לזכרו של יעקב (“יואל”) עמרמי, אוהב ספר ואוהב אמת

שתי הרשימות הראשונות בסידרה זו, שהופיעו בגיליונות 17 ו־18 של “קשר” עסקו, כזכור, ב“טוראים” – אם להשתמש בחידודו־חידושו של יונתן רטוש; כלומר, בבעלי טס“מ (טורים סאטיריים מחורזים) בעתונות העברית. הרשימה הראשונה עסקה ב”טורים שקדמו ל’טור השביעי' “; ובעצם, לא רק ל”טור השביעי" אלא גם לטס"מים הראשונים של אלתרמן, שהופיעו בשנת 1934.

הרשימה השנייה עסקה בטס“מים שהופיעו בעתונות העברית בשנים בהן פירסם בעל “מגש הכסף” את טוריו, ובאלה שהופיעו ומופיעים גם אחרי פטירתו, עד ימינו אלה. בסוף אותה רשימה הבטחנו להביא בגיליון זה רשימה ביבליוגרפית של כל ה”טוראים" המוכרים לנו, שפירסמו טורים אקטואליים מחורזים בעתונות העברית מאז תחילת שנות ה־30.

ד"ר וייצמן (יושב בחלקה האחורי של המכונית) באחד מביקוריו בארץ, במהלכם הגיע גם למושב נהלל

לשמחתנו, הגיעו אלינו אחרי הופעת הרשימה השנייה כמה מכתבים, שסייעו בידינו להשלים ולתקן פרטים שנכללו ברשימות שכבר הופיעו, או שנעדרו מהן. ואנו מודים בזה ליעקב אורלנד, רפי אילן, אהרן אמיר, בתיה מארכיון “גנזים”, שלמה סנה, יואל עמרמי ומרדכי שלו על עזרתם האדיבה. בזכותם, נוכל להקדים לרשימה הביבליוגרפית השלמות המתייחסות לכמה מהנושאים המסקרנים ביותר שבהם עסקנו בפרק הקודם.

אחת השאלות ששאלנו ושניתן להן עתה מענה היתה: מי היה מחבר הטס“מ על ביקורו של חיים וייצמן בנהלל, שנתפרסם בחתימת “מ. כרפס” ב”דואר היום“, ב־1931, עוד בטרם החל אלתרמן בכתיבתו האקטואלית? לטור זה הקדשנו דיון מיוחד בפתח הפרק הקודם בסידרה, ואף רשימה ב”עתון 77" אשתקד (“הלך נשיא לנהלל”); וזאת, כיוון שמצאנו במבנהו, בסגנונו ואף באופי הפרוזודי שלו סממנים המזכירים מאוד כמה מהשירים הקלסיים של “הטור השביעי” האלתרמני, שנכתבו שנים מספר אחר כך. ניסינו אפילו לבדוק את האפשרות שאלתרמן עצמו הוא שכתב את הטור הזה – אפשרות, שלא נראתה סבירה, מסיבות כרונולוגיות־גיאוגרפיות.

והנה, נפתרה התעלומה, בזכותה של בתיה מארכיון “גנזים”, שגילתה כי “מ. כרפס” היה אחד משמות העט של עמנואל הרוסי: הפזמונאי ובעל החרוזים קל העט, איש “המטאטא”, שתרם ללהקה כמעט את כל פזמוניה (כולל המנונה ו“המחזמר הארץ ישראלי הראשון” – “המנון לתוצרת הארץ”), עד שתפש אלתרמן את מקומו.

כפי שכבר רמזנו, נכתבו פזמוניו וטוריו הראשונים של אלתרמן במתכונת הפזמונים והטס“מים העבריים שקדמו לו. את עמנואל הרומי, בן המאה הארבע עשרה, למד להוקיר שנים רבות אחר כך, ואף הזכירו באהבה באחד משירי “עיר היונה”. אך אין ספק שבעת ביקוריו בארץ בתקופת לימודיו בצרפת, ועם שובו משם, הכיר אלתרמן הצעיר גם את פזמוניו וחרוזיו של עמנואל הרוסי, יליד אוקראינה. עם שובו ארצה עבד אלתרמן, כזכור, זמן מה ב”דואר היום“, וייתכן שנתקל שם בכמה מן הטס”מים שפירסם עמנואל הרוסי, וקרוב לוודאי שאף הושפע מהם, כשם שהושפע מהטס“מים של יהודה קרני ב”הארץ", בשעה שכתב את טורי “רגעים” הראשונים שלו.

 

מחליפיו של אלתרמן ב“הארץ”    🔗

השאלה השנייה, בה עסקנו בהרחבה ברשימה הקודמת נגעה לשלב שבו עבר אלתרמן, בינואר 1943, מ“הארץ” – בו פירסם במשך יותר משמונה שנים את טורי “רגעים” – ל“דבר” (שבמהדורת הצהריים שלו פירסם את הטס"מים הראשונים שלו). הזכרנו שם, כי שבועות מעטים אחרי שפרש אלתרמן מ“הארץ”, הופיעו שם לא בקביעות כמה טסים בחתימת “דרדר”, הוא יוסף פסובסקי־מילוא. כיוון שהטורים הללו לא כונסו שוב מעולם, נביא כאן כמה שורות מהטור הראשון של “דרדר” ב“הארץ”, “מעשה בעכברה”, שבסופו הופיעה השורה: “כל הזכויות שמורות למחבר”:

היה אי שם, היה אי פעם, בעבר הקרוב, בימות הזעם, מקום נסתר, אפל ושחור. בלשון־של־פרוזה קוראים לזה – חוד, וכל לילה וליל, בעלות הלבנה, יצאה מן החור עכברה קטנה, על קצות בהונות, בקצב לוהט בלי מורך ופחד רקדה אז בלט.

אך מתברר שלכותרת “מי החליף את אלתרמן ב’הארץ' “, שהתנוססה בראש הפרק שהופיע ברשימתנו הקודמת ודן בשאלה זו, יש גם תשובה נוספת. רפי אילן, איש “מכון אלתרמן” באוניברסיטת תל אביב, כתב לי עוד אשתקד: בידי נמצא ראיון שקיימתי עם יעקב אורלנד בביתו בחיפה ב־14.3.95, ובו מספר אורלנד שבשעתו הבטיח אלתרמן לשוקן, עורך “הארץ”, שלא יעזוב את עתונו לפני שיביא אליו ממלא מקום ראוי. הוא פנה אז אל אורלנד, שגר בירושלים, ולדברי זה האחרון הופיע ב”הארץ” הטור הראשון שלו, תחת הכותרת “טורו של יום”, שבוע בלבד אחרי עזיבתו של אלתרמן ל“דבר”. כעבור חודשים מספר פנה אליו שוקן ואמר לו כי אלתרמן לא רק כתב את טורי “רגעים” בעתונו, אלא אף תרגם תמורת אותה משכורת מברקים של סוכנויות ידיעות, והוא מצפה מאורלנד שיעשה כמוהו. זה סירב, בהסבירו שהוא גר בירושלים (המערכת הראשית היתה בתל אביב), ולא היו אז “פאקסים”, כמובן. בתגובה על סירובו, פיטר אותו שוקן מעבודתו ב“הארץ”, אחרי ששילם לו את שכרו עבור התקופה שבה עבד.

מצויד במידע שקיבלתי מרפי אילן, חיפשתי בשעתו את הטורים של אורלנד בגיליונות ינואר־מרס של כרך “הארץ” לשנת 1943 – ולשווא. במקומם מצאתי את טוריו של “דרדר”, וכן כמה שירים בענייני דיומא מפרי עטם של יעקב כהן או י“ק (יעקב קופלביץ, הוא ישורון קשת?). אבל אחרי שהגיע גיליון “קשר” הקודם לידיו של יעקב אורלנד, צילצל המשורר אלינו, ואחרי שהתנצלתי בפניו על ש”קיששתי" אותו במספר שנים (אורלנד היה צעיר מאלתרמן, ולא קשיש ממנו), חזר באוזני על הפרטים שמסר בשעתו לרפי אילן, ואף שלח אלי צילומים של כמה מהטס“מים שפירסם ב”הארץ" בשנת 1943, אחרי שאלתרמן עבר ל“דבר”. אז גם התבררה הטעות: אורלנד אמנם החליף את אלתרמן למשך מספר שבועות ב“הארץ”; אך זה לא היה מיד אחרי פרישתו של אלתרמן, בראשיתה של שנת 1943, אלא תשעה־עשרה חודשים מאוחר יותר, בשלהי אותה שנה.

מאורלנד עצמו קיבלתי אישור נוסף לכך שעזיבתו של אלתרמן את “הארץ” לא היתה על רקע אידיאולוגי־פוליטי. בעל “רגעים”, שאכן נדרש על ידי שוקן לתרגם מברקים שהגיעו למערכת מסוכנויות הידיעות, ללא תוספת שכר, חש שהוא מנוצל כספית, ושמח לקבל את הצעתו של ברל כצנלסון לחזור ל“דבר”. אולם הוא הבטיח לשוקן שיעזור לו קודם לכן למצוא מחליף הולם לכתיבת הטס“מים, אורלנד גר אז בירושלים, ברחוב הסולל, בו שכנה המערכת הירושלמית של “הארץ”. לדבריו, כשבועיים לפני שעזב את “הארץ”, סיפר לו אלתרמן שהמליץ עליו בפני שוקן. ואף דרש ממנו שיורשו יקבל אותו שכר שקיבל הוא, נראה ששוקן החליט אז לנסות קודם אלטרנטיבות אחרות. הזכרנו כבר, כי יוסף מילוא היה חתנה של שושנה פרסיץ, ידידתו של מו”ל “הארץ”. נראה שכעבור חודשים מספר, אולי מפני שלא הגיעו אליו הטורים מדי שבוע, בקביעות, פנה אל אורלנד, וזה החל לפרסם מדי יום ו', מ־17 בספטמבר 1943 ואילך, את טוריו המנוקדים, בשם העט “אורי”.

הטס"מ הראשון של אורלנד נקרא “שיר השירים מודרני”, והידיעה שנתפרסמה מתחת לכותרת אמרה: “מוסוליני ששוחרר ממאסרו על ידי הנאצים נמצא כבר בדרכו לגרמניה. מן העתונות”. הטור כתוב בקופלטים (בתים של שתי שורות), ופותח בשדרות הבאות:

יזמר נא שיר־זמר וזכר יקום לשני דיקטטורים בראי עקום, ויסופר נא כזאת: היה סער ליל והזוג הרומנטי יצא לטייל, ובקרוץ מן הים שבלולים ודולפין היא היתה מוסולינה והוא אדולפין.

בשני צמדי החרוזים האחרונים מופיעים החרוזים הליריים “לירים” ו“שיר השירים” ו“מטעני” ו“ישקני”.

הטור הבא של אורלנד, שהופיע שבוע לאחר מכן במקום המסורתי בעמ' ב', נקרא “ניגונו של יוסי”, ה“יוסי” שבכותרת אינו אלא יוסף סטלין, שבפקודתו חודש אז “הסינוד הקדוש ברוסיה הסובייטית”. גם טור זה כתוב בקופלטים, והראשון שבהם מזכיר את השיר החסידי הידוע לכל:

אי צ’ירי־בירי־באם, טי טרלה־לה־לה־לה, ב“קלויז” של רבי יוסלה שאון והמולה.

אחרי שבוע ללא טס“מ, הופיע הטור השלישי של אורלנד בערב יום הכיפורים תש”ד, 8.10.43. גם טור זה כתוב צמדים־צמדים, ועושה שימוש פארודיסטי מצמרר במונחי הקודש של החג, כותרת הטור: “‘כל נדרי’ איבער אללעס”:

עם תלתל במצחו, עם שפמפם של שיבה, עובד הש"ץ אדולף היטלר לפני התיבה, ומלחש: "ריבונו של עולם, יהי די! כנראה לא פידלתי ואיני כדאי, ואחר שניסיתי כבר כל מיני “דריי”, אני מנסה גם את… “כל נדרי”.

הש“ץ הדובר בשיר מכה על חטא: והריני מודה שאם דם רוויתי, / וודאי שהרשעתי. ודאי העוויתי. / אך אני יודע כעת שבניהם של שופכי דם פולין ואוקראינה / עוד אפיים יפלו מול פיסלו של היינה. // ועת יכסה כבר עפר את מצחי, / עוד תציג “הבימה” את “היהודי הנצחי”. // ועכשיו… בזכות מה שהזכרתי לעיל / תמלטני, אלי, לאדמת ישראל. // כי ביום בו אחדל להרוס ולרצוח, / מה דבר ישאר לי, מלבד המקצוע? // וכצבע רצוני שם לחיות חיי קבע / ולהרשם ל”אגודת פועלי הצבע“. / אם כי נדמה לי שמזכיר הסקציה / לא יקבלני בלי פרוטקציה”.

חלפו ארבעה שבועות ללא טור של “אורי”, וב־12.11.43 הופיע במקום הקבוע טור מסוג שונה לחלוטין – פזמון בשם “מזל מחכה לגואל”, המוקדש “לעולי תימן”, וכתוב בבתים בעלי ארבע שורות (החורזים אאבב) ברוח הפזמונים ה“תימניים” המוכרים כל כך של התקופה, עוד מימי “הקומקום” ו“המטאטא”. וכך כתב אז מי שזכה לימים ב“פרס ישראל” על תרומתו לזמר העברי:

ברחוב שבזי הבתים קטני־קומה, ברחוב שבזי על הגג יונה הומה, ויש בת־קול שם מנהמת כל הליל: מתי כבר לציון יבוא גואל? ובחלון המעוגל, המפוזל, ניצבת לה, ניצבת לה מזל, ושתי עיניה בוערות: יא־ליל, יא־ליל, מתי כבר גם אלי יבוא גואל?…

שוב חלף חודש ללא טס“מ, וב־15.12.43 כותב “אורי”־אורלנד על ״חרב סטלינגרד” (מעניין להשוות את הנושאים של בעלי הטס"מים השונים באותם חודשים), שבוע אחר כך ראה אור הטור “אהל שם”, העוסק דווקא בנושא פנימי, אקטואלי תמיד: ועידת אגודת הסופרים. בטור נזכרים בשמותיהם טשרניחובסקי וביאליק, פיכמן. שמעונוביץ' ואצ“ג, “בחורים בהירי אמונה ובלורית” (כן, כבר אז כתבו על “בחורים יפי בלורית”). שבוע אחר כך, ביום האחרון של 1943, הופיע ב”הארץ" הטס“מ המנוקד האחרון של “אורי”, שהוקדש ל”אורות ירושלים". בעצם, לאפלה השוררת בעיר:

על הר הצופים נושבת רוח הומיה. על הר הצופים משב הרוח מיילל, ובחלון ממול להר המוריה יש נערה לי וקראתי לה: רחל.

השיר נושא גם בשורה אופטימית, בעיצומה של מלחמת העולם:

וכשתשקוטנה, בת, הרוח והחרב, יאירו הקנים בבוא הערב, ובעלות כל אורותיה של העיר, ישוב, בתי, קולך בה עוד לשיר.

שבעה טס“מים בסך הכל פירסם אורלנד ב”הארץ" בשנת 1943. אלתרמן נטש את העתון ביום הראשון של אותה שנה, וטורו האחרון של “אורי” הופיע בה ביומה האחרון. מקץ חמש שנים חזר אורלנד ופירסם טס“מ ב”עתון המגן" שיצא בירושלים הנצורה, ואחר כך ב“הדור”, עתון הצהריים־ערב של מפא"י. אשר לעורך “הארץ” – הוא מצא, כמובן, מתרגמים אחרים למברקים שהגיעו מסוכנויות הידיעות. אך עתונו לא חזר לפרסם טס״מים עד עצם היום הזה.

 

בין “המעש”, “החזית”, “מברק” ו“סולם”    🔗

ועוד תעלומה נפתרה, סוף סוף, בזכות הרשימה הקודמת: הזכרנו שם, כי בשנים 1948–1949, בשנים הראשונות למדינה, נתפרסמו בעתון “סולם” של יוצאי לח“י טס”מ תחת שם העט “בן בלאדין”. והוספנו כי נמסר לנו ממקורות שונים כי מחברם הוא מרדכי שלו. הוא “מ. ענר”, מחבר השירים בעתון “מברק”, אף הוא של יוצאי לח“י, אלה שרמזו לנו על זהותו של “בן בלאדין” הזכירו גם את שמו של ד”ר ישראל אלדד, כמי שחיבר טס“מ שנתפרסמו בביטאונים השונים של לח”י.

צילום כותרת העתון מברק

אחרי הופעת הרשימה שמענו מהסופר אהרן אמיר ומהעתונאי שלמה סנה כי אכן, “בן בלאדן” (ולא “בלאדין”) הוא הוא מרדכי שלו, המוכר זה שנים כאחד המבקרים הספרותיים חדי העין ואניני הטעם במקומותינו שפירסם מסות מעמיקות על יצירות אלתרמן, דליה רביקוביץ, ישעיהו ליבוביץ' ואחרים. שם העט הקשור במרודך בן בלאדן המקראי (ישעיהו ל"ט, א') מרמז, כמובן, לשמו הפרטי של בעל הטורים (מרודך = מרדכי).

מפגישתנו המרתקת עם מרדכי שלו למדנו כי אכן, בשנות השיא של המאבק בבריטים ובשנה הראשונה לקיום המדינה פירסם גם ישראל שייב־אלדד עשרות טס“מ, בניקוד ובלא ניקוד, בחרוז ובלא חרוז, הן בכרוזי “המעש”, שהודבקו בסתר החשיכה על הקירות, והן בביטאונים האחרים של לח”י, הידוע שבהם היה הטור ״היום תאמצנו“. שלו עצמו – שבא ממחנה “ארץ ישראל העובדת” (רעייתו, ריקה, היא בתם של אהרן ועליזה שידלובסקי מקבוצת כינרת) והיה תושב “מעונות עובדים” בירושלים וסטודנט בהר הצופים, שהצטרף ללח”י (אחיו, המשורר יצחק שלו, היה חבר באצ"ל). שירו הראשון נתפרסם בכסלו תש“ח בעתון “חזית הנוער” של לח”י, ונקרא “מתנה”. העילה לכתיבת השיר, שנתפרסם בניקוד וללא חתימה כלשהי, מופיעה בהערת הסבר שמתחת לכותרת: “הוד מעלתו הנציב העליון ביקר בבן שמן וקיבל תשורה מהחניכים.״ הטור האירוני־סרקסטי הוא מעין הקדשה, שאותה היו ד”ר להמן, מנהל המוסד ותלמידיו יכולים לצרף לשי שמסרו לנציב הבריטי, והיא פותחת במילים: “למְטָרֵף ספינותינו על פני הימים – מתנה”. וממשיכה ברוח זו, תוך פירוט המעשים שעשה השלטון הבריטי, שמקבל השי מייצג אותו בארץ, כנגד היישוב היהודי.

באותו חודש עצמו שבו פירסם שלו את שירו הראשון ב“חזית הנוער” ראה אור גם הטס“מ הראשון שלו בעתון “המעש” שהיה, בעצם, כרוז כפול עמודים שהודבק על הקירות. השיר, שנשא את הכותרת “המשורר ושירו”, הופיע בטור הרביעי משמאל של עמוד ב', במדור הקבוע “טור מול טור”, שאת כל שיריו המנוקדים כתב עד אז עורך העתון, ישראל שייב. המשורר שאליו מתייחסת הכותרת הוא נתן אלתרמן, ששמו נזכר במפורש בגוף השיר, היה זה טור מתוחכם ומורכב הרבה יותר מרוב הטס”מ שראו אז אור בעתוני הימין והשמאל גם יחד, ודומה שהוא ראוי לכך שנרחיב עליו כאן מעט יותר את הדיבור.

 

עֲבָדִים הָיִינוּ…    🔗

אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים.

הֵם כה טִפְּשִׁים

וְאָנוּ חֲכָמִים.

הֵם אוֹמְרִים: “מִלְחָמָה”: – טְפוּ, מוּנָח שֶׁל רְקָק.

אָנוּ אוֹמְרִים;

“מַאֲבָק!”

אֶצְלָם הַשָׂפָה מְלֻכְלְכֶת, זוֹלָה.

הֵם אוֹמְרִים: “מְמָּשָׁלָה”.

גַּם זוֹ מִלָּה…

וְלָנוּ – הַי זָה לֹא סְתָם!

לָנוּ יֵש

“מִנְהֶלֶת עַם!”

כִּכְלָל. חַה-חַה-חַה, בְּחַיַי, גְלָמִים!

לְ“אַנְשֵׁי מָגִינָם” –

הֵם קוֹרְאִים “לוֹחַמִים”.

וּמִי שֶׁאְצֶלנוּ הוּא “אִישׁ עֲבוֹדָה” –

אֶצְלָם הוּא “עוֹבֵד” – סְתָם וּבְלִי חֲרָדָה!

לָכֵן בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים?…

צְחוֹק, צְחוֹק.

יֵשׁ חוֹשְבִים כָּךְ בְּאֶמֶת וּבְתָמִים.

וּמאֹד חֲרֵדִים שֶ״אַנְשֵי הַמָגֵן"

נַעֲשִׂים בְפַשְׁטוּת

“לוֹחֲמִים”.

אָמֵן.

בן־בלאדן

למעשה, מורכב השיר ברובו מקולאז' מתוך שירי אלתרמן. ובעיקר מן השורות מ“שירי עשרה אחים” שלו, הקשורות במחתרת (“ולאות נכונה מחתרת”). אחרי הציטוט הראשון, ה“פרו מחתרתי” כל כך, שואל בעל הטור:

מי כתב את דברי הבלע? “המעש”? או שמא “חרות”?

ועונה מיד:

רק נתן אלתרמן ב“שמחת עניים” הוצאת “מחברות לספרות”.

וכאן בא בית עוקצני ביותר, המכוון אל נתן א.:

כי מותר לפזם שיר ארוך או קצר על קרבות וקנאות ועל יום השלם, ואחר להפוך למשורר החצר של כת מתברגנת וכיס משתלם.

ושוב, תוך פראפראזה אירונית על השורות האלתרמניות המוכרות מתוך “שיר עשרה אחים”:

ולכן – משורר, בדבר חכמים בשבח טורך ובחתרם את צפונות עיקרו, רק שירך ילווה עקבי ככוכב הנוסע מעל לקרון.

כאן בא ציטוט בן כמה שורות מתוך שירו של אלתרמן, ובסופו:

נמלט הפייטן, רץ בפאת־השרה, לא אחר – רק שירו בו האבן ידה, ורץ לריק, וחרוז ידביק, והפך את פניו; והיכה על פניו. וצעק הבוגד: מי בשדה? וענה הלוחם: אני בשדה.

יש בידינו עדויות לכך שאלתרמן היה נוהג לעצור ליד הכרוזים המודבקים של ארגוני המחתרת השונים, ולעיין בהם בתשומת לב, לא רק מפני שזה היה חלק מעבודתו כעתונאי (ואכן, מדי פעם הגיב בטוריו על הנאמר בכרוזים הללו). לא פעם ראוהו גם מחייך בשעת הקריאה, או רוקע ברגלו, כהרגלו, לקצב השיר שבו עיין. כמה מידידיו חששו שייפגע למקרא השיר הזה ב“המעש”, שכינהו “משורר החצר” והאשימו לא רק בשיקולי כדאיות כספית (“כת מתברגנת וכיס משתלם”), אלא גם בחמור מזה (וזכור שירו של אלתרמן “שני רעים יצאו לדרך? / מי מהם ישוב בוגד”). אך מתברר שתגובתו של אלתרמן למקרא השיר הזה היתה מפתיעה ושונה לחלוטין.

יונתן רטוש – גם הוא מחבר טס“מ בעתוני הימין, שהיה מידידי אלתרמן – סיפר בשעתו כי בעל ״הטור השביעי” הביע בפניך בשיחת רעים בקפה “קנקן” את התפעלותו מן השיר שהופיע ב“המעש”: שיר שגילה, לדברי אלתרמן עצמו, לא רק בקיאות במכלול שירתו אלא גם הבנה בה, “לפני ולפנים”. “השיר הזה חוצה את שירתי, וכתוב נהדר,” ציטט רטוש באוזני ידידיו את דברי אלתרמן, שגילה סקרנות רבה לגבי זהותו של מחברו והפציר ברטוש לגלות מיהו. רטוש הציע אז לשלו הצעיר להפגישו עם אלתרמן, אך זה סירב. שנים רבות אחר כך יפרסם בעל השיר ב“המעש” מעל עמודי כתב העת “אלפיים” מסות העוסקות ב“שמחת עניים”, ומצדיקות את התפעלותו של אלתרמן מחדות הראייה של בעליהן, שנשתקפה כבר בטס“מ המוקדם ההוא. גם במסות החריפות על ישעיהו ליבוביץ', שפירסם שלו ב”הארץ" וב“סימן קריאה” (גל' 19) שכמה משורותיהן על הסכנה שבמעשי טירור ופגיעה במנהיגים מצד יהודים חובשי כיפה סרוגה מקבלות כיום משמעות מצמררת – יש עדות לשיטתו העקבית והקולעת של מחברן בסאטירה ובביקורת הספרותית כאחת: הוא מכריח את המבוקר להסתכל במראה, להתייצב פנים אל פנים נוכח עצמו ולגלות את הקונפליקטים הקיימים בתוכו. וכך, בטס“מ הראשון שלו ב”המעש“, הכתוב בסגנון אלתרמני ומורכב למעשה מקולאז' של דברי המשורר עצמו, ניסה שלו לחשוף את דעותיו האמיתיות, הפרו־מחתרתיות, של אלתרמן כפי שמצאו ביטוי בשירתו הלירית, ולעמתן מול עמדתו ה”מגויסת“, כפי שנשתקפה ב״טור הפובליציסטי” ב“דבר” (שגם בו הביע אלתרמן לעתים, כמו בשיר על התאבדות ברזני ופיינשטיין, עמדה אוהדת למעשי הגבורה של השניים שנימנו עם ארגוני הפורשים").

מתברר, שזהותו של בעל הטור “המשורר ושירו” ב“המעש״ סיקרנה לא רק את אלתרמן עצמו. כמה מוותיקי “הארץ” זוכרים שגרשום שוקן – המו”ל והעורך שחיפש כל השנים מחליף הולם לבעל “רגעים” שפרש ממנו – גילה עניין בשיר הזה וביקש שישלחו את מחברו אליו. שנים אחדות אחר כך הוזמן אמנם שלו להשתתף ב“הארץ”, אך הפעם – במוסף לספרות.

מנחם שטרן, ההיסטוריון שנרצח לפני שנים אחדות בעמק המצלבה בירושלים על ידי מחבל פלשתיני בדרכו לבית הספרים הלאומי, לא היה איש לח“י, אך היה מיודד עם מרדכי שלו, ואף אירח אותו באותה תקופה בדירתו הקטנה בתל אביב. יום אחד, בעוד השניים יושבים ולוגמים תה במטבח הדירה, נכנס לשם דייר המשנה, המתרגם חיים גליקשטיין, איש ה”הגנה“, כשהוא מחזיק בידיו את כרוז “המעש” שבו נדפס השיר על אלתרמן, ואמר בהתרגשות: “אתם לא יכולים לתאר לעצמכם מה הייתי נותן, כדי לדעת מי כתב את זה!”. מבלי לדעת שמחבר השיר יושב לפניו סיפר גליקשטיין בסוד גמור כי אחד מידידיו, איש שירות הידיעות (ש"י) של ה”הגנה“, סיפר לו כי בש”י הועלתה הצעה לפתוח תיק נגד אלתרמן, כדי לבדוק אם הוא אינו מחבר השיר, מעין “סוכן כפול”, הכותב גם ב“דבר” וגם ב“המעש”. הסיבה לכך, לדעת מוסר הידיעה, היתה נעוצה בסגנונו של הטס“מ ובטיבו, שעלו בהרבה על רמתם של הטורים שהופיעו אז בדרך כלל בעלוני המחתרת, והעלו את החשד ש”רק אלתרמן מסוגל לכתוב שיר כזה."

