במקורות העתיקים שלנו אנו פוגשים את השם “מונבז” מוסב לשני נושאים: א. לאחדים מבני משפחת מלכי חדיב, שנתגירו ונזכרו לשבח¹; ב. לתנא מתלמידי ר' עקיבא².

הכתיב של השם “מונבז” נחשב לקבוע וכמעט שלא היה מי שיפקפק בו, ואם נתגלתה פה או שם גירסה אחרת לכתיב של שם זה, התיחסו אליה כאל פליטת קולמוס של סופר־טועה.

ואולם עובדה היא, כי לא כל שנוי בכתיב של שם זה הנו אך פליטת קולמוס; יש שנכתבו גירסות אחדות של שם זה בכוונה, ולמעתיקים האלה היה על מה לסמוך, כי הם המשיכו בזה את הקבלה של הגאונים בענין זה: הם הבדילו בין השם “מונבז” שבו נקרא התנא תלמידו של ר' עקיבא, שאותו כתבו ב"נון", ובין השם “מולבז” שבו נקראו המלכים מבית מלכי חדיב, שאותו כתבו ב"למד". ויש לשער, כי בכדי להמנע מחלוף השמות, היה להם נוסח מיוחד לסמון השמות: “מונבז תנא, מולבז מלך”, והכונה היא, שבשם תנא נמצאת האות “נונ” נקרא מונבז" ב"נון"; מלך שהוא ב"למד", שייך לו “מולבז”, שאף הוא נכתב ב"למד". – אך דברי הגאונים בענין זה הגיעו אלינו משובשים, ולכן לא עמדו עד עתה על כוונתם ולא שמו לב לדבריהם.

בערוך, ערך מלבז: “מונבז המלך עשה כל ידות הכלים (יומא לז, א). פירוש מולבז המלך בלע”ז מונבז תנא בגמרא". דברים אלה הנם חסרי כל פירוש ואין ספק שהנם משובשים. בידי קאהוט, בערוך השלם, עלה הדבר לקבוע נוסחא יותר מדויקת: “בפרק אמר להם הממונה (יומא לז, א): מולבז המלך עשה כל ידות הכלים, פירוש: מולבז המלך בל' מונבז תנא בנ'” – לפי מה שאמרנו מקודם נראים דברי הערוך, לפי נוסחא זו, מובנים וברורים. ופלא הדבר, שקאהוט לא עמד כראוי על כוונת הדברים. ורוצה להגיה בדברי הערוך במקום “פירוש” – “בירוש'”, היינו בירושלמי, והוא מפרש, שכוונת בעל הערוך היא להדגיש שבירושלמי הגירסה היא מונבז, ובבבלי – מולבז. לדברי קאהוט אלה אין כל יסוד. בסוף הערך כתב: “ועוד י”ל כי כוונת רבינו מולבז המלך בל' ומונבז תנא בנו"ן ואז אין צריך להגיה פירוש להיות בירוש'".

כפי שנראה מסגנונו לא הרגיש קאהוט כלל, כי דוקא בפירושו האחרון קלע אל המטרה, והראיה לדבר היא, שהוא אף סדר ערך חדש מיוחד לשם “מונבז” בתור שם של מלכי בית חדיב, – דבר שאין לו כל יסוד לפי שיטתו וגרסתו של בעל הערוך.

מקורו של בעל הערוך לא היה ידוע לנו. עד שפרסם הרב אסף בספרו רב הערך “תשובות הגאונים” (הוצאת “דרום”, ירושלים תרפ"ט) קטע מכתב־יד הכולל פירושים למסכת שבת מיוחסים לרב נטרונאי גאון, ושם (עמ' 162, סי' סח) מצאתי את המאמר: “מונבז תנא הוא, אבל מלך מולבן שמו”. המהדיר במבוא לקטע זה (עמ' 151) מביא את דעתו של פרופ' י"נ אפשטיין, שאולי צ"ל “מולבז”. אבל שניהם לא העירו, שדברי הגאון הנם המקור לספר הערוך. אם נשווה את דברי רב נטרונאי גאון שכתב פירושיו לשבת, ושם (סח, ב), מדובר על מונבז התנא, הוסיף: “מונבז תנא אבל מלך מולבז שמו”. בעל הערוך שיסד את הערך שלו על הגמרא ביומא ששם מדובר על מולבז המלך, הוסיף: “מולבז המלך בל' מונבאז תנא בנ'”.

וראוי להזכיר, שמלבד כתבי הגאונים הנזכרים נשארו עוד כתבי־יד שונים שבהם הגירסה “מולבז” מיוחסת לשם המלך. מהידועים לנו, הם: ב"תוספתא", הוצאת צוקרמנדל (מגילה עמ' 228) מביא גירסת מולבז מכת"י, ובעל “דקדוקי סופרים” מביא גירסה כזאת ליומא שם, וכנראה שגם בירושלמי סוף מגילה במקום “בית מלוון” (השווה מנחות לב, ב: בית מונבז המלך), צריך להגיה בית מלווז – מלבז.

מכל מה שאספתי כאן מתברר, כי לגאונים היתה קבלה בדבר יחוס השמות מונבז ומולבז, ורק במרוצת השנים נשתקע זה אחרון, והשם מונבז נשאר קבוע.