יהודי יפו עזבו את העיר העתיקה משלהי שנות השמונים של המאה התשע־עשרה ובראשית המאה ה־20. הם מכרו את רכושם ובודדים נותרו בעלי נכסים, דוגמת משפחת מימון עמיאל שביתו ניצב בפתח רחוב החלפנים (יפת 10).1 הבית עדיין בבעלות המשפחה. בספר מיסי הרכוש משנות הארבעים, נותר רק מבנה אחד נוסף בבעלות יהודית. חנותו של יצחק אלבז בפתח ‘שוק אל־סיטר’ שרובו נעלם תחת חורשה. היא הייתה רשומה עדיין על שם יורשיו של בנו משה. מדובר היה בשוק שהיה מיועד לנשים ורק נשים מכרו בו. נמכרו בו בדים, מטפחות ומוצרי גלנטריה. החנות המשמשת היום למגורים, ניצבת עדיין היום ברחוב הצורפים 40, בפינת המעבר לרחוב החלפנים.
יצחק אלבז נולד במרוקו, עלה לארץ בשנת 1856, והתיישב ביפו. דוד תדהר מספר כי בנה שתי חנויות מאבני חומת העיר וכי עסק בחלפנות. מרדכי אלקיים כתב בספרו על יהודי יפו ונווה צדק, כי הגביר אלבז הגיע ממרקש עם סוחרים מתלמידי הרב ביבאס, וכי רכש אדמה סמוך לביתו של אהרון מויאל ומשפחת אבוטבול. הוא נשא לאישה את יוכבד אלמוזנינו. על בנו משה שנולד ביפו בשנת 1880, מסופר שסיים את לימודיו בבית הספר “תפארת ישראל” בבירות, וחזר ליפו ופתח בית מסחר לגלנטריה. בשנת 1904 חבר למשה אשולין ומשה עטיה ויזמו את הקמת שכונת ‘אוהל משה’, סמוך ל’נווה־שלום' על קרקע שנרכשה מיוסף בק מויאל. הוא נשא לאישה את לאה בת יעקב בן־נון, בנו של הרב יוסף רפאל בן־נון, רב העדה הספרדית ביפו בשלהי המאה ה־19. משה נפטר בשנת 1938 ולא ברור מדוע לא נמכרה החנות, ואולי הושכרה. החנות שהיום היא חלקה 78 בגוש 7038, נותרה רשומה על שם יורשי מוסה אלבז. היא נצבה בכניסה לשוק, והייתה רשומה בבעלות פרטית, כמו גם שתי חנויות נוספות שהיו בבעלות הקדש עלי מלאח’ה ועבד אלראוף ברכאת. שאר חנויות השוק היו בבעלות מנהל ההקדשים של יפו שניהל את נכסי הקדש אבו־נבוט, בונה בשוק.
רחוב החלפנים מצוין במפת הטמפלרי תיאודור זנדל משנת 1878, כ’שוק הערבי‘, והוא סמוך ל’שוק היהודי’ (‘וואכלת מויאל’) שהיה בבעלות מימון עמיאל, אהרון מויאל, ואברהם אבושדיד. היום ‘בית הגבירים’ הסמוך ל’שער ירושלים‘, ברחוב יפת 10–2. בהמשך לשוק הערבי מצוין במפת זנדל רחוב הסנדלרים. רחוב חנויות זה, שנבנה בתקופת מושל העיר מוחמד אגא אבו־נבוט, זוהה במחקרה של רובה כנעען כ’סוק אל־סיטר’. חנויות השוק, כמו שישים ותשע חנויות נוספות, היו בבעלות הקדש אבו־נבוט שהכנסותיו היו מיועדות לתחזוקת המסגד ומתקני המים. יהודים מקהילת המוגרבים ביפו ניהלו חנויות ועסקי חלפנות ברחוב השוק הערבי. משפחות מויאל ושלוש היו גם הן בעלות חנויות לצורפות וחלפנות ברחוב בו שכן גם החאן של שלמה אבוטבול, אלא שבעקבות מאורעות תרפ“א ותרפ”ט, ובמיוחד לאחר המרד הערבי שפרץ בשנת 1936, כבר לא נותרו יהודים ברחוב. גם השוק היהודי של עמיאל, מויאל ואבושדיד נהרס בחלקו בשנת 1915 במהלך שיפוץ העיר והרחבת הרחובות ונותר הרוס עד היום. החנויות ב’שוק אל־סיטר' היו ונותרו בבעלות מנהל ההקדשים של יפו, שניהל את נכסי הקדש השווקים של אבו־נבוט. היום הוא טמון ברובו תחת חורשה.
ג’וליה שלוש, שהתגוררה בילדותה בבית סבה שלום מויאל ברחוב הצורפים 29, כתבה בזיכרונותיה כי בבית הסבא התגוררו הרב יוסף רפאל בן־נון ונכבדי הקהילה,2 וכי היו בו בית כנסת ותלמוד תורה. מדובר היה בבניין גדול ומפואר בן שלוש קומות מעל שורת מחסנים. המבנה שחלקו העליון התמוטט במהלך השנים נמכר ליזמים שרכשו את מועדון כליף הסמוך. הוא שימש כמפעלי הסבון של משפחות אל־עיסא ודבאס ובקרוב יעלם.
מיקום החנות על מפת 1938
מיקום החנות היום (חלקה 78) ושוק אל־סיטר
מיקום החנות בצילום זאב אלכסנדרוביץ'. שנות השלושים
מיקום חנות יצחק אלבז ברחוב החלפנים, 2023
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.