ונרצה לך המכתב הזה לזכרון ולעד ברית ידידות בינך וביני. תלמידך ואוהבך אשר יתַמָם עמך כל הימים. שמואל לוי יודילזאהן.

השירים אשר אנכי נותן לפניך היום הזה! לא חלתים אף לא ילדתים לתת אותם במחברת! ולשלחה על פני תבל! לעשות בצע או שֵם; למעני למעני עשיתים ולמען אחי אשר היו עמדי! בקראי כפעם בפעם בספרי משוררי העמים! ואשתומם בשמחה על חן שפתם ועל רום מדברותיהם! וסבותי אני אל לבי לדעת אם תמצא ידי להלביש את מחשבותם אלה בשמלת לשוננו אשר זקנה; ויש אשר גם סעפי יאלצוני לעבור פי ולכתבם על ספר לראותם בשפתנו אשר ערבה לי ואשר אהבתיה מעודי! ובכן מלאתי את חפצי ואכתוב לעתים רחוקים דברי שיר להשביע תשוקתי! ולהראותם גם למאהבי מתי מספר. ולא השיאתני נפשי מימי לאמר: הפיצם בישראל לעיני השמש! כי מלבד אשר לא נעלם ממני קוצר ידי ורפיון לשוני! וכל תהלות אחי אשר הללוני חשבתי לשגיאות אהבתם לי! אף גם זאת ידעתי! כי תרבות אחינו היהודים בארץ הזאת ערלה אזנם משמוע שפתם הקדושה בטהרתה! וחִכָם לא יטעום לו מליה; ואלה אשר יפתחו לבבם לתבונה! וילמדו לשון וספר! גם רבים מהמה בוז יבוזו לשפה העבריה! כי אבדה מארץ החיים! ותמת עם דובריה! ולמי אני עמל ומיגע את נפשי? ומבלעדי כל אלה! לוּ גם הואלתי לדבר אך באזני המתנדבים בעם המתענגים בה! לא היה לאל ידי לבצע את מעשי אשר יזמתי! באשר נהגני ה" בכבדות כל הימים! ויסובבוני תמיד שפעת תלאות ודאבון רוח! ואת לחם ביתי אך ביגיעה רבה מצאתי! אין מנוחה ואין מרגוע אתי! על כן עזבתי את כל צאצאי עשתנותי! ויהיו נדחים ופזורים עד היום הזה! ותבא אלי תוכחת מקצת מרעי! ויעוררוני להשיב את שבותם ולקבצם יחד בחוברת! ויחזיקו את ידי בכסף ובטורח לי לישועה! ואשמע להם ואמלא את אשר שאלו ממני. ועתה אם לא יהיו לך לרצון לא עלי תלונותיך כי אם אליהם! ואם ימצאו חן בעיניך ושמחת בהם! ישמח לבי גם אני! ותברכך נפשי. –

הלא כתבתי לך גם משל אחד ומליצתו! ושני מכתבים! האחד לזכרון אות אחוה אשר ביני ובין ידידַי אשר נפרדתי מהם! והשני מזכרת יגוני ותוגת לבי בגְוַע אבי יקירי נ"ע! למען תראה ובחנת אותם והיה אם ייטבו בעיניך! ואוסיפה לך כהמה וכהמה! אולי יצלחו לילדים ולנערים להורותם.

---

סוף דבר! עיני ולבי אך לטוב לבני עמי! ולקומם את לשונם הנופלת! ואם באלה אך מעט מזער יועילו מעשה ידי! אז יש שכר לפעולתי! וכדי הלל ותודה לה" מאת יצר כפיו

אודעסאַ י“ב ניסן תקצ”ו

המחבר

יָפֶה אַף נָעִים אַתָּה שֶׁמֶשׁ עֶרֶב

בָּךְ יָגִיל כָּל לֵב בָּךְ יִשְׂמַח כָּל קֶרֶב

מִפְּנֵי רוֹאֶיךָ כָּל עֶצֶב תַּבְרִיחַ

אֵת עֲצֵי יַעַר רוּחַ צַח יָנִיעַ

מִבֵּין עַנְפֵיהֶם קוֹל דְּמָמָה יַשְׁמִיעַ

אַחֲרָיו יַעֲנֶה גַּם כָּל עֵשֶׂב כָּל שִׂיחַ

מֵהַרְרֵי קֶדֶם הִנֵּה כְּבָר פָּנִיתָ

אֵת רָאשֵׁי גִבְעוֹת יָם בִּזְהָבְךָ צִפִּיתָ

וּמֵהַר אֶל הַר תָּרוּץ כְּגִבּוֹר חָיִל

עַתָּה הַשּׁוֹכְנִים תַּחַת כַּף רַגְלֵנוּ

לִקְרַאת בֹּאֶךָ בִּתְרוּעָה יְרַנֵּנוּ

שָׁם תָּפִיץ בֹּקֶר פֹּה תָּשֶׁת לָיִל

עוֹד טֶרֶם תָּבֹא מִשֵּׁנָה יָקִיצוּ

אֶל עֲבוֹדָתָם אִישׁ וָאִישׁ יָאִיצוּ

הַשַּׁחַר בִּשַּׂר כִּי אַתָּה אַחֲרֵיהוּ

הָרוֹעִים כֻּלָּם מִקְנֵיהֶם יֶאֱסוֹפוּ

בֵּין עִמְקֵי דֶּשֶׁא כָּל יָרָק יַעֲטוֹפוּ

שָׁם יִרְעוּ יַחַד אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ

נֶגְדְּךָ יִדְאֶה נֶשֶׁר עַל הַר אוֹ גֶּבַע

יִדְאוּ בֵּין עֳפָאיִם כָּל מַרְבֵּה צֶבַע

זֶה פֹּה יָרִיעַ זֶה שָׁמָה יַצְרִיחַ

שׁוֹשַׁנַּת הָעֵמֶק תִּפְתַּח כּוֹסֶיהָ

תַּשְׁקֶה טַל בֹּקֶר אֶל כָּל שִׁקְתוֹתֶיהָ

וּבִרְוֹת צִמְאוֹנָהּ תָּשׁוּב תַּפְרִיחַ

כָּל גֵּיא כָּל בִּקְעָה עָשָׁן לְךָ יַקְטִירוּ

בַּד אֶל בַּד קוֹרֵא תּוֹדוֹת לְךָ יָשִׁירוּ

לְךָ רֹאשׁ יָשׁוּחַ גַּם אֶרֶז גַּם חוֹחַ

פִּרְחֵי סַמִּים כֻּלָּם נָטָף וּשְׁחֵלֶת

קִנְמָן בֶּשֶׂם שׁוֹשַׁנָּה וַחֲבַצֶּלֶת

לְךָ יִתְּנוּ כֻּלָּהַם רֵיחַ נִיחוֹחַ

אוּלָם לֹא בָּאֹפֶל תַּעֲזוֹב אוֹתָנוּ

הֲרַק אַךְ לָהֶם אוֹר וְהַחֹשֶׁךְ לָנוּ?

הֵן לֹא כָּכָה הֵמָּה מִפְעֲלֵי טוּבֶךָ

אַתָּה תִּסַּע תִּשְׁלַח לָנוּ יָרֵחַ

בּוֹ תָּגֵל כָּל עָיִן כָּל לֵב שָׂמֵחַ

לְהָאִיר פֹּה אָצַלְתָּ לוֹ מֵהוֹדֶךָ

עַתָּה לֵךְ בֶּטַח אַתָּה יְלִיד שָׁמָיִם

אִם בֹּקֶר שִׂמַּחְתָּנּוּ גַּם צָהֳרָיִם

סֹב לְךָ עַתָּה גַּם אֶל יֹשְׁבֵי תַחְתֵּינּוּ

יִרְאוּ הֵם פָּנֶּיךָ יוֹדוּ יוֹצְרֶךָ

יָגִילוּ יִשְׂמָחוּ עַל טוּב זָהֳרֶךָ

אוּלָם כָּעֵת מָחָר מַהֵר אֵלֵינוּ

מִמַּעֲמַקֵּי הַתְּהוֹם רוֹבֶצֶת תָּחַת

מֵחַדְרֵי שֶׁקֶט מֵאוֹצָרֵי נָחַת

יָצָא הַלָּיִל עֲלֵי מֶרְחֲבֵי חָלֶד

הֲמוֹנֵי אָדָם מֵעֲבוֹדָתָם נָחוּ

עַל זְרוֹעוֹת שֵׁנָה כָּל יָגוֹן שָׁכָחוּ

כָּעָנִי כָּעָשִׁיר כַּשָּׂב כַּיֶּלֶד

מֵרַעֲיוֹנֵיהֶם כָּל הַיּוֹם זָמָמוּ

חֶזְיוֹנֵי שֶׁקֶר בַּלַּיְלָה רֻקָּמוּ

בָּם יִרְאֶה אִישׁ אִישׁ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וָהֶבֶל

פֹּה דַּל בַּחֲלוֹמוֹ יִצְבּוֹר פָּז כַּחֹמֶר

שָׁם עֲרַל שָׂפָה יַבִּיעַ רַב אֹמֶר

וַעֲקָרָה תַּחֲלֹם וְהִנֵּה בָּא לָהּ חֶבֶל

אַךְ לִמְתֵי מִסְפָּר תֹּם וֶאֱמֶת יִנְצוֹרוּ

הַדְּבֵקִים בֵּאלֹהִים חֻקָּיו יִשְׁמוֹרוּ

יָהּ לָעֵת כָּזֹאת נִפְלָאוֹת יוֹדִיעַ

אָז יַגִּיד לִנְבִיאָיו חֲדָשׁוֹת תִּהְיֶינָה

הָאוֹתוֹת הַבָּאוֹת טֶרֶם תִּקְרֶינָה

וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה אָז אוֹתָם יַשְׁמִיעַ

גַּם בַּלַּיְלָה הַזֶּה עֵת מִגָּבוֹהַּ

אֶל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הִבִּיט אֱלוֹהַּ

עַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה עֵינָיו הִשְׁגִּיחוּ

שׁוֹכֵב עַל מִטַּת שֵׁן יָשֵׁן הִנֵּהוּ

עוֹדֶנּוּ נַעַר צַח וְאָדוֹם מַרְאֵהוּ

חֵן וָהוֹד יַחְדָּו עַל מִצְחוֹ יַפְרִיחוּ

וַיּוֹאֶל אֲדֹנָי אוֹתוֹ הוֹדִיעַ

כִּי יִכּוֹן כִּסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ יוֹפִיעַ

בַּעֲבוּר אַהֲבָתוֹ אֶל דָּוִד אָבִיהוּ

כִּי תַשִּׂיגֵהוּ שִׁפְעַת טוֹב וָאֹשֶׁר

אִם אַךְ יִתְהַלֵּךְ בִּנְתִיב תֹּם וָיֹשֶׁר

אִם חֻקֵּי אֵל לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיהוּ

שָׁם לִפְאַת קָדִימָה בַּיַּרְכָתָיִם

מֵעַל לָרָקִיעַ בִּשְׁמֵי שָׁמָיִם

שָׁם שַׁעַר לַאֲדֹנָּי פִּתַּח מִמַּעַל

מִשָּׁם מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם לָעוּף יַשְׁפִּילוּ

כַּאֲשֶׁר אֶל תֵּבֵל בִּרְכוֹת יָהּ יוֹבִילוּ

אַף עָנִּי כִּי יַעֲטוֹף בּוֹ שִׂיחוֹ יַעַל

מִשָּׁם צִוָּה הָאֵל כַּחֲצוֹת הַלָּיִל

אֶל אֶחָד קָדוֹשׁ מִצְּבָאֵי הֶחָיִל

לֵאמֹר: גִּבְעוֹנָה רֵד לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ

"בֹּא לִמְשִׁיחִי מֵחֲזֵה שַׁדַּי הַרְאֵהוּ

“תִּשְׂמַח נַפְשׁוֹ בּוֹ תָּגֵלְנָה עֵינֵיהוּ”

וַיִּפֶן הַכְּרוּב וַיֵּרֶד וַיֵּלֶךְ

מַרְאוֹת נִשְׂגָּבוֹת מְלֵאוֹת חֵן וָטֹהַר

עִם לֻלְאוֹת עֹנֶג עִם קִשּׁוּרֵי זֹהַר

אֶל עֵין הַמֶּלֶךְ חִבַּר בַּמַּחְבֶּרֶת

מִיּוֹם יָצְאָה תֵבֵל מֵרֶחֶם בֹּהוּ

לֹא רָאָה בֶן אָדָם מֵחָזֶה כָּמֹהוּ

לֹא נִגְלָה כָזֹאת אֶל נֶפֶשׁ אַחֶרֶת

וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ וְהִנֵּה אֶצְלוֹ נִצֶּבֶת

מִרְכֶּבֶת אֵשׁ וּבָהּ סוּסֵי שַׁלְהֶבֶת

וְלֹא אֵחַר רֶגַע וַיַּעַל עָלֶיהָ

מַהֵר הַסּוּסִים קַלֵּי הָרַגְלַיִם

יִשְּׂאוּ הַמֶּרְכָּבָה לִשְׂדוֹת שָׁמַיִם

וּכְמוֹ סוּפָה יוּסַבּוּ אוֹפַנֶּיהָ

עַל יָמִין וּשְׂמֹאל יִרְאֶה לָעֵינַיִם

אוֹרִים וַאֲדָמוֹת רִבּוֹא רִבּוֹתָיִם

עַל רַחֲבֵי אֵין קֵץ סָבִיב יִתְגַּלְגָּלוּ

וּמַה קָטְנָה הָאָרֶץ לִגְבוּלֶיהָ

מִמְרוֹמֵי שַׁחַק כִּי הִבִּיט אֵלֶיהָ

כָּל צֶאֱצָאֶיהָ כָּאֶפֶס נִמְשָׁלוּ

"הוֹי! אָמַר בְּלִבּוֹ אֵיךְ נִבְעַר מִדַּעַת

"הָאֱנוֹשׁ הַדַּל הַזֶּה אָח לַתּוֹלַעַת

"אִם יִלְבַּשׁ גָּאוֹן וָגֹבַהּ תִּלְבֹּשֶׁת

"לוּ יָבִין פֹּעַל יָהּ יַשְׂכִּיל מַעֲשֵׂהוּ

"מִגָּבֹהַּ יִרְאֶה אֶפֶס קָצֵהוּ

“אֵיךְ יַעֲטֶה חֶרְפָּה וּתְכַסֵּהוּ בֹּשֶׁת!”

הַסּוּסִים לַעֲבוֹר הָלְאָה לֹא אִחֵרוּ

אֶל מַעַרְכוֹת צִבְאֵי מָרוֹם מִהֵרוּ

וַיַּרְא בֶּן דָּוִד דַּרְכָּם בָּהּ יָרוּצוּ

וַיָּבֶן כִּי עַל טַבּוּר כָּל מַעֲרֶכֶת

שֶׁמֶשׁ יוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּהּ תָּסֹב לֶכֶת

מִמֶּנָּה קַרְנַיִם כַּדּוּר יָפוּצוּ

סָבִיב לָהּ אֲדָמוֹת רַבּוֹת תְּסֻבֶּינָה

וִירָחִים אֶל כָּל אַחַת מֵהֵנָה

וּסְבִיבָה גַּם הֵם אֶת שִׁמְשָׁהּ יָסֹבּוּ

אֶל כֻּלָּם חִצֵּי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת

מֵהֶם כָּל אֲדָמָה תִּהְיֶה זוֹרַחַת

כִּי כָל עֵת יִפְגְּעוּ בָהּ לְאָחוֹר יִסֹּבּוּ

עֶרֶב וָבֹקֶר אוֹ יוֹמָם וָאֶמֶשׁ

בַּאֲדָמוֹת וִירָחִים יַעַשׂ הַשֶּׁמֶשׁ

אִם יִסָּתֵר אוֹ יֵרָאֶה מִנֶּגֶד

גַּם חֹם גַּם חַיִּים מִמֶּנּוּ יֵצֵאוּ

כָּל צֶמַח כָּל עֵץ עַל פִּיו יִבָּרֵאוּ

יוֹצִיא כָל פֶּרִי אַף יָכִין כָּל מֶגֶד

"אֵלֶּה אָמַר שְׁלֹמֹה בֶּטַח יַהֲלוֹכוּ

"כִּי בַעֲבוֹתוֹת אוֹר זֶה אֶת זֶה יִמְשׁוֹכוּ

"וּבְחַבְלֵי נֹגַהּ יַחַד יִתְלַכָּדוּ

"פֹּה מִשְׁפַּט מוֹשֵׁל אֶחֱזֶה וּמַעֲשֵׂהוּ

"אֵיכָה יִכּוֹן כִּסְאוֹ וּמֶמְשַׁלְתֵּהוּ

"אֵיךְ טוֹב וָחֶסֶד בְּאַרְצוֹ יִתְאַחָדוּ

"כִּי אִם הַחָכְמָה כַּשֶּׁמֶשׁ בּוֹ תּוֹפִיעַ

"אִם עַד לִבּוֹת שָׂרָיו אוֹרָהּ יַגִּיעַ

"וּמֵהֵמָּה אֶל כָּל שׁוֹמְרֵי מִשְׁמֶרֶת

"אָז שָׁלוֹם וָאֹשֶׁר יִהְיֶה לָאָרֶץ

"תָּנוּס כָּל צוּקָה אֵין פֶּגַע אֵין פָּרֶץ

“אָז שֵׁם מַלְכָּה לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת”

וַיְהִי הוּא מִדַּבֵּר וַיִּשָּׂא עָיִן

וְהִנֵּה כָל הַמַּרְאָה שָׁבָה לְאָיִן

גַּם רֶכֶב גַּם סוּסִים אָפְסוּ גַם יָחַד. –

פִּתְאֹם קוֹל הֲמוּלָה אָזְנוֹ מַקְשֶׁבֶת

כִּשְׁאוֹן הָרִים בּוֹעֲרִים חוֹצְבֵי לַהֶבֶת

חֶרְדַת נוֹעַם תֹּאחֲזֵהוּ גִּיל וָפָחַד

כַּהֲמוֹת גַּלֵּי יָם כִּי מֵימָיו יֶחְמָרוּ

גַּם אַרְבַּע הַחַיּוֹת כָּכָה יִסְעָרוּ

בְּרֶדֶת כְּבוֹד יָהּ עַל בָּמֳתֵי הָרָקִיעַ

וּכְרַעַשׁ עַנְנֵי בָּרָק כִּי נִפְגָּשׁוּ

כֵּן גַּם הַשְׂרָפִים מֵרָחוֹק יִרְעָשׁוּ

קוֹל צַעֲדֵי אֵל אֶל אָזְנָם כִּי יַגִּיעַ

הַמֶּלֶךְ מִשְׁתָּאֶה מַחֲרִישׁ עוֹדֶנּוּ

מָה אַחֲרִית כָּל אֵלֶּה מֵבִין אֵינֶנּוּ

וַיִּקְרָא אֵלָיו עֶלְיוֹן יוֹשֵׁב סָתֶר

"אָנֹכִי אֱלֹהֵי דָוִד יוֹלְדֶךּ

"עַתָּה שְׁאַל מֶנִּי מָה אֶתֵּן אֵלֶיךָ

“אֱמוֹר מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ וּלְךָ אֵעָתֶר”

אֶת קוֹל הַקּוֹרֵא בֶּן דָּוִד כִּשְׁמוֹעַ

כִּמְעַט יָצְאָה נַפְשׁוֹ חִשְּׁבָה לִגְוֹעַ

לוּ אֵל מִשָּׁמַיִם לֹא הוֹסִיף אֹמֶר

"אַל תִּירָא הָסֵר מֹרֶךְ מִקִּרְבֶּךָ

“כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי יַאֲמֵץ לִבֶּךָ!”

