א    🔗

כֵּוָן שֶׁהֶעֱבִיר יַעֲקֹב בָּנָיו וְצֹאנוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עָמַד וּמָכַר כָּל מַה שֶּׁהֵבִיא בְּיָדוֹ מִחוּצָה לָאָרֶץ וְנָתַן הַכֹּל לְעֵשָׂו בִּשְׁבִיל חֶלְקוֹ בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.

חָשַׁב יַעֲקֹב וְאָמַר: “נִכְסֵי חוּצָה לָאָרֶץ אֵין בָּהֶם בְּרָכָה וְאֵינָם כְּדַאי לִי!” – מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב? הֶעֱמִיד צִבּוּרִים שֶׁל זָהָב וָכֶסֶף כְּמִין כְּרָיוֹת וְאָמַר לְעֵשָׂו: “יֶשׁ־לְךָ חֵלֶק עִמִּי בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּמָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? לִקַּח כְּרָיוֹת אֵלּוּ שֶׁל זָהָב וָכֶסֶף, אוֹ לַחֲלֹק עִמִּי בַּמְּעָרָה?”

הִתְחִיל עֵשָׂו אוֹמֵר: “מָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּעָרָה זוֹ? זָהָב זֶה אֲנִי מְבַקֵּשׁ!” – אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: “טֹל אֶת אֵלּוּ”.

(תנחומא הקדום בראשית, פ"ה, א')

ב    🔗

בְּשָׁעָה שֶׁמֵּת יִצְחָק, עָמְדוּ יַעֲקֹב וְעֵשָׂו וְחָלְקוּ בֵּינֵיהֶם נִכְסֵי אֲבִיהֶם. כֵּוָן שֶׁחָלְקוּ הַכֹּל, אָמַר יַעֲקֹב: “רָשָׁע זֶה, עָתִיד הוּא לִכָּנֵס לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וִיהֵא לוֹ חֵלֶק וְדִירָה עִם הַצַּדִּיקִים הַקְּבוּרִים בְּתוֹכָהּ?”

מִיָּד נָטַל כָּל הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ וְעָשָׂה אוֹתוֹ כְּרִי וְאָמַר לוֹ: “עֵשָׂו אָחִי! חֵלֶק שֶׁיֶּשׁ־לְךָ בִּמְעָרָה זוֹ אַתָּה מְבַקֵּשׁ אוֹ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַזֶּה?”

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר עֵשָׂו: “הֲרֵי בֵּית קְבוּרָה מָצוּי בְּכָל מָקוֹם. וּבִשְׁבִיל קֶבֶר אֶחָד שֶׁיֶּש־לִי בַּמְּעָרָה, אֲנִי מְאַבֵּד כָּל הַמָּמוֹן הַזֶּה?…” מִיָּד עָמַד וְנָטַל כָּל אוֹתוֹ הַמָּמוֹן וְנָתַן לוֹ אֶת חֶלְקוֹ. נָטַל עֵשָׂו אֶת הַכְּרִי וְיַעֲקֹב נָטַל אוֹתָהּ מְעָרָה.

(שמות רבה, ל“א, י”ז; תנחומא ויחי י“ז; ילקוט המכירי למשלי י' ע”ח)

ג    🔗

כַּאֲשֶׁר חָלָה יַעֲקֹב וַיִּשָּׁלַח לְיוֹסֵף וַיָּבֹא יוֹסֵף מִמִּצְרַיִם. וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת־כֻּלָּם. וַיֹּאמֶר אֶל־יְהוּדָה: "יָדַעְתִּי כִּי גְבִיר לְאַחֶיךָ אַתָּה וּמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וּבָנֶיךָ יִמְלְכוּ עַל בְנֵיהֶם עַד־עוֹלָם. אַךְ לַמֵּד בָּנֶיךָ קֶשֶׁת וְכָל כְּלִי־מִלְחָמָה, לְמַעַן יִלָּחֲמוּ מִלְחֲמוֹת אֲחֵיהֶם בְּכָל־אוֹיְבֵיהֶם. וְצַוֵּם אֲשֶׁר לֹא־יִשָּׂא גְוִיָּתִי אֶחָד מִבְּנֵיכֶם כִּי־אִם אַתֶּם: יְהוּדָה יִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן יִשְׂאוּ מִטָּתִי מִקֵּדְמָה מִזְרָחָה, רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן וְגָד מִתֵּימָנָה, אֶפְרַיִם מְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין יָמָּה, דָּן אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי צָפוֹנָה. לֵוִי לֹא־יִשָּׂא, כִּי הוּא וּבָנָיו יִשְׂאוּ אֲרוֹן בְּרִית יְיָ עִם יִשְׂרָאֵל בַּמַּחֲנֶה. גַּם יוֹסֵף בְּנִי לֹא יִשָּׂא, כִּי הַמֶּלֶךְ כֵּן כְּבוֹדוֹ, אַךְ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶׁה יִהְיוּ תַּחְתָּיו.

וְאַתֶּם בָּנַי: כַּבְּדוּ אִישׁ אֶת־אֶחָיו וְאֶת־קְרוֹבוֹ וְצַוּוּ אֶת־בְּנֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת־יְיָ.

יָדַעְתִּי כִּי צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת תִּמְצֶאנָה אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת. אַךְ עִבְדוּ אֶת־יְיָ וְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם מִכָּל צָרָה וְצוּקָה, וְהֵקִים לָכֶם מוֹשִׁיעַ מִבְּנֵיכֶם וְהוֹצִיאֲכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם לְרִשְׁתָּהּ…"

וַיְכַל לְצַוּוֹת וַיָּמֹת.

וַיָּקוּמוּ בָּנָיו וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלוֹתָם וַיָּשִׂימוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל־רָאשֵׁיהֶם.

גַּם אָסְנָת אֵשֶׁת יוֹסֵף לָבְשָׁה שַׂק וְכָל נְשֵׁי מִצְרַיִם עִמָּהּ. וְכָל־מִצְרַיִם בָּכוּ יָמִים רַבִּים. וַיְצַו פַּרְעֹה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בְּמִצְרַיִם: “כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ עוֹלֶה אֶת יוֹסֵף וְאֶחָיו אַרְצָה כְּנַעַן לִקְבֹּר אֶת־יַעֲקֹב – יוּמָת”.

וְהַמִּטָּה הָיְתָה זָהָב וְאַבְנֵי שֹׁהַם וּבְדֹלַח וּמִסְגֶּרֶת מִסָּבִיב. וּמִכְסֶה הַמִּטָּה מַעֲשֵׂה אֶרֶג זָהָב וְקָשׁוּר בִּפְתִילִים, וַעֲלֵיהֶם קְרָסִים מֵאַבְנֵי שֹׁהַם וּבְדֹלַח, וַיַּעַשׂ יוֹסֵף עַל־רֹאשׁ יַעֲקֹב עֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְשַׁרְבִיט הַזָּהָב בְּיָדוֹ.

וַיֵּלְכוּ כֹל גִּבּוֹרֵי מִצְרַיִם וְיוֹסֵף לְבוּשִׁים שִׁרְיוֹנִים וַעֲדָיֵי הַמִּלְחָמָה, וְהַמְקוֹנְנִים הוֹלְכִים מֵרָחוֹק, מִנֶּגֶד הַמִּטָּה, הָלוֹךְ וּבָכֹה וְקוֹנֵן.

וַחֲמִשִּׁים מֵעַבְדֵי יוֹסֵף הוֹלְכִים לִפְנֵי הַמִּטָּה וּפִזְּרוּ בְּכָל־הַדֶּרֶךְ מוֹר וַאֲהָלוֹת וְכָל־בֹּשֶׂם, וְנוֹשְׂאֵי־הַמִּטָּה הוֹלְכִים עַל־הַבֹּשֶׂם. וַיַּעֲשׁוּ כֵן עַד־בֹּאָם אֶרֶץ כְּנָעַן.

וַיִּשְׁמְעוּ כָּל מַלְכֵי כְּנַעַן, שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, וַיָּבוֹאוּ כָּל־אַנְשֵׁיהֶם לִסְפֹּד וְלִבְכּוֹת אֶת־יַעֲקֹב, וַיָּשִׂימוּ כִתְרֵיהֶם עַל־הַמִּטָּה.

(סדר הדורות, עמ' 66, ורשא תרנ"א)

ד    🔗

וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד־עֵשָׂו לֵאמֹר: כִּי־מֵת יַעֲקֹב בְּמִצְרַיִם וַיָּבִיאוּ אוֹתוֹ בָּנָיו וְכָל־מִצְרַיִם אַרְצָה כְּנַעַן לִקְבֹּר אוֹתוֹ. וַיִּשְׁמַע עֵשָׂו אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְהוּא יוֹשֵׁב בְּהַר שֵׂעִיר, וַיָּקָם הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בָנָיו וְכָל־אֲנָשָׁיו וְכָל־בֵּיתוֹ עַם רַב־מְאֹד וַיָּבוֹאוּ לִסְפֹּד וְלִבְכּוֹת אֶת־יַעֲקֹב. וַיְהִי בְּבוֹא עֵשָׂו וַיִּסְפֹּד אֶת־יַעֲקֹב אָחִיו… וַיִּשְּׂאוּ יוֹסֵף וְאֶחָיו אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם מִן־הַמָּקוֹם הַהוּא וַיֵּלְכוּ חֶבְרוֹנָה לִקְבֹּר אֶת‏־יַעֲקֹב בַּמְּעָרָה עִם־אָבִיו.

וַיָּבוֹאוּ קִרְיַת אַרְבַּע אֶל־הַמְּעָרָה. וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּעֲמֹד עֵשָׂו וְכָל־בָּנָיו וַאֲנָשָׁיו עַל־יוֹסֵף וְאֶחָיו לְשָׂטָן בַּמְּעָרָה לֵאמֹר: “לֹא־יִקָּבֵר יַעֲקֹב בָּהּ, כִּי לָנוּ וּלְאָבִינוּ הִיא”.

וַיִּשְׁמַע יוֹסֵף וְאֶחָיו אֶת־דִּבְרֵי בְּנֵי עֵשָׂו וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד. וַיִּגַּשׁ יוֹסֵף אֶל־עֵשָׂו לֵאמֹר: “מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר תְּדַבֵּרוּ? הֲלֹא קָנֹה קָנָה אוֹתָהּ יַעֲקֹב אָבִי מִמְּךָ בְּעֹשֶׁר רַב אַחֲרֵי מוֹת יִצְחָק, זֶה הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. וְגַם כָּל־אֶרֶץ כְּנַעַן קָנָה מֵאִתְּךָ וּמֵאֵת בָּנֶיךָ וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. וַיַּקְנֶה אוֹתָהּ לְבָנָיו וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו עַד־עוֹלָם לַאֲחֻזָּה”.

וַיַּעַן עֵשָׂו אֶת־יוֹסֵף לֵאמֹר: “שֶׁקֶר תֹּאמַר וְכָזָב תְּדַבֵּר, כִּי לֹא־מָכַרְתִּי אֶת־אֲשֶׁר־לִי בְּכָל־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר תְּדַבֵּר…” וְעֵשָׂו דִּבֵּר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן הַכְחִישׁ אֶת־יוֹסֵף בִּדְבָרָיו. כִּי יָדַע עֵשָׂו כִּי לֹא הָיָה יוֹסֵף בַּיָּמִים הָהֵם, בִּמְכֹר עֵשָׂו אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לְיַעֲקֹב.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־עֵשָׂו: “הֲלֹא כִּי בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה כָּתַב אָבִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. וַיָּעַד עֵדִים בַּסֵּפֶר וְהִנּוֹ בְּמִצְרַיִם אִתָּנוּ”. – וַיַּעַן עֵשָׂו לֵאמֹר: “לְכוּ הָבִיאוּ אֶת־הַסֵּפֶר – אֶת־כֹּל אֲשֶׁר־אֶמְצָא בַּסֵּפֶר הַהוּא אֶעֱשֶׂה”.

וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶל־נַפְתָּלִי אָחִיו וַיֹּאמַר: “מַהֲרָה, חוּשָׁה, אַל־תַּעֲמֹד וְרוּץ נָא מִצְרַיְמָה וְהָבֵא אֶת־כָּל־הַסְּפָרִים, אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה וְאֶת־הֶחָתוּם וְאֶת־הַגָּלוּי…”

וַיִּשְׁמַע נַפְתָּלִי בְּקוֹל יוֹסֵף וַיְמַהֵר וַיָּרָץ לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה, וְנַפְתָּלִי קַל בְּרַגְלָיו מְאֹד מִכָּל־הַצְּבָאִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַמִּדְבָּר, כִּי הָלוֹךְ יֵלֵךְ עַל שִׁבֹּלֶת הַזֶּרַע וְלֹא־תִשָּׁבֵר.

וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי הָלַךְ נַפְתָּלִי לְהָבִיא אֶת־הַסֵּפֶר, וַיּוֹסֶף לְהַשְׂטִין עַל־הַמְּעָרָה הוּא וּבָנָיו. וַיָּקוּמוּ כֻלָּם עֵשָׂו וַאֲנָשָׁיו עַל יוֹסֵף וְאֶחָיו לַמִּלְחָמָה. וַיִּלָּחֲמוּ כֹל בְּנֵי יַעֲקֹב וּמִצְרַיִם עִם־עֵשָׂו וַאֲנָשָׁיו. וַיִּנָּגְפוּ בְּנֵי עֵשָׂו וַאֲנָשָׁיו לִפְנֵי בְּנֵי יַעֲקֹב.

וְחֻשִּׁים בֶּן־דָּן בֶּן־יַעֲקֹב הָיָה בָּעֵת הַהִיא אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב. אַךְ הָיָה רָחוֹק מִמְּקוֹם הַמִּלְחָמָה כְּמֵאָה אַמָּה, כִּי יָשַׁב עִם יַלְדֵי בְּנֵי יַעֲקֹב עַל מִטַּת יַעֲקֹב לְשָׁמְרָהּ. וְחֻשִּׁים הָיָה אִלֵּם מִדַּבֵּר וְחֵרֵשׁ מִשְּׁמֹעַ, אַךְ הֵבִין אֶת קוֹל־הָאָדָם הוֹמֶה. וַיִּשְׁאַל לֵאמֹר:

– מַדּוּעַ לֹא־קְבַרְתֶּם הַמֵּת? וּמַה הִיא הַמְּהוּמָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת? – וַיַּעֲנוּהוּ וַיַּגִּידוּ־לוֹ אֶת־דִּבְרֵי עֵשָׂו וּבָנָיו, אֲשֶׁר מְנָעוּם מִקְּבֹר אֶת־יַעֲקֹב בַּמְּעָרָה.

וַיְהִי בַּהֲבִינוֹ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה עֵשָׂו וּבָנָיו וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד עֲלֵיהֶם וַיְמַהֵר וַיִּקַּח חֶרֶב וַיָּרָץ אֶל עֵשָׂו אֶל תּוֹךְ הַמִּלְחָמָה, וַיַּךְ אֶת־עֵשָׂו בַּחֶרֶב וַיִּכְרֹת אֶת־רֹאשׁוֹ מִמֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ לְמֵרָחוֹק. וַיִּפֹּל עֵשָׂו בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה.

וַיְהִי בַּעֲשׂוֹת חֻשִּׁים אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּגְבְּרוּ בְּנֵי יַעֲקֹב עַל בְּנֵי עֵשָׂו. – וַיִּקְבְּרוּ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת־יַעֲקֹב אֲבִיהֶם בְּחָזְקָה בַּמְּעָרָה וּבְנֵי עֵשָׂו רוֹאִים, וַיִּקָּבֵר יַעֲקֹב בְּחֶבְרוֹן בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה… וַיִּקָּבֵר בִּבְגָדִים יְקָרִים מְאֹד.

וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וַיַּעַרְכוּ בְּנֵי עֵשָׂו מִלְחָמָה אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחֶבְרוֹן. וְעֵשָׂו עוֹדֶנּוּ מֵת וְלֹא נִקְבָּר. וַתְּהִי מִלְחָמָה חֲזָקָה מְאֹד בֵּינֵיהֶם, וַיִּנָּגְפוּ בְּנֵי עֵשָׂו לִפְנֵי בְנֵי יַעֲקֹב… וַיִּבְרְחוּ וַיִּשְׂאוּ אֶת־גְּוִיַּת עֵשָׂו וַיֵּלְכוּ הַר שֵׂעִיר לְדַרְכָּם, וַיָּבֹאוּ הַר שֵׂעִיר וַיִּקְבְּרוּ אֶת־עֵשָׂו בְּשֵׂעִיר, אַךְ רֹאשׁוֹ לֹא־הֵבִיאוּ שֵׂעִירָה, כִּי נִקְבַּר בִּמְקוֹם הַמִּלְחָמָה בְּחֶבְרוֹן.

(ספר הישר פרשת ויחי, דפוס ויניציא דף קיג ב–קיד ב)