אהבתיה!
למה? מפני שדחתה אותי, משום שבטלה בתנועת יד אחת את כל הויתי המוחשית.
יפה היתה. פניה כחטובים בשיש, כפני אלילה, ושפתיה כמצוירים במכחול. אך לבה היה קשה וקר כאבן.
גם היא לא היתה מאושרת. גם היא אהבה, אך לא אותי כי אם את חברי. והוא? אף לא השגיח בה, חברתה היתה לו לזרא, ואף לדבריה לא רצה להשיב.
ולמרות אשר לא אהבתני – רצתה לבלות בחברתי. הכרח היה זה לה לנקום ממי שהוא את נקמת רגשותיה המחוללים, ולמטרה זו בחרה דוקא בי.
אדם קשה כצור היתה. לא סבלה כל התנגדות. כל מלה שיצאה מפיה – פקודה, רצונה היה קדוש וחפצה לחוק. אך בה בשעה עצמה לא סבלה גם את הכניעה האלמת, לאמתו של דבר – לא אזכורה אף דבר שימצא חן בעיניה. אני בכל אופן שמשתי שעיר לעזאזל.
פעמים רבות נסיתי לשים קץ למשחק זה. אך דיה היתה מלה אחת טובה שיצאה מפיה, הספיק חיוך קטן אחד ורפה בלבד כדי לשעבדני לרצונה ולעשותני אסקופא הנדרסת בנעלה אשר לרגלה היפה. והיא ידעה והכירה את כחה זה. מרים עד מאד היו חיי בתקופה זו שנמשכה זמן רב למדי.
במרוצת הימים התרגלה אל הויתי עד לידי כך, שאת מרבית שעות היום והערב הייתי נאלץ לבלות בחברתה. זנחתי את משרתי, התנכרתי לכל מכירי ומיודעי הטובים, שרפתי אחרי את כל הגשרים שקשרוני אל העבר, שכרתי דירה סמוכה לדירתה היא, ובמשך כל שעות היום והערב הייתי סופג אל תוכי את הרעל שהיה שופע מתוך פיה היפה.
חלפו ארבע שנים. היתה זו בשבילי תקופה קשה עד מאד, אך באותה השעה גם נעימה ביותר. התרגלתי למצבי המיוחד, והייתי מוכן לכל דבר – בכדי שתהא האפשרות בידי להמצא בחברתה. נשאתי את הכל ברצון ובחבה.
פתאום נשתנה משהו… היא חדלה להציק לי. עיניה הביעו לי לעתים קרובות אף חבה… דבר שלא הייתי רגיל בו. פסקו העקיצות והמרירות, ויחסה אלי הפך כמעט לחברי.
החדוש הבהילני במקצת. קשה היה לי למצוא הצדקה כל שהיא לשנוי פתאומי זה. לא עוד דרשה במפגיע לשרתה ולמלאות את רצונה… ואם רצתה במשהו הרי הביעו עיניה בקשה… משהו נשבר בה!
פג הקסם, גז הפחד. מיצור פלאים ואגדי הפכה פתאום לבן־תמותה פשוט ורגיל, לאדם בעל רגשות אנושיים שכיחים ורגילים ביותר, חברתה התחילה לשעמם אותי.
ובאחד הערבים, כשישבתי כרגיל על השטיח לרגליה, הניחה את ידה הענוגה על ראשי ולטפה קלות ורכות. אחר כך הרימה את ראשי, ובהפגש מבטינו – חתמה נשיקה חמה ויוקדת על שפתי, ושפתיה דובבו בלי הפסק וחרש כמתפללת: יקרת לי מאד… אהבתיך! התאהבני גם אתה?
כן! עניתי. אהבתיך, מאד אהבתיך!
למחר עזבתיה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות