יערי בקרית ספר, שנה יג, עמד 524, אסף “תלונות המגיהים על הדפסה בשבת ע”י גויים", והנני להוסיף עליהם.

א. בתנ"ך דפוס בזל 1618 שהנהו יקר המציאות, ודירנבורג פרסם ב־ REJ (כרך ל, עמ' 70) התנצלות המגיה ר' אברהם ב"ר אליעזר ברונשוויג שהעתיק מאכסמפלר היחידי שהיה בידי סימנסון, בהוספת תרגום צרפתי.

המגיה בהתנצלותו מתאר את הקושיים בעבודת ההגהה ובא לידי החלטה שב"חכמת הדפוס כאשר עתה מצויה בידינו שאי אפשר בלא טעות כשם שאי אפשר לעלמא בלא אוירא, בפרט בפועלים אשר לא מבני ישראל המה", והוא מדגיש, שהקלקולים נעשים ביחוד “בערבי שבתות ויו”ט, ויותר בשבתות ויו"ט עצמן שאין יד ישראל באמצע… וגם הפועלים יותר נחוצים בשבתות למען ינוחו ביום חגם", ואחר השבת מתקן המגיה מה שאפשר מכאן ולהבא, אבל אי אפשר לתקן מה שכבר נדפס, ובסגנונו המליצי הוא כותב: “ובבאו לראות את הקדש הנשמע או הנראה כדבר הזה, ולא הטו אזנם ואיש הישר בעיניו עשה, והסגירו שנית וצריך לבקר אפילו אחר שער שחור שבו, ואותן הנדפסי' הוו כפסידא דלא הדר, כי מי יבא אחר המלך אשר כבר עשהו, ע”כ ימצא איזה טעות באיזה קרח (אולי צ"ל: כרך) יוכל להיות שהוא מאותן ואין זה בכולם".

ב. בסוף ספר “נוה שלום” (ויניציאה של"ה): “כבר ישראל ויהודה ידעו כי לנמנעות טבע קיים, וטעותים מבלתי שנפלו בדפוס הוא אחד הנמנעות שטבעה קיים מכמה טעמים וסבות ודרכים ושבילים ואופנים קצר המצע מהשתרע כשהאומני הדפוס כולם שלא מבני ישראל המה ובפרט בע”ש שיכל"ו בשבת מה שמכינים להם, גם דבר זה בא מק"ו מכותבי ס"ת שמכוונות בכתובתם בכל כוחם ובמתון ומתנין [ונותנין?] לב שלא לטעות אפילו הכי לא ימלטו מלטעות כי דבר זה הוא טבע קיים, אם כן ראוי שלא להאשימם ולדונו לזכות כן ידין הש"י אתכם לזכות, כה דברי אהובכם זואן די גאגא".

ג. בספר “כונת האגדות נקרא כפתר ופרח” (בסיליאה של"ה – שמ"א) כותב “ישראל המחוקק הזפרוני”: “ואף אם אמנם שגיאות איזה תיבה או אות לא ימלט להחליף טוב ברע, כי מי שיבין טבע מלאכת הדפוס ידעו ההכרחי לא מיד המחבר היתה זאת, ויד האומנים היתה בהם בעצם ובראשונה כי לא מבני ישראל המה, והמלאכה מרובה, ודבר נחוץ תרוץ ותכשול לפעמים, ומה גם בימי הרגלים, כל איש ישראל לרגל עולים, להיות במניין הכשרים הישראליים, וכל הדן אותנו לכף זכות יזכה לראות בבניין ירושלים”.