א. עמ' טו, שו' 7: “כי הסגלה היא בך ידועה”. לדעתי צ"ל במקום “בך” – “לך”. והכוונה אפשר לפרש בשני פנים: 1. לך ידועה כי היא סגלה (השווה שיר ח, שו' 5, הלשון “לך ידועה”); 2. ידוע כי היא לך סגלה (השווה שם שורה 6, הלשון “לך היתה סגלה”).

ב. שם שו' 8: “זרע ברורה”. אחדים התקשו על שבשיר זה חסר אות ע שבשם אלעזר. והסכימו, שנרמז בע' שב"זרע". יותר נראה שצ"ל “עזר ברורה”.

ג. עמ' יז, שו' 16: “השב שבותה ציר צדקתה”. ברנשטיין מגיה “צור” שהוא כנוי לירושלים. יותר פשוט להגיה: “עיר צדקתה”, על־פי ישעיה (א, כו): “עיר הצדק”.

ד. עמ' כא, שו' 16: “ביום חיות קדש נעמן”. לדעתי צ"ל: “ביום היות קדש נטמן”. וזה מתאים יותר.

ה. עמ' כג, שו' 7. במקום “דת אבירים” צ"ל “בת אבירים”.

ו. עמ' כז, שו' 9: “הודך שהלך”. אולי צ"ל “דודך שהלך”, על פי שיר השירים (ו, א): “אנה הלך דודך”.

ז. עמ' כט, שו' 20: “מריק ושובר”, אולי צ"ל: מדיק ושובר", על פי דניאל (ב, מ) “תדק ותרע”. “ושובר” תרגומו של “ותרע”.

ח. עמ' לד, שו' 6: “ואיכה לא אשמור לי”י", לפי תכנית השיר סוף כל בית נגמר במליצה מקראית, ומליצה זו אין לה מקור בתנ"ך, ועצם הבטוי אשמור לי"י, מוזר במקצת. לכן נראה שצ"ל: “ואיכה לא אשמח בי”י". על פי תהלים (קד, לד). וזה מתאים להתחלת השיר, שאמר: “שמחו אמוני”. ואחרי שהוא מזכיר הנסים שביציאת מצרים, הוא גומר הבית ב"איכה לא אשמח בי"י".

ט. עמ' לג, שורות 5־4: “ונהפך נכון מה יומה וליליה”. “נכון” זה כנוי לבית המקדש (ישעיה ב, ב), ובמקום “ומה” צ"ל “ומר” וזה מתאים לסגנון כל השיר.