קשה כמובן להאמין שאכן חשדו אז ברצינות באלתרמן שהוא “מחלטר” גם ב“המעש”, מה גם שבצד עצם המחמאה שבקולאז', כלל השיר גם כמה עקיצות אישיות ארסיות. נדמה שאפילו מחבר הטור, המודע לאורח חייו הצנוע של אלתרמן, מוכן להודות כיום כי הגזים בנקודה זו, אך יש לזכור גם את האווירה רוויית החשדות של הימים ההם. ברשימה הקודמת הזכרנו, למשל, את דברי נתן ילין־מור, מפקד לח“י (שהתחלק באותה תקופה עם ישראל אלדד ומרדכי שלו בכתיבה וקריינות לשידורי הרדיו של לח"י), על שיר שראה אז אור מעל עמודי “הארץ” בחתימת “זקן”, ויוחס לאלתרמן. לא הצלחתי עדיין לאתר טור זה, אבל גם אם הופיע ב”הארץ“, קשה להניח שאלתרמן הוא מחברו, שהרי לשם מה היה עליו לחזור ולכתוב ב”הארץ“, ממנו פרש, ועוד להסגיר את זהותו בעזרת שם עט ברור כל כך, בשעה שיכול היה לפרסם טור כזה באין מפריע במדורו ב”דבר". אם אכן הופיע טור כזה, קרוב לוודאי שנכתב בידי אדם אחר, שרצה ליצור את הרושם שאלתרמן הוא מחברו.

אגב, בשיחתנו הסתייג מרדכי שלו גם מן השורות שנכללו ברשימתי ב“קשר”, לפיהן גילה אלתרמן אומץ לב לא קטן, כשהעז לפרסם טורים בוטים כנגד “הפורשים”. לדבריו, לא פגעו מעולם ארגוני המחתרת אצ“ל ולח”י באדם על דעותיו, והפצצה שהתפוצצה בחצר ביתו של עקיבא אריה סימון, איש “ברית שלום”, יוחסה דווקא ל“הגנה”. אני מצדי הצבעתי באותה שיחה על מה שכתבו שוב ושוב מתחילת שנות ה־30 אצ“ג (בעל ההמנון “לסיקריקין”), אב”א אחימאיר (בעל “טורו של פאשיסטן”), י.ה. ייבין ואחרים נגד ה“פלביוסים” ונגד ארלוזורוב ואחרים; דברים, שמצאו להם במשך השנים מחקים לא מעטים.

 

״אנבל־לי״ – ואחדות העבודה    🔗

שלו המשיך להחליף את ישראל שייב־אלדד גם בגיליונות הבאים של “המעש”. בגיליון השני בכסלו תש“ח ראה אור שירו “דיאלקטיקה, או חליפת מכתבים”, שעסק בשאלה: “מדוע לא נצטרפה מפלגת השומר הצעיר למרכז המודיעין הקומוניסטי בבלגרד”. בגיליונות טבת הופיעו טורו “הוקוס פוקוס או הורה אנגלית” (ובו גם שימוש פארודיסטי בהורה האלתרמנית הידועה. איזה פלא, איזה פלא"), והטור “ביעותי לילה”, המביע חשש מפני הוויתור על הנגב. לאחר מכן חזר ישראל אלדד לכתוב את הטס”מ ושוב חזרו והופיעו טוריו של שלו: “על שלושה הסדרים… וארבעה” (על חיים וייצמן), ופארודיה על “אנבל לי” לאדגר אלן פו (המוכר לקורא העברי בזכות תרגומו של ז’בוטינסקי), שעסקה גם היא באיחוד בין תנועת השומר הצעיר לאחדות העבודה (אגב, למחברי הפארודיה היו אז לא פחות מארבעה בני דודים ב“השומר הצעיר”, ועל קרובי משפחתו נמנתה משפחת טבנקין מעין חרוד!):

זה היה לפנים ולפני שנים בארץ מלכות ערלים. שם גרה ילדה, צעירה, נחמדה ושמה: התנועה לאחדות העבודה, ומכל אחיותיה היא לבדה שונאת עריצי הנוכלים, ובר־נש שם היה, ערמומי ומהיר, סמוך שולחן עריצים ונוכלים. צועה על ימין ופוזל לשמאל ושמו השומר הצעיר.

בצד הפראפראזות על ז’בוטינסקי, מופיעות בטור של שלו גם כמה שורות, המזכירות גם את הכתיבה האלתרמנית:

ותחייך הילדה… ותען “אמן” תשלב את זרועה בידו. וישחקו הזקנים וימחאו כף אל כף ויריעו אדון והודו – ויושבת שוקטת עלמה בארמון… ותמו אויבים לכבודו.

גיליון “המעש” האחרון הופיע בספטמבר 1948 אחרי רצח הרוזן השוודי ברנדוט. רבים מאנשי לח“י נעצרו אז, כזכור, ונשלחו לכלא עכו, גם מרדכי שלו היה בין העצורים. לדבריו, קיבל אז הוראה מארגונו להימלט כדי להיפגש עם שאול אביגור ולנהל אתו משא ומתן על הפסקת הסכסוך, מסירת הנשק והפיכת לח”י לתנועה פוליטית בלבד. הפגישה לא יצאה לפועל. בטורו האחרון ב“המעש” – שנכתב בשעה שכבר ניהל יחד עם יהושע כהן את תעמולת הבחירות למפלגה החדשה (בניסיון שהצליח לחלץ כמה מראשיה מהכלא) – מצוי הד למאבק המפלגות השונות לקראת הבחירות לכנסת הראשונה. הפראפראזה הפעם קשורה לשירים החדשים שנשמעו אז בארץ, שירי חיים חפר והצ’יזבטרון:

הרוח נושבת קרירה ואין לי זכות בחירה. בעכו נתנו לי דירה בכלא אפל, במאורה. אבל גם עד הנה מגיע הצנע כל מלחמות הבחירה.

הבתים הבאים עוקצים את פון־וייזל, איש האצ“ל: “פון־וייזל אינו מעלים / שעגב בזמנו על אנגלים. / אבל אם צריך הוא מוכן / לעגוב מעכשיו על טרומן”: את מיקוניס, (איש המפלגה הקומוניסטית, תוך איזכור הברית שכרת בשנת תרפ"ט עם המופתי), את משה שרתוק־שרת, איש מפא”י, שלבריטים “הציע / בסיסים ברפיח, / ואת המחתרת גידף” ומסייים בבית של שבח עצמי ללח“י, שהיה היחיד שראה נכוחה את המציאות של ״יהודה העולה והאימפריה השוקעת”: “ראשון במחתרת – כמעט שנות־עשרת, / ממוין עד עיראק סוידאן” (רמז לרצח לורד מוין מזה, ולהשתתפות לוחמי לח"י בכוחות השריון של יצחק שדה בקרבות על משטרת עיראק סוידאן, מזה).

בתחילת אייר תש“ט יצא הגיליון הראשון של “סולם”, גם הוא בעריכת ישראל אלדד. כבר בגיליון זה מופיע המדור “ויחד”, ובו טס”מ מנוקד מאת “בן בלאדן”, הוא מרדכי שלו. הטור הראשון, “בלי רשות”, מבוסס על פראפראזה על שירו הידוע של אלכסנדר פן, שהיה מוכר לכל אנשי השמאל, השיר ביקר בחריפות את ההחלטה שלא להעניק פיצויים ללוחמי לח"י שנפצעו בפעולות המחתרת:

הוא היה אדם פשוט… ככה… קצת חסר־גמישות. הכל עשה בלי ושות.

אכל יומם – / בלי רשות. / אויר נשם – / בלי רשות. / טייל לו סתם – / בלי רשות. / בראש מורם / (בלי רשות). / ולמראה קלגס / (ברשות) / רתח דמו – / בלי רשות! וכשמדינה הוקמה בינתיים והוא נשאר בלי שתי רגליים – הוחלט שאין לו בה שום זכות / על כי גרש את הרשעות בלי רשות! הוא היה אדם פשוט.

צילום משטרת עיראק סוידאן שנכבשה על־ידי חטיבה 8 ב־1948. בין לוחמיה היו אנשי לח"י, ומשום כך היא נזכרת בשירו האחרון של שלו ב"המעש"

בגיליון הבא של “המעש” הופיע בטור זה השיר “פזמון חדש”, ובו שימוש פארודיסטי בשיר פופולארי אחר מאותה תקופה, “בערבות הנגב” (קלצ’קין־בהרב). באותו גיליון הופיעה בחתימת “ש. מרדכי” גם רשימת ביקורת בפרוזה של שלו על מחזהו של יגאל מוסינזון, שנטל גם הוא את שמו מאותו פזמון. השיר עסק בהסכם רודוס, והמילים “איש נמוך קומה”, שרמזו כמובן לבן גוריון, עורר שנים אחר כך את הסתייגותו של חיים באר, מוקירו של שלו, שביקר ברשימה ב“דבר השבוע” את העקיצה הבלתי הוגנת כלפי גובהו של ב.ג, שלו מבטל האשמה זו בחיוך: “אני, שאיתי בלח”י היו גם יצחק שמיר וישראל אלדד, אלגלג על אנשים בשל קומתם הנמוכה?".

בימינו, לאחר ביקוריו החגיגיים של מלך ירדן בתל אביב, הוויכוחים סביב ירושלים וועדות החקירה העוסקות גם בביטויים כ“בוגד” ו“שמפניה”, יש עניין מיוחד בקריאה מחודשת של השיר משנת תש"ט;

בערבות הנגב / מתבוסס הטל. / במלון ברודוס: / ההסכם נחתם. / ועל כוס שמפניה / מפזמים פזמון: / “שובי נא, בריטניה. / דרך החלון”…. אז צעד, רב־חסד, / איש נמוך קומה, / ויאמר לכנסת: / “אל לך בדמעה, / אל תאמרי: “זו בובה”. / זוהי ממלכה. / ואתם, חבריא, / שבו נא במנוחה…” ממלכה האשימית! / שֵם לתפארה! / ולה הר־הבית / מיר־צה־שם (=אם ירצה השם) בירה… / עוד לפני שקמה / הוא לחץ ידה! / אם תרצו, חבריה, / אין זו בגידה…

אגב, בגיליון האחרון של “סולם” הופיע עוד שיר סאטירי בשם “כיסא שלישי”, הפותח במלים: “את שכותבים עלי העתונים – / לא תמיד אקרא בתשומת לב”. הפעם היה זה שיר מתורגם, מפרי עטו של המשורר הפולני אנטוני סלונימסקי, מבני משפחתו של חז“ס, מייסד ועורך “הצפירה”. ראשי התיבות של שם המתרגם – ש”א — מורכבים משמות המשפחה של שני האנשים שחברו יחד כדי לתרגמו: אליהו עמיקם (שתרגמו תרגום מילולי) ומרדכי שלו. שהלביש לו את הנוסח העברי המחורז והמנוקד.

מרדכי שלו עבד במערכת “סולם” במשך כשנה ומשהו, ושם פירסם גם את “ספרות המלחמה של ישראל” – אחת המסות החשובות הראשונות על ספרות מלחמת העצמאות (שזכתה כבר אז לשבחי יונתן רטוש ב“אלף”, ומאוחר יותר להתייחסות רצינית של ברוך קורצוייל מזה ועמוס קינן מזה). בין השירים שהגיעו למערכת “סולם” היה שיר לאומי ומיסטי על אליהו הנביא, פרי עטו של נער בן שבע עשרה שגילה אהדה ללח"י, ושמו דן מירון. מרדכי שלו, שצידד בהרחבת שורת הכותבים לעתון, צידד בהדפסת השירים, אך ישראל אלדד, העורך, סירב. “לא כל אחד יכול עכשיו לכתוב בסולם',” אמר. יש הרומזים שגם ההיסטוריון יעקב שביט – שבין ספריו מצוי גם ספר על “עונת הציד” (ה“סזון”) – שלח כנער שירים לעתון זה.

לגיליון ד' של “סולם” הכין “בן בלאדן” טס“מ נוסף שעסק בביקורם של כמה מפקידיה הגבוהים לשעבר של ממשלת פלשתינה־א”י במדינה החדשה, כשנה אחרי שעזבו את הארץ. ביניהם היה גם פקיד בכיר בשם הוגן. הטור לא ראה אור, אך מחברו זוכר עדיין בעל פה את שש שורותיו הראשונות:

חלפה שנה, ושוב חוזרות הצפרים המוכרות. עמן חוזרים כאיש אחד פקידי ממשלת המנדט. הנה הולך פה מיסטר הוגן. פניו טובים. השמין כהוגן.

כן שמענו מפי מרדכי שלו תוספת מעניינת למאמרה של אילנה קדמי על העתון “מברק” בגיליון 3 של “קשר”. מתברר שגם יונתן רטוש היה בין משתתפי העתון ושימש כעורך המדור הספרותי שלו. הוא זה שכלל במדור את שיריו של “מ. ענר”, הוא מרדכי שלו, ואף התיר לעצמו – כדרך העורכים הספרותיים מאז ומתמיד – לקצר שורות ובתים (“על כך אני דווקא מודה לו,” מודה שלו כיום) ולעתים אף להוסיף משלו (כמו, למשל, המלים “הגירו דם”, שלא היו במקור).

להלן עוד כמה תוספות ותיקוני טעויות קטנים, לפני שניגש לביבליוגרפיה עצמה:

שלמה סנה, איש “למרחב” לשעבר, מעיר כי הפזמונים של חיים חפר מתוך התוכנית האחרונה של הצ’יזבטרון (“בן דוד בקריה”, “הגנרל המקסיקני”) וכן ה“כזבים” הראשונים של חפר ובן אמוץ לא נדפסו בשנות ה־50 הראשונות ב“משא” שב“למרחב”, כפי שציינתי, אלא בשבועון העצמאי “משא”, שנתחבר ל“למרחב” רק עם ייסודו של עתון זה, ו“ילקוט הכזבים” המכונס ניתן אז כשי לחותמי העתון החדש.

אהרן אמיר מעיר לגבי משה גיורא (אלימלך), אחד מבעלי הטס“מ ב”מעריב" בשנות ה־60, שהזכרנו כי היה בין בעלי הטס“מ הראשונים בביטאוני לח”י: “הכרתיו כחמישים שנה, אף הדפסתיו כמה פעמים ב’קשת' וב’אלף'. הוא היה מן הנוהים אחר אוריאל שלח (י. רטוש) וה’כנענים” עוד משלהי שנות ה־30, אך לא הכרתיו מעולם כאיש לח“י, שכתב בעתוני המחתרת.” ונשמח לשמוע מהקוראים אם השם “אלימלך”, שהוסיף לשמו, אינו קשור בכינוי מחתרתי כלשהו. כן הופיע ברשימה הקודמת בטעות שמו של יורם טהרלב כאחד מתורמי הטס“מ ל”הדור" בשנת 1949, בשעה שהכוונה היתה, כמובן, לאביו, חיים.

ועתה – לביבליוגרפיה המובטחת של ה“טוראים”, הם בעלי הטורים הסאטיריים והאקטואליים המחורזים. אין היא שלמה, כמובן, וכל תיקון יתקבל בברכה; אך נראה שדי בה כדי לכוון את הקוראים והחוקרים למקורות הדרושים. כשמדובר ב“טוראים” שפירסמו את טוריהם במשך שנים רבות באותו עתון עצמו – למשל, אלתרמן, חפר, מנוסי, גפן או סידון – הסתפקנו בציון שם העתון והשנים שבהן כתבו, הארכנו יותר בערכים הקשורים ב“רבי טוראים” – כלומר: כאלה שפירסמו טס״מ בעתונים רבים ושונים, וכדי להרחיב את התמונה, הוספנו לרשימה גם “טוראים ראשונים” ו“טוראים”־כותבים, שכתיבת טס"מ אינה מקצועם או עיסוקם העיקרי, אך מדי פעם פירסמו מעל עמודי העתונים טור או מכתב מחורז למערכת, העוסק בשאלות אקטואליות.

מונוגרפיה מעודכנת של הטס"מ בעתונות העברית אמורה להופיע בהוצאת זמורה־ביתן בסוף שנה זו.

 

ביבליוגרפיה של הטס"מ (טורים ספרותיים מחורזים)    🔗

(בסימן * צויינו בעלי טורים קבועים בפרוזה, המשלבים בהם לעתים גם טס״מ)

"אבו־אל־בנאת הירושלמי"

שם עט של יעקב רוטבליט.

אביב, יקיר

שדרן רדיו, פירסם בשנים 1982–1983 מדי שבוע בשבועון הירושלמי “כל העיר” טור אקטואלי מחורז בלתי מנוקד. לדוגמה: “שמונה ימים שמפו נתן”. 17.12.82; “בעזרת השן”, 26.8.83.

אבידן, דוד

משורר. נפטר 1995, פירסם בתחילת שנות ה־90 מדי פעם חמשיר יומי אקטואלי ב“מעריב”, וטס"מ בעתונים שונים.

אביחנן (ברגמן), הלל

פזמונאי, חבר “המטאטא”, פירסם טס“מ בשבועון הסאטירי “עגל הזהב” (בעריכת אריה דיסנצ’יק), בין 25.5.39 ל־31.8.39. השתתף בשנים 1940–1946 בשבועונים ההומוריסטיים “סיכות” ו”עקרב" (היה בין עורכי “עקרב”), והעתון ההומוריסטי לפורים, “דלפונידע”, 1945. כתב פזמונים ומערכונים אקטואליים ל“מטאטא” ולתוכנית הרדיו החודשית “המטאטא באולפן”, פזמונו האקטואלי הקבוע, שהיה מתעדכן מדי חודש: “אי־אי זה לא טוב, צ’יק־צ’יק־ בום־בום”. טוריו ב“סיכות” ו“עקרב” נדפסו לרוב מול הטורים הפוליטיים יותר של “קין”, הוא רפאל קלצ’קין.

* אברמוביץ, אמנון

עתונאי, פירסם מדי פעם טס“מ או מקאמה אקטואלית ב”חותם“, המוסף השבועי של “על המשמר”. לדוגמה: “בקשה”, 2.6.77; “רומנסה”, 13.1.78; “מצעד הפזמונים”, 17.12.82, בימי מלחמת לבנון, כולל את הפארודיה על ״רד אלינו, אוירון”, וכן שיר בשם ״ג’ומאייל", מאת עמנואל גינזבורג מניו יורק, שצוטט מהשבועון “ישראל שלנו”, בארצות הברית.

״אגב״

שם עט של נתן אלתרמן.

אורבך, אורי

מפרסם מ־1994 טס“מ בלתי־מנוקדים ב”מעריב", וקורא מהם לעתים בקול ישראל. לדוגמה: 8.3.95.

״אורי״

שם עט של יעקב אורלנד.

אורלנד, יעקב

משורר, פזמונאי, מתרגם. חתן פרס ישראל. בין אמצע ספטמבר 1943 – כתשעה חודשים וחצי לאחר פרישת אלתרמן ל“דבר” – לסוף דצמבר אותה שנה פירסם מדי יום ו' ב“הארץ”, בחתימת “אורי”, תשעה טסים מנוקדים: “שיר השירים מודרני”, 17.9.43; “ניגונו של רבי יוסי”, 24.9.43; “כל נדרי איבר אללעס”, 8.10.43; ״מזל מחכה לגואל“, 12.11.43; ״חרב סטלינגרד”. 15.12.43; “אהל שם”, 24.12.43; “אורות ירושלים”, 31.12.43. בימי מלחמת העצמאות פירסם טס“מ בחתימת “טוראי” ב”עתון המגן“, שיצא בירושלים. פירסם שוב בקביעות טס”מ במדורו “שיר של יום”, בעתון הערב “הדור”, 1952. לדוגמה: “משא דמשק”, 3.10.52; “הפצצה במשרד החוץ” (על דב שילנסקי, שניסה להטמין שם פצצה לאות מחאה נגד הסכם השילומים). 10.10.52; “קו הואדי”. 17.10.52. בשנות ה־60 וה־70 פירסם למעלה ממאה טס“מ בשבועון “חיפה העובדת” וביניהם גם טורים שהוקדשו לסופרים גרשון שופמן, דוד פינסקי ואיציק מאנגער, כן פירסם – תחילה ב”מעריב" ואחר כך בספרים – מקאמות על ירושלים ועל נתן אלתרמן. לדוגמה: “פנת הנביאים”, “מעריב” 15.5.75. ב־1979 פירסם גם מקאמה על העתונאי נחמן בן־עמי, במלאות שלושים לפטירתו: “מה השעה, נחמן?”, שם, 20.4.79.

* אורן, אמיר

עתונאי ב“דבר”. כיום בעל טור ב“הארץ”. פירסם לעתים במדורו גם טס"מ ופארודיות. לדוגמה: “שיר אהבה בין דתית לשמאלני”, שם. 4.11.88.

אורן (נדל), יצחק

סופר וסטיריקן. בהיותו ילד בחרבין שבסין פירסם שירים ב“דבר לילדים”, 17.5.35. בשנים 1948–1949, בזמן המצור על ירושלים ולאחריו, פירסם בחתימת “ל. דני” (היפוך אותיות של “י. נדל”) טס“מ, מלווים באיורי יוסי שטרן, ב”עתון המגן". לדוגמה: “דון קישוט בימין־משה”, גל' א', 23.4.48; “נחשון”, על ספינת מעפילים בשם זה שפרצה את ההסגר, 29.4.48.

משנת 1952 החל לפרסם מדי שבוע טס"מ ארוך בגיליונות השבת של “ידיעות אחרונות”, בחתימת “ל. דני”, לדוגמה: “חזיריאדה”, 10.7.53. טורו האחרון התפרסם שם ב־26.6.60, כינס מבחר טוריו בשנת העשור למדינה בספרו “עשור בחרוזים”, 1958 (איורים: יוסי שטרן).

אחאי, יוסף

משורר ומחנך, איש קיבוץ. פירסם כמה טס“מ ב”הדור", 1955, בחתימת “יו־אח”. לדוגמה: “תביעה נגד הטבע”, 4.11.55.

״איש יהודי״

בעל מדור של טס"מ בלתי־מנוקד בעתון “הזמן”, 1943 בכל יום ו'. לדוגמה: “שמאל ימין”, 3.9.43; “חמש שנים ליובל המשמר האזרחי”, 22.10.43. לא ידוע במי מדובר.

הסטיריקן– איור של יוסי שטרן ¹

הסטיריקנים – איור של אברהם לבינסון לטורו של דן בן אמוץ ב“דבר־השבוע” ²

אלדד־שייב, ישראל

מורה, פובליציסט ומתרגם, נפטר ב־1996. ערך את עתוני לח“י “המעש” ו”סולם" ופירסם בהם עשרות טס“מ בניקוד ובלא ניקוד, בחרוז ובלעדיו, טורו הידוע ביותר: “היום תאמצנו”, בעל רוב טורי המדור “טור מול טור” ב”המעש" תש“ח־תש”ט. לעתים החליפו שם מרדכי שלו. גיליונות “המעש” ו“חזית הנוער” של לח“י נדפסו שוב בכריכה אחת בספר “לח”י: כתבים, סידרה ראשונה”, תל אביב 1959, ושוב 1982. וראה שם, עמ' 815–816 ועוד.

"אלוף נון"

שם עט של נתן אלתרמן.

אלמגור, דן

פזמונאי ומתרגם, בעת שירותו הצבאי (1953–1956) פירסם בדו שבועון “במחנה גדנ”ע", מגיליון 10.10.53 ואילך, טור סאטירי מחורז קבוע בשם “טור דני טרדני”. השם: בהשפעת טור הקריקטורות האמריקני Dennis the menace. דוגמאות: “ויוא אמריקנא” (על האמריקניזציה של הנוער), 4.5.54; “לקח הסכין” (עם הרצחו של הנער עמי רוזנברג בן ה־16 ברחובות), 28.10.55. “יש גואל לסנטה קלאוס” (על מסיבות ליל הסילווסטר), 16.12.55.

בשנת 1955, עם הופעת עיתון הסטודנטים “אבוקה” בביה“ס הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב (העורך: יחזקאל פלומין), פירסם טס״מ בחתימת “דן המדינן” במדורו “דווקא־דפקא”, לדוגמה: “הכרה עקרה או תת־הכרה” ו”אם תרצה אין זו אגודה", שם, פברואר 1955, ותגובה מחורזת של אברהם וולפנזון, שם, “האינטרס מעל לכל”.

עם שיחרורו מהצבא במאי 1956 פירסם במשך כחצי שנה טורים דומים, לרוב במדור “ממילונו של דני טרדני”, בדו שבועון הנוער העובד, “במעלה”. דוגמאות: “ישראלה” (למדינה, ביום העצמאות השמיני), 15.4.56; “אל הצפורנוגרפיה”, 15.6.56, החל מ־30,11,56 פירסם מדי יום ו' בעתון העולים “אומר” את פזמון השבוע, “או ש… או ש…”, ששודר בקול ישראל בתוכנית “תיבת נוח”. עם יסוד השבועון “מעריב לנוער” ביוני 1957 פירסם שם מדי שבוע במשך כשלוש שנים, ושוב בשנים 1967–1968 טור מחורז סטירי בשם ״טור דני טרדני".

בשנים 1957–1959 השתתף כ“פזמונאי הסירה” בסידרת הרדיו הסאטירית “שלושה בסירה אחת”. כמה משיריו, שהיו חריפים מדי מבחינה פוליטית, נפסלו אז לשידור, ונתפרסמו בכתבי עת. לדוגמה: השירים על “טוביה החולב”, על הפסקת העלייה מרומניה בשל הדלפות של חברי ממשלה, נדפסו בכתב העת “המשטר החדש”, או “צפרדיין”, על שאיפותיו הפוליטיות של משה דיין, שהשתחרר מהצבא. נדפס ב“אתגר” וב“פי האתון”. השירים שהותרו לשידור – וביניהם הפארודיה “מרגש הכסף”, בסגנון אלתרמן, על שר האוצר אשכול – נדפסו בשלושת הכרכים של “שלושה בסירה אחת”. באותן שנים כתב פזמונים לתיאטרון הסאטירי “סמבטיון”. אחד מהם, “מעשה בכומתה”, על הטבח בכפר קאסם, נפסל להופעה. ראה דוד אלכסנדר, “ליצן החצר והשליט”, תל אביב 1985, עמ' 213–214.

ב־11.5.57 נפתח הקברט הסאטירי “מועדון התיאטרון” בתל אביב, ושלוש שנים אחר כך אחיו החיפני, מן התוכניות הראשונות בשני המועדונים ועד ספטמבר 1963, מועד נסיעתו ללימודים בארצות הברית, כתב את רוב התוכניות הסאטיריות לשני המועדונים. רבים מהפזמונים הללו נתפרסמו בעתונים “העולם הזה”, “אתגר”, “המשטר החדש” ו“פי האתון”.

בשנים 1961–1963 ואחר כך שוב ב־1967 פירסם בקביעות טור סאטירי מחורז בשם “דין דן” בדו שבועון הפוליטי “אתגר”, בעריכת נתן ילין מור.

ב־23.3.60 החל לצאת באוניברסיטה העברית דו שבועון הסטודנטים “פי האתון” בעריכת יגאל עילם. שם פירסם מהגיליון הראשון, מדי שבועיים, מדור של טס“מ בשם “בראי עכו”ם”. לדוגמה: “מעשה בסל”, על מגילות בר־כוכבא, 30.1.61; “דז’ה וי”, (על פרשת ד"ר סובלן, שגורש מהארץ לארצות הברית), 7.3.61; “חמשירי סטודנטים”, 16.5.61; “בן צוויק לכביסה לא מזיק”, על בחירתו של יצחק בן צבי החולה לכהונה שלישית כנשיא המדינה, 21.11.62; “דוד ודה־גליית”, על פגישת בן גוריון ודה גול, 6.3.63. כן פירסם מדי פעם מקאמות בעתונים אחרים. לדוגמה: “כורזים בחרוזים”, מקאמה על ביקור בהיאחזות כורזים־אלמגור, “במחנה”,.9.1.62

בשנים 1963–1968 שהה באמריקה לצורכי לימודים. בגיליון הראשון של השבועון הסאטירי “ציפור הנפש”, 26.2.65, נתפרסם פזמונו “יום עוד יבוא”, על היום שבו ישרוד שלום בין ישראל לשכנותיה. וראה שם 11.3.65 ו־29.4.65.

אחרי שובו ארצה, ב־1968, כתב תוכניות לתיאטרון, לקברט ולטלוויזיה, ופירסם טס“מ בבמות שונות. לדוגמה: “אותה הגברת בשינוי אדרת”, על האשה העבריה בעת החדשה, בירחון “את”, דצמבר 1968. כתב שירים סאטיריים לתוכניות הקברט “איך אנחנו נראים”, תל אביב, 1972, ולתוכניות הטלוויזיה הסאטיריות “היום, אתמול, לא הכל עובר”. כמה מהם פורסמו ב”העולם הזה“. לדוגמה: “הבנק של רחב הזונה”, 26.1.72; “בהיאחזות הנח”ל בגיתית”, 27.12.72.

במלחמת יום הכיפורים ולאחריה שירת כמה חדשים במרחב שלמה (מרש"ל) וערך שם עתון יומי משוכפל לחיילים בשם “שרביט המרש”ל“, בו פירסם גם טס”מ.

ב־26.3.76 פירסם ב“הארץ” טס"מ במתכונת “מגש הכסף” לאלתרמן, ושמו “מגש הכסף, 1976”. השיר נפסל קודם לכן על ידי עורכי שני עתוני הערב, שהסכימו להדפיסו מאוחר יותר (6.4.76) כמודעה בתשלום שמומנה על ידי “משפחות שכולות ממלחמת יום הכיפורים” וראה רשימה בסידרה זו בגיליון הקודם של “קשר” (מס' 18, עמ' 128).

ב־1988, במהלך האינתיפאדה, פירסם ב“העולם הזה” (10.12.88) את השיר שקרא בעצרת מחאה בכיכר מלכי ישראל ביום השנה הראשון לאינתיפאדה. השיר הבלתי מנוקד, שכלל גם איזכורים מביאליק, אלתרמן ויזהר, נקרא “אנחנו יורים גם בילדים”. קטעים ממנו נתפרסמו בתרגום לאנגלית בג’רוזלם פוסט“, ב־13.1.89, ובעתונים האמריקניים “ניוזדיי לונג איילנד”, 30.1.89; “מידל איסט פורט”, מרס־אפריל 1989; “דה פרוגרסיב”, נובמבר 1989. תרגום לערבית נתפרסם בירחון “אלארד”, ינואר 1989. וראה תגובה מחורזת בעברית של שרה אפיק מעפרה ב”יתד נאמן", 14.12.88.

ב־16.12.88 – שבוע אחרי קריאת השיר בכיכר ופירסומו ב“העולם הזה”– פירסם מחברו באותו יום עצמו טס“מ שונים על האינתיפאדה בחמישה עתונים: ב”הארץ“, “על המשמר”, “דבר” “העיר” ו”כל ירושלים",

מאותו שבוע החל לפרסם טס"מ בקביעות במוסף “חותם” של “על המשמר”, במדורו “פעולה יזומה”. כן נדפסו כמה שירים סאטיריים שלו במוסף הספרות של “ידיעות אחרונות”. לדוגמה: “החילוני האחרון מאור כשדים”, שיר על פני עמוד שלם. על צינזור ההצגה “החילוני האחרון” בקאמרי, 12.12.86; “עלובי החיים”, על האינתיפאדה, 12.3.89, וכן בשבועון “זו הדרך”.

בשנים 1989–1992, החל מ־1.6.89, פירסם מספר פעמים בשבוע טס“מ קצרים במדורו “נורי אזהרה” בעמוד מאמרי המערכת של “דבר”. לדוגמה: “העדש מתל טיפשים” על ח”כ רפאל איתן, 20.6.89, ותגובתו המחורזת של הח"כ, ב־22.6.89.

בשנים 1993–1996 פירסם בירחון “הד החינוך” מדור קבוע של טס“מ בשם “סורר ומורה”, ובו בעיקר שירים סאטיריים בענייני חינוך והוראה. מבחר פזמוניו וטוריו עומד להופיע במהלך שנת 1996 בהוצאת זמורה ביתן. כן חיבר את הערכים “פזמון” ו”מקאמה" המופיעים באנציקלופדיה העברית, כרך כ"ו, עמ' 714–715.

״אלף ואו"

שם עט של אברהם וולפנזון.

אלתרמן, נתן

וארשה 1910, תל אביב 1970. בזמן לימודיו בצרפת (אגרונומיה) נתפרסמו שיריו הראשונים בשבועון “כתובים” שערך אברהם שלונסקי. עם שובו ארצה ב־1933 עבד תקופה קצרה בעתון “דואר היום” ובשבועון חיפני, והחל לפרסם גם פזמונים ושירים בדו שבועון “כל נוע”, ובעתונים הומוריסטיים שיצאו בחנוכה ובפורים תרצ“ד, בשם העט “זכריה שלג”, לדוגמה: “פזמון בנוגע לחנה’לה” (“חנה’לה התבלבלה”) ו”בתיה באמבטיה“, פירסם טס”מ ראשונים בחתימת “אלוף נון” בתוספת הערב של “דבר”, מיום 20.7.34, מדי יומיים־שלושה. בסך הכל נתפרסמו שם 26 שירים. שבוע אחרי שהופיע טורו הראשון פירסם בירחון “טורים” את השיר “אל תתנו להם רובים”. אחר כך החל לפרסם טס“מ ב”הארץ“, במדורים ״נקודת השקפה” ו“רגעים”, בחתימת “אגב”. עד 1.1.43 – מועד פירסום טורו האחרון ב“הארץ”, לפני שעבר לפרסם את “הטור השביעי” ב“דבר” פירסם ב“הארץ” כשלוש מאות קטעים, שכונסו בידי מנחם דורמן בשני כרכים.

ב־5.2.43 – חודש אחרי הופעת הטור האחרון של “רגעים” ב“הארץ” – ראה אור ב“דבר” “הטור השביעי” הראשון, בטור השמאלי, השביעי, של עמוד ב'. מאז פירסם טס“מ כמעט מדי שבוע ב”דבר“; עד שעבר ב־7.4.67, חודשיים לפני מלחמת ששת הימים, ל”מעריב“, שם פירסם רק רשימות בפרוזה, שכונסו בספרו “החוט המשולש”. הטור האחרון שכתב ב”מעריב" היה “ההובי החדש”, ב־27.2.70, זמן קצר לפני מותו.

בשנת 1955, במלאות 60 שנה לידידו, זאב יוסיפון, קרא במסיבה בבית הקפה “כסית” שיר בסגנון המקאמה, “דברי ידידות ליוסיפון”, שנדפס בעתון “אמנות הבמה” בעריכת בנימין תמוז, גל' 1, ינואר 1956. סגנון הפרוזה המחורזת של טור זה הוא שהשפיע כנראה, בעיקר על חיים חפר, שהחל לפרסם תשע שנים אחר כך בשבועון “ציפור הנפש” את המקאמות השבועיות שלו.

טורי אלתרמן יצאו לאור במספר כרכים, שהראשון שבהם ראה אור בעריכתו ב־1948. שירים רבים שלא כונסו בכרכים נדפסו ב“מחברות אלתרמן” ד‘, תל אביב 1986, ובכרך ה’ של “הטור השביעי” שיצא אשתקד.

עשרות פארודיות נכתבו במשך השנים על טורי אלתרמן, פזמוניו ושיריו. כותב טורים אלה הקדיש לנושא זה פרק בספר על הפארודיה בשירה העברית, הנמצא עמו בכתובים. וראה לעיל, שתי פארודיות על “מגש הכסף” בערך “אלמגור”, ולהלן שיר בעקבות “אל תתנו להם רובים” בערך “רטוש”, גם בכותרות העתונות העברית ניתן למצוא התייחסות לכותרות “אלתרמניות”, בנוסח “אל תיתנו להם טילים” ועוד. השפעת טורי אלתרמן ניכרת בעיקר אצל אורלנד, אורן (“ל. דני”), אלמגור, גולדברג, גורי, גמזו, וולפנזון, חפר, טהרלב, מנוסי, מרדכי שלו ונעמי שמר.

הטס“מ של אלתרמן נדונו כבר בהרחבה בספרים ומאמרים רבים. מבחר דוגמאות, בסדר כרונולוגי, פחות או יותר: ד. בן גוריון, ביומנו מיום 21.11.48 (על הטור “על זאת”), נתפרסם ב”דבר השבוע“, 22.4.83; דב סדן, ראה ביבליוגרפיה של כתביו בעריכת יוסף גלרון, ערך 1366, על “על זאת”; אברהם וולפנזון, “אלתרמן כמשורר מדיני”, “הפועל הצעיר”, 5.5.70; דן לאור, עבודות מ”א ודוקטור על “שירי הטור השביעי”; מנחם דורמן, “בשער כינוס כתבי אלתרמן” ו“המשורר כשליח ציבור”, “מבפנים”, אפריל 1972; א. כהן, “הערך השירי של “הטור השביעי”, “מעריב”, 27.10.72; דן לאור, “אלתרמן כמשורר פוליטי”, מוסף הספרות של “ידיעות אחרונות”, 19.3.76; טלילה בן זכאי, “הרחובות שורפים את חייהם כמליונרים פזרנים”, על ההצגה על פי טורי “רגעים”, “מעריב”, 8.9.77; משה דור, “ה’רגעים' והשנים של אלתרמן”, שם, שם; שולמית אלוני, למען טוהר המחנה”, על “על זאת”, “ידיעות אחרונות”, 13.7.79; נעמי שמר, “מה נתן אלתרמן?”, “מחברות לספרות, לחברה ולבקורת”, 3.3.80; אלמוני, על הספר “העמדה הקדמית” ובו גם טס“מ, מוסף הספרים של “הארץ”, 4.4.80; דן אלמגור, “אני רוצה רק להציץ”, המוסף “שבעה ימים” של ידיעות אחרונות”, 30.1.81; דן לאור, “השופר והחרב” תל אביב, 1984, וספריו המאוחרים יותר על יומני אלתרמן ותגובותיו בימי מלחמת העולם השניה: דן מירון, “תחילתו של אלתרמן כמשורר הציבור והעתון”, “האם היה אלתרמן משורר פוליטי?”, “הפנים בראי המגש” (על “מגש הכסף”), במוסף הספרות של “ידיעות אחרונות”, 26.9.84, 5.10.84, 12.10.84, 19.10.84, וכן ב“הדואר” ובספרו “נוגע בדבר”, תל אביב 1991, עמ' 65–128; אילנה קדמי, “מקומו ומשמעותו של הטור השביעי ביצירתו של נתן אלתרמן”. עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר אילן, 1984; שלום רוזנפלד, ״חידת ה’סיידים' “, “מעריב, 1.3.85; עלי מוהר, “הטור השביעי והבעיה הערבית”, “במחנה”, 1986; מנחם דורמן, “אל לב הזמר”, תל אביב 1987, “פרקי ביוגרפיה”, תל אביב 1991 ועוד; חיים באר, “על זאת ובכל זאת”, “דבר השבוע”, 30.12.88, על ״על זאת”: חנן חבר, “שבחי עמל ופולמוס פוליטי”, בספר “הספרות העברית ותנועת העבודה” בעריכת פנחס גינוסר, באר שבע 1989, עמ' 116–157, ובספרו “פייטנים ובריונים”, ירושלים 1994; נסים קלדרון, “מ’רגעים' אל ‘הטור השביעי’ " ־־ דרכו של אלתרמן אל כתיבה פוליטית”, בספר “הספרות העברית ותנועת העבודה” הנ”ל, עמ' 277–289; ב. מיכאל, “הרברביץ הולם שוב” על “הקלריקל הקטן”, מוסף “הארץ”, אפריל 1990 וראה תגובת מנחם בן ב“עתון תל אביב”, 6.10.95; מנוחה גלבוע, “אלתרמן והעתונות”, “קשר”, גל' 15, 1994, עמ' 65–71; מרדכי נאור, “מן העתון אל השיר”, לנסיבות כתיבתו של השיר “מגש הכסף”, שם, עמ' 72–77; דן אלמגור, רשימותיו על הטס“מ ב”קשר" גל' 18, 1995, וכן “בתיה באמבטיה” (על שני פזמונים שפירסם אלתרמן לפני שהחל בפירסום טוריו הקבועים), מוסף הספרות של “ידיעות אחרונות”, 11.3.95; הנ“ל, “נתן המשורר – ו’כבשת הרש' " (רשימת ביקורת על “הטור השביעי”, כרך ה', המוסף “ספרים” של “הארץ”, 19.7,95; יצחק לאור, רשימת ביקורת על הספר הנ”ל, מוסף הספרות של “הארץ”. 7.7.95: מ. עוזיאל, “נתן היה אומר”, “מעריב”, 6.10.95. רשימה של כותב טורים אלה על אלתרמן בעל הפזמונים אמורה להופיע ב”מחברות אלתרמן", 1996.

אמיתי, מרדכי

משורר, עורך “משמר לילדים”, צייר ומתרגם. איש קיבוץ שריד. נפטר ב־1993, פירסם מעין מקאמות אקטואליות שבועיות קצרות בפרוזה מחורזת ב“על המשמר”, 1961–1965, במדור “פיוטו של שבוע” וכן בעתונות הקיבוצית.

״אשל״

שם עט של אברהם שלונסקי.

ב. מיכאל

סאטיריקן. ממחברי החומר לתוכנית הטלוויזיה “ניקוי ראש”. בעל טורים סאטיריים בפרוזה ב“הארץ” (במדורו “כוסות רוח” וב“ידיעות אחרונות”. מדי פעם פירסם גם טס"מ, לדוגמה: “המפלצת מלוך בלפור”, מוסף השבת של “הארץ”, 17.6.83; “פואזיה אלקטוראלית” (פארודיה על המנון הליכוד), 9.9.88.

* בכר, אהרן

עתונאי בעל טור של פיליטונים בפרוזה ב“ידיעות אחרונות”. פירסם בו מדי פעם – בעיקר בתקופה שבה נעדר חיים חפר מהעתון, בעת ששימש כקונסול תרבות בלוס אנג’לס – מקאמות סאטיריות אקטואליות. לדוגמה: “ברכת הדרך” (על צאת בגין לקהיר) 23.12.77; “אל משתתפי העצרת למען שלום בטוח”, 14.4.78. כן פירסם במדורו “יריות באוויר” משירי רפאל איתן.

* בן־אמוץ, דן

הומוריסט. לעתים רחוקות פירסם בעתון “חדשות” גם קטע סאטירי שירי בלתי מחורז. לדוגמה: “מה קורה” (על שמות הרחובות בערי הארץ): “ברחוב שארית הפליטה / משחקים תופסת. / בכיכר מורדי הגיטאות / משחקים קלאס” וכדומה, ו“תביעת פיצויים”, שם, 27.4.87.

״בן בלאדן''

שם עט של מרדכי שלו.

בן־דניאל, אהוד

פירסם טס״מ בלתי־מנוקדים במוסף “חותם” של “על המשמר” בשנת 1980. לדוגמה: “פתאם הכל זז לימין”, 21.3.80; “חיים משוגעים”, 11,4,80.

בן־כנען, עוזי

סופר ילדים. פירסם מדי פעם טורים אקטואליים מחורזים בירחון “במחנה גדנ”ע", במדורו “פיזמר”. לדוגמה: “שיר אשכבה לטרזן”, אפריל 1984.

ברגמן, ה.

ראה אביחנן, הלל.

גולדברג, לאה

משוררת. כתבה במחצית השנייה של שנות ה־30 פזמונים סאטיריים לתיאטרון “המטאטא”, וחרוזי־פירסום ל“תוצרת הארץ”, פירסמה מדי שבוע בשנות ה־30 וה־40 בעמוד האחרון של השבועון “דבר לילדים” טורים קבועים בשם “אורי מורי”, “אורי כדורי” ועוד, כליווי לאיוריו של אריה נבון, ובהם לעתים נושאים אקטואליים.

גורביץ, עמיקם

קריין ומו“ל. בשנת 1953 פירסם בקביעות טס”מ בשם “טור שמאלי” בשבועון “שמאל” (בעריכת משה סנה), בחתימת “עגור”. כן פירסם (בחתימת “עמיקם”) כמה מקאמות אקטואליות בשבועון “ציפור הנפש”. לדוגמה: “מה זה מה”, 11.3.65.

גורדון, צבי

פירסם בשנות ה־30 וה־40 פזמונים וטס“מ בעתונים הומוריסטיים שונים, כ”חד גדיא“, תרצ”ו, תש"ו.

* גורי, חיים

משורר ועתונאי, שפירסם מדי פעם במדוריו ב“למרחב” ו“דבר” גם טורים אקטואליים מחורזים בחתימת “ח־גי”, או “ח־גור”. הטס“מ נדפסו בניקוד או ללא ניקוד. לדוגמה: “כדורסל”, 22.6.79; “סוף העולם” ו”גשם גשם בוא", 23.11.79: “עצה”, 28.12.79; “הכלב והשיירה”, 4.1.80. כמה משיריו שפורסמו בטורים אלה נכללו בספרו “הספר המשוגע”.

גיורא, מ. א.

פזמונאי ומתרגם. ב־1956 פירסם כמה טס"מ בגיליונות יום ו' של “מעריב”. לדוגמה: 17.8.56.

בנימין גלאי – איור של מרסל ינקו ³

* גלאי, בנימין

משורר ומחזאי, נפטר 1995. במשך שנים בעל טור קבוע, “על קפה הפוך”, ב“מעריב”, בו פירסם מדי פעם גם קטעים מחורזים, מקאמות, חמשירים, פזמונים ושירים. לדוגמה: “שלושה שירי מצריים”, שירים שכתב כחייל במדבר המערבי בשנים 1942 ו־1943, “מוגשים לאנשי ארץ ישראל השלמה בגבולות השירה שבלב וישראל של שלום בגבולותיה האפשריים”, 13.4.79; “השקל המנמר”, מקאמה לפורים, לא מנוקדת, 29.2.80. מבחר מטוריו כונס בספרו “על קפה הפוך”, עין הוד 1960.

גמזו, יוסי

פזמונאי, משורר וחוקר ספרות. החל לפרסם טס“מ קבוע בדו שבועון “במחנה גדנ”ע”. לדוגמה: “הפוגנב”, 1.1.58; “השוק הפרסי”, 27.1.58 ועוד. מבחר הטורים הופיע בספרו “אתם נוער, אתם?”, רמת גן 1959.

עם שחרורו מצה“ל, החל לפרסם טס”מ בימי ו' במדורו “מפיט ומחוץ” ב“על המשמר”. לדוגמה: “יש שכונות” (בעקבות אלתרמן).31.10.59

ב־25.1.62 החל לפרסם מדי יום ו' את טוריו ב“דבר”, במדורו ״על ספסל בשדרה". לדוגמה: “פואמה פדגוגית קטנה”, 5.7.62; “שידוכין”, על נישואי בן קיבוץ השומר הצעיר ובת טירת צבי, 14.12.62; “אין כמו יפו”, 28.12.62: “כסילבסטר”, 4.1.63; “סיפור הפרברים”, 25.1.63. בשנת 1964 פירסם גם בשבועון “ציפור הנפש”. לדוגמה: “במערך אין כל חדש”, 18.12.64.

מאוחר יותר פירסם מדי שבוע במוסף השבת של “מעריב” את המדור “לחכימא בגמיזא”: טס"מ על פני עמוד שלם או מחצית העמוד.

ב־1968 הופיעו ספר סאטירות בחרוזים, “זהירות – שביר!”. עם קריקטורות של יעקב שילה, וספר בשם “כל הכבוד”.

בשנים 1977–1994 שהה באוסטרליה, בדרום אפריקה ובארצות הברית. פירסם שירים וטורים בפרוזה בדו שבועון “הדואר”, לעתים בחתימת “י. לשונאי”.

– יוסי גמזו איור של זאב ⁴

* גפן, יהונתן

משורר, פזמונאי, ומסוף שנות ה־60 בעל טור שבועי קבוע בפרוזה ב“מעריב”. מדי פעם משלב גם טס״מ ותרגומי פזמונים בשם “הצד הרביעי של המטבע” בגיליונות סוף השבוע של “מעריב”. טס״מ לדוגמה: “חלום גדול מאד”, מוקדש לאצ“ג, שם 22.10.76; “זה התחיל משום דבר”, 29.10.16; “בלוז סוף העולם, כתיבה ראשונה”, 25.1.80; “לנהלל, לשנת השישים”, 25.9.81; “לילה טוב צידון”, תרגום־עיבוד של השיר “גוד נייט, סייגון” של בילי ג’ואל; עמוד שלם, עם צילום מצידון, 26.11.82; “שיר פיצוץ לבית”, 27.11.82; “הזמנה לרצח”, (אחרי מות אמיל גרינצוייג), 31.3.84; וראה לאחרונה “תפילה לשלומו של סופרמן”, 9.6.95 ו”שיר קשה", (אחרי רצח רבין), 24.11.95. כינס מבחר משיריו בכרכי “כל כתמי יהונתן גפן”.

גרין, דוד

פירסט מדי פעם בשנת 1991 טס"מ במדורו “בסוגריים” ביומון הכלכלי “גלובס”. לדוגמה: “על הסכין”, 4.4.91.

דביר, עירא

מחזאי, פירסם מדי פעם בסוף שנות ה-80 טס“מ במדורו “חצץ” במוסף “חותם” של “על המשמר”. לדוגמה: “שיר חלום” ו”לדוקרים בשווקים", 13.9.85.

דורון, פנחס

פירסם במשך כחמש שנים מדי יום ו' מקאמות אקטואליות במקומון “שחף”, חיפה, וכינס מבחר ממאות המקאמות הללו בספרו “חרוזים בתפזורת”, חיפה 1979.

״דידי״

כינויו ושם העט של ידידיה מנוסי.

״דן המדינן''

שם עט של דן אלמגור,

״דני טרדני''

שם עט של דן אלמגור.

* דנקנר, אמנון

עתונאי ובעל טור ב“דבר”, “חדשות” וכיום ב“הארץ”. פירסם מדי פעם מקאמות וטורים מחורזים. לדוגמה: “מותר להם” (על מלחמת לבנון), “חדשות”, 30.9.83; “ילדות קשה” (על יצחק מודעי), “דבר”, 5.7.85; “אפילוג” (עמוד שלם מנוקד, עם איור במוסף ראש השנה של “חדשות”, 8.9.91).

״דרדר''

שם עט של יוסף מילוא ואולי גם של הלל עומר (ע. הלל).

היילפרין, אוריאל

ראה יונתן רטוש.

המאירי, אביגדור

משורר, פזמונאי ומספר, החל לפרסם טס“מ בשנות ה-20, עת יסד את הבמה הסאטירית “הקומקום” ואת עתונו “המחר”, שהמוטו בראשו היה: “חופש הדיבור אינו רשות, אלא חובה.” תרגם טס”מ גם לשבועון הסאטירי “דחליל” (חיפה), בין 30.4.35 ל־26.2.36. פירסם טס“מ בשבועון הסאטירי “עגל הזהב”, מאי–אוגוסט 1939. המשיך לפרסם טס”מ גם בשנות ה-40, בעיקר בעתונו, “המחר”.

הפטמן, יוסף

עורך וכותב טס“מ. פירסם כמה טורים מחורזים בעתונות העברית עוד בווארשה באמצע שנות ה־20, למשל: שיר לכבוד פתיחת האוניברסיטה העברית. 1.4.25. היה בין עורכי “הצפירה”, עלה ארצה ב־1932. עבד זמן מה ב”דואר היום" והיה לימים עורך העתון היומי “הבקר”, כתב שם פיליטונים וטס“מ בחתימת “יוסיפון”. ומדור בפרוזה בשם “בין הפרשיות”, בו שיבץ לעתים טס”מ. מבחר טורים בפרוזה וחרוז הופיע בספרו “בפנים שוחקות”, וראה אלמגור, “קשר” 17, 1995.

הרוסי, עמנואל

פזמונאי, מחזאי. השתתף בהצגות הלהקות הסאטיריות “הקומקום” ו“המטאטא”, וכתב פזמונים ל“מטאטא”, פירסם טס“מ בכתבי עת, לעתים בשמות עט שונים. כך, למשל, הטס”מ על ביקורו של חיים וייצמן בנהלל, “כבקרת רועה עדרו”, “דואר היום”, 1931 (וראה בהקדמה לביבליוגרפיה זו) או הפזמון “תל אביב הפריזאית”, “כל נוע”, 1932, גל' כ“ג. בחודשים מאי–אוגוסט 1939 פירסם טס”מ בשבועון הסאטירי “עגל הזהב”. לדוגמה: “אתה בחרתנו”, שיר סאטירי ארוך, בחתימת “עמנואל ה”, ב־1.6.39; “אידיאלים ומניות”, 8.6.39. בשנות ה־50 שימש כדובר משרד הביטחון. פירסם גם חוברות וספרונים מחורזים לילדים.

וולפנזון, אברהם

מרצה למדע המדינה. בסוף שנות ה־40 כתב טס“מ בעתון הערב “הדור”, בחתימת “אלף ואו”, מדורו, “בצוננין”, נתפרסם שם ממול ל״טור שמאל” של אורי סלע. לדוגמה: “הבוחר על פרשת דרכים”, 25.1.49. טס"מ שכתב ב־1950 למדורו זה, ושמו "דמוקרטיה או סגירת ‘אשמורת’ “, על סגירת כתב העת “אשמורת”, בו השתתף. נפסל על ידי האחראי לעתון, זלמן אהרונוביץ־ארן, שאף כתב לו מכתב הסבר ארוך ב־30.8.50. הפרטים: מתוך מכתב אישי אלי מיום 8.8.94. בשנות ה־50 פירסם כמה טס”מ בעתון הסטודנטים “אבוקה” של בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב (בעריכת יחזקאל פלומין), בחתימת “אברהם ו.”.

וייל, עוזי

מספר וסטיריקן. ראה ספר סיפוריו, “ביום שבו ירו בראש הממשלה”, תל אביב 1991. מפרסם בשנות ה־90 במדורו בעמוד האחרון של השבועון “העיר” גם שירים מתורגמים, שכמה מהם בעלי אופי סאטירי ואקטואלי.

* וילפנד, יגאל

עתונאי, בן קיבוץ, פירסם לעתים במדורו ב“על המשמר” וב“דף הידוק” טס"מ.

ורדי, זאב

איש קיבוץ, מורה וחוקר ספרות. פירסם במשך שנים בשבועון ״בקיבוץ" פיליטונים ופזמונים מהווי הקיבוץ, כינס מבחר מתוכם בספריו “בקיבוץ”, תל אביב 1955, “קיבוץ על הכוונת”, תל אביב 1970, ו“רשום בשוליים (פזמוני דיומא)”, חש"ד. בשער: "צרור הפזמונות המוגש בזה הוא לקט מתוך 250 גליונות ב’קיבוץ' ".

זוסמן, עזרא

משורר ומבקר תיאטרון. פירסם מדי פעם טס"מ, ואף ביקורת תיאטרון בחרוזים.

״זיק״

שם עט. זהות הכותב אינה ידועה. פירסם בשנת 1956 ב“מעריב” טס"מ. לדוגמה: 30.6.56, 3.8.56, 10.8.56.

"זקן"

שם עט שיוחס לנתן אלתרמן.

"ח־גי״, "ח־גור״

שמות עט של חיים גורי.

״ח־ט״

שם עט של יהודה קרני, “חרזן טרזן”.

חנניה

שם עט של חנניה רייכמן.

חפר, חיים

פזמונאי ומתרגם, חתן פרס ישראל. מחבר פזמוני הצ’יזבטרון במלחמת העצמאות, ולהקות צבאיות ואזרחיות רבות אחר כך. פירסם ב־1951 ותקופה קצרה ב־1953 מדי שבוע פזמונים בשבועון העצמאי “משא”, חלקם מתוכניתו האזרחית של הצ’יזבטרון. לדוגמה: “הטור והעיקר: שוליה”, 27.12.51; “ויוה וילה”, 18.1.53 ״התמונה בדבר השבוע'" (לוי ופרץ), 22.1.53; “על אנשי פנפילוב”, 19.2.53 ועוד. פירסם כמה טורים סאטיריים ב“מעריב” ב־1958. לדוגמה: “מרש הכנסת הרביעית”, 19.9.58.

מפרסם מדי שבוע ב“ידיעות אחרונות” מאז 1964. החל לפרסם טס“מ בסגנון המקאמה בשבועון “ציפור הנפש”, שהיה בין עורכיו. המקאמה הראשונה, “עוד פיצויים”, 26.2.65, שפורסמה ללא ניקוד, ככל המקאמות באותו עתון, עסקה בבן גוריון. זה למעלה מ־30 שנה מפרסם ב”ידיעות אחרונות" מקאמות מנוקדות מדי יום ו', הופעת המקאמה השבועית שלו נפסקה רק במשך תקופה בת כשנתיים, בה כיהן כקונסול תרבות בלוס אנג’לס. עם שובו ארצה, ב־1978, נתחדש פירסום המקאמות השבועיות.

לעתים, בגיליונות חג, השתרעה המקאמה על פני עמוד שלם. לדוגמה: “המאזן”, ערב יום כיפור, 7.10.81; “בין הפרח והסלע”, למוסף הטיולים של סוכות, 21.9.83. הדפיס מדי פעם בטורו פזמון אקטואלי שלו, ופעם אף בצירוף תווי השיר. לדוגמה: “אמיל”, לזכרו של אמיל גרינצוייג, שנרצח בעת הפגנת “שלום עכשיו” בירושלים. משנת 1995 מפרסם גם טור קצר לא מנוקד באמצע השבוע. לדוגמה: “תולעת יעקב”, 21.6.95; “ההולכים ראשונה”,.5.7.95

אחר מלחמת ששת הימים הוציא קובץ עם מבחר מקאמות מתקופת המלחמה. בספטמבר 1978 הוציא קובץ שני של מקאמות, ״מחברות יום ששי".

מדי פעם מתפרסמות בעתונים (לא פעם גם כמודעה משולמת) מקאמות שכתב לפי הזמנה, עבור גופים שונים, ציבוריים ומסחריים. לדוגמה: “לאנשי התעש”, פורסם בניקוד, כמודעה משולמת, “מעריב”, 25.5.79; “לועידת מפ”ם“, הוקרא בערב הפתיחה של ועידת מפ”ם, “על המשמר”, ללא ניקוד, 4.1.80; “תודן”, תודה לקואופרטיב “דן”, “ידיעות אחרונות”, 31.10.86; פירסם גם מקאמות על אישים, ליובלותיהם. לדוגמה: “וולאק, חיימקה” (לחיים לבקוב), “דבר”, 23.5.86; טור על סטף ורטהיימר פורסם שוב כמודעה, “ידיעות אחרונות”, 1.5.94.

״חרזן־טרזן''

שם עט של יהודה קרני.

טהרלב, חיים

חבר קיבוץ יגור. פירסם מדי פעם טס"מ בעתון הערב “הדור”, 1949. לדוגמה: “אזרח ישראל” (על קבלת תעודת הזהות הישראלית). 11.2.49; “אליכם את הקול מי יוליך?”, מוקדש לבני קיבוץ יגור וחבריו, שנפלו במלחמת העצמאות. כתב גם בעתון קיבוצו, אביו של הפזמונאי יורם טהרלב.

״טוראי''

שם עט של יעקב אורלנד,

טן־פי, יהושע

משורר. ערך את העתונים ההומוריסטיים “צלף”, פורים ופסח תש“ח, בהם נתפרסמו טס”מ מאת אלתרמן (מ“הטור השביעי”). אביחנן, המאירי ומפרי עטו. פירסם חמשירים סאטיריים בעתון “זו הארץ”, ביטאון התנועה למען ארץ ישראל השלמה, נובמבר 1976. כונסו בספרו “נטיפים וזקיפים”, תל אביב 1978.

“אמיל״ מאת חיים חפר, כפי שהופיע ב”ידיעות אחרונות"

חיים חפר

אמיל

אֶמִיל,

אֲנִי מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת.

בְּלַילָה ירוּשָׁלְמִי קָר,

נוֹשֵׂא כָּמוֹךָ רְסִיסֵי מַתֶּכֶת

מֵעַל לַלֵב וּבַצַוָּאר.

אֶמִיל,

כָּל יוֹם אוֹתִי הוֹרֶגֶת

יָדוֹ שֶׁל אָחּ, אֶגְרוֹף שִׂנְאָה

וּמוּל פָּנַי לְלֹא הֶפְסֵק שׁוֹאֶגֶת

הַמַּשְׁטֵמָה וְסַכִּינָה.

אֲבָל, אֶמִיל,

אֵינִי פּוֹנֶה אָחוֹר,

אֶמִיל, אֶמִיל,

אֵינִי יָכוֹל לַעֲצֹר…

אֲנִי צָרִיךְ, אֲנִי מֻכְרָח לָלֶכֶת הָלְאָה.

לָצֵאת, אֶמִיל,

לָצֵאת מִתּוֹךְ הַלַּיְלָה!

אֶמִיל,

דַּרְכֵּנוּ לֹא נִפְסֶדֶת!

אֲנִי הוֹלֵךְ, כִּי זֶה חֵפְצִי,

כְּדֵי שֶׁלֹא יִדְעַך כּוֹכָב הַצֶדֶק

מֵעַל רֹאשְׁךָ, מֵעַל אַרְצִי!

אֶמִיל,

וּבְצֵאתִי לַדֶרֶךְ –

אַתָּה אִתִּי, חוֹלֵם חֲלוֹם

אַלְפֵי פְּרָחִים עַל אֶרֶץ נֶהְדֶרֶת

שֶׁל אַהֲבָה וְשֶׁל שָׁלוֹם…

לָכֵן, אֶמִיל,

אֵינִי פּוֹנָה אָחוֹר,

לָכֵן, אֶמִיל,

אֵינִי יָכוֹל לַעֲצר…

אֲנִי צָרִיךְ, אֲנִי מֻכְרָח לָלֶכֶת הָלְאָה,

לָצֵאת, אֶמִיל,

לָצֵאת מִתּוֹךְ הַלַּיְלָה!

הלחן:רפי קדישזון

קובץ 17 – תווי השיר

* טשרניחובסקי, שאול

פירסם מדי פעם בשנות ה־30 וה־40 בשבועונים “העולם” ו“סיכות” גם שירים ופיליטונים סאטיריים, בחתימת “יעקב תם”. לדוגמה: משל ישן בחרוזים חדשים", “סיכות”, 1943, גיליון י.

"י."

שם עט של יהודה קרני.

"יבי" (יהודה בן־יהודה, יהודיוף)

משורר. זה עשרות שנים מפרסם מדי יום ו' בעמוד ב' ב“הארץ” כמודעה בתשלום שירים ומכתמים בלתי מנוקדים, בליווי איורים של ידידיו. רבים מהם דנים באירועים אקטואליים ובדמויות של עתונאים, מפרסם מדי פעם קבצים של שיריו. וראה גם השיר הקצר “יבי”, שפירסם לכבודו ובסגנונו חיים חפר במדורו, 5.5.95.

– דוגמא לשיר של יבי ב“הארץ” ⁵

“ידיד” שם עט של דידי מנוסי

"יו־אח"

שם עט של י. אחאי.

"יוד־חית"

שם עט של אלכסנדר פן.

"יונתן"

שם עט של הלל אביחנן־ברגמן.

"יוסי אין־מנוסי"

שם עט של י. גמזו.

"יוסי, מ."

שם עט של יוסף מ. מרגלית.

יצחק יצחק

פזמונאי, איש קבוצת יפעת. שירת בלהקת הבריגדה היהודית בימי מלחמת העולם השנייה. כתב אז פזמונים, שכונסו בספר “אלף לילה ולילה”. בשנת 1952 פירסם כמה טס"מ בשבועון “דבר השבוע” ובדו שבועון “במעלה”. הירבה לפרסם בביטאון קבוצתו ובעתונות הקיבוצית.

ישראלי, שמעון

שחקן, זמר, פירסם מקאמות אקטואליות במוסף הסאטירי של “דבר”, “דבר אחר”, ובמקומוני חיפה. לדוגמה: “עורך יקר” (שיר על הישראלי המכור לקריאת עתונים), “דבר אחר”, 10.8.83.

כשר, אסא

פרופ' לפילוסופיה. כולל לעתים במדורו השבועי ב“מעריב” גם טורים אקטואליים בלתי מחורזים, הבנויים כשיר, לדוגמה: “לשכוח את הרוצח” (אחרי רצח רבין), 22.11.95; “להתאבל על רבין. שבעים דרכים”, 8.12.95.

"ל. דני"

שם עט של יצחק אורן.

לב, ר.

שם עט?

פירסם טס“מ בעתון היומי “המשקיף” מראשיתו, בסוף שנות ה־30. לרוב בעמוד ב‘, ללא ניקוד, לדוגמה: “מעשה נורא בלונדון”, על ר’ דויד’ל, בן־גוריון, ואגרונסקי, עורך ה”פלסטיין פוסט", שנסעו לוועידה בלונדון, 15.2.39; “העקידה”, 24.2.39. אגב, בעתונים ההיתוליים שערך אברהם גורדון מופיעים קטעים בחתימת “ב.ר, ב.רל”, ואולי כאן חילוף אותיות של “ר. לב”?

לבנון, מרדכי

חיבר בשנות ה־80 יחד עם שמעון ישראלי תוכניות רוויו סאטיריות לתיאטרון חיפה, ופירסם טס"מ במקומוני חיפה.

* להב, יוני

סאטיריקן ומחזאי. פירסם מדי פעם טס“מ ב”דבר", 1988. לדוגמה: “השין־גימל”, על השעיר לעזאזל הקבוע בכל “פשלה”, 2.9.88; “ארץ סין”, על הוויכוח על צנזורה למחזות, “דבר אחר”, 17.12.86; ושם 12.7.89.

לוין, חנוך

סאטיריקן, מחזאי ובמאי. שירת בלהקה צבאית. עם שחרורו מצה“ל החל לפרסם טס”מ בעתון הסטודנטים “דרבן”, 1966. לדוגמה: “בוא אלי, חיל נחמד”. יוני 1966. פזמוני “מלכת האמבטיה” והצגותיו האחרות כונסו בספריו “הג’יגולו מקונגו” ואחרים.

לוריא, קובי

פזמונאי ומוסיקאי. פירסם ב־1987 ב“על המשמר” טס"מ, במדורו “תמונת מצב/מה שיש” לדוגמה: “מסעותי עם שילנסקי וגאולה”, שיר המורכב כולו מחמשירים, 17.1.86; “איך זה להיות כובש”,.16.11.87

* לזר, יעקב

סאטיריקן, צייר, עורך. החל לפרסם טס“מ במדור “זו ארץ זו” ב”העולם הזה“, 1974. לדוגמה: “אנחנו נבנה!”, 6.2.74. בשנות ה־80 פירסם בטור “חרא שישי” במוסף הסאטירי “חרקירי” ב”חותם", שהיה בין עורכיו, למשל: “שיר האדמה החרוכה”, על לבנון, 23.4.82; ושם 11.3.85, 19.4.85, 14.3.86; “שיר מקומי” (בימי האינתיפאדה). 2.6.89. כינס מבחר טורים בספרו “אצבע משולשת”, תל אביב 1975.

ליפשיץ, עודד

עתונאי, כלל מדי פעם במדורו השבועי במוסף “חותם” של “על המשמר” גם קטע אקטואלי מחורז. לדוגמה: “יצחק’לה שלי”, על יצחק רבין. פארודיה על השיר “חיימקה שלי”, 23.12.88; “שר בלי תיק”, 25.8.89.

* לפיד, יאיר

עתונאי, מנחה תוכניות טלוויזיה, בתקופת שירותו הצבאי (1984–1985) היה מעורכי המוסף הסאטירי “פרה קדושה” בשבועון “במחנה”, בו נתפרסמו במדור “חמשור” פארודיות אקטואליות מחורזות. לדוגמה: “פקיד מסמר / ניקח מהר”, 7.11.84. מפרסם לעתים רחוקות קטעים מחורזים במדורו השבועי “לא סופי” במוסף השבת של “מעריב”, ראה 6.10.95, 24.11.95.

״מ. שם״
שם עט של מ. שטיינר.

מוהר, עלי

פזמונאי ועתונאי, בעל טור שבועי ב“העיר”. בנו של הפזמונאי והמשורר יחיאל מוהר, משבץ לעתים במדורו מהנעשה בעירנו" ב“העיר” גם קטעים מחורזים. לדוגמה: “דברים מוזרים”, 19.2.88. מבחר טוריו פורסם בספר “מהנעשה בעירנו”.

מילוא (פסובסקי), יוסף

במאי, שחקן ומתרגם, כשעזב אלתרמן את “הארץ” בתחילת ינואר 1943 ופנה ל“דבר”, פירסם מילוא ב“הארץ” החל ב־22.1.43 מספר טס"מ, בחתימת “דרדר”. לדוגמה: “מעשה בעכברה”, 22.1.43; “צנע”, 9.2.43.

מנוסי, דידי

פזמונאי, חמשיראי ומחבר טס“מ. אחרי מלחמת העצמאות ראה אור ספרו “חופשה בתשלום”, ובו סיפורים מחורזים שהופיעו ב”במעלה" ועוד, פירסם חמשירים סאטיריים במדורו “חמש אל החומש” ב“דבר”, 1951–1952. 42 שנה אחר כך פירסם ב“דבר” שני חמשירים, כנגד סגירת העתון. 22.7.94.

מ־1.1.54 פירסם טס“מ בחתימת “ידיד” בעתון היומי “זמנים”. לדוגמה: “על המורה העברי”, 8.1.54; פירסם מדי פעם חמשירים אקטואליים ואחרים, גם ב”העולם הזה", לדוגמה: 19.2.56, 30.1.57, 27.9.73; בשבועון “רימון”, 1956–1957. לדוגמה: “אי החמשירים”, 23.1.56; “חמשירים לפורים”, 13.3.57. פירסם מדי גיליון חמשיר על סופר עברי בירחון הספרותי “מבואות”, במדורו “לגבי דידי”, עם איורים של יוסי שטרן (חמשירים על יגאל מוסנזון, נתן שחם, ועל עצמו).

ספרו “101 חמשירים” עם איורים של דוש יצא בינואר 1958. פירסם גם ב“ציפור הנפש”. לדוגמה: “חוני המעגל”, 18.3.65. כן פירסם ב“עכשיו”. לדוגמה: “פיצול האישיות הדגולה”, שם 1965.

מפרסם טס“מ בכל יום ו' וטור קצר באמצע השבוע ב”ידיעות אחרונות" מאמצע שנות ה־60. מבחר מתוכו כונס בספר “המצב קשה, אבל לא רציני”, תל אביב תש“ד. בשנת 1976 החל לפרסם שם גם מדור של חמשירים צבאיים בשם “מספר אישי”. לדוגמה: 13.12.76. “שמח ומבדח”, שני עמודים של חמשירים לפורים, 21.3.89. פירסם המשירים גם ב”קול ת“א”, 2.6.83, 19.9.83.

מקאמה פרי עטו, “סוכני נסיעות עושים סאפארי” (עמוד שלם, עם צילומים), פורסמה במודעה, שם, 12.1.79. פזמון בשם “ישראל לובשת נקיון”, שודר בטלוויזיה לקראת מבצע הנקיון הארצי, 5.2.88; “סימפסוניה”, פזמון על תוכנית הטלוויזיה, 13.3.92.

בשנת 1995 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים, על כתיבתו הסאטירית בעתונות.

"ממר, י."

שם עט של י"מ מרגלית.

מנור, אהוד

פזמונאי, מתרגם ושדר רדיו וטלוויזיה. משנת 1986 פירסם בגיליונות יום ו' של “דבר” טור בשם “שישי אישי”, ובו פזמונים, שחלקם אקטואליים. לדוגמה: “ללא מגע”, 3.1.86; “שתי אפשרויות”, 24.1.86; “משהו טוב חייב לקרות”, 2.10.87.

״מר חשון''

שם עט של יונתן רטוש.

מרגלית, יוסי מ.

איש מושב. פירסם בחתימת “י, ממר” שיר אקטואלי, “רפיח”, בשבועון “עקרב”, 14.11.46. פירסם בקביעות בשנות ה־50 בדו שבועון “במעלה” שירים וסיפורים לנוער בחרוזים, וביניהם גם על נושאים אקטואליים, בחתימת “מ. יוסי”, ו“י, ממר”. לדוגמה: “מעשה בקופסה של צבע”, פורים תשט“ז; “ושמחת בחגך”. 13.5.56. פירסם כמה טס”מ ב“מעריב” בשנות ה-60.

"מריו"

שם עט.

פירסם מדי שבוע ב“עקרב” פזמון שבועי אקטואלי. לדוגמה: גיליון 35, 1946.

* ניב, קובי

סאטיריקן. פירסם מדי פעם במדוריו ב“דבר” ובמדורו “עוכר ישראל” במוסף “חותם” של “על המשמר” גם טס"מ. לדוגמה: “דמעות יחמור”, אחרי השריפה ביערות הכרמל, 29.9.89. וכן.13.7.90

* ניצן, גבי

בעל מדור בעתון “ירושלים”. מדי פעם פירסם בו טס"מ. לדוגמה: “חוק זה לא צחוק”, על החינוך, 17.5.89.

״נתן, א."

שם עט של נתן אלתרמן.

* סבר (סברדליק), מרדכי

מעורכי “משמר לילדים”. פירסם שם ב־1946 תרגום של כמה מחמשירי אדוארד ליר, סידרת פזמונים בשם “במת הפלא” (בעקבות לאה גולדברג), וכן מדור אקטואלי בעיקר בפרוזה בשם “דן ודינה על ענייני המדינה”. לדוגמה: “העוצר הגדול”, 5.2.47.

סידון, אפרים

סאטיריקן, מחזאי ומחבר ספרי ילדים, כותב רוב הפזמונים למדור הסאטירי “זו ארץ זו” ב“העולם הזה” ולתוכנית הטלוויזיה “ניקוי ראש”, לדוגמה: “הצרצר והנמלה”, נדפס שוב בקובץ “Zoo ארץ Zoo” בעריכת ב. מיכאל ואחרים, עמ' 34.

בשנים 1979–1982 בעל הטור הסאטירי “צד חובה” ב“דבר”. לדוגמה: “אשה עבריה”, פארודיה על יל"ג, 11.5.79; “הזמן פועל”, 24.8.79; “חזון אחרית הימים”, 5.10.79; “שיר ערש”, 23.11.79; “שיר ילדים”, על מלחמת לבנון, 9.7.82, בשנת 1983 בעל טור בשם “לעצטע מה יש” בשבועון “כותרת ראשית”. לדוגמה: “שטחים הם לפעמים געגועים לוילה”, 15.12.82.

משנת 1979, בעל מדור קבוע בפרוזה ובחרוז הנושא את שמו ב“מעריב” בכל יום ו', וגם בימי חול. לדוגמה: בימי האינתיפאדה: “קריאה נואשת”, 19.1.88; “הצעד הראשון”, 19.4.89; “יום זכויות האדם”, “והילד הזה הוא אני”, 3.2.89.

סלע, אורי

חמשיראי, מחבר טס“מ ומבקר ספרים. נפטר 1994. בחודשים ינואר–אפריל 1949 בעל טס”מ קבוע בשם “טור שמאל”, שנדפס בימי ו' בעתון הערב ״הדור“. לדוגמה: “מעשה בתינוק ובגברת”, על הכרת בריטניה בישראל, 28.1.49; “הישיבה הראשונה (של האסיפה המכוננת)”, 18.2.49; “מפ”ם על פרשת דרכים”, 25.3.49; ״רקלמה", 1.4.49.

בשנות ה־50 היה מעורכי המדור הסאטירי “לילי גלילי” ב“העולם הזה” ופירסם שם – וגם בעתון ההומוריסטי החד פעמי “פילפל” שהוציא ב־1957 – מחמשיריו ושיריו. בתקופת עריכתו את המדור נתפרסמו שם גם חמשירים רבים. למשל, 19.2.56; תחרות להשלמת חמשיר, 19.3.58; חמשירים על רופאים ששלחו הקוראים ו“השיר הגס ביותר בעולם”, 21.5.58.

בשנים 1976–1978 היה בעל טס“מ קבוע ב”מעריב", בו פירסם מקאמות, חמשירים ומשלים אקטואליים. לדוגמה: “על המפלגות החדשות”, 8.12.76; מדור יומי קבוע בשם “חמשירו של יום”; “על חטא”, מקאמה ארוכה ליום הכיפורים בנוסח “אשמנו בגדנו”, 13.10.78; “מהפך”, מקאמה אקטואלית מנוקדת על פני עמוד שלם, עם איור של זאב, 11.1.80; “מעשה שטן”, 14.3.80; “הבורר”, .28.3.80

'‘עוזי ושות'’

שם מדור סאטירי ב“הארץ”, בו כתבו בעיקר בנימין תמוז ועמוס קינן.

* עוזיאל, מאיר

מפרסם לעתים רחוקות במדורו “שיפודים” ב“מעריב” גם חרוזים ומעין מקאמה. לדוגמה: “כרטיס עבודה”, 12.1.79. וראה “מותר לבגוד, לא צריך לעשות עניין”, על טורי דן אלמגור, 3.1.92, ותשובת אלמגור, “כשהבוגדים היו ראשונים לציון”, 12.1.92.

23.3.78 לקט של חמשירים לפורים מאת אורי סלע ב"מעריב

– בדף מהמקור קיימים איורים ל אויר סלע, שאין לנו רשות לפרסמם בשלב זה. (הערת פב"י)

אורי סלע מחמשירי שושן הבירה

בָּאַרְמוֹן יָשַׁב מֶלֶךְ רַב־הֶדֶר.

כְּשֶׁנִּכְנַס שַׂר־מַשְׁקִים אֶל הַחֶדֶר.

וְשָׁאַל: "מָה תַּזְמִין?

ווֹדְקָה? קוֹנְיָאק? אוֹ גִּ’ין?"

הוּא עָנָה: “לֹא קוֹבֵעַ הַסֵּדֶר!”

*

אֶת אוֹתוֹ הַשַׁתְיָן הָעַלִּיז

אָז הִצְלִיחָה אִשְׁתּוֹ לְהַרְגִּיז,

כִּי בְּנֶשֶׁף פּוּרִים

לְעֵינֵי הַגְּבָרִים

לֹא הִסְכִימָה לָצֵאת בִּסְטְרִיפּ־טִיז

*

יָצָא אוֹתוֹ מֶלֶךְ רַךְ־אֹפִי

לְחַפַּשׂ לוֹ אִשָׁה לְלֹא־דֹפִי

הוּא בָּחַן עֲלָמוֹת

בְּכָל שֶׁבַע חָכְמוֹת,

אָךְ בַּסּוֹף הוּא בָּחַר מַלְכַּת־יֹפִי.

*

אֶסְתֵּר לֹא צְרִיכָה לַעֲבֹד.

הִסְתַּדְּרָה בַּחַיִּים טוֹב מְאֹד.

כֹּל היּוֹם – תִּפְנוּקִים,

פָּהוּקִים, תִּמְרוּקֵים.

בִּזְכוּת מָה? – בַּקִּרְיָה יֵשׁ לָהּ דּוֹד.

*

מַרְדְּכַי, עִתּוֹנָאִי רוֹדֵף־רֶשַׁע,

לַמַּמְלֶכֶת הֵבִיא פְדוּת וַיֶשַע

כִּי חָקר וְחְשַׂף

אֶת אוֹתָם שׁוֹמְרֵי־סף

שֶׁהַיוּ מֵרָאשֵׁי אִרְגוּן־פּשׁע.

*

אֵיךְ הִצְלִיחָה אֶסְתֵּר הַנֶחְמֶדֶת

לֵהצִיל אֶת הַעָם בַּמּוֹלֶדֶת

הִיא לִשְׁתֹּק הֶעֱדִיפָה

וּמְאוּם לֹא הִדְלִיפָה.

כַּכַּתוּב: ״אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת".

"עמנואל, ה."

שם עט של עמנואל הרוסי.

“עקרבון”

שם עט של הלל אביחנן.

פז, אלכס ולופו, בנצי

עורכי המדור הסאטירי “העולם הבא”, ב“העולם הזה” 1985 (יורש המדור “זו ארץ זו”). במדור התפרסמה הפארודיה “כשתהיה רוטציה חה־חה־חה”, שיר שנכתב, כביכול, בידי שמעון פרס, גיליון 49, 1985.

פינקוביץ, רוני

מחזאי, במאי ושחקן, מעורכי המדור הסאטירי “פרה קדושה” בשבועון “במחנה”, 1985, בו נתפרסמו טס"מ. לדוגמה: “ביצים זה טוב” 3.4.85, 29.5.85, 26.6.85.

– כריכת 2 מהספרים הכוללים טס"מ שפורסמו בעתונות: ספרו של דידי מנוסי והספר הקיבוצי בעריכת רוביק רוזנטל ⁶

פן, אלכסנדר

משורר, פירסם בשם עט טס“מ ב”דבר" כבר ב־1933, שנה לפני שהחל אלתרמן לפרסם את הטור שלו, במדור “תנו רבנן”. בשנים 1948–1953 וכן 1963–1966 פירסם מדי פעם טס“מ ביומון “קול העם”, בחתימת “יוד־חית”. לדברי ד”ר חגית הלפרין מאוניברסיטת תל אביב, היו אלה ראשי תיבות הומוריסטיים של ״יישר חוח". לדוגמה: “הסכם עצמי לדעת”, 12.3.48; “הדרך השנייה”, 18.6.48; “מכירה פומבית”, 4.2.49; “הלחם העגול”, 16.4.49; “שמחה שחורה”, 1.3.63; “אור אדום”, 11.6.65; “נר אזהרה: עשר שנים לטבח כפר קאסם”, 4.11.66, וראה בספריו “לאורך הדרך”, תל אביב 1956, בעריכת מ. הרסגור, בעיקר במבוא, עמ' 46–47, 403–404, 411–413; ובספרו “לילות בלי גג”, תל אביב 1985; חגית הלפרין, בספרה “שלכת כוכבים”, תל אביב 1989; חנן חבר, בספרו “פייטנים ובריונים”, ירושלים 1994.

* פרדיס, יהודה

עורך מדור חידונים ושעשועונים ב“מעריב לנוער”. לעתים שיבץ בו חמשירים. וראה רשימתו, “מי יודע? מי מכיר? / איך נולד חמשיר?”, 13.3.84. פירסם גם שיר בשם “אורחים”, בנוסח אוגדן נאש