הרב שולמן מוסר ב"נרות שבת" (גליון קכ) אגדה שנשמעה בליטה, כי אחד מתלמידי הגר"א היה מחונן בכשרון ציור, והוא הצליח לצייר בעפרון תמונת הגר"א בשבתו בחדר עבודתו וכותב הגהותיו לתלמוד, רשימת עפרון זו, עובדה ונתפרסמה כתמונת הגר"א.

אך המתבונן בתמונה ירגיש, שהתמונה בעצמה מכחישה את האגדה (התמונה נתפרסמה בגליון “נרות שבת” הנ"ל).

א. צלם אפשר שיצליח בצלום בן־רגע תמונת איש המביט נוכחו, גם בלא ידיעת המצולם, אבל אי־אפשר לצייר תמונת המביט נוכחו בלי ידיעת האיש ובלי הסכמתו לשבת ולהביט משך זמן באותו המצב, ולזה בודאי לא הסכים הגר"א.

ב. חדר עבודה מסודר כפי שאנו רואים בתמונה אינו מצוי גם אצל רבני זמננו, אם לא מכינים את החדר באופן מיוחד לשם צלום.

ג. גם בימינו אי אפשר לסדר ספריה רבנית־תורנית, שיהיה בה הרבה כרכים דומים זה לזה בגדלם ובעבים וכולם בכריכות מהודרות ועל אחת כמה וכמה בדורו של הגר"א ובמצבו הכלכלי הקשה שהגר"א היה ניתן בו.

ד. הספר שהגר"א מחזיק בידו השמאלית, אם נדון לפי הקשוט שמצד השמאלי של הספר, הוא ספר לועזי ולא עברי.

ה. על הגליון שהגר"א כותב ניכרת שורה אחת שכבר הספיק לכתוב כולה, ובשורה השניה הוא עומד באמצע הכתיבה, אבל קל להכיר שהוא כותב לועזית משמאל לימין.

ו. התפילה של ראש תלויה על המצח, והמעיין בביאורי הגר"א (סי' כז אות כה) יתברר לו שהגר"א לא נהג כן, ובמעשה רב, (סי' כ) כתוב מפורש: “תפילין כל מה שהם בגובה הראש משובח”.

ז. גם הטלית והבגד שהגר"א מלובש עם שרולים מהודקים ליד, אינם מתאימים לתקופת הגר"א.

בקצרה אף אם נאמין לאגדה הנז', ברור הדבר, שהתמונה עובדה באופן כזה, שהטפל מרובה על העיקר, והזיוף בולט לכל עין בוחנת.