ב"המישור" גליון רפג, כותב הרב ראובן מרגליות על דברי ה"עטרת זקנים" (אורח חיים, סי' א, סעיף ה) בענין אמירת עשרת הדברות, שהעטרת זקנים מצין בתור מקור “ר”י לוריא", אשר לכאורה הכוונה להאר"י. והחיד"א ב"מחזיק ברכה" העיר, שדברי העטרת זקנים הם בנגוד לדברי האר"י בספר הכוונות, ולכן מגיה החיד"א “ר”ש לוריא" במקום “ר”י לוריא", והכוונה למהרש"ל, שבתשובותיו (סי' סד) נמצאים דברי העטרת זקנים. הרב מרגליות, בעל ה"עוללות", מחדש שאין צורך להגיה, היות שבתשובה הנז' מזכיר המהרש"ל ענין עשרת הדברות בשם זקנו ר' יצחק, ולכן כוונת העטרת זקנים ב"ר"י לוריא" על זקנו של המהרש"ל השערה יפה, אבל “חידודה קודם לליבונה”.

א. הרב מרגליות לא שם לב, כי בשם זקנו ר' יצחק מביא המהרש"ל רק ש"היה רגיל לומר פרשת אנכי הראשונה בבוקר ואנכי שניה, שהיא בפרשת ואתחנן, היה רגיל לאומרה בערב", אבל יתר הפרטים שהעטרת זקנים מביא שם, שיאמרם בקול רם וסמיכת אמירת עשרת הדברות לברוך שאמר וטעם הסמיכה – כל זה מזכיר המהרש"ל בהמשך התשובה בין חידושיו שחידש הוא בעניני תפילה, ולא בשם זקנו.

ומעניין, שבעל “מטה משה”, תלמידו של המהרש"ל, כשהוא מביא בספרו דברים מהתשובה הנז' הוא מבדיל בין מה שכתב “מורי ז”ל (סי' מד) ובין מה שמורי “רבל מאבי אמו מהר”י ז"ל" (זי' נח).

ב. הכינוי “לוריא” לר' יצחק זקנו של המהרש"ל לא נזכר בשום מקום. אך כנראה חשב בעל ה"עוללות" שהוא היה אבי אביו של המהרש"ל וייחס גם לו את הכינוי “לוריא”, אבל זה לא נכון. כבר הזכרנו, שבעל “מטה משה” (סי' נח) מזכיר את ר' יצחק בתור “אבי אמו” של מהרש"ל, וכן מפורש בתשובות מהרש"ל (סי' יב) ושם הוא נזכר בשם ר' יצחק קלוייבר", וכן הזכירו כל כותבי תולדות המהרש"ל, שהוא התחנך בבית אבי אמו ר' יצחק קלויבר. ואי אפשר לייחס לו הכינוי “לוריא”.

מכל הנ"ל יוצר ברור, שהצדק עם החיד"א, שיש להגיע בדברי העטרת זקנים – “ר”ש לוריא" במקום “ר”י לוריא".