א. א' טויבר בקרית ספר, שנה ו, עמ' 525–530, מחליט שקו בסוף איזה “פרט” משמש סימן שהתיבה חסרה אות אחת ויש להשלימה בקריאה. ובדרך זו הוא מפרש את הפרט “זמר'”, הנמצא בספר איוב חמש מגילות עזרא ודברי הימים עם פירושים שונים הנדפס בנאפולי: הוא קורא “זמר”א במשקל ארמי" וקובע את שנת ההדפסה רמ"ח, ואת הפרט “אזמר”, הנמצא בפירוש אבן עזרא על התורה הנדפס גם כן בנאפולי, הוא מפרש כאילו היה כתוב “אזמרה” וקובע את שנת ההדפסה רנ"ג.

העובדה הזאת כשהיא לעצמה, שאפשר להוסיף אותיות כרצון איש ואיש, שוללת מהפרטים הללו את כל ערכם וגם בלתי מובן לאיזה צורך השתמשו בסימן זה: באין די פסוקים יפים בתנ"ך, שבהם נמצאת המלה “אזמר” בשלימותה, כדי לרמז בה רנ"ג – ולכן אין דעת טויבר מתקבלת על הדעת.

ב. השערת טויבר כי מהר"ם ן' חביב בא לנאפולי בשנת רנ"א או רנ"ב אי אפשר לקבלה, כי איך אפשר שתלמידו דוד מסיר ליאון, צעיר בן עשרים, יספיק במשך שנה אחת ללמוד פילוסופיה ודקדוק מפי רבו, לחבר את הספרים “תהלה לדוד” ו"פתח דברי", ואת הספר האחרון גם להדפיס באותה שנה? יותר מסתבר שבן חביב בא לנאפולי בשנת רמ"ט או עוד קודם לכן, ובמשך כמה שנים הספיק התלמיד ללמוד, לחבר ולהדפיס.

ג. את הפרט הנמצא באבודרהם הנדפס באשבונה: “שנת רנ”ה בשוב ההא אלפים וצדק"נו באותיות מגולות" מפרש טויבר באופן מוזר, וזו לשונו: “הספר אבודרהם נדפס בשנת רנ”ו כמספר וצדקנו. אמנם באור הדברים שנת רנ"ה בשוב ההא אלפים הוא לדעתי שאות ה של רנ"ה צריכה להיות מלאה וכתובה באלף בסוף וא"כ ההבדל מהפרט של שתי השורות האלה הוא שבשורה הראשונה הפרט הוא באותיות נעלמות כי אות א' אינה כתובה, בעת שבמלה וצדקנ"ו כל האותיות הן גלויות ומבוארות". הפירוש הדרושי הזה אי אפשר לקבל, כי מדפיסי פאס, שהדפיסו את ספר אבודרהם בשנת רכ"ז חיקו את דפוס אשבונה וכתבו הפרט “שנת עזר”ה בשוב הה"א אלפים" ושם אנו מוכרחים לפרשת הכוונה, שהה' של עזרה מרמז על ה' אלפים (השווה תולדות ישראל במרוקו לרי"מ טולידאנו, עמ' 231) ומשם מוכח שגם “ברנה בשוב הה”א אלפים" שבדפוס אשבונה מכוון לכך, ובעיני ברור שאבודרהם נדפס באשבונה בשנת ר"ן, כי מלבד הרמז של “ברנ”ה בשוב הה"א אלפים", גם “צדק”נו" עולה ר"ן והו' של “וצדק”נו" אינו שייך להפרט, אלא משמש ו' החיבור בין שני הפרטים ו"אותיות מגולות" קאי על שני הפרטים יחד.