כידוע היה יוסף בן אליעזר הספרדי (במאה ה־14) המחבר של אחד מהפירושים לפירוש התורה של אברהם אבן עזרא. קיצור של פירוש זה פורסם, יחד עם פירושים אחרים על ראב"ע ע"י יקותיאל לאזי, אמסטרדם, 1721 בשם הכולל “מרגליות(!) טובה” ואילו זה של יוסף נושא את הכותרת “אהל יוסף” שהיתה כנראה כבר בכתב היד ששימש מקור למהדורה זאת. הוא בלתי שלם (ראה ילינק ב־"כוכבי יצחק", 1862, עמ' 33; מ' פרידלנדר “מסות על כתבי אברהם אבן עזרא”, (אנגלית) כרך IV, לונדון, 1877, עמ' 220; וכן שילר־סשינסי, קטלוג קמברידג' עמ' 51). החיבור השלם ששמו “צפנת פענח” הוהדר רק לאחרונה ע"י דוד הערצאג בשני כרכים.(1930 II;1911 ‚I)

א' גייגר, אחד הראשונים בתקופתנו שפרסם משהו מכ"י של החיבור האחרון עד כמה שידוע לי¹, ההדיר בספר “מלא חפניים” (1840, חלק גרמני, עמ' 78), לפי העתק שנעשה ע"י ל' סראבאל, שהיה אז בעל כ"י של חיבור זה (אחרי כן רכוש הספריה של בית מדרש לרבנים, בברסלאו) את קטעי ההקדמה לחיבור זה, שהושמטו במהדורת לאזי. בראשיתה נאמר כך: “אמר יוסף ב'² אליעזר בר'³ יוסף טוב עלם מגלות ירושלים אשר בספרד”. גייגר ממשיך ואומר שאותו הדבר כתוב בכ"י ריגיו של חיבור זה (כעת כ"י של ספרית המדינה הפרוסית ברלין, ראו למעלה). הוא כותב שם: ואמנם השם המלא של המחבר הוא לפי כ"י סראבאל ובכ"י ריגיו: יוסף בן אליעזר (לא אלעזר) בן יוסף טוב עלם (בון־פיס)".

על סמך פרסומו של גייגר קראו המלומדים דלקמן ליוסף בשם המשפחה “טוב עלם”: שטיינשניידר, בקטלוג בודליאנה (עמ' 1456, מס' 5913), בו הביא את מלא חפניים כפי שצוין לעיל; גריץ בספרו “דברי ימי היהודים” (כרך VI, 3, עמ' 344 ו־375; בו הוא מכנה את כ"י ברסלאו "טוב עלם, כרך VIII, 3, עמ' 23, בנוסח ובהערה קראו “Bonfils”); צוקרמן בקטלוג ספריית בית המדרש לרבנים בברסלאו מס' 113 (טוּב עלם); נויבואר בקטלוג בודליאנה (מס' 233) בו מתיחס לגייגר, אף כי בתיאור כה"י אינו מזכיר את המלים “טוב עלם”; באנציקלופדיה יודאיקה (כרך IV תחת הערך “”Bonfils (ב־.J.E לא נזכר יוסף כלל); הערצאג במהדורתו הנ"ל (I, עמ' 6, שורה 13,II, עמ' X), וכן רבים שהלכו בעקבותיהם.

אמת, לא כל החכמים קוראים ליוסף בשם משפחה; גם הנזכרים לא כינוהו בו בכל מקום. גייגר, למשל, בכתב העת שלו Jüdische Zeitschrift (כרך 1, 1862) מזכירו פעמיים ללא שם משפחה (עמ' 217 ו־219). גריץ בחיבורו הנ"ל (כרך VI 3) קוראו בצורה כזו פעמים רבות בעמודים שלאחר הנ"ל. שטיינשניידר, חוץ מבמשפט הנ"ל, מזכירו בלי שם משפחה, היינו במאמרו: “פירושי־על לאבן עזרא (יוד' צייטרשריפט, 1868, עמ' 126); במאמרו בעל אותה כותרת שבחוברת “פליטת סופרים” של ברלינר (1872, עמ' 44 בחלק הגרמני); בתוך “יהודה מוסקוני” (מגזין, ברלינר והופמן 1876, עמ' 94 ו־99); ב־.H.B (1880, עמ' 46), בחיבורו “תרגומים עבריים” (1893, עמ' 593); ובקטלוג ברלין (1897,II, עמ' 140א) בולט מאד שהוא השמיט את שם המשפחה בתיאור כ”י ריגיו, הנ"ל (קט' ברלין II, מס' 142), בו כתוב, לפי דברי גייגר והערצאג, “טוב עלם” בהקדמה (ראה לעיל ועוד ידובר להלן). וכן גם מ' פרידלנדר במסותיו (כרך 1, עמ' 219 – 3 פעמים – 220, 237, ו־244); באכר בחיבורו: אברהם אבן עזרא המדקדק (1881, עמ' 8) ובמאמרו "פרשנות המקרא

(Winter und Wunsche ,II, 1894 עמ' 329) וכן א' מרכס במאמרו העברי: “מן הגניזה” (ספר היובל של הדואר, ניו יורק 1927, עמ' 187).

ייתכנו כמה וכמה סיבות להעדר שם משפחה. במספר מקרים משמיטים אותו ללא כל מטרה, באחרים מתוך רצון לקצר; לעתים מפני ששם כזה נעדר במקורות שעמדו לרשות הכותב (כגון פרידלנדר); אולי זה או אחר נמנע בכוונה מלהזכירו. על כל פנים, לא הוטל בשום מקום ספק בנכונות שם המשפחה של יוסף, עד כמה שאני יודע.

עתה הבה נחקור את העובדות. לכותב שורות אלו ידועים 11 כתבי־יד של “צפנת פענח”, ואלה הם (לפי סדר הא־ב הלועזי):

1) ברלין (מקודם ריגיו), קטלוג שטיינשניידר, II, מס' 142,

2) בודליאנה, קט' נויבאואר, מס' 233,

3) בודליאנה, קט' נויבאואר, מס' 1907,

4) ברסלאו (מקודם סראבאל), קט' צוקרמן מס' 113,

5) קיימבריג', ספריית האוניברסיטה, שילר־שינסי מס' 51,

6) סינסינטי, ספרית.H.U.C קרן בוגרי.C.U.H (מס' 1), כתיבת קורסיב איטלקית מהמאה ה־16, עם מקומות מחוקים ואישורים מידי צנזורים של של המאה ה־17,

7) פירקוביץ', ראה פין, כנסת ישראל, עמ' 489, בערך יוסף בר' אליעזר,

8) לונדון, בית המדרש, קט' נויבאואר, מס' 3,

9) מינכן, קט' שטיינשניידר מס' 62, 2,

10) ניו יורק; ספריית בית מדרש לרבנים, קט' אדלר, עמ' 13, מס' 1296,

11) פרמה, קט' דה־רוסי, מס' 137 (ראה מהדורת הערצאג II, עמ' XLII).

כ"י גולדשמידט (מלפנים מוכר ספרים בהאמבורג) הנזכר בקט' שטיינשניידר, ברלין (שם), לא נמנה כאן כי אפשר שהוא זהה עם כ"י 6 או כ"י

1. כתבי היד 8 ו־10 פגומים והפסוק הנידון חסר. באשר לכ"י 7, כותב פין: “בראש הספר הנקרא צפנת פענח… הנמצא אצל ר”א פירקאוויץ נאמר: חברו הר"ר יוסף ב"ר אליעזר ב"ר יוסף הספרדי בעיר דמשק"; יש לשער כי שם המשפחה אף לא נכתב בנוסח ההקדמה (ראה גם שטיינשניידר בפליטת סופרים הנ"ל). שם כזה נכתב רק בכתבי היד מס' 1 ו־4, בציטוט הנזכר (ראה המהדורה המודפסת)⁴; ואילו בקטע השני בהקדמת יוסף לשמות (מהדורת הערצאג עמ' 181) בו הוא מציין את שמו גם כן, אין שם המשפחה כתוב בנוסח המהדורה המודפסת והמהדיר אינו מסמן בהערותיו שום כ"י בו הוא כתוב. שני כה"י, 1 ו־4 יש להם קשר הדוק ולהם גם מקור משותף, לכן יכולים להימנות כאחד בלבד⁵. אם, בעקבות שטיינשניידר (H.B. 1863, עמ' 115 הערה 1), נכונה ההשערה הכללית שכותב הפירוש לפירוש התורה של אבן עזרא, שלמה בן יעיש הבחור (נויבאואר, קט' בודל', מס' 232 I) המכנה עצמו “יוסף בר' אליעזר מגלות ירושלים אשר בספרד” הינו זהה עם מחברנו⁶, רואים שיוסף גם כאן חותם בלי שם משפחה (ראה שעתוקים מאת נויבאואר, לוח XXV).

לפיכך מסתבר מאוד שליוסף לא היה שם משפחה ולא עוד אלא שאם היה לו, הצטרכנו להסכים שלספרדי היה שם משפחה צרפתי (בספרד אין שם משפחה השווה ל־Bonfils).

עלינו, בכל זאת, להסביר עדיין, איך נכנס השיבוש של “טוב עלם” לכ"י 1 או למקורו. בדיקה מדוקדקת יותר מראה לנו שבכ"י 1 וכ"י 4 חסרות המלים: ע"ם יש"י, או לפי כ"י 5 ע"ם יש"ו (ראה בתחילת המאמר את המשפט שהועתק ממלא חפניים ומקטלוג שילר־שינסי, מס' 51 ברישא)⁷; בעוד שבכל כה"י הידועים האחרים, הן נכתבו בין כאן ובין בהקדמה לשמות (ראה לעיל). ברור שהסופר כתב בטעות “טוב עלם” במקום ע"ם יש"י(ו?). (ייתכן שבכ"י 1 מלים אלו אמנם נכתבו אך אינן קריאות ולכן שטיינשניידר השמיט את שם המשפחה בקטלוג ברלין, ראה לעיל). המלים האחרונות הינן נוטריקון של: על משכבו יבוא שלום (ו)ינוח. ביטוי זה אינו כל כך מוצלח, כי במקרא הסדר הוא הפוך: יבוא שלום ינוח על משכבותם (ישעיהו נז, ב). נוהגים לכתוב אותו, באמת, בצורת ישיע"ם או יש"י ע"ם (ראה צונץ, Zur Geschichte und Literatur, עמ' 358). שינוי סדר המלים בא מחמת השאיפה לתת מובן למלים, והוא: עַם יִשַי, רמז לפסוק: שרש ישי אשר עמד לנס עמים… והיתה מנחתו כבוד (ישעיהו יא, י). נוכל לשער כי בכ"י אחדים נכתב: יש"י ע"ם (ראה לעיל), ביטוי בלתי ידוע למעתיק; הוא חשב, אפוא, את הגרשיים של ע"ם ללמ"ד וגם תיקן את המלה הקודמת ל־טוב.

נטייה זו ליצירת קיצורים שיש להם מובן, אף כי על חשבון הדייקנות, אינה מיוחדת לנ"ל. מוצאים למשל בכתבי יד ובדפוסים את הקיצור ר"ם במז"ל, שאפשר לבטאו רם במזל, במקום הנכון יותר: רמב"ם ז"ל. משתמשים בנוטריקון אמ"ת לשלושת ספרי כתובים השיריים, כגון טעמי אמ"ת, במקום תא"ם, היינו תהלים, איוב, משלי, לפי סדר הספרים הללו בתלמוד. התואר כת"ר, במקום כ"ת = כבוד תורתו, משמש בספרות התשובות מהמאה ה־17 ואילך (ראה למשל, בתשובות “אהל יעקב” מאת יעקב ששפורטס, מס' 64, 65), שהוא רמז לכתר או לכתר, דבר שמצדו עורר אסוציאציה עם “כתר תורה”. לעתים מתחלפות האותיות במספרים: ח"י – י"ח, ז"ך = כ"ז, טל = ל"ט, אר"י = ר' יצחק אשכנזי; מני"ח = משה בן יעקב חגיז ואחרים.

מאד מתקבל על הדעת שהוא הדין לגבי בד"ח לב"א, נוטריקון השכיח למדי בקולופונים מהמאה ה־14 ואילך ושפירושו: בריך דיהב חילא לעבדיה בר אמתיה (ראה קטלוג שילר־שינסי, מס' 47, עמ' 129 וכן שטיינשניידר: הרצאות על חקר כתבי יד עבריים, 1897, עמ' 47, בו “דיהיב” הינו טעות דפוס⁸, כי כאן זו שאלה של עובדה קיימת: הכוח שה' נתן למעתיק להשלים משימתו, לא פעולה רגילה כגון בביטוי: “ברוך הנותן ליעף כח”, המצוי אף הוא, לרוב בקולופונים ואשר משמעותו: ברוך המחזק ידי החלשים בדרך כלל, וביניהם הסופר. ברם, מוטעה תרגומו של שטיינשניידר למילה חילא = כוח שלו, כפי שהעיר כבר ברלינר (ZfHB, 1898, עמ' 59). יש כאן השמטת התיבה “רחמנא” אחרי בריך, כדי שלביטוי תהא⁹ המשמעות “בדח לבא” – הלב שמח. ובאמת כאשר הביטוי נכתב במלואו מוסיפים לרוב את התיבה “רחמנא”, כפי שמצינו: 1) מרגליות, קטלוג מס' 234, I (דיהיב = טעות סופר או פליטת קולמוס), 2) גם כן שם, מס' 752, עמ' 37א (בן אמתיה); 3) ועוד שם, מס' 756, עמ' 57ב, 4) דה רוסי, מס' 7 (ראה Bernheimer, Paleografia Ebraica עמ' 286), “ברוך(!) רחמנא בעלמא דיברא טעותיה דיהב”, שצ"ל: די ברא כרעותיה או ברעותיה, 5) ברודי, כה" של הקהילה היהודית שבפראג, המשך 3, עמ' 10, כ"י 9, 5.

אמנם נכון הוא שבמקומות דלקמן הביטוי במלואו (ברוך דיהב חילא וכו'): 1) בקטלוג הנ"ל של שילר־שינסי, מס' 69, עמ' 225; 2) כ"י של ספריית העיר נים הכולל את פירושי רש"י וא' אבן עזרא לתורה, משנת 1469¹⁰; 3) קט' נויבאואר־קאולי, II מס' 2866, 1 מ־1677, 4) הדפוס הראשון של פירוש הרמב"ן לתורה (רומא לפני 1480), דף 115, V אחרי ספר שמות, וכן 5) ברי"ף, ווניציה 1521/22, כרך I, דף 311, V, אחרי מסכת יום טוב (ביצה); אבל לכל אלה יש הסבר פשוט: בכה"י ששימשו בסיס להוצאות דלעיל נכתב הביטוי בנוטריקון = בד"ח לב"א; המעתיק או המגיה, שפענחו, לא יכול או לא רצה להוסיף משהו משלו. מכל מקום, השמטת שם ה' אחרי ברוך הינה מקובלת בספרות שלאחר המקרא, ובפרט בברכות בהם שם ה' לא נזכר, כגון ברוך שאמר, ברוך שפטרני וכיו"ב, ואף: ברוך שבחר בהם ובמשנתם (אבות פ"ו). על ממצא זה, שהשמטת שם ה' הינה שכיחה, אני חב תודה לפרופ' צ' דיזנדרוק.