מים הצפון, ממדבר שממה, / זרועות מלקחיים צבתוני בעוז! / ואני האדם לא שמעתי קול יה, / ממני פתאום נעדר המשוש!

מאז ומקדם הקשבתי בדחילו, / לקול המצפון שבלב האדם! / מאז נעורי ונדמה לי כאילו: / שותף אנכי לבריאת העולם!

כל עץ שנטעתי ספוג בדמי, / טבולה זיעתי המרה בגבעול! / צוויתי לעבוד את הקרקע – אמי, / נדרשתי לכבוש דרכים ולסלול!

עבדתי בפרך מבוקר עד ערב, / הוטל כל העול על שכמי זה הדל! / נוגשים רדדוני עד דק בלי הרף, / אי מי את החופש ממני גזל!

כעבד אסיר אזיקים ונחושתיים, / רתוק לשלשלת ככלב חצר! / מר רוח, שואף לנקם בשמיים, / חורק בשיניים כפרא נמר!

כי מה שילומים לעמל הדורות? / מה פרס לדלדול של הרגש בלב? / למי זה ייצר באבדן מאורות? / ומי זה ישמור על ניצוץ מהבהב?

רמוני מאז, וקשה התרמית, / סבבוני בכחש, עשוני לצחוק! / ומה מבטיחים החיים לעתיד? / ומה מנבא העתיד הרחוק?

עיפתי למות, אין שחר לסבל, / הדם הלוהט כבר קפא בעורקים! / תליין מהדק על צוואר את החבל… / רוחות בלהה עליזים ושורקים!