אָז פָּתַח שְׁלֹמֹה אֶת פִּיהוּ וַיֹּאמֶר

"הֶאָנֹכִי נִבְזֶה עָנִי וְגֹוֵעַ

"הֲבֵין טוֹב לָרָע אָנֹכִי יוֹדֵעַ

"הַאוּכַל אֲבַקֵּר אֵת לֹא יֵחָקֶר

"פֶּן אֶבְחַר אָנִי אֵת אֲשֶׁר תִּעַבְתָּ

"אוֹ אוּלַי אֶמְאַס אֵת אֲשֶׁר אָהַבְתָּ

"פֶּן אֶגְעַל בַּטּוֹב וּבָחוֹר בַּשָּׁקֶר

"לוּ שִׁגְגוֹתַי אַךְ עַל רֹאשִׁי עָבָרוּ

"לוּ אֶל גּוֹרָלִי לֹא אֻמִּים נִקְשָׁרוּ

"כִּי עַתָּה חַוֹּת דֵּעִי לֹא יָרֵאתִי

"אוּלָם הֲמוֹנֵי עָם אֵלַי יִשְׁמָעוּ

"אִם אָנֹכִי אֶתְעֶה גַּם הֵם יִתָּעוּ

"וּפֶן אֶרְאֶה בָרָע לָהֶם הֵבֵאתִי

"אַךְ אַתָּה אֱלֹהִים אֵין בִּלְעָדֶיךָ

"אַךְ אַתָּה תֵדַע מַה טּוֹב אֶל עַבְדֶּךָ

"וּמָה אֶל עַמִּי עָם אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ

"הֵן עִם דָּוִד אָבִי חֶסֶד עָשִׂיתָ

"מָעוֹז וּמַחֲסֶה בַּצַּר לוֹ הָיִיתָ

"וַתַּמְלִיךְ בְּנוֹ תַּחְתָּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ

"וַאֲנִי חֲסַר בִּינָה קָטֹן וָנַעַר

"וּלְמֶלֶךְ נִמְשַׁחְתִּי אֲנִי הַבַּעַר

"עוֹד לֹא אֵדַע מִשְׁפָּט וּבְרֹאשִׁי כֶּתֶר

"תּוֹךְ עַם רַב לִמְאֹד כַּחוֹל לֹא יִמָּנוּ

"אִם דַּעַת וּתְבוּנָה לִי לֹא נִתָּנוּ

"הֵן יֵחְסַר לִי כֹּל אַף כִּי לִי שְׂאֵת יֶתֶר

"עַל כֵּן אֵל רַחוּם אַךְ בָּזֶה חָנֵּנִּי

"אֶת דַּרְכֵי צִדְקֶךָ אָנָּא הוֹרֵנִי

"לִשְׁפּוֹט עַמֶךָ תֶּן לִי לֵב שׁוֹמֵעַ

"אֲגַלֶּה הָאֱמֶת אִם תִּהְיֶה נִסְתֶּרֶת

"אַכִּיר עַוְלָתָה גַּם אִם מִתְנַכֶּרֶת

“אֱהִי עֹז לַתֹּם שׁוֹט אֶל חֹק פּוֹרֵעַ.”

"מַה טּוֹב עָנָה יָהּ מַה דַּבֵּר הִשְׂכַּלְתָּ

"אִם מִכָּל חֶמְדָּה אַךְ דַּעַת שָׁאַלְתָּ

"אַךְ הָבִין מִשְׁפָּט אַךְ צֶדֶק וָיֹשֶׁר

"וַתַּשְׁלֵךְ כָּל כָּבוֹד אַחַר גַּוֶּךָ

"גַּם לֹא בִקַּשְׁתָּ נֶפֶשׁ אוֹיְבֶךָ

"לֹא אֹרֶך יָמִים אַף לֹא הוֹן וָעֹשֶׁר

"לָכֵן לֵב חָכָם בָּךְ עַתָּה יִוָּלֶד

"כָּמוֹךָ לֹא רָאָה לֹא יִרְאֶה חָלֶד

"וּמְצוֹא מִשְׁפָּט לֹא יִבָּצֵר מִמֶּךָ

"גַּם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ לְךָ אֶתֵּנָה

"כָּל חֶמְדוֹת עֹשֶׁר וִיקָר לְךָ תִּהְיֶינָה

“אַף אִם תִּשְׁמוֹר חֻקַּי אַאֲרִיךְ יָמֶיךָ.”

דִּבְרֵי שַׁדַּי אֵלֶּה כַּאֲשֶׁר חָדֵלוּ

עֵינֵי בֶן דָּוִד אָז לִרְאוֹת הֵחֵלּוּ

אַדְנֵי תֵבֵל כֻּלָּהּ עַל מָה הָטְבָּעוּ

הִשְׂכִּיל וַיֵּדַע כָּל חֻקֵּי כָּל כֹּחַ

אֵיכָה יָנִיעוּ אוֹ אֵיךְ יֵלְדוּ נוֹחַ

מַצְפּוּנֵי כָּל מַעֲשֵׂיהֶם לוֹ נוֹדָעוּ

כָּל חַיָּה כָּל עוֹף כָּל רֶמֶשׂ כָּל שָׁרֶץ

וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ

וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל וּמִינֵי כָל אָבֶן

מֵאֶרֶז הַלְבָנוֹן יִצְלַח לַתֹּרֶן

עַד תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר שִׁטָּה וָאֹרֶן

עַד חוֹחַ וָדֶשֶׁא חָקַר וַיָּבֶן

כָּכָה אַף סִתְרֵי רוּם הִבִּיט הַפָּעַם

מִבֶּטֶן מִי יֵצֵא בָּרָק וָרָעַם

מֵאַיִן יִוָּלֶד רַעַשׁ וָסָעַר

וּכְבָר חָגַר עֹז לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיִם

גַּם אֶת דַּרְכֵי יָהּ לִשְׁקוֹל בַּמֹּאזְנַיִם

לָתוּר אֶת הַקֹּדֶשׁ לִפְנָי – וַיָּעַר.

ארבע עתות השנה

מאת

יעקב אייכנבוים

---

האביב

מאת

יעקב אייכנבוים

הַסְּתָו חָלַף וָאָיִן

הַקּוֹר נָדַד הָלְאָה

מֵחִצֵּי הַשֶּׁמֶשׁ

יִמַּסּוּ הַמָּיִם

וּמִנִּי צֶלַע

הַרְרֵי סֶלַע

יִזַּל פֶּלֶג

מֵימֵי שֶׁלֶג

אוּלָם לֵב יוֹנָתִי

לֹא רכַּךְ עוֹדֶנּוּ

וְרִשְׁפֵּי אֵשׁ אַהֲבָתִי

לֹא יוּכְלוּ הַמְּסֶנּוּ

הַגְּבָעוֹת גִּיל תַּחְגֹּרְנָה

וּפְנֵי עֲמָקִים יִשְׂחָקוּ

יָגֵל הָאֶרֶז

יִשְׂמַח הַגֶּפֶן

וּבְהָרֵי בָתֶר

שָׁם בַּסָּתֶר

אַף הַחוֹחַ

יִמְצָא נוֹחַ

אַךְ רָבְתָה אַנְחָתִי

עַד עָפָר תִּשְׁפְּתֵנִי

יַעַן עוֹד רַעְיָתִי

הָהּ! לֹא תִשְׁמָעֵנִי

בַּהֲמוֹת שָׂדַי יָרֹנּוּ

חַיְּתוֹ יַעַר יָרִיעוּ

וַעֲלֵי צַמֶּרֶת

תּוֹעֲפוֹת נֶטַע

שָׁם יְקַנֵּנוּ

שָׁם יְרַנֵּנוּ

בַּעֲלֵי כְנָפָיִם

שְׁנַיִם שְׁנָיִם

אַךְ רֶגֶל יוֹנָתִי

הֵן תִּבְרַח מִמֶּנִּי

וְתַחַת צֵל קוֹרָתִי

בָּדָד יֹשֵׁב הִנֵּנִּי

הַדֶּשֶׁא יָצָא מֵרֶחֶם

יִצְמַח עֵשֶׂב לְמִינֵהוּ

וִירַקְרַק צֶבַע

תִּלְבַּשׁ יַבֶּשֶׁת

אַף בָּאָחוּ

שָׁם יִפְרָחוּ

צִיצֵי תְכֵלֶת

עִם חֲבַצֶּלֶת

כֵּן תִּפְרַח תִּקְוָתִי

וּבְכָל עֹז תַּרְהִיבֵנִי

אֲשֶׁר עוֹד רַעְיָתִי

בֵּין זְרוֹעֶיהָ תְּחַבְּקֵנִי

---

שיר מספד על מות הקיסר אלכסנדר הראשון

מאת

יעקב אייכנבוים

קוֹל נְהִי יִשָּׁמֵעַ

תִּצַּלְנָה אָזְנָיִם

כָּל עַיִן נוֹבֵעַ

מוּעָקָה בְּמָתְנַיִם

עֲלֵי אָבְדַּן מֶלֶךְ

מָרָה יִצְעָקוּ

בְּכָל מְדִינָה וָפֶלֶךְ

בִּבְכִי יִנְהָקוּ

הֵילִילִי אֶרֶץ רוּסְיָא נְהִי הַשְׁמִיעִי

הֵאָנְחִי הָרִימִי קוֹל אַל תַּרְגִּיעִי

עֲשִׂי מִסְפֵּד חִגְרִי שָׂק קִרְאִי אֵבֶל

כִּי נָפַל נִזְרֵךְ מִגְּאוֹנֵךְ עֲטֶרֶת

יָרַד מַרְאֲשׁוֹתַיִךְ אָפְסָה תִפְאֶרֶת

מִי גוֹדֶל שִׁבְרֵךְ יִפְרוֹט עֲלֵי נֶּבֶל

אֱהִי מַלְכֵּךְ אֵפוֹא אָבִיךְ אַיֵּהוּ?

אִמְרִי הַגִּידִי אָנָה שָׂם פְּעָמֵיהוּ?

אִם מִדֶּרֶךְ הָלַךְ יָשׁוּב אֵלָיִךְ?

אוּלָם לֹא תַעֲנִי שְׂפָתַיִךְ יִדֹּמוּ

נֶאֱלַמְתְּ אַךְ בֶּכֶה עֵינַיִךְ יִזְרוֹמוּ

תַּחַת מַעֲנֶה כִּסְתָה דִמְעָה לְחָיַיִךְ

אָמְנָם דֵּי מַעֲנֶה דִּמְעוֹתֵךְ תִּתֵּנָּה

עַל מַכָּתֵךְ כִּי נַהֲלָה לְאוֹת הֵן הֵנָה

עֵדִים פָּנַיִךְ עֲטוּפֵי צַלְמָוֶת

כִּי אֶפֶס מוֹשִׁיעֵךְ הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ

לֹא יָשׁוּב עוֹד לֹא עוֹד עַיִן תְּשׁוּרֶנּוּ

כִּי אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר הוֹרִידוֹ הַמָּוֶת

מָוֶת! הַאֵין דֵּי כִּי תוֹבִיל לָטֶּבַח

רַבִּים מֵעַם הָאָרֶץ וְכִי רַב זֶבַח

בִּבְנֵי אָדָם יוֹם וָיוֹם תִּמְצָא אַתָּה?

לָמָּה עוֹד קַחַת חֵי מַלְכֵּנוּ זַדְתָּ?

הֵן אֶת חַיָּיו גַּם אֶת חַיֵּינוּ הֶאֱבַדְתָּ

וְאִתּוֹ יַחְדָּו גַּם אֹתָנוּ הֵמַתָּה

אַךְ לֹא לוֹ כִּי אִם לָנוּ הֲרֵעֹתָ

אַךְ בִּיגוֹן נַפְשֵׁנוּ אַתָּה סַבֹּתָ

וַתֶּהֶדְפֵנוּ מִמֶּרְחָב לַדֶּחִי

אֲבָל שְׁמוֹ חָרוּת עַל לוּחַ לִבֵּנוּ

זִכְרוֹ הַיָּקָר מִתְהַלֵּךְ בְּקִרְבֵּנּוּ

חַי הוּא עוֹדֶנּוּ אַף לָנֶצַחַ יֶחִי

מִי שֵׁם אַלְכְּסַנְדֶּר יוֹדֵעַ אֵינֶנּוּ?

יְמַלֵּא כָל נֶפֶשׁ כָּל שָׂפָה תְּאַשְּׁרֶנּוּ

אָב הָיָה לָאֶבְיוֹן לַדַּל מִשְׁעַן לָחֶם

מוֹלִיךְ עַמּוֹ בְּשֵׁבֶט מִישׁוֹר וָצֶדֶק

אֶל אוֹיְבָיו נוֹרָא בְּעֵינֵיהֶם לַחֵדֶק

עֹשֵׂה טוֹב בַּשָּׁלוֹם עִזּוּן בַּלָּחֶם

עֵת בָּא מִמַּעֲרָב אוֹיֵב גִּבּוֹר חָיִל

עִם עַם עָצוּם אֵין מִסְפָּר כְּכוֹכְבֵי לָיִל

מִי אָמַר הַשְׁמִידוֹ תֵּת לוֹ פֹה קֶבֶר?

מִי בָא בִּבְרִית קֹדֶשׁ עִם מַלְכֵי אֶרֶץ

לִיסוֹד שָׁלוֹם וֶאֱמֶת לַעֲמוֹד בַּפֶּרֶץ

הֲלֹא אַלְכְּסַנְדֶּר הוּא שְׁמוֹ הוּא הַגֶּבֶר.

הוּא בֵּין עַמּוֹ הִפְרָה צֶדֶק וָיֹשֶׁר

כָּל שַׁלְוָה כָּל חֶסֶד כָּל טוֹב כָּל אֹשֶׁר

תַּחַת צֵל כְּנָפָיו מָצְאוּ מַחֲסֶה לָמוֹ

הִרְחִיב גְּבוּל אַרְצוֹ נֶגְבָּה וּמַעֲרָבָה

מַמְלַכְתּוֹ בֶּטַח קָמָה גַּם נִצָּבָה

וְיֶתֶר גְּבוּרוֹתָיו מִי יְסַפֵּר כֻּלָּמוֹ?

כֵּן שִׁחוֹר הָעוֹבֵר אֶרֶץ מִצְרַיִם

יִשְׁטוֹף כָּל מִכְשׁוֹל כִּי גָאוּ הַמַּיִם

יְשָׁרֵשׁ כָּל סֶלַע שָׂטָן לוֹ מִנֶּגֶד

אַךְ אֶל אַרְצוֹ שׂבַע לָרוֹב יַצְמִיחַ

יַשְׁקֶה שְׂדוֹתֶיהָ אֶת עֵצָהּ יַפְרִיחַ

וּלְיוֹשְׁבֶיהָ יִתֵּן תְּבוּאוֹת מִמֶּגֶד

אָכֵן מַלְאֲכֵי מָרוֹם קִנְּאוּ אֹתָנוּ

לֵאמֹר: אַלְכְּסַנְדֶּר עֲלֵה שֵׁב אִתָּנוּ

"בֵּין מֶרְחֲבֵי שָׁמַיִם בֵּין כּוֹכְבֵי מַעַל

"שָׁמָה בִּתְהוֹם דְּאָגָה עֵמֶק עַצָּבֶת

“בֵּין יֹשְׁבֵי חָדֶל בְּחִיר יָהּ! מַה לָּךְ שָׁבֶת?”

וַיּוֹאֵל לָלֶכֶת פָּנָה וַיַּעַל.

דַּלְתֵי גַן עֵדֶן לְפָנָיו נִפְתָּחוּ

גִּבּוֹרֵי יְמֵי קֶדֶם נֶגְדּוֹ שָׂמָחוּ

"בֵּינֵינוּ תֵשֵׁב כָּמֹנוּ הָיִיתָ!

"מַקְהֵלוֹת שַׂרְפֵי יָהּ אֹתוֹ פֵּאֵרוּ

"הָמוֹן שָׁרִים עִם נוֹגְנִים לוֹ זִמֵּרוּ

“חֵן חֵן לְךָ מִבְּנֵי אָדָם יָפְיָפִיתָ!”

אֲבוֹתָיו הַמְּלָכִים מִכִּסְאָם קָמוּ

לְקַדֵּם פְּנֵי בֶן יַקִּיר פַּעֲמֵיהֶם שָׂמוּ

אָז פֶּטֶר הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת פִּיהוּ

"מָה אֲהַבְתִּיךָ בְּנִי! מַה לִּי יָקַרְתָּ

"נֵצֶר מַטָּעִי כָּל דְּרָכַי שָׁמַרְתָּ

"מַעֲשֶׂיךָ הֵאִירוּ לָעַד יַגִּיהוּ

"אִם בְּלֵב אַרְצֶךָ צַר נוֹרָא הֶחֱרַמְתָּ

"וּלְשֶׁטֶף גַּאֲוָתוֹ חֹק וּגְבוּל שַׂמְתָּ

"אֶת מֶלֶךְ הַצָּפוֹן הִפַּלְתִּי כָּכָה

"אַף הַצְלִיחַ עַמֶּךָ טוֹב לָטַעַת

"הַפְרִיחַ כָּל כִּשְׁרוֹן כָּל עַנְפֵי דַעַת

"בְּכָל אֵלֶּה בַּעֲקֵבַי רַגְלְךָ דָרָכָה

"בֹּא שֵׁב לִימִינִי עַל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ

"פֹּה מִכָּל זָרַעְתָּ תֶּאֱסוֹף פִּרְיֶךָ

"פֹּה בִּשְׂדוֹת עֲדָנִים רַחֲבֵי יָדָיִם

"פֹּה כָּל חֶמֶד כָּל עֹנֶג לְךָ צוֹמֵחַ

"כָּל אֱמֶת כָּל מַדָּע כָּאוֹר זוֹרֵחַ

“פֹּה צָפוּן אֵלֶיךָ מֶגֶד שָׁמָיִם”

זֶה גּוֹרַל יָשָׁר זֶה חֵלֶק מַלְכֵּנוּ

עַל כָּל תַּגְמוּלוֹהִי גָּמַל עָלֵינוּ

עַל כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשָׂה אִתָּנוּ

עוֹד נוֹחִילָה כִּי מִמָּרוֹם יַשְׁגִּיחַ

כִּי לִפְנֵי אֵל בַּעֲדֵנוּ יִשְׁפּוֹךְ שִׂיחַ

בִּרְכוֹת שָׁמַיִם מֵעָל לְהַמְטִיר לָנוּ

וּבַאֲשֶׁר רוּחוֹ עָלֵינוּ מוֹשֶׁלֶת

עַל כֵּן מִמֶּנּוּ לֹא אָבְדָה תּוֹחֶלֶת

כִּי יָנוּס הַיָּגוֹן יִתֹּם הַפָּחַד

וַהֲלֹא עַתָּה הֵן נִיקָאלֵי מַלְכֵּנוּ

הוּא לָבֶטַח עַל מֵי מְנוּחוֹת יְנַהֲלֵנוּ

הוּא שָׁלוֹם וָחֶסֶד יַזֵּל גַּם יָחַד

כֹּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קַוֹּה לֹא יֶחֱדָלוּ

כִּי גַם אֵלֵימוֹ מֵי רָצוֹן יִזָּלוּ

וּמִמַּעְיְנֵי נְדִיבָה גַּם הֵם יִשְׁתָּיוּ

כִּי עוֹד כִּימֵי קֶדֶם בֶּטַח יִשְׁכֹּנוּ

שַׁאֲנַן מִכָּל פַּחַד חֶלְקָם יָרֹנּוּ

כַּאֲשֶׁר עַד הֵנָּה בְּצֵל מִשְׁפָּט חָסָיוּ

אַף עִם כָּל עַם יַחַד יִשְׂאוּ כַפָּיִם

יִתְפַּלְלוּ אֶל הַיּושְׁבֵי בַּשָּׁמָיִם

"יְחִי לָעַד מַלְכֵּנוּ יִגְדַּל כִּסְאֵהוּ

"אוֹיְבָיו יָנוּסוּ וּמְשַׂנְּאָיו יָפוּצוּ

"אֹשֶׁר צֶדֶק וֶאֱמֶת לְרַגְלָיו יָרוּצוּ

“אֵל הָאֵר פָּנֶיךָ אֵלָיו וְחָנְנֵהוּ!”

---

הקיץ

מאת

יעקב אייכנבוים

נַחֲלֵי חֹם וָחֹרֶב

מֵעֵין שֶׁמֶשׁ יִנְהָרוּ

מִבְּרַק קַרְנֶיהָ

תִּזַּל שַׁלְהָבֶת

וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף

מִן הַנֶּשֶׁף

עַד צָהֳרָיִם

יִרְבּוּ כִפְלָיִם

כָּכָה יוֹמָם אַהֲבָתִי

כְּאֵשׁ צָרֶבֶת תֹּאכְלֵנִי

וּבַלַּיְלָה תִּדַּד שְׁנָתִי

אוֹ בַחֲלוֹמוֹת תְּבַעֲתֵנִי

עַתָּה שָׁמַיִם קָדָרוּ

עָטוּ כַּשַּׂלְמָה חֹשֶׁךְ

עָנְנֵי רֶגֶשׁ

יַעֲלוּ מֵאֶרֶץ

וְלִפְנֵי זַעַם

קוֹל הָרַעַם

זָקֵן וָנַעַר

יֹאחֲזוּ שַׂעַר

כֹּה מֵרִגְשַׁת אַהֲבָתִי

חֶשְׁכַּת לַיִל תְּכַסֵּנִי

רֹגֶז פְּנֵי יוֹנָתִי

אַךְ כְּסוּפָה יִשְׂעָרֵנִי

לַפִּידֵי בָרָק יָאִירוּ

וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה

חֲזִיזֵי אֵימָתָה

בְּרַעַשׁ יְרוֹצֵצוּ

גַּם בְּשֶׁצֶף

אַף וָקֶצֶף

מִן שָׁמָיִם

יֵרֶד מָיִם

כָּכָה עֵינֵי רַעְיָתִי

בְּחֵמָה אֵלַי יִבְרוֹקוּ

וְנִטְפֵי מֵי דִמְעָתִי

מִמְקוֹר עֵינַי יָזֹקּוּ

עַתָּה הַקּוֹלוֹת יֶחְדָּלוּ

יָשׁוּב הַסַּעַר לַשֶּׁקֶט

עָבִים יַעֲבוֹרוּ

רוּחַ אֵינֶנּוּ

וּנְעִים זֹהַר

חֵן וָטֹהַר

עַל רָקִיעַ

הֵן יוֹפִיעַ

כֹּה חֲמַת יוֹנָתִי

שָׁכָכָה לֹא תִשְׂטְמֵנִי

וּמִשִּׂפְתֵי חֵן יָפָתִי

שָׁמַעְתִּי כִּי תֶאֱהָבֵנִי

---

הבציר

מאת

יעקב אייכנבוים

עֲגָלוֹת עָמוּסוֹת אֹכֶל

עַל דְּרָכִים תְּעִיקֶינָה

הָאִכָּר שָׂמֵחַ

בְּכִנּוֹר וָנֶּבֶל

וּקְצִיר שָׂדֵהוּ

אֶל גָּרְנֵהוּ

יִשָּׂא חֵלֶף

יְגִיעוֹת אֶלֶף

אַף תַּחַת יְגִיעָתִי

אֶשָּׂא בְּרִנָּה פִּרְיֶהָ

כִּי אֲחַבֵּק תַּמָּתִי

אָלִין בֵּין שָׁדֶיהָ

הַגְּפָנִים עָסִיס יַטִּיפוּ

הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ יָשִׁיקוּ

בּוֹצֵר הַכֶּרֶם

יִשְׂבַּע נַחַת

וְחַכְלִילִי עָיִן

מִנִּי יָיִן

הֵידָד יַשְׁמִיעַ

אַף יָרִיעַ

כָּכָה מֶתֶק רַעְיָתִי

יִטּוֹף מֵעַל לְחָיֶיהָ

וְנֹפֶת צוּף יָפָתִי

אָמוֹץ מֵבִין שִׂפְתוֹתֶיהָ

בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת יַחַד

בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים יְרַקֵּדוּ

וּצְמָדִים שָׁמָה

אֲחוּזֵי יָדָיִם

מִצֵּאת שֶׁמֶשׁ

עֲדֵי אֶמֶשׁ

בַּעֲצֵי תַפּוּחַ

יֵצְאוּ לָשׂוּחַ

וְאִתִּי תֵלֵךְ רַעְיָתִי

בַּגַּנּוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה

אַף שָׁמָה אֲהוּבָתִי

דּוֹדֶיהָ לִי תִּתֵּנָּה

הַשֶּׁמֶשׁ בָּא הָאֹהֱלָה

דְּמָמָה תְּכַסֶּה אֶרֶץ

וּפְנֵי שָׁמַיִם

כּוֹכָבִים נִמְלָאוּ

וּבְנֵי חֶלֶד

שָׂב וָיֶלֶד

לְאוֹר יָרֵחַ

אַךְ שָׂמֵחַ

מַהֲרִי קוּמִי יָפָתִי

נָבֹא יַחְדָּו אֹהֶלָה

שָׁם בְּחֶדֶר הוֹרָתִי

נִתְעַלְּסָה דוֹדִים סֶלָה

---

החרף

מאת

יעקב אייכנבוים

עִתּוֹתֵי עֹנֶג עָבָרוּ

וַיָבֹא קֹר תַּחְתֶּינָה

קָמֵל הַדֶּשֶׁא

הֶעָלִים נָבָלוּ

אַף רִבּוֹתָיִם

מֵעוֹף שָׁמָיִם

פָּנוּ עֹרֶף

לִפְנֵי חֹרֶף

כֹּה נָדְדָה מְנוּחָתִי

וַיָבֹא רֹגֶז תַּחְתֶּיהָ

יַעַן חָלְתָה יוֹנָתִי

נָבְלוּ שׁוֹשַׁנֵּי לְחָיֶיהָ

הַכְּפוֹר נִפְזַר כָּאֵפֶר

וּפְנֵי נָהָר יִתְלַכָּדוּ

הָהָר וָעֵמֶק

יַעַטְפוּ שֶׁלֶג

כֹּה יַבֶּשֶׁת

אַךְ לוֹבֶשֶׁת

תַּחַת פֶּרַח

מַעֲטֵה קֶרַח

כֵּן שׁוֹכֶבֶת יוֹנָתִי

אֵשׁ עֵינֶיהָ כָּבָתָה

הִלְבִּינוּ שִׂפְתֵי יָפָתִי

וְכָל הַדְרָתָהּ נִשְׁחָתָה

לַעֲרָבָה תֵּבֵל נֶהְפָּכָה

מֶרְחֲבֵי אֶרֶץ לַתֹּהוּ

חֶמְדַּת הַנֶּטַע

שָׁבָה לָאָיִן

וּמִן הַשַּׁיִת

עַד הַזַּיִת

עִם הַכֶּרֶם

הֻכּוּ חֵרֶם

כָּכָה אֹהֶל תַּמָּתִי

מָלֵא שֹׁאָה וָשָׁבֶר

כִּי עֲזָבַתּוּ יוֹנָתִי

וַתֵּרֶד אֱלֵי קָבֶר. –

יָמִים עוֹד יָבֹאוּ

תִּתְחַדֵּשׁ תֵּבֵל כְּקֶדֶם

אוּלָם אָנֹכִי

אֻמְלָל לָנֶּצַח

יָגוֹן וָעֶצֶב

מִבְּלִי קֶצֶב

הֶגֶה וָנֶהִי

חֶבְלִי יֶהִי

עֲדֵי תֵרֵד גְּוִיָּתִי

אֱלֵי בוֹר צַלְמָוֶת

וּבְתוֹךְ קֶבֶר יוֹנָתִי

עִמָּהּ אִישַׁן הַמָּוֶת. –

---

אמנון ומרים

מאת

יעקב אייכנבוים

בֵּין עֲרֻגּוֹת כֻּסֶּמֶת

הָלְאָה מִשְּׂדֵה מִלְחֶמֶת

בִּשְׁבוֹת אַנְשֵׁי הֶחָיִל

יַעַן פָּרַשׂ הַלָּיִל

מַסְוַת אֹפֶל וָאֶמֶשׁ

כַּאֲשֶׁר בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ

אַמְנוֹן רֹבֶה הַקֶּשֶׁת

וּמִרְיָם חֵן לוֹבֶשֶׁת

אֲחוּזֵי יָד הָלָכוּ

רֶגֶשׁ נַפְשָׁם שָׁפָכוּ

"אֵיפֹה כַּיּוֹם הָיִיתָ?

"וּמַה בַּקְּרָב עָשִׂיתָ?

“סַפְּרָה־נָּא לִי סַפֵּרָה”

מִרְיָם אֵלָיו דִּבֵּרָה

"הֵן כָּל הַיּוֹם חָרַדְתִּי

"וַעֲלֵי מִצְפֶּה עָמַדְתִּי

"לִרְאוֹת פַּעֲמֵי רַגְלֶיךָ

“שָׁבִים אֶל רַעְיָתֶךָ.”

"מַה נּוֹרָא בַּמַּעֲרֶכֶת

"חֶרְדַּת מָוֶת דּוֹרֶכֶת

דִּבֶּר אַמְנוֹן אֵלֶיהָ

נוֹפֵל עַל צַוָּארֶיהָ

"מַה זֶּה אֵפוֹא תִּשְׁאֲלִינִי

"הֵן אִם כִּמְעַט תִּשְׁמְעִינִי

"אֵימָה תֹּאָחֵז וָפַחַד

"כָּל עַצְמוֹתַיִךְ יַחַד. –

"גְּדוּדֵי יֹדְעֵי מִלְחֶמֶת

"לוֹבְשֵׁי חֶרֶב נוֹקֶמֶת

"עוֹמְדִים הָכֵן בַּמְּלֶאכֶת

"מַעֲרֶכֶת מוּל מַעֲרֶכֶת

"פִּתְאֹם מַהֵר יָפוּצוּ

"זֶה נֶגֶד זֶה יָרוּצוּ

"מִקּוֹל רֹמַח וָקֶשֶׁת

"כָּל הַבִּקְעָה רוֹעֶשֶׁת

"שָׁם הֲרוּגִים יִפֹּלוּ

"וּפַלְגֵי דָם יִזֹלוּ

"וּפֹה גִּבּוֹר מַצְלִיחַ

"יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ

"שָׁם הֵידָד יִשָּׁמֵעַ

"וּפֹה חָלָל גֹוֵעַ. –

"אַף אֲנִי לִפְנוֹת עֶרֶב

"נִרְדָף מִשֹּׁלְפֵי חֶרֶב

"וַאֲנִי עָיֵף וְיָגֵעַ

"הָלְאָה מֵאָח וָרֵעַ

"כִּמְעַט בְּכָל רָע הָיִיתִי

"וּשְׁאוֹל נֶגְדִּי חָזִיתִי

"אוּלָם אוֹתָךְ זָכַרְתִּי

"כֹּחַ וָעֹז אָזַרְתִּי

"הִמָּלֵט מִנִּי שַׁחַת

“בִּקְּשָׁה נַפְשִׁי לָקַחַת” –

מִרְיָם אֵלֶּה כִּשְׁמוֹעַ

עֵינָהּ תִּדְמַע דָּמוֹעַ

"אֲהָהּ! לִבִּי יַכֵּנִי

"חִיל וָרַעַד יֹאחֲזֵנִי

"אַף אֲנִי לַמַּעֲרֶכֶת

"אִתְּךָ אֶחְפּוֹץ לָלֶכֶת

"פֶּן אִם אֶהְיֶה אֶצְלֶךָ

"רָע לֹא יִקְרַב אֵלֶיךָ

"אוֹ עִמְּךָ אֵרֵד שָׁחַת

“יַחַד עַל עָפָר נָחַת.”

וּכְמוֹ עָלָה הַשַּׁחַר

וּבִצְעִיף צֶמֶר צַחַר

מִרְיָם כִּסְתָה פָנֶיהָ

עִם חֶלְקַת צַוָּארֶיהָ

בִּימִין רֵעָהּ אוֹחֶזֶת

לֶכֶת עִמּוֹ נֶחְפֶּזֶת

תִּרְקַד מַהֵר כָּאָיִל

אֶל הֲמוֹנֵי הֶחָיִל. –

הֵם בָּעֵמֶק מִתַּחַת

נֹכַח עֶבְרֵי פִי פַחַת

וּמֶנּוּ יָצְאוּ שֵׁשֶׁת

תֹּפְשֵׂי דֹרְכֵי קֶשֶׁת

מַהֵר אַמְנוֹן יָסֹבּוּ

חִצִּים נֶגְדּוֹ יָרֹבּוּ

אַךְ זֶה לֹא יַחֲרִידֶנּוּ

פַּחַד רָחוֹק מִמֶּנּוּ

נִמְלָט בֵּין הָרֵי בֶתֶר

כּוֹנֵן חִצּוֹ עַל יֶתֶר

אוֹתוֹ לַצַּר קוֹלֵעַ

וּכְרֶגַע מֵת כּוֹרֵעַ

כֹּה רַגְלוֹ תְּמַהֵר לֶכֶת

וְיָדוֹ קַשְׁתּוֹ דּוֹרֶכֶת

עַד כִּי פָרַץ בָּם פָּרֶץ

וְאַרְבָּעָה הִפִּיל אָרֶץ. –

אַךְ עוֹד נִשְׁאֲרוּ הַשְּׁנַיִם

וּכְבָר הוּא רְפֵה יָדַיִם

לַשָּׁוְא יִתְאַזָּר כֹּחַ

הָלְאָה מֵהֶם לִבְרֹחַ

לַשָּׁוְא מִרְיָם תְּחַזְּקֵהוּ

וּבְכָל עֹז תַּרְהִיבֵהוּ

יָגֵעַ עֲלֵי דֶרֶךְ

נוֹפֵל כּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ. –

צָרָיו בָחֳרִי אַפָּיִם

יַחְרְקוּ עָלָיו שִׁנַּיִם

חַרְבָּם כְּבֵדוֹ פּוֹלַחַת

וּמִרְיָם מַר צוֹרַחַת

"הַרְפּוּ מִמֶּנּוּ הֶרֶף!

"אֲרָיוֹת טוֹרְפֵי טֶרֶף

"אוֹ גַם חַיַּי חֲמֹסוּ

“מַהֲרוּ לָמָּה תָּחֹסוּ!”

הִיא עוֹדֶנָּה צוֹעֶקֶת

עַל דּוֹדָהּ מִתְרַפֶּקֶת

וַיִּפְּלוּ גַם עָלֶיהָ

וַיְכַבּוּ נֵר חַיֶּיהָ. –

הָרֹעִים בְּתֹף וָנֶבֶל

עָשׂוּ מִסְפֵּד וָאֵבֶל

הֵמָּה קֶבֶר חָפָרוּ

יַחְדָּו אֹתָם קָבָרוּ

שָׁמָה אֶבֶן מַצֶּבֶת

עַד הַיּוֹם עוֹד נִצֶּבֶת

וּבְעֵט בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת

נֶחֱצַב בַּצוּר לְמַזְכֶּרֶת

"אַמְנוֹן רֹבֶה הַקֶּשֶׁת

"וּמִרְיָם חֵן לוֹבֶשֶׁת

"יַחַד בְּחַיִּים נִצְמָדוּ

“וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ.”

---

תחנה: כל חרוז במספר תקע"ט שנת יסודתה

מאת

יעקב אייכנבוים

כל חרוז במספר תקע"ט שנת יסודתה

אוֹיָה! הַיָּשָׁר יִבֹּל

וְסָכָל כְּדֶשֶׁא צָמֵחַ

הַצַּדִּיק חֶסֶר יִסְבֹּל

וְכֹזֵב עָלֵץ וְשָׂמֵחַ.

הַלֵּץ יִגְאֶה חָזִיתִי

הַתָּם נִדְחֶה וָאָיִן

כְּאָדָם נִדְכֶּה הָיִיתִי

וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן

אֱלֹהִים בְּשָׁמַיִם כִּסְאֲךָ

אֵיכָכָה תַחַז חָמָס?

יֹצֵר! צַדִּיק הִנֶּךָ

וָצֶדֶק לְבֹגֵד מִרְמָס?

אָנָּא שַׁלִּיט לָנֶצַח!

יֵרָמְסוּ חִזְקֵי מֶצַח

וְהָכֵן צְדָקָה בְּעֶזְרֶךָ

וּרְצֵה יַעֲקֹב עַבְדֶךָ.

---

פורים לעת ערב

מאת

יעקב אייכנבוים

הָהּ שֶׁמֶשׁ! כַּצֵּל תִּבְרַח בָּרוֹחַ

וְהַפּוּרִים תִּשָּׂא עַל אֶבְרָתֶךָ

לוּ כִּיהוֹשֻׁעַ אָזַרְתִּי כֹחַ

דוֹם! אָמַרְתִּי עֲמוֹד עַל עָמְדֶךָ!

מִי יִתְּנֵנִי עָיִט צְבִי אוֹ אָיִל

אֶל שׁוּשָׁן רַצְתִּי בָּזֶה הַלָּיִל

שָׁם בֹּקֶר אַחַר מִמְסָךְ חָקַרְתִּי

גַּם עַד נֶשֶׁף דֵּי יַיִן שָׁכַרְתִּי

לוּ עַל כְּנָפֶיךָ הָיִיתִי שֶׁמֶשׁ

אָז עוֹד מְעַט וְעָסִיס לָרוֹב שָׁתִיתִי

כִּי בֵין יֹשְׁבֵי תַחְתֵּינוּ הָיִיתִי

וְהִנֵּה לָהֶם יוֹם עֵת לָנוּ אֶמֶשׁ

אוּלָם יַעַן כִּי לֹא תִשְׁמָעֵנִי

אֲנִי אֶקְרָא אַתָּה לֹא תַעֲנֵנִי

אֶל אֲמָרַי לֹא תַּטֶּה אָזְנֶךָ –

אֶשְׁתֶּה בַּלָּיִל לַמְרוֹת עֵינֶיךָ.

---

קול רנה לכבוד השר ונציב מלך וָורָנְצָף

מאת

יעקב אייכנבוים

ביום בואו לאדסא לשבת שם על משמרת פקודתו.

בֵּין מַקְהֵלוֹת עָם שָׂשִׂים אֶל בֹּאֶךָ

תּוֹךְ הָמוֹן חוֹגֵג יוֹצֵא לִקְרָאתֶךָ

גַּם אֲנַחְנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אָתָאנּוּ

כְּמוֹהֶם כָּמֹנוּ נִשָּׂא לְבָבֵנוּ

בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ בְּכָל קִרְבֵּנּוּ

כִּי בְטוּבָם שְׁלָחוּךָ שֶׁבֶת אִתָּנוּ

צַהֲלִי עִיר אָדֶסַּא שִׂמְחִי שָׂמוֹחַ

מַלְכֵּךְ יֶאֱהָבֵךְ חַנּוּן וּגְדָל כֹּחַ

עֹשֵׂה חֶסֶד וָטוֹב מֵאֵין כָּמוֹהוּ

הוּא עַד נֶצַח יָשִׂים עָלַיִךְ עָיִן

יַעַן הוּא אָבִיךְ מוֹצִיאֵךְ מֵאָיִן

הוּא לִמְקוֹם מוֹשָׁב קְרָאֵךְ מִתֹּהוּ

וּבַעֲבוּר אַהֲבָתוֹ לָךְ מְאֹד נִפְלְאָתָה

עַל כֵּן נָשִׂיא זֶה שׁוֹלֵחַ לָךְ עַתָּה

בְּצִלּוֹ בֶּטַח מִכָּל רָע תִּתְלוֹנָנִי

נוֹדַע בְּכָל הָאָרֶץ יִקְרַת לִבֵּהוּ

מַה יִּיטַב לָךְ קִרְיָה! בְּסֵתֶר כַּנְפֵהוּ

כִּי בִּצְדָקָה וָחֶסֶד תִּכּוֹנָנִי

הוֹאֵל אֲדוֹנֵנוּ תְּבַצַּעֲנָה יָדֶיךָ

מְזִמּוֹת אַנְשֵׁי הַשֵּׁם הָיוּ לְפָנֶיךָ

וּבְרֹאשָׁם שַׂר רִשֶּׁלְיֶע רַב הֶחָיִל

רַב עָשָׂה וַיַּחְפֹּץ עֲשׂוֹת בַּעֲדֵנוּ

סְלַח נָא! אִם דֶּמַע לוֹ תַּקְרִיב עֵינֵנוּ

אִם לֹא נִשְׁכָּחֶנּוּ יוֹמָם גַּם לָיִל

כִּי הָעִיר הַזֹּאת אִם מְעַט יְמֵי חַיֶּיהָ

רַבּוּ הַסְּעָרוֹת הִתְגּוֹלְלוּ עָלֶיהָ

וּמֵחֲמַת רוּחָן עוֹד נוֹעַ תִּנּוֹעַ

אַךְ מִמְּךָ שַׂר נִכְבָּד עַתָּה נוֹחִילָה

כִּי תָשׁוּב תְּחַיֶּהָ וּבְךָ נָגִילָה

כְּמוֹ טוּבְךָ בַּכֹּל שָׁמַעְנוּ שָׁמוֹעַ.

גַּם לִבְנֵי יַעֲקֹב תִּקְוָה כְּמוֹ פוֹרַחַת

לִמְצוֹא מַחֲסֶה בָּךְ לִשְׂבּוֹעַ אַךְ נַחַת

חֶרְפָּה לֹא נִירָא עוֹד נִשְׂחַק לַקֶּלֶס

כִּי מִי לֵב טוֹב וְדֵעָה לוֹ נָפְלוּ חֶבֶל

יָבוּז אֶל אִמְרֵי שָׁוְא אֶל שִׂנְאַת הֶבֶל

כִּשְׁרוֹן מַעֲשֵׂינוּ לְבַד יִשְׁקוֹל כַּפֶּלֶס

כִּי קִנְאַת אֵשׁ דָּת עֲדֶן לֹא כָבָתָה

לִצְרוֹר חִנָּם לָנוּ עוֹד לֹא שָׁבָתָה

שְׁמָה לְבַד יַחֲלִיפוּ וְהִיא כְּמֵאָז תִּוָּתֶר

יְלִיד עֵת קֶדֶם הִיא זְמַנֵּי אֹפֶל הוֹרֶיהָ

וְעַד עַתָּה חֶרְפַת דּוֹרֵנוּ הִנֶּהָ

כִּי אִם לֹא בְּיָד רָמָה עוֹד תָּעִיק בַּסָּתֶר

אַל יִחַר אַפְּךָ אִם מִקֹּצֶר רוּחֵנוּ

עַתָּה בְּיוֹם שָׂשׂוֹן תַּעַל שַׁוְעָתֵנוּ

אִם בְּיוֹם אוֹרָה וְשִׂמְחָה תִּשְׁמַע קוֹל נֶהִי

“כְּבָר רוּחַ חָדָשׁ נַפְשׁוֹתֵינוּ יַרְגִּיעַ”

שֶׁמֶשׁ תּוֹחֶלֶת לָנוּ כָּעֵת תּוֹפִיעַ

כִּי לְרֶגֶל בּוֹאֶךָ יֶשַׁע לָנוּ יֶהִי

אָנָּא יֹשֵׁב שַׁחַק! הַאֲזִינָה אֱלוֹהַּ!

הַקְשִׁיבָה נָא גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ

לַאֲדוֹנֵנוּ זֶה שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתֶּךָ

חַיִּים וּבְרָכָה וְשָׁלוֹם שִׁבְעָתָיִם

הָרֵק עָלָיו מֵעָל מִשְּׁמֵי שָׁמָיִם

וּבְעֵינָיו תִּתֵּן חֵן בְּנֵי יַעֲקֹב עַמֶּךָ

---

מכתם לבן חפר

מאת

יעקב אייכנבוים

לָמָּה יִשְׂטְמוּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב אַחֵינוּ?

יֹאמְרוּ: אַךְ אֵין לָזֶה חֵלֶק בְּתוֹכֵנוּ

סוּר סוּר טָמֵא! יִקְרְאוּ לְךָ אִישׁ טְמֵא נֶפֶשׁ

יִתְּנוּךָ לָבַז כְּטִיט חוּצוֹת וָרֶפֶשׁ

הֲלֹא יְדַעְתִּיךָ מִנֹּעַר בֶּן חֵפֶר!

כִּי לֹא תֵדַע לָשׁוֹן אַף לֹא קְרוֹא סֵפֶר. –

---

אל הקורא

מאת

יעקב אייכנבוים

אִם מִדַּבְּרוֹתַי אֶת לִבְּךָ הֵיטִיבוּ

וּשְׂפָתֶיךָ תּוֹדָה אֵלַי יַקְרִיבוּ

אוֹדְךָ גַם אָנִי אֲבָרֶכְךָ עָתָּה

אוּלָם אִם לְזָרָא בָּאוּ אֶל קִרְבֶּךָ

אָז לִקְצוֹף עָלַי אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֶךָ

לָמָּה אֶהְיֶה לָבוּז אוֹ אוּלַי אָתָּה? –

---

האדם והארי

מאת

יעקב אייכנבוים

אִישׁ מִצְרִי הָיָה בְּתַחְפַּנְחֵס הַבִּירָה וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים: וְלוֹ עֶבֶד עִבְרִי וּשְׁמוֹ כָּלֵב אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַשְּׁבִי וַיִּמָּכֵר מִמְכֶּרֶת עָבֶד: וַיַּעֲבִידוּ אֹתוֹ בְּכָל עֲבוֹדָה קָשָׁה וַיָּקָם לַיְלָה וַיִּבְרַח מִבֵּית אֲדוֹנָיו הַמִּצְרִי וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר בַּמְּעָרָה: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שׁוֹאֵג לִקְרָאתוֹ שְׁאָגָה גְדוֹלָה וּמָרָה וְהוּא מֵרִים אֶת רַגְלוֹ הַיְמָנִית וְכֹה יֵלֵךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם בְּהֵחָבֵא: וַיֶּחֱרַד כָּלֵב חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד כִּי יָרֵא פֶּן טָרוֹף יִטְרְפֶנּוּ הָאַרְיֵה: וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הָאַרְיֵה נוֹגֵעַ אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלָיו בְּקוֹל וָהָרֵם יָרִים אֶת רַגְלוֹ הַיְמָנִית: וַיִּתְחַזֵּק כָּלֵב וַיָּסַר לִרְאוֹת מַדּוּעַ יִצְעַק הָאַרְיֵה וַיִּקְרַב אֵלָיו וַיַּרְא כִּי בָא קוֹץ בְּכַף רַגְלוֹ וּנְקָבָהּ: וַיּוֹצִיאֵהוּ כָּלֵב מִבְּשָׂרוֹ וַיֵּרָפֵא: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָדַל כְּאֵב הָאַרְיֵה וַיּוֹאֵל לָגוּר אֶת הָאִישׁ בַּמְּעָרָה וַיֵשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יֹצֵא הָאַרְיֵה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא וְהָיָה לוֹ וְלָאִישׁ לְאָכְלָה: וַיְהִי לִתְקוּפַת הַיָּמִים וַיְבַקְּשׁוּ הָרוֹדְפִים אֶת הָעֶבֶד וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ וַיָשִׂימוּ אֹתוֹ בְּמִשְׁמָר: וַיֹּאמְרוּ הַשּׁוֹפְטִים לְתִתּוֹ לְמַאֲכָל לְחַיָּה רָעָה כִּי כֵן דְּבַר הַדָּת בָּאָרֶץ הַהִיא עַל כָּל עֶבֶד הַבּוֹרֵחַ מֵאֲדוֹנָיו: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר וַיּוֹצִיאוּ אֶת הָאִישׁ אֶת כָּלֵב הַשַּׁעְרָה לָתֵת אֶת בְּשָׂרוֹ מַאֲכָל לָאֲרִי אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַבּוֹר אֵצֶל שַׁעַר הָעִיר: וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם הוֹלְכִים אַחֲרָיו לִרְאוֹת אֶת הַמַּרְאָה הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת כִּי טוֹבָה הִיא בְּעֵינֵיהֶם כְּמִשְׁפַּט עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בַּיָּמִים הָהֵם: וַיָּבֹאוּ עַד לִפְנֵי שַׁעַר הָעִיר וַיַּעֲמוֹדוּ וַיִּפְתְּחוּ דַלְתוֹת הַבּוֹר וַיֵּצֵא הָאֲרִי וַיָּרָץ בַּחֲמָתוֹ לִקְרַאת הָעֶבֶד לְטָרְפוֹ: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא אֵלָיו וְהִנֵּה סָר זַעְפּוֹ וַיִּפֹּל לְרַגְלֵי הָעֶבֶד אַרְצָה וְלֹא חָרַץ אֵלָיו לְשׁוֹנוֹ: וְכָל הָעָם רָאוּ מֵרָחוֹק וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא: וַיַּכֵּר כָּלֵב אֶת הָאַרְיֵה כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר גָּר אִתּוֹ בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יָמִים מִסְפָּר: וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לָעָם אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד עַל קוֹרוֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: וַיְמַהֲרוּ זִקְנֵי הָעֵדָה וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר כָּזֹה וְכָזֶה קָרָה לָאִישׁ אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ אֹתוֹ כַּיּוֹם לַהֲמִיתוֹ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָאִישׁ הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וּתְחִי נַפְשׁוֹ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ סָלַחְתִּי כְּדִבְרֵיכֶם: וַיָּשׁוּבוּ הַזְּקֵנִים הַשַּׁעְרָה וַיֹּאמְרוּ לָעֶבֶד חָיוֹ תִּחְיֶה וְגַם הָאַרְיֵה הִנֵּה הוּא נָתוּן לְךָ לְשָׁרְתֶךָ כִּי כֵן צִוָּה לְךָ הַמֶּלֶךְ: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הָעֶבֶד אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַיְהֹוָה: וַיִּפֶן כָּלֵב וַיֵּלֶךְ אֶל אַרְצוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וַיְהִי לוֹ הָאַרְיֵה לְעֶבֶד: כִּי הָיָה לִבּוֹ כְּלֵב אִישׁ לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל אֲדוֹנָיו וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּיוֹם הוֹצִיאוֹ אֶת הַקּוֹץ מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ וַיֶּחִי: וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּתְהַלֵּךְ כָּלֵב בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ וְאֶת הָאַרְיֵה לָקַח עִמּוֹ: וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר כָּלֵב וּמְשָׁרְתוֹ מַגִּיעִים וַיִּתְאַסְּפוּ אֵלָיו מִנַּעַר וְעַד זָקֵן מִקָּצָהּ לִרְאוֹת אֶת הַדָּבָר הֶחָדָשׁ הַזֶּה: כִּי לֹא נִשְׁמַע וְלֹא נִרְאֶה כָּמֹהוּ לִשְׁמוֹעַ אַרְיֵה בְּקוֹל אִישׁ לְכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּנּוּ: וְכָל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם הֵבִיאוּ שְׂלָמוֹת וּבְגָדִים כֶּסֶף וְזָהָב נְדָבָה לְכָלֵב: וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ הָלוֹךְ וְגָדֵל וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ: אָז יִשְּׂאוּ הַמּוֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר:

שִׁמְעוּ בֹּגְּדִים וְהָבִינוּ

וְאַנְשֵׁי מִרְמָה שִׂימוּ לֵב:

תְּאַלֶּפְכֶם חַיַּת הָאָרֶץ

וּמִכְּפִיר טוֹרֵף תִּלְמְדוּ צֶדֶק:

אֲשֶׁר אֵין לוֹ חֵלֶק בַּבִּינָה

וּמַאֲכָלוֹ טְרֵפָה:

וַיִּזְכּוֹר חֶסֶד אָדָם

וְלֹא שִׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתוֹ:

אַף כִּי אַתֶּם בְּנֵי תְבוּנָה

וְתוֹרַת חֶסֶד בִּלְבַבְכֶם:

וְלָמָּה תִּבְגְדוּ בָרֵעַ

וְתִשְׁכְּחוּ כָּל גְּמוּלָיו:

הֵן בֹּגְדִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ

וּמְתֵי מִרְמָה יִסְּחוּ מִמֶּנָּה:

וְאַנְשֵׁי אֱמוּנָה יִנְחֲלוּ טוֹב

וְיָפִיקוּ רָצוֹן מֵיהֹוָה:

---

מכתב לאחי אשר בזאמושטץ

מאת

יעקב אייכנבוים

הקבצו ידידים ושמעו אל יעקב אחיכם!

מיום שבת האדם בארץ נוד! תהי עליו קללת ה" לאכל לחם בזעת אפיו! למן היום ההוא והלאה תחניף התקוה את לבבו לבלי יאמר נואש אל כל אשר תכסוף נפשו בצר לו! אף כי מוסדותיה על אבני בהו הטבעו! וכל תנחומותיה לרוב אך הבל הֵנָה. כה תשתרר על התועה בארץ ציה וחרבה! ונפשו עיפה לצמא! לעורר בקרבו רשפי נחמה כי תפתחנה ארבות השמים להמטיר לו גשמי נדבות! או כי תקרענה צלעות סלע! ומבטן חלמיש אֵי ברכה יולדו; כה באזני אשה מרת נפש! עת תתיפח תפרש כפיה באנחת לב! כי על כן בנה שוכב על ערש דוי ויגוע עד שערי מות! היא בחלקת לשון תשית אמריה! כי עוד ממרום ישולח מרפא בעצמותיו וימלט משחיתותו; כן גם אותי בשפתי חלקות הדיחה עד כה לאמר: עוד תשוב ותשכון בין מאהביך ודורשי טובך! עוד ימצא ה" לך מוצא למחיתך בירכתי עירך! ולא תוסיף עוד להניד רגל ללכת לארץ נכריה לבקש טרף לביתך וחיים לנערותיך! וגם אנכי הקשבתי לאמריה! פתתני ואפת! ואף כי מרחק רב הפריד בינותינו! בחלום תקותי הנני יושב אף אני בחבורתכם! וכמו אשתעשע ואמתיק סוד עמכם באמרי נועם! יען קויתי יום יבא וישיבני הביתה להתעלס באהבים עם בחירי נפשי כירחי קדם. אך עתה כאשר כבר כלה ונחרצה מאת המשים משטרו בארץ להעבירני אותי ואת ביתי אל העיר הזאת! ולשום משכני במקום הזה! וכאשר כבר גליתי את אזן אשתי במכתב! כי תשא את כל כלי ואת בנותי בעגלות! ותשים פעמיה לדרך לבא אלי הֵנָה! עתה כמו הרים גבנינים ינשאו ויבדילו בינינו עד בלתי השאיר לי שריד מתוחלתי לחזות בנועם פניכם! עתה יהמו מעי עלי בזכרי שבתי ושעשועי אתכם לפנים! ואומר זאת נחמתי אשר נשארה לי בעצבוני! לשפוך עוד הפעם את שיחתי בחיק מאהבי! להראות לכל אחי ורעי איכה גדלה אהבתי אליהם! ובל יאמרו ללבבם כי אבד זכרונם ממני בהפנותי את שכמי מהם. ועתה דעו אפוא וראו כי לא ימוש שמכם מפי לעולם! וכל עוד נשמתי בי רוח אהבתכם תחיני ותשמחני! וכי חבל בריתנו עם תקות חיי יחדו יכרתו. כי זה איש אשר יעזוב את הארץ אשר הוא גר בה בלב שקט ועשתנות שאנן! ואשר לא תפרוצנה ממנו סערות אנחה ושטפי דמעה בעת ינתקו כפות רגליו לארץ אחרת! בקהל אחים לא ימנה! ובין רעים לא יתחשב! אף לא יסָפֵר את חית השדה! ותקוה לכפיר ממנו. הן גם הנמר האכזרי אשר בארצות הנגב רבצו! ומולדתו תחת שמי תימן! אם יפול ברשת אדם אשר טמן חבלים לרגליו! ויגרשהו וילך אל ארץ לא לו כי אכף עליו! אף אם צאן ובקר ישָחֵט לו די מחסורו! עודנו נכסף אל מקום זה יֻלד שם! ואל הררי נמרים שואף הוא סלה. כי גם לעץ יש חפץ לעשות שרש באדמת מכורותיהו! ותאנה וגפן לא תעשינה פרי על עפרות נכר! לשוא ישיק האדם בתנורים ליחמנה בהם! ומן העפר אשר יהיה בקרקע מטעם יקח ונתון אתו תחתינה וחשב מחשבות לבלתי יחסר להן כל מזרם וממטר! הלא מכל עמלו שיעמול בהם בפרך לא תתֵנָה לו כי אם פרי כחש וצאצאי מרמה! כה תאלפנו חית הארץ ועץ השדה יחכמנו להיות כל איש זוכר את מקום מולדתו לנצח! ואת רגעי נחת אשר נפלו לו בנעימים בין חבר רעים לא ישכח לעולם.

ומה אנכי שואל מכם ידידַי! כי אם לזכרה אותי תמיד. עת תאספו יחדיו בבית אחד מכם להשתעשע תשאו גם את שמי על שפתיכם! או עת ביום משתה ושמחה תתקבצו ותבאו לחקור ממסך העלו גם את זכרוני על ראש שמחתכם! וכי יברך אש את רעהו על כוס יין ברנה! וברכתם גם אותי. ואני תפלה לאל חיי! תן להם ה"! מה תתן? תן להם חיים נעימים בהשקט ובבטחה! ואל תעזוב על האדמה אשר הוא בא בה גם את עבדך יצר כפיך.

מאהליב על נהר דניעסטער! ניסן תקצ"ג.

---

אל אחד מאוהבי

מאת

יעקב אייכנבוים

הה אדני! מר לי מר לפ"ק

איש שלומי!

אם מאחרות דברי שפטת כי לא תוסיף עוד שמוע ממני זעקת שבר ויגון! כמו גם אני אמרתי בחפזי! שוא דמינו שנינו גם יחד; כי יד שדי אשר באף תרדפני! רדוף ופצוע! הסירה שבטה מעלי עדי רגע! אך למען ישוב יכביד עלי אכפו ביתר חמה ושטף אף! למרות נפש ולשבר כל גרם! כן יש אשר יכלא הסער באוצרותיו ימים מספר! ודממת שלוה תתלונן על פני הארץ ורחבי מים; אחר ישוב ויצא ברעש ורגז! יפוצץ הררי עד! ואת דכיי מצולה ירתיח עד התהום בה.

משה אבי אחרי שובו לביתו יגע וחסר כל משוט בארץ ומנוד בה! חלה את חליו אשר מת בו בשנים עשר לשבט! ויעזוב את מחסורו לבניו ולאשתו אחריו! הנאנחים והנאנקים מכאב לב ומנפש רעבה! והמה צועקים אלי להמציא להם שמץ מחיה! כי מבלעדי ה" ואותי אפס מחסה למו. אלה דברי האגרת השלוחה לי מבראדי! הכתובה על ידי איש מיודעי אבי המת! ובקראי אותם ההפך עלי בלהות! וכל קרבי התחלחלו! ישבתי משמים לארץ! וארבות עיני נפתחו. –

כי לכל חפץ יש תקוה! אם יכרת ועוד יחליף; רכוש תחת רכוש! אח תחת אח יֵלֶד יום; ואב שכב ואיה חליפתו? ותמורת אם אובדה אנה תמצא? עוד לא ימנה חסרונם בתבל! כי אין לה אב ואם שנית. –

לא רבת שבעה לה נפשי ענג שעשועי את יולדַי! וימי שבתי אתם יחדיו מעט וקצרים היו. כמעט שסבב עלי הסתו הקיף תשע פעמים! טרם פשטה הארץ את כתנת השלג מעליה! ותורד יולדתי בנעוריה אל מעבה האדמה! ויאטר עליה בור פיהו לבלי יפתח עוד. בעת הזאת התעו אותי אלהים מבית אבי! ללכת לגור עם אבי הנערה המארשה לי בעוד לא נפתה לבי על אשה! ואהבת נשים לא רעננה בקרבי! ואם אמנם בימים ההם עוד נסכלתי לדעת לבור את כל זה כאשר אני אחזה לי עתה! והחסות בצל אב יקר אשר באברתו יסך לי! ובשבט נועם ינחני במעגלי צדק! לא נחשב בעיני למאומה! ויהי לי לששון להסיר סבלו מעל שכמו! ולהיות בנערים חפשי! עם כל זה זכור אני כי בבואו לקץ עתים מזומנים לראות את שלומי באשר אני שם! שמחתי לקראתו כעל כל טוב! וכל יקר לא שוה לי בחבורתו! ובהגיע תר לכתו מעמדי! עיני נזלו מאין הפוגות ימים רבים. כה אך גשמי בכי גדלוני מנעורי! ואגלי דמעה היו לי טל ילדותי. וגם אחרי כן בהיותי לאיש ולאב גם אנכי! ונפשות זולתו נאחזו בסבך נפשי! ותהיינה לאחדות בקרבי! עוד נשארה אהבתי אליו כבראשונה! ומאחזתו בה אין נגרע דבר. ואף כי טלטלני ה" ממנו והלאה! ואך לעתים רחוקים התראיתי עמו פנים אל פנים! שויתי זכרונו לנגדי תמיד; כי מלבד היותי עצם מעצמיו ובשר מבשרו! הן היה איש חמודות ומוצא חן בעיני כל רואיו כאשר גם אתה יודע. ולי מה יקרו רעיוני! בהיותי אני והם יחדיו אין איש עמָנו! עת זכרתי: כי יצא שמעי לתהלת בארץ! ישא גם הוא חלקו ברנה! ולמען שמי ישמח לבו ונכבד בכבודי! וכי ירהיב ה" לי ממצר! ויתן לי את בריתו שלום ורוחה! אהי אז משען לזקוניו! ואת ימי שֵיבתו אשר מִנוּ לו אמלא בנעימים. אך אשר עם שדי לא כן היה! והוא אמר כי עד שערי בור יעצב! ולא יראה טוב בארץ החיים! עצמיו ימלאו שבר ועמו על עפר ישכב! ומי ישיבנו? –

ככה נקרע לבי בקרבי לפתע פתאם! ויצא ממנו המון תקוות! וירד לתהום רבה; ואף מכות חדרי בטני ההיו לי עד כה! ואשר לא יכלו להרפא עד תֻמן! גם הֵנה תתעוררנה לקול המכה הבאה! השתרגו בי כלנה! וכמו חבר חרבות תפלחנה כליותי שבעתים. כן לקול נער בוכה! הילדים אשר כגילו יפצחו גם המה קולם ויצעקו ויבכו יחדיו באין מרגוע.

ואתה אחי! אל תאיץ לנחמני! כי לא כוזב אנכי להנחם. הן זאת חקרתיה כן היא! כל אזן שומעת נחם גם עצבונה רמיה; כי בדברים לא ירפא שבר לב! ופצעי רוח בחלק שפתים לא יֵרָכּוּ. כן כמוך גם אנכי יודע כי כל יגוני הבל! וכל דמעותי לא תעלינה יורד שאול. אולם אמר נא לידוע חלי “דום! אל תאנח ומה תועיל כי תנהק חנם?” אם יאבה אליך וישמעך! גם אנכי אנחם; אך אם לב כאח לך! הָרֵק יגון ועצב לקראתי! שא בנהי קולך! ושפעת מים תכסני! אז אשבע מרורים כחפצי! ודמעות מלא תמצינה לי! ואליהן תשוקתי. –

ידעתי כי תתקוטט בי לאמר: את הטוב כי תקבל מאת האלהים תכחידנו תחת לשונך! ולא תמהר לשמחני בו וכי יפגשך מאומה רע לא תאחר להעציבנו. הן זאת צדקת אענך! אך הטרם תדע כי אך עצב ישתה האדם לרויה! וכל גילו כמר מדלי! ומה גם אני! אשר מעודי עד היום הזה! כד יגוני לא כלתה! ונטפי נחת אשר נפשוּ אל תוכה לאין יחשבו! על כן אל תשת לי עון בדבר הזה! ואל תבוז כי יצעק אחיך.

אודעסא. ביום קמתי מהארץ! בכלות שבעת ימי אבל אבי.

• שלומית אפל
• עדנה הדר
• צחה וקנין-כרמל