הציפני חום השמש, / הקיפני גיל ואור! / קרן סחה על האושר, / זיו סיפר לי על הדרור!

מתהום הנפש הנידחת, / מן העומק שבלב… / גיל וכוח בדליים, / בידי אני שואב!

כל עלה ירון בזמר, / כל גבעול פורץ בשיר! / ריח בושם מן השחת, / מור נודף מן החציר!

הצפור בקול תריע, / אל השמש תערוג! / כל החי שוחר החופש, / חג אורים עליז יחוג!

שש אני אלי עמל, / תזמר היד בעוז! / שיר לאמא אדמה, / המגל החד יחרוז!

את ראשי הגא ארימה, / השיער הכסיף כליל! / כל אוני לקרקע אמא, / היא מקור לאור וגיל!

מה אירא ומה הפחד, / מי יעיז לקרוא לי דל? / יד שרירית לי מטופחת, / בטחוני הוא העמל!

*

ידעתי: ידכם איתנה, אצבעות מלקחיים, / שרירי הגרון כבר ירגישו מחנק! / אך לא אכנע, לא אסגוֹדה אפיים, / ככפיר מסוגר אתפרץ ואשאג!

ויהי זה ליבי מבוּתק ושסוּע, / ויהי זה קולי מרוּסק וחלש! / ויהי העולם שבעתיים גרוע, / ויהי אף אם בוּז העולם לי ירחש! / אם כל העולם יתקומם לי בזעם, / וצבא השמיים יחרוץ לי לשון! / אם פתע פתאום אף יכני הרעם, / ומנת גורלי היא – דמעה ויגון! / ויהי בארי אף יבש וצחיח, / ותהי קמתי שדופת הברד! ויהי רק קוצים השדה לי יצמיח, / ותהי פרתי מפילה את הולד! / אם בוקר השחר פתאום לא יופיע, / השמש יחשיך את האור לי ביום! / אם דבר אלהים כאבי לא ירגיע, / ואף אם יצלוני באש גהינום!

אף אז אתקוממה בעוז ואייל, / ליד מצווה ושלטון היחיד! / חפשי לי אהיה בביתי זה הדל, / וביד עמלים לי אבנה – העתיד!