הן עומדות בשורה, לבנות, סדורות, / כצבא הערוך אלי קרב גבורות! / עליהן נסוכה רצינות מיוחדת, / שותקת, מכרעת, כבדה ומשעבדת! / כל קפיץ וגלגל עטופים מסתורין, / כל מוט מספר, כל שרטת תבין! / בהן דמויות וגם הן לבנות, / מפל של בשר ומבול של גופות! / הלשון היא אחת, השפה היא מובנת, / כל יד מושטה, פשוטה, מתחננת! / כל פה ממלל ואילם המבט, / כל עיין מופנית, הלשון היא אחת! / ובליל של מלים מגרונות ניחרים, / משתפך בחלל ומבקש רחמים! / ידיים גרומות מתכווצות בעוית, / ונורא ואיום הוא כל זיע וניד! / מסביב מתהלך לו המוות הקר… / את אשר לא זרע, הוא גזל וקצר! / וכאילו נשמע קול משק כנפיים: / בוכה האדם ובוכים השמיים!
ובקצה מסדרון, במרפסת פתוחה, / שטופה אור השמש, מליאת נהרה, / פתוחה לרוחות ולתכלת הים, / ומעל לה פרוש זה השחק הרם… / עומדות כיתומות אומללות ודוויות: / עצובות ונכאות אלוּ שלוש המטות. / לא קול אנחה ולא רחש חיים, / הן ריקות, אבלות והוגות נכאים! / מלאות רשמים, זכרונות ודמיון; / על סבל אנוש, על חלום ורצון, / ומספרות לי בלחש ובבכי עצור… / וספוג בדמעה הוא כל ניב בספור!
המטה האחת מספרת בדמי: / קטון וקצר עד מאד ספורי! / והיה זה האיש לא צעיר ביותר, / נשמתו עשירה כנשמת המשורר! / אך בידיו הגרומות לחבק לא יכול: / את ה"יש" של היום וה"אין" של אתמול! / ימיו מלאי דווי, לילותיו עגומים, / כל חייו חלומות ומראות כזבים! / ואשה לא ידע זה האיש מימיו, / אם כי אליה נכסף ושאף! / ובכל זאת רצה להוסיף ולחיות, / אף חיי הבדידות לו יקרו מאד! / ונלחם זה הגוף, התכווץ, התפתל, / ולאל לא ידוע הוא אף התפלל! / זעקה גדולה נשלחה למרום: / אלהי השמיים, החייני היום! / נשמה זו נפחת באף התולעת, / ממך את חלקה בחיים היא תובעת! / מה דמות וצורה לחיי שעיצבת, / אם אושר מעט לי לתת לא חשבת? / מה זכות וצדקה לך האכזר, / לגזול מאתי את היום של מחר? / וימרוד זה האיש, וישאג, ויקלל, / התיאש לבסוף מאדם ומאל! / ותיבש הדמעה בעינו הכבויה, / ופיו המקלל נאלם דומיה… / וימת זה האיש בקללה על שפתיים: / ארור האדם, ארורים השמיים!
המטה השניה מספרת בקול: / האיש שהכרתי ראה את הכול! / הוא ראה את האור והכיר את הצל, / לחיים שייצר בידיו הוא עמל! / לא היה תענוג שעליו הוא פסח, / הרגש ולב אנשים למדרך! / מאז נעוריו ועד גיל ארבעים, / הימים כמוקד, לילותיו סוערים! / וייבז לאדם, ויבחל בשלום, / את ידו הקצרה הוא נשא למרום! / בעינו החצופה אף ניעור הברק, / ויפלוט את רוקו, ויירק, ויירק! / הוא הסעיר את הארץ, ובז לשמים, / אך עוד מעט קט נקצצו הכנפים! / הוא נפל כעמיר בידו של קוצר, / כעלה ביום סתיו הנובל ונושר! / ולפתע פתאום הוא ראה את התהום, / פעורה ומחכה לו מתמול ושלשום! / לא הספיק לחזור ומלה למלל, / הוא נוכח שאחר, התשובה לא תקל! / ויירא לנפשו, ויפחד, ויקטן, / נשמתו זה מכבר מכורה לשטן! / בעיניו צץ הפחד, כבה הברק! / לא עוד השתולל, לא צחק, לא ירק! / וימת זה האיש בקללה על שפתים: / ארור האדם, ארורים השמים!!!
המטה השלישית מספרת לי כך: / שכבה בי ילדונת בגיל המבורך! / רכה, ענוגה, שערה תלתלים, / שפתיה חומדות ועיניה יונים! / גופה החמוד מפותח ובשל, / כפלא גדול שהופע, התחולל! / דמותה כדמיון, כיצירה גאונית, / כמלכה של שבת, קדושה, חיננית! / היא שכבה ותחלום את חלום החיים: / וחלום זה שלה הוא מפז וקסמים! / הוא רצוף אהבה טהורה וזכה, / לידיד נעורים, לבחיר של לבה! ותחלום גם על ילד בהיר תלתלים, / ריחני ומתוק כפרי הילולים! / ועל אלף אלפי שברירים של חזון: / שניעורו עם שחר בזמר ורון! / ופתאום היא תפסה בשכלה זה הדל; / שהכול הוא לשוא, התכנית היא לאַל! / החזון הגדול מתפזר ונמוג, / ועינה לא תראה את ילדה הענוג! / ותזעק, ותשאג כלביאה פצועה, / ותפתח את הפה ותשמע קללה!!! / ויספוג האויר קללת שכיב מרע, / ויגעש העולם, היסוד זועזע, / התעורר המצפון, רעדו לבבות, / השתלטה דממה, נאלמו לשונות! / ותעל נשמתה הזכה למרום… / וקללה באויר, תלויה גם היום!
דממה עטופת מסתורין מסביב, / באזני עוד אשמעה כל הגה וניב!… / אכולות היאוש, שכולות ודוויות, / עומדות ושותקות אלו שלוש המטות…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות