בקהלה העתיקה פרג, כמו ביתר הקהלות הגדולות, התקיים בית דין גדול שעמד בראש שאר בתי הדין שבקהלה, בית דין זה היה נקרא בשמות שונים. מהשמות הללו, יש שהנם ידועים ומובנים, ויש שזקוקים לחקירה מיוחדת, כדי לעמוד כראוי על כוונתם ומקורם. השם “בי דינא רבא”, הוא שם מצוי ורגיל בכמה קהלות, ובא לשם הדגשת ערכו של בית דין זה, וגם כדי להבדיל מ"בית דין זוטא". השם הרשמי של בית דין הגדול היה Oberjuristen collegium ומזה בפי בני פראג “אבעריוריסטען”. ויש לשער, שבתור תרגום עברי לשם הזה, השתמשו בתואר ה"אלופים"¹. בשם “אפלנטים” (Appellanten) נקרא בי"ד זה, כי מילא גם את התפקיד של בית דין לערעורים².

ואם כינויים אלה ברורים ומובנים, הרי יש עוד שני שמות שמקורם וכונתם לוטה בערפל, והם: “בית דין מו”ש" ו"מורה שוה".

שני השמות הללו היו ידועים ומפורסמים בפי בני פראג, וזכרונם בא בספרות הרבנית; שו"ת, הסכמות וכדומה. גם במצבות שבבית הקברות בפראג אנו פוגשים כמה פעמים שמות אלו³, הן בתור כנוי לבית דין בכללו והן בתור תואר לחברי הבית דין, שנקראו “דיין מו”ש" או “מורה שוה” (הכתיב של השם “מו”ש" הוא לרוב מלא ו', אך נמצא גם “מ”ש" חסר ו'. לפעמים נמצא בצורה מקוצרת “דמו”ש" או מקוצרת עוד יותר “דמ”ש". והכוונה: דיין מו"ש).

מה היא כוונת השמות הללו, ומה הוא הפתרון הנכון של ראשי התיבות “מו”ש" לא ידוע. וגם בני פראג וחכמיה לא ידעו דבר ברור, ואי־הידיעה הגיעה עד כדי כך, שחוקר ומבקר ידוע, כרש"י רפופורט (שי"ר) שהוא עצמו היה רב בפראג וחבר בי"ד מו"ש, כותב באחד ממכתביו: “כונת השם מו”ש הוא בספק אצלי ואצל בני הקהלה"⁴.

החכמים שעסקו בפתרון ראשי התיבות הציעו פתרונים שונים, יש שפתרו אותו “מורה ושופט”⁵, ויש שחשהו לפתור אותו “מנהיגים ושופטים” ⁶ אך נמצאו כבר כמה חכמים שהכירו את האמת, ש"מו"ש" אינו אלא ראשי תיבות של “מורה שוה”, ואין שום הבדל בין שני השמות הללו, אלא שהראשון הוא קצורו של השני.

דעה זו מתקבלת על הדעת, ואפשר גם לחזקה בראיות, כי אנו מוצאים דיינים שבמקור אחד הם מתוארים בשם “דיין מו”ש" ובמקור שני בתור “דיין מורה שוה”⁷.

אך גם “מורה שוה” הוא שם מוזר, וכוונתו בלתי ידועה. ונלאו החכמים למצא פתרונו. ומפני הדחק נמצאו חכמים, שחפצו לפתור גם המלה “שוה” שבשם “מורה שוה”, בתור ראשי תיבות, והציעו את פתרונה “שאלות והוראות”, ולפי זה הפתרון השלם של השם “מו”ש הוא “מורי שאלות והוראות”⁸. השערה זו אי אפשר לקבלה, כי אין הסגנון עולה יפה, ולא נהגו לעשות ראשי תיבות מראשי תיבות. גם מצאתי ראייה לסתור: באחת המצבות של פראג מתואר אחד הדיינים בשם “מורה הוראה ודיין מו”ש"⁹, ואם נחפץ לפרשו בהתאם לדעה הנזכרת, יוצא התואר הנזכר בשלמותו: “מורה הוראה ודיין מורה שאלות והוראות”, פתרון זה אינו מתקבל, כי אין זה אלא כפל לשון.

פירוש לשם מורה שוה מצאתי בדברי אחד מחכמי פראג, ר' ברוך ייטלס, בקונטרסו “תיובתא דשמואל”¹⁰, שמדי דברו בתפקידו וערכו של בי"ד מו"ש הוא כותב דרך אגב: “לכן נקרא דייני מורה שוה (דמו"ש) שכבודם הוקש לכבוד רבי (=רבם?) המורה, הוא הרב אב”ד שנקרא מורה סתם".

לפתרון זה אפשר להתיחס כאל פירוש דרושי, שנאמר לצורך שעתו ומקומו, כי השם מורה ככנוי סתמי לאב"ד, אינו רגיל, וגם למרות ערכם הגדול, והשפעתם המרובה של בי"ד מו"ש בפראג¹¹, קשה להאמין שבאמת הוקש כבודם לכבוד האב"ד. ואם באמת הוקש כבוד הבי"ד הגדול לכבוד האב"ד, הרי אין כל סבה שקהלת פראג תהיה בזה יוצאת מהכלל, ובוודאי היה דבר זה נהוג גם בשאר קהלות ישראל, ששם נמצא בית דין גדול, ואם כן למה דוקא בית דין הגדול שבפראג נקרא בשם בי"ד מורה שוה או בי"ד מו"ש? אלא ברור הדבר, שהשם בי"ד המו"ש מורה על תכונה מיוחדת או חוק מיוחד שבו נבדל בי"ד הגדול שבפראג משאר בתי הדין שבפראג עצמה ומשאר בתי הדין הגדולים שבשאר קהלות ישראל. ועלינו לחקור מה הוא הדבר המבדיל ביניהם.

והנה עלה בידי למצוא תעודה נאמנה המספרת לנו בדברים ברורים את ההבדל שאנו מחפשים.

במכתבו של שי"ר הנ"ל, אנו מוצאים תיאורו של בין דין זה ומודגש שם במיוחד המבדיל אותו משאר בתי הדין, והבדל זה מתאים לדעתי לשם “מורה שוה”. אמת הדבר, שזה פלא ששי"ר לא הרגיש בזה, אבל האמת עדה לעצמה. והנני מביא כאן דברי שיר בלשונו הוא, ותקנתי השגיאות שנפלו בדפוס הראשון, ע"פ הכת"י הנמצא בספריה הלאומית בירושלים: “ואמרתי להודיעך מצב הרבנות פה למען תדע את כל ונכחת, הנה אין פה תמיד כברוב הקהלות רב מיוחד עם דיינים תחתיו אשר אותם יבחר הרב, או גם ראשי הקהלה, והדיינים ישמעו תמיד לקול הרב אשר יאמר כי הוא זה, או כי יוכל להושיב אצלו פעם אחרים תחתיהם כאות נפשו, רק יש בית דין של שלושה¹² רבנים מיוחדים נפקדים כלם משרי הפקודות במקום גבוה לאנדעסשטעללע או גובערניע, ונקראים כלם בפיהם “אנגעשטעללטע אבעריוריסטען”, וההבדל ביניהם רק במדרגה, ערשטער אדער צוויטער אדער דריטער אבעריוריסט, וכן נקראים אצל אחב”י מזמן רב מאד, בי דינא רבא או בי"ד מו"ש (כונת השם מו"ש הוא עוד בספק אצלי ואצל בני הקהלה) בק"ק פראג, ואנשי הקהלה יתפארו בזה מאד, ואני עתה רק הרב הראשון בבי"ד זה, ואחרי הגאון ר' שמואל פריינד ואחריו הגאון הישיש ר' אפרים טעווליש, אך לא אוכל לעשות קטנה או גדולה בלעדם. בדבר אשר נקרא על שם בי"ד, ולכל ענין ולכל מעשה הנקשר גם מרחוק בעניני עם ישראל בכלל או בעניני הקהלה בפרט, אנו מוכרחים להאסף ולהתיעץ, וכאשר יצא משלשתנו כן יקום וכן יבא על החתום, וראה גם ראה ידידי, אם אניח לחתום אחרי שמי שנים אחרים ואבחר אלקים (דיינים) חדשים, אז לחם שערים¹³, ולא לבד כי אהיה נתפש פה וגם בשאר הקהלות, אשר יושביהן ידעו מצב ומנהג הבי"ד פה, כמכזב ואיש מרמה, אך גם נקל מאד כי יביאוני שני הרבנים על זה במשפט לפני שרי הפקודות, כאשר קראתי לאנשים בשם בית דין, אשר מעולם לא היו נפקדים על זה"¹⁴.

דברי שי"ר אלה ראויים לחקירה מיוחדת, ע"י חכמים שיש להם האפשרות וההזדמנות להשתמש בהתעודות הדרושות לחקירה זו¹⁵. וראוי למצוא את הפקודה הרשמית למנוי בית דין זה, ואז נוכל אולי לברר גם השאלה, אם פקודה זו היתה מיוחדת לפראג בלבד, או שגם בערים אחרות היה בית דין כזה.

בכל אופן הננו רואים מהתאור שנתן לנו שי"ר מהמצב בבית דין מו"ש, שהשויון של כל חברי בית הדין, מבלי יתרון אחד על השני בנוגע לזכות דעה, זהו האופי היותר בולט בבי"ד מו"ש, וזהו הדבר שהבדילו משאר בתי הדין, ולכן יש לשער, שהשם “מורה שוה” מיוסד על השויון הזה, ו"מורה שוה" הכוונה בית דין שלכל חבריו יש זכות דעה שוה.

צורת השם בראשונה אפשר שהיתה ברבים “מורים שוים”, ורק כשהשם הזה נתקצר בראשי התיבות ל"מו"ש", פתרו אותו ביחיד “מורה שוה”, לא רק חבר יחידי בהבי"ד נקרא דיין מורה שוה, אלא גם כל חבר בית הדין ביחד נקרא בי"ד מורה שוה.

אך מלבד בית הדין הגדול שבפראג, שבתור בי"ד קבוע הנקרא בשם “מורה שוה” או “מו”ש", הנה לפי ידיעותינו כמעט יחידי¹⁶, הננו פוגשים בשו"ת שונות, את השם “מורה שוה” בהוראה שניה, היינו: בית דין ארעי הנבחר לשם בירור איזה משפט והנבדל משאר בוררות בזה, שבבוררות רגילה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהם בוררים שלישי, ובבית דין “מורה שוה” בחרו שני הצדדים בשוה, בית דין או דיין אחד שיהיה הפוסק ביניהם¹⁷.

ונמצא עוד אופן של בחירת בית דין “מורה שוה”, שאין בעלי הדין בעצמם באופן ישיר בוחרים את המורה שוה, אלא ששני הצדדים פונים לאיזה בית דין ומבקשים שישמעו טענותיהם ושישלחו אחר כך את הטענות לשם הכרעה לאיזה מורה שוה שבית הדין יבחר. מקרה כזה אנו מוצאים: ובאו שני אנשים לריב לפני בי"ד… ובקשו מב"ד לשלוח הטענות ותשובות למורה שוה לאיזה מקום שירצה הב"ד¹⁸. השם ב"ד שוה" נמצא כבר בירושלמי¹⁹ ופירשו המפרשים “כולם שוים בדעתם”.

סיכום: מכל האמור נוכל להוציא מסקנות אלה:

א. השם מו"ש הוא ראשי תיבות מהשם “מורה שוה”, ואין כל הבדל בין שני שמות אלו.

ב. לשם “מורה שוה” וממילא גם לשם “מו”ש", נמצא שתי הוראות, 1. בית דין או דיין הנבחר ע"י שני הצדדים בשוה; 2. בי"ד קבוע שיש זכות דעה שוה לכל חבריו.

ג. בפראג התקיים בית דין שלכל חבריו היתה זכות דעה שוה, אם התקיים בית דין כזה גם בקהלות אחרות, הדבר צריך עוד ברור וחקירה.