כל המצוי בחקירות דברי ימי עמנו יודע שגם לאחר שחדל ישראל להיות גוי מושל בארצו – זכה, בתקופות ידועות, למשרות מיוחדות. משרות אלה מפורסמות הן בשמותיהן: “הנשיאות”; “ראש הגולה” או “ראש גלותא”; “הנגידות”. המשרה הראשונה היתה בארץ ישראל ושתי האחרונות – בגולה, בבבל ובספרד. מלבד משרות אלו שהיו להן ערך של שלטון־עצמי־לאומי וששמשו לעמנו בתור אוטונומיה פנימית, היו לנו גם “נשיאים” בגולה אשר בספרד, אבל “נשיאות” זאת עדיין לא הוברר ערכה ומהותה בספרי התולדה שלנו. ברור הדבר, שגם ל"נשיאים" אלה היתה השפעה מרובה על היהדות הספרדית, הן בחומר והן ברוח. הידיעות שנשארו לנו בספרותנו על נושאי משרה זאת הן מעטות עד שבשום אופן אי־אפשר לברר את פרטי הדברים.

בין הנשיאים האלה נזכר לשם ולתפארת הנשיא רב ששת בן בנשת¹ שחי ב"ברצלונה היא עיר הנשיאים"². נשיא זה היה מכובד מאד על בני דורו, והרבה מחברים מזכירים אותו לשבח ומעטרים את שמו בתוארי כבוד שונים³. ר' יצחק בר' אבא מארי בעל “העטור” חבר על פי בקשתו הלכות תפילין וציצית⁴ והמשורר ר' יוסף בן זבארה הקדיש לכבודו ספרו “שעשועים”⁵, והוא, הנשיא, מלבד מה שהיה רופא ועסקן מדיני היה גם תלמודי ומשורר, אבל לדאבוננו נשארה לנו מעבודתו הספרותית רק האגרת ששלח ללוניל בענין תחית המתים⁶ בתור תוכחה לר' מאיר אבולעפיה על התנגדותו להרמב"ם וכמו כן נשארה לנו ממנו רפואה להריון שכתבה בערבית והיא תורגמה לעברית על ידי אלחריזי⁷. שיריו נזכרים בספרים שונים אבל לא נשאר מהם כלום.

בדבר זמנו של נשיא ישראל זה מוצאים אנו להסתוריון ר' אברהם זכותא בספרו ה"יוחסין" את הדברים האלה⁸: “ורבנא ששת בן הנשיא הגדול בן בנשת עשה שיר, בתיו קמ”ב, בשנת ארבעת אלפים ותתקס"ג היה אז בן ע"ב שנים ושיבח בה לר' יוסף ולבנו הסגן ר' שלמה בנו שושן מטוליטולא", ועל פי זה הרי ברור, שאם בשנת תתקס"ג היה בן שבעים ושתים – הרי נולד בשנת תתצ"א. לפי זה צריכים אנו להחליט, כי ר' יוסף בן זבארה שחבר ספר שעשועים והקדישו לכבוד הנשיא בזמן שכבר היה רב ששת זקן ובא בימים, כפי שהוא מכנהו בתואר “הנביא הזקן”⁹ – חבר את ספרו קרוב לשנת תתקס"ג. לדעת גרץ: כשהיה ר"י אלחריזי בשנות תתקס"ה–ט בברצלונה היה עוד הנשיא רב ששת בחיים חייתו; ולדעת שפ"ר, כבר לא היה אז רב ששת בחיים¹⁰. ואמנם שניהם הרגישו והדגישו, שבצוואת ר' יהודה אבן תיבון לבנו ר' שמואל נזכר נשיאנו זה, הרב ששת מברצלונה, בברכת “ז”ל", ברכה שאינה נזכרת אלא על המתים בלבד. וצוואת ר' אבן תיבון נכתבה לא יאוחר משנת תתקנ"ט, שאז כבר היה הר"י אבן תיבון בין המתים, כמו שמוכח מהמכתב שכתב הרמב"ם לבנו ר' שמואל ביום ח בתשרי אתקי"א לשטרות (=תתקנ"ט)¹¹ וכיון שאז כבר נזכר בברכת המתים אי אפשר לקיים נוסח היוחסין, שבשנת תתקס"ג כתב שירים. ונראה לי להגיה ביוחסין:תתקמ"ג, או: תתקכ"ג, ולהקדים זמנו בעשרים או ארבעים שנה.

ד"ר ישראל דוידזון במבואו האנגלי לספר שעשועים¹² עורר את השאלה, למה קורא ה"יוחסין" את רב ששת “בן נשיא” ואינו מתארו בתואר “הנשיא”? ולכן הוא מציע לתקן: “ורבנא משה¹³ בן הנשיא הגדול ששת בן בנשת עשה שיר בתיו קמ”ב…“. ועל פי נוסח זה לא ר' ששת היה בן עב שנה בשנת תתקס”ג, כי אם בנו ר' משה. ואם הבן היה בשנת תתקס"ג בן עב שנה, הרי נולד בשנת תתצ"א, ואם כן עלינו להקדים את מולד האב בעשרים שנה, ולפי זה נולד ר' ששת בשנת תתע"א. והשערה רחוקה זו, ליחס לר' ששת בן בשם משה, מה שאין לזה שום ראיה ממקום אחר, ולשנות את הנוסח ביוחסין, קבע ד"ר דוידזון לאמת הסתורית, ועל פי זה סידר את סדר השנים של ר' יוסף בן זבארה. ואולם באמת אין ספק כי המילה “ז”ל" הנמצאות בצואת ר' יהודה אבן תיבון, לא יצאה מעטו והיא בוודאי הוספת המעתיק שהעתיק הצואה אחרי פטירת ר' ששת, כי מתוך סגנון הצואה נראה, שבעת כתיבתה היה עוד ר' ששת בחיים. ר' יהודה בן תיבון מזרז את בנו לרכוש לו כתב יד יפה בערבית, כי אפשר להוציא מזה תועלת גדולה, ומביא על זה דוגמא מהעבר: “את ר' שמואל הנגיד, כבר ראית, מה שספר הנגיד¹⁴ ז”ל מן הגדולה שהגיע אליה בעבורה…" ואחר כך הוא מביא דוגמא מההוה מארצו וזמנו: “גם בארץ הזאת אתה רואה כי הנשיא ר ששת (ז"ל) הגיע בה אל העושר והכבוד גם במלכות ישמעאל ובה יצא מכל חובותיו ועשה כל הוצאותיו הגדולות ונדבותיו…”¹⁵ – המלים: “אתה רואה” מעידות די ברור כי הוא מדבר על בן זמנו, והמלה “ז”ל" אינה אלא הוספת המעתיק.

בנוגע ליחס של ר"י אלחריזי לר' ששת, אם נעיין נראה היטב שאלחריזי כתב את דבריו על אודות ר' ששת בשלשה זמנים שונים: בראשונה חבר עוד בחיי ר' ששת את השיר מכתם¹⁶:

אם תשאלו על הגביר ששת?

הוא בזמן נשאר לראש פנה.

נגע עדי זקנה ונדבתו

לא בלתה אך יספה עדנה¹⁷.

שיר זה חיבר אלחריזי בתור קטע מיוחד, ונעלם מאתנו מה עורר אותו לחבר שיר זה. כשסדר אלחריזי את ספרו תחכמוני היה זה כבר לאחר פטירת ר' ששת, וכשהכניס את השיר בספרו רשם עליו את הרשימה הזאת:

ועשיתי¹⁸ על הנשיא הגדול רבנו ששת

אשר היה ראש נדיבי עולם

ואסף¹⁹ החמודות כלם.

כשבקר בברצלונה (תתקס"ה–ט) כבר לא מצא את ר' ששת בחיים, אבל זכרו עוד היה חי בקהלה, ואז רשם נוסח הנמצא לפנינו בדפוס²⁰, “ושם (בברצלונא) היה מושב אדוננו וגאוננו נשיא כל הנשיאים… רבנו ששת עמוד העולם ויסוד החסידים כולם”.

ובנוגע למלת “בן” שביוחסין, שעליה בנה דוידזון את כל בנינו, ברור בעיני כי היא פליטת קולמוס של המעתיק, שהשמיט מלת “הנשיא” לפני “בן בנשת”, וכשכתב מלת “בן” נזכר שלא כתב התואר נשיא, לכן כתב “הנשיא הגדול” ושכח למחוק מלת “בן”. כי הרי אין ספק שתואר זה נמשך על ר' ששת בעצמו, שכן גם אלחריזי מכנהו “נשיא כל הנשיאים” ועל אביו אין לנו שום יסוד ליחס עליו התואר הזה, ועל כן ברור כי כך צ"ל ביוחסין: “ורבנא ששת הנשיא הגדול בן בנשת עשה שיר…”

ודברי היוחסין שרירין וקיימין.