ושוב אתהלכה רעב ויגע, / נודד ללא בית ככלב חוצות… / גורל החיים את שטרו לי פורע, / דוקא בשעה שאין כח בי עוד!

מגיל נעורים בעמל לפת לחם, / משחר ילדות עוד לא נחתי כמעט! / ביום – כשכיר התכופף זה השכם, / בלילה – שנתי מהעיין תידד!

שדות מוריקים את עיני לא הרהיבו, / לא לי, לא שלי היא תנובת השדה! / עננים שחורים את שמי לי העיבו, / שחור העבר ושחור ההווה!

אזכורה ימים: וניצוץ משמיים, / הבריק והאיר לי את דרך חיי! / וכאילו פתאום לי צמחו כנפיים – / כאילו גורל החיים בידי!

כזוהר השמש מבט העיניים, / בלחי פרח לו האודם בחן! / בעוז ואייל! / בחיוך על שפתיים, / כוננתי משכן לי, כנשר הקן!

אך ברק התפארת חלף ואיננו, / חלף ונמוג כהימוֹג זה הצל! / כאילו הייתי רק חלק ממנו, / כחלק דומם העובר ובטל!

ושוב אתהלכה רעב ופרוע, / נשכח מיני לב אלהים ואדם… / נודד ללא בית ככלב נגוע, / ספינה טרופה בלבו של הים!…