א.    🔗

כדי לעמוד על ערך הישגיו של המוסד החנוכי הזה, יש להכיר את רוח הסביבה, שבה הוא נוסד, ואת תנאי הישוב שבהם הוא גדל והתפתח בדמות בית הספר העברי לבנות הראשון בירושלים על יסוד הדת והמסורת. כי אמנם בית ספר עברי לבנות ברוח המסורת הנהו תופעה חדשה בתולדות החנוך שלנו. בכל ההיסטוריה הישראלית הארוכה לא נזכר בשום מקום דבר קיומו של מוסד חנוכי עברי לבנות.

אם האשה העבריה הצטינה תמיד במדת הצניעות ובעדינות הנפש, במסירותה המשפחתית ובשאר הסגולות היקרות שמנו חכמינו בבת ישראל, הרי זה הודות לסביבה המחנכת־המתאימה.

אולם מאז התחילה ההשכלה להתפשט בעם, חל שנוי יסודי בחיי עמנו. התרופפה המסורת במשפחה ישראלית והבת נפגעה ראשונה, שכן הבנים נשארו פחות או יותר מחוסנים, בכוח חנוכם התורני, בעוד שהבנות נשארו בלתי מוגנות נגד רוח ההרס של הזמן.

אבל שבעתים החמירה הסכנה משנפתחו דלתות ביה“ס בארצות אירופה השונות לפני ילדי ישראל והבנים יחד עם הבנות התחילו מתערבים ונטמעים תוך המוני ילדי הגויים; וביתר תוקף מן הזמן שהונהג בארצות ידועות למוד חובה, מכיון שבי”ס עברי לא היה קיים. המצב הזה גרם להחדיר את רוח ההתבוללות אל לבה של בת ישראל, האשה והאם בעתיד.

ב.    🔗

מה היה המצב בארץ ישראל עם ראשית התחדשותה בתקופתנו? הישוב הישן בארץ ישראל היה מורכב ברובו הגדול ממשפחות שעזבו זה עכשיו את הגולה. הן נרתעו מפני הסכנות והקשיים שעברו עליהם בדרכם ובארץ, ובאו במטרה כפולה: להניח את היסוד לבנין הארץ ולהציל את נפשם הם וביחוד את נפש ילדיהם מהשפעת תרבות זרה. והנה גברה ההתענינות בישוב הארץ מצד חוגים מתקדמים והתחילו נפתחים בתי ספר חלוניים, ואז גברה ביותר חרדתם של נאמני הדת והמסורת בישוב והתחילו מתעמקים בבעיה, כיצד את בניהם מהשפעה זו. אולם גם אז היתה סכנת הבנים פחותה מזו של הבנות, מכיון שרוב הבנים ינקו ממקורות ישראליים נאמנים משחר ילדותם, בעוד שהבת הסתפקה בעל כרחה בקריאה בסדור־התפלה, ולכל היותר בלמוד כתיבת קצת אידיש, וברוב הישוב – ביחוד בעדות המזרח, – לא ניתן גם זה, כיון שלפי דעתם הבת אינה צריכה לדעת כלום. וכך גדלה הבת ללא תורה וללא דרך ארץ.

כל זמן שהישוב היה מצומצם והצליח לשמור על צביונו הדתי והמסורתי, התחנכה הבת כאמה־מורתה ונשתמרה, איפוא, פחות או יותר בכנותה, אבל עם התפתחות הישוב החדש והתפתחותה של התרבות החילונית גברה הסכנה: ללמוד לא ניתן לה והשפעה מן החוץ קבלה כמובן ללא כל הבחנה. הגיע הדבר לידי כך, שחלק מן הבנות קלטו את פסלתה של ההשכלה ונעשו לבנטיניות והרוח הרעה התחילה עד מהרה לערער את יסודות המשפחה ולפגוע בעצם נקודת החיות שבה: רבות מבנות הישוב, שנשארו בתוקף השפעת הוריהן סגורות ומסוגרות בחוגן הצר, התחילו מתפרצות ומתמרדות.

לידי מצב קריטי הגיעה בת ישראל בשנות המלחמה הקודמת, כשנתגלתה בישוב ירידה בחומר וברוח, בעקבות הגורמים השכיחים בכל מלחמה ומלחמה. תושבי ארץ ישראל נמצאו במצוקה כלכלית נוראה, מצוקה שגררה אחריה התנונות חמרית ורוחנית. ארץ ישראל התקיימה כידוע עד אותה תקופה מכספי חוץ, ולרגלי המלחמה נסתמו ונפסקו לגמרי כל צינורות ההכנסה. מצב זה היה בו משום איום קשה ביחוד לגורל הבת, שהיתה מחוסרת כל יציבות ועצמאות.

ג.    🔗

באותו פרק זמן, בשנה האחרונה של המלחמה העולמית הקודמת, נפתח בירושלים בית הספר העברי החרדי לבנות, שהציג לעצמו מטרה משולשת: א) חנוך מתאים לרוח העם, הנאמן למסורתו הישראלית, בכוון של תורה ודרך ארץ. ב) דאגה למצב הבריאות של הבנות (שהיה באותו זמן ירוד מאד). ג) שפור מצבה החמרי של הבת הישראלית.

ומה היה דרוש לשם השגת מטרה משולשת זו? ראשית, אימון מצד הישוב החרדי לכל פעולה מחודשת בכלל בשטח החנוך. שנית, כח פועל מתאים ומוכשר לתפקידו האחראי. שלישית, אמצעים. לא קל היה כלל ליצור את שלשת התנאים האמורים. ביחוד קשה היה הדבר למיסדת המוסד, שהציגה לעצמה כיסוד לעבודתה את הכלל: אחוז בזה וגם מזה אל תנח מידך. היינו לצרף אל לימודי הקודש גם את למודי החול כמכשירים למלחמת החיים של יום יום. והנה בתום עשרים וחמש שנות קיומו של המוסד נדמה לנו, כי לא נפריז ביותר ולא יחשב הדבר כיהירות מצדנו אם נאמר, כי המפעל החנוכי הזה הוכתר בנצחון, השיג את המטרה שהציג לעצמו והצליח לבצע את אשר התחיל לעשות לפני עשרים וחמש שנה.

בית הספד התחיל בגן ילדים, בבית ספר עממי, ובבית ספר למלאכה. ההתפתחות הלכה וגדלה וזכינו בשנים האחרונות להקים גם את המוסד המשלים, – בית ספר תיכוני. המוסד גדל בכמות ובאיכות.

מספר התלמידות, המתחנכות כיום במוסדות הנזכרים, הגיע לאלף ושלש מאות, מלבד הסניף, שבית הספר הקים בשנת 1927, הנקרא עתה ביה"ס ״רוחמה״ של המזרחי, שגם הוא התפתח והסתעף לעצמו למוסד חנוכי גדול.

כאן עלי לציין, כי עוד בראשית יסודו, אחרי קיום של שנה וחצי, נכלל המוסד בתוך רשת החנוך של ההנהלה הציונית (כיום מחלקת החנוך של כנסת ישראל) וקבל אז ממנה ומהועד המפקח על בת"ס ״מזרחי״ עזרה מלאה. תמיכה זו היא היא המסייעת, כמובן, להגברת התפתחותו של המוסד בכמות ובאיכות, באופן ששנה שנה מתדפקות על דלתותיו מאות תלמידות חדשות.

ד.    🔗

לא מן הדברים הקלים היתה גם הרכבת חבר המורים והמחנכים במוסדותינו, אך במשך הזמן התגברנו גם על קשי זה, וכיום עוסקים בעבודת החנוך וההוראה במוסדותינו כחמשים מורים ומורות, בעלי השכלה פדגוגית, וביניהם הרבה אקדמאים, בעלי עמדה דתית ומסורתית. הפתרון המוצלח בשאלה זו בא אחרי שתלמידות ביה“ס הזה סימו את בית המדרש למורות ״מזרחי״, ונכנסו לעבוד בבית הספר שלנו כמורות ומחנכות. ממאות התלמידות שהתחנכו בביה”ס הזה ואשר עובדות עתה כמורות בכל הארץ, חמש עשרה עובדות במוסד שלנו, בו חונכו החל מגן הילדים.

עד עכשיו גמרו את חוק למודיהן בביה“ס הזה עשרים ואחד מחזורים, ומספרן הכללי של התלמידות, שגמרו את ביה”ס העממי יחד עם גומרות ביה“ס למלאכה ועם גומרות ביה”ס התיכוני למסחר, מגיע עד למעלה מאלף, והן פעילות כיום בישוב, מהן כמורות, מהן כפקידות, מהן כפועלות בחקלאות ובחרושת. הקו החנוכי המיוחד של המוסד – שלמות הרוח העברי המסורתי ביחד עם השכלה כללית – טבע את חתמו על חניכותיו ומשפיע עליהן באשר הן שם.

התלמידות המתקבלות בביה“ס באות מכל העדות שבישוב ומכל השכונות שבעיר, אבל המבקר במוסד לא ירגיש כלל בהבדלים שבין תלמידה לתלמידה, כי תכנית הלמודים, התלבושת האחידה והחיים החברתיים הנהוגים בין כתלי ביה”ס, הפכו את התלמידות בנות העדות השונות למשפחה אחת בת עדה אחת – עדת בנות ישראל.

ה.    🔗

כדאי להזכיר בסקירתנו זו, גם את הישגיו של המוסד בשטח ההיגיינה, עם פתיחת המוסד התחלנו לטפל בשפור מצב הבריאות של התלמידות ובראשונה ברפוי העינים, כתשעים אחוז מהתלמידות היו נגועות במחלת הגרענת ובעקב המלחמה נוספה אצלן אז גם מחלת הגזזת וחולשה גופנית כללית, כתוצאה ישרה של תנאי החיים הקשים. לפי המצב השורר כיום במוסד, רק אחוז אחד מהתלמידות החדשות זקוק לטפול בעינים וגזזת אינה בכלל במציאות בביה“ס. מצב בריאותן של התלמידות השתפר בהרבה על ידי הטפול המסור של המחלקה להיגיינה שע”י ביה“ס. אחות רחמניה עובדת יום יום מבקר השכם ועוסקת בבדיקות ובהשגחה היגיינית. פעם בשבוע בא רופא לשם בדיקת מצב הבריאות ופעמים בשנה נערכות בדיקות כלליות של כל הגוף; כמו כן מטפלים בשיני התלמידות, והתלמידות הזקוקות נבדקות בדיקה שכלית ובדיקה אורטופדית. כל זה מבוצע ע”י רופאים מקצועיים מומחים.

אולם אחרי כל אלה עדיין ישנן תלמידות ירודות משקל, ואשר מצבן התזונתי ירוד, אך חסרון זה אין בכחו של בית הספר לבדו לתקנו.

בשטח זה יש לציין לשבח את הפעולה הנאה הנעשית על ידי הועד הלאומי לכנסת ישראל, שהנהיג בבית הספר שתית חלב, דבר שהועיל בהרבה לאותן התלמידות שהיו מחוסרות־יכלת להנות ממשקה מזין זה בבית הוריהן.

המפעל השני רב החשיבות שהביא תועלת מרובה לבית הספר הוא: המסעדה הנתמכת על ידי ״קרן המסעדות״ מיסודה של ״הדסה״, מפעל חשוב גם מבחינה למודית, כי התלמידות לומדות על ידו בתוך כתלי בית הספר את תורת הבשול ואת הנהלת המטבח ותורת התזונה. הן גם מתקינות בעזרת המורה לבשול את הסעודות יום יום לשלש מאות תלמידות עניות, שהן על פי רוב ירודות משקל. כמו כן סודרה קופת עזרה הדדית, שבה משתתפות המורות והתלמידות, כדי לעזור לתלמידות הזקוקות בתלבושת ובהנעלה.

על חיי בית הספר ועל העבודה העצמית של התלמידות יש לספר הרבה, אולם בזה אציין רק בקצור ובדרך כלל: בית הספר אינו מזניח שום הזדמנות כדי לאפשר לתלמידות חיים חברתיים, לאומיים, משפחתיים, בהתאם לגיל, כגון מפקדים חדשיים, מסיבות ראש־חדש, טקסים של מסירת דגלים, טקסי חגים, ספריה, מועדון לקריאה, מועדון לתלמידות הזקוקות להכנת שעורים מחמת חוסר תנאים מתאימים להשגחה בבית.

מתקימות כמה קבוצות של תלמידות העובדות בביה"ס עבודה עצמית.

קימת אגודת הבריאות –המתנהלת בהדרכת האחות – הממלאת תפקידים מסוימים, בהקפדה על שמירת ההיגיינה בשעת האוכל, חלוקת החלב, שתית שמן דג, עזרה ברפוי פצעים וכו";

קבוצת הסדרן, המשגיחה על הסדר בהפסקות ובחגיגות; חוגים לטבע, המשתדלים לחבב על התלמידות את החי והצומח; קבוצת הקרן הקימת, השוקדת על רבוי התרומות; חברת הספריה; חברה לעזרה הדדית בין התלמידות, וביחוד יש לציין את ארגון הנוער ״בת עמיה״, שנוסד ע"י בוגרות בית הספר ושמטרתו להדריך את הנוער: א) להמשיך את התפתחותו ברוח שנתחנך בבית הספר. ב) לפתח בחברות הבנה חברתית לאומית, ולהכניסן לתוך עבודה צבורית לאומית. על־יד הארגון קיים סמינריון למדריכות, ומועדון לשם ארגון פעולות תרבותיות מסוגים שונים.

לא נטעה אם נאמר, כי את זכות הצלחתו של המוסד יש לזקוף על חשבון דרכו בחנוך, שביסודה הונח העיקר: ראשית חכמה יראת ה׳, ועל עיקר זה נלחם תמיד בחרוף נפש.

בסיום סקירתנו, עלינו לשיח דאגתנו על מצב השכון של בית הספר: כל המוסדות שהזכרתי נמצאים בבנינים נפרדים בשכונת הבוכרים, בגבול כרם אברהם, בבתים שכורים, שנבנו לשם דירות פרטיות, וחסרים בהם כמובן התנאים הדרושים לבנין מתוקן של בית ספר, והסבל גדול מאד. נקוה שגם חסרון זה יתמלא בעזרת ה׳, בעתיד הקרוב, ויהי רצון שכשם שזכינו לחוג את חג חצי היובל של המוסד, כן נזכה בקרוב לחוג גם את חנוכת בנין בית לבית הספר, בית שיהא בנוי במיוחד לבית הספר, משוכלל בתכניתו כראוי למוסד כה גדול וכה רב ערך.