א. המצה שמר האידו ראה בבתי יהודים בכפרים תלויה כל השנה על הקורה האמצעית שכל תקרת הבית נשענת עליה (עמ' 126, אות א), אין ספק שזאת היתה מצה של “ערוב חצרות”, שהיום נוהגים לסדרו פעם בשנה בכל ערב פסח (השווה שולחן ערוך אורח חיים סי' שסח סעיף ג) ונהגו לתלות את הערוב במקום משומר מילדים ועכברים ושלא תפול ותשבר, והקורה האמצעית שהגג נשען עליה הוא המקום הכי מתאים לזה בבית כפרי.
בהרבה מקומות נהגו להניח מצת העירוב בבית הכנסת (השווה שם סי' שסו, סעיף ג) וגם בבית הכנסת השתדלו לתלות את המצה במקום גבוה ובטוח. וזכורני, באחת מערי ליטא היה בבית הכנסת עוזר לשמש אדם בלתי מפותח בשכלו. הוא היה מספר על השכירות שהוא מקבל בבית הכנסת בעד עבודתו הקשה, ומכניס בחשבון העליה לתורה בפרשת “תוכחה” ואת “מצת הערוב”, שהיו מוסרים לו בכל ערב פסח והיה אוכלה בשמחה רבה.
ב. מר האידו בדברו על “עירוב תבשילין” מדגיש פעמיים (שם באות א ובאות ה), שעירוב תבשילין אינו נוהג אלא בשנים שערב פסח חל ביום הרביעי. ולא דק בדבריו: עירוב תבשילין עושים לא רק בערב פסח אלא בכל ערב יום טוב שחל ביום ששי, ואם יום הראשון של יום טוב חל ביום ששי עושים את הערוב ביום חמישי (ולאו דוקא ביום רביעי). אלא שיום א של פסח אינו חל ביום ו, על־פי הכלל “ולא בד”ו פסח", ואפשר רק שיום השני של פסח יחול ביום ו. לכן יוצא שבחוצה לארץ עושים תמיד בערב פסח ערוב תבשילין רק ביום הרביעי, ובארץ ישראל שפסח יום אחד בלבד, אי אפשר שיהא צורך בעירוב תבשילין בערב פסח, כיון שיום א של פסח אינו חל ביום הששי. אלא בשנה שחל יום א של פסח בשבת, אז חל יום טוב האחרון של פסח ביום הששי, אז יש צורך לעשות ערוב תבשילין בחול המועד, היינו ביום ה.
ג. השיר “בת נעימה מה קראתוה ובזהבים עטרתוה” (עמ' 127), נדפס כבר ונרשם על־ידי דוידזון באוצר השירה והפיוט (חלק ב, עמ' 87, מס' 1927).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות