שמו של אברהם פרימן ישמר באוצר ספרותנו כמחברו של ספר אחד – הרומן “1919”, אולם ראוי הוא פרימן שפירורי יצירתו כולם ומכתביו אף הם יאספו ויובאו לפני חובבי הספרות העברית וחוקריה. בקובץ זה, שיש לראותו כנספח להוצאת הרומן, ליקטנו כמה מן הכתבים והמכתבים הללו, והם:

א. הסיפור “תרבוכות” (“גליונות”, כרך א' 1934) הוא פרי רשמיו וחוויותיו של הסופר בעת נסיעת-מרגוע באניה על-פני חופי קרים וקַוקַז בקיץ 1933 (ראה מכתבו לא. קריב מ-25.8.33 בקובץ זה).

ב. הפואימה “מחזיונות בן-כפר אלמוני” (“גליונות”, כרך א' 1934). בפואימה זו באו לכלל ביטוי געגועיו של הסופר לאדמה ולטבע. פרימן, שהיה לכאורה איש-סֵפֶר טיפוסי, היה בן למשפחה ששרשיה היו בכפר האוקראיני. משיכה זו לכפר ולאדמה ניכרה ביחוד באורח חייו של אחיו הגדול ממנו, מרדכי – כפי שמעיד עליו בן עיירתו של פרימן א. אשעראוויטש בזכרונותיו, אך הטביעה חותמה גם בנפשו של אברהם פרימן: גם ב-“1919” באה לידי ביטוי הכמיהה לכפר, ליער, לנהר ולטבע בכללותו הן בדמותו של גיבור הרומן, בן הכפר האוקראיני, סולומון סטופאשקובר, והן בתיאורי הכפר והנוף האוקראיני. לכמיהה זו ניתן ביטוי פיוטי עז בפואימה שלפנינו.

ג. “בלא יודעים”, שבא ב“השלוח” 1909 (כרך כ'). השיר, שניכרת בו השפעת המשוררים בני הזמן, וביחוד יעקב כהן וז. שניאור, נכתב בעת שהותו של פרימן באודיסה, במחיצתו של ח. נ. ביאליק, עורכו הספרותי של “השלוח” בימים ההם.

ד. הרשימה “א. ד. רוזנטל”, לזכר מחברה של “מגילת הטבח”. רוזנטל, שאסף בספרו עדויות לתולדות הפרעות ברוסיה בשנות 1920–1918, נפטר באודיסה בשנת 1932. רשימתו של פרימן באה ב“מאזנים” (השבועי) בסיון תרצ"ב.

ה. “מכתבים” מאת פרימן אל אברהם קריב בשנות השלושים, שיש להם ערך רב הן מבחינה ספרותית הן מבחינה היסטורית, וכן מתוארים בהם תיאור חי תנאי חייו של “האדם הקטן” בשנות המחסור והרעב בברית-המועצות בשנים ההן.

ו. כמה עמודים בודדים מהחלק הרביעי של הרומן “1919”, שנמצאו בכתב-יד החלק השלישי.

בראש הקובץ בא נסיון ללקט את הפרטים הידועים לנו מחייו של א. פרימן למסכת ביוגרפית אחת.

תודת ההוצאה והמהדיר נתונה לאברהם קריב על עזרתו ועצתו רבות הערך, ולהנהלת “גנזים” על תצלומו של אברהם פרימן.

י. ס.