נב “הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים” (שיר השירים א, טז) – אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַף שֶׁאַתָּה מֵבִיא עָלַי נָעִים הוּא. לָמָּה? שֶׁאַתָּה מַחֲזִירֵנִי וּמְבִיאֵנִי לִידֵי מוּטָב (שהש"ר לפסוק).
אַף שֶׁאַתָּה מֵבִיא – הכעס שאתה כועס (ודורש “אף” במשמעות של זעם, חרון).
*
נג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לָמָּה נִמְשְלוּ יִשְׂרָאֵל לְזַיִת? לוֹמַר לְךָ: מָה זַיִת אֵינוֹ מוֹצִיא שַׁמְנוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי כְּתִישָׁה, אַף יִשְׂרָאֵל אֵין חוֹזְרִים לְמוּטָב אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִים (מנחות נג ע"ב).
כְּתִישָׁה – ראו קטע מג.
*
נד “זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר” (ירמיה יא, טז) – מָה הַזַּיִת הַזֶּה עַד שֶׁהוּא בְּאִילָנוֹ מְגַרְגְּרִין אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִן הַזַּיִת וְנֶחְבָּט, וּמִשֶּׁחוֹבְטִין אוֹתוֹ מַעֲלִין אוֹתוֹ לְגַת וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ בְּמַטְחֵן, וְאַחַר כָּךְ טוֹחֲנִין, וְאַחַר כָּךְ מַקִּיפִין אוֹתָם בַּחֲבָלִים וּמְבִיאִין אֲבָנִים, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין אֶת שַׁמְנָם; כָּךְ יִשְרָאֵל, בָּאִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְחוֹבְטִין אוֹתָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְחוֹבְשִׁין אוֹתָם וְכוֹפְתִין אוֹתָם בְּקוֹלָרִין, וּמַקִּיפִים אוֹתָם אַסְטְרַטְיוּטִין, וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֶה לָהֶם (שמו"ר לו, א).
עַד שֶׁהוּא בְּאִילָנוֹ וגו’ – כשהוא עדיין על העץ מניחים לו להתבשל כראוי.
לְגַת – המקום שבו טוחנים את הזיתים.
מַקִיפִין וגו’ – בבית הבד (במכבש אבנים לצורך הפקת השמן).
חוֹבְשִׁין – אוסרים.
כּוֹפְתִין אוֹתָם בְּקוֹלָרִין – קושרים אותם בשרשראות.
אַסְטְרַטְיוּטִין – אנשי צבא.
לָהֶם – לתפילתם, ותשובתם מתקבלת.
*
נה אָמַר רַב אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: גְּדוֹלָה הֲסָרַת טַבַּעַת יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֻּלָּם לֹא הֶחֱזִירוּם לְמוּטָב, וְאִלּוּ הֲסָרַת טַבַּעת הֶחֱזִירָתַם לְמוּטָב. (מגילה יד ע"א).
גְדוֹלָה – משמעותית ומשפיעה.
הֲסָרַת טַבַּעַת – שהסיר אחשוורוש מאצבעו ונתנה להמן כאישור להשמיד את עם ישראל (אסתר ג, י).
נְבִיאִים, נְבִיאוֹת – והם מנויים בתלמוד (שם).
כֻּלָּם – הנביאים והנביאות.
הֶחֱזִירוּם לְמוּטָב – והעם חזר בתשובה, צם והתפלל.
*
נו אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לְעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִכְרַתִּי גוֹיִם… אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתיִ תִּקְחִי מוּסָר” (צפניה ג, ו–ז) (יבמות סג ע"א).
בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל – כדי שעם ישראל ילמד לקח גם מעונשם של הגויים.
“הִכְרַתִּי גוֹיִם” וגו’ – הפסוק נדרש כאומר כי הרס הגויים בא כדי שעם ישראל יראה וילמד מכך מוסר.
*
נז אָמַר אֵלִיָּהוּ לְבֶן הֵי הֵי (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְרַ' אֶלְעָזָר): “הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף, בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי” (ישעיה מח, י) – מְלַמֵּד שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת לִתֵּן לְיִשְרָאֵל, וְלֹא מָצָא אֶלָּא עֲנִיּוּת (חגיגה ט ע"ב).
*
בֶּן הֵי הֵי – כך שמו של חכם זה.
חָזַר וגו’ – בחן את כל התכונות הטובות כדי להחליט איזו מהן ייתן לעם ישראל (וראו בקטע הבא).
*
נח אָמַר רַ' עֲקִיבָא: יָאָה עֲנִיּוּת לְבַת יַעֲקֹב כִּרְצוּעָה אֲדֻמָּה עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל סוּס לָבָן (ויק"ר לה, ו).
יָאָה – מתאימה, הולמת.
*
נט אָמַר רַ' אַחָא: צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְחָרוּב – עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה (ויק"ר לה, ו).
חָרוּב – שהוא מאכל עניים וסמל לעוני מופלג.
*
ס “וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה” (שיר השירים ד, ג) – אָמַר רַ' לֵוִי: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בְחֻרְבָּנָהּ הֶעֱמִידָה לִי צַדִּיקִים, וּבְבִנְיָנָהּ הֶעֱמִידָה לִי רְשָׁעִים. בְּחֻרְבָּנָהּ הֶעֱמִידָה לִי צַדִּיקִים – דָּנִיֵּאל וַחֲבוּרָתוֹ, מָרְדְּכַי וַחֲבוּרָתוֹ, עֶזְרָא וַחֲבוּרָתוֹ; בְּבִנְיָנָהּ הֶעֱמִידָה לִי רְשָׁעִים, כְּגוֹןֹ אָחָז וַחֲבוּרָתוֹ, מְנַשֶּׁה וַחֲבוּרָתוֹ, אָמוֹן וְסִיעָתוֹ. רַ' אָבִין בַּר כָּהֲנָא בְשֵׁם רַ' יוֹחָנָן אָמַר עַל זֶה שֶׁל רַ' לֵוִי: “כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה” (ישעיה נד, א) (שהש"ר ד, ד).
“מִדְבָּרֵךְ” – ומילה זו נדרשת מעניין מדבר, מקום שומם וחרב.
בְּחֻרְבָּנָהּ – בשעה שהיתה (ארץ ישראל) חרבה ובניה בגולה.
בְּבִנְיָנָהּ – בשעה שהיתה האומה שלווה ועל אדמתה (ומונה שלושה מלכים רשעים).
אָמַר עַל זֶה – הביא פסוק כראיה לדבריו של ר' לוי.
“שׁוֹמֵמָה”, “בְעוּלָה” – אלמנה לעומת זו היושבת בבית בעלה ברוגע.
*
סא “הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ” (זכריה ב, יב) – רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין חָבֵיב בְּכָל הַגּוּף כְּעַיִן: בִּזְמַן שֶׁאָדָם לוֹקֶה עַל רֹאשׁוֹ, אֵין עוֹמֵץ אֶלָּא עֵינָיו; הָא אֵין לְךָ חָבִיב בְּכָל הַגּוּף כְּעַיִן – וּמָשַׁל בָּהּ אֶת יִשְׂרָאֵל (ספרי במדבר, פד).
“הַנֹּגֵעַ” וגו’ – דברי הקב"ה לעם ישראל.
אֵין עוֹמֵץ אֶלָּא עֵינָיו – עוצם תחילה את עיניו כדי להגן עליהן, אף שהמכה תבוא על הראש כולו.
*
סב אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כְּשֶׁהַפֻּרְעָנוּת בָּאָה לְעוֹלָם אֵין מַרְגִּישׁ בָּהּ תְּחִלָּה אֶלָּא יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב” (איכה ב, ג); וּכְשֶׁהַטּוֹבָה בָּאָה לְעוֹלָם אֵין מַרְגִּישׁ בָּהּ תְּחִלָּה אֶלָּא יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: “יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל” (תהלים יד, ז) (איכ"ר לפסוק).
“אָכְלָה סָבִיב” – אחרי שפגעה בישראל.
*
סג אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אִם כֵּן בּוֹרֵא לָהֶם רְפוּאָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל” (הושע ז, א), וְאַחַר כָּךְ “וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם” (שם); אֲבָל הַגּוֹיִים אֵינָם כֵּן: מַכֶּה אוֹתָם וְאַחַר כָּךְ בּוֹרֵא לָהֶם רְפוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָגַף ה' אֶת מִצְרַיִם נָגףֹ וְרָפוֹא” (ישעיה יט, כב) (מגילה יג ע"ב).
רְפוּאָה תְּחִלָּה – ומקדים רפואה למכה.
“וְנִגְלָה עֲוֹן” – ובעטיו בא העונש.
“נָגֹף וְרָפוֹא” – בתחילה “נגוף” ורק אחר כך “רפוא”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.