על דבר שריפת ספרי הרמב"ם יש לנו שני מקורות, האחד בספר מלחמת ה' לר' אברהם בן הרמב"ם ובמכתב הנספח לספר זה שנשלח לר' שלמה ב"ר אשר; והשני במכתב לר' הלל1 הנדפס בספר “טעם זקנים” לר' אליעזר אשכנזי (דף ע, ב) בעיני כל החוקרים היה הדבר פשוט וברור ששני מקורות אלו מדברים אודות שריפה אחת, ועל כן דחו2 את עדות ר' הלל שהשריפה היתה ארבעים יום לפני שריפת התלמוד, כיון ששריפת התלמוד היתה בשנת ד' או ב' לאלף הששי, ושריפת ספרי הרמב"ם היתה לפני שנת תתקצ"ה לאלף החמישי, שהרי בשנה ההיא הודיע כבר הרופא ר' יצחק ב"ר שם טוב מעכו3 לר' אברהם אודות שריפת ספרי אביו.
אך לא שמו לב לזה, ששני המקורות מדברים על שתי שריפות. ר' אברהם מדבר על שריפת ספרי אביו במונטפליר. ור' הלל מדבר על שריפת ספרי הרמב"ם בפריז, וכיון שהם מחלקים במקום אפשר שהם מחולקים גם בזמן, שריפת מונטפליר היתה לפני שנת תתקצ"ה ושריפת פריז בשנת ב' או ד' לאלף הששי, ארבעים יום לפני שריפת התלמוד.
-
ר' הלל מכנה את עצמו, בראש האגרת ובסופה, “הלל החסר”. המעתיק, או המדפיס הראשון, לא הבין שזה כנוי ענוה ורשם על האגרת “אגרת ר' הלל החסר” (טעם זקנים דף ע, א). ובקובץ תשובת הרמב"ם תיקן ליכטנברג מדעתו “הלל החסיד” (אגרות קנאות עמ' 13). ר' משה שטיינשניידר בנכתבו שבראש ספר תגמולי הנפש לר' הלל (עמ' 11 הערה 3) העיר, שזהו רק לשון ענוה. אבל לא ידע טעמו, מפני שנעלם מהם שר' הלל בחר לו בכנוי ענוה “חסר” כדי לרמז על הספק שבכתיב השם, הלל מלא (הילל) או חסר. ↩︎
-
השוה הערת המגיה בטעם זקנים (דף עג) וגרץ ח"ה עמ' 372. ↩︎
-
השוה מה שכתבתי אודותיו [להלן במדור “אישים וספרים”]. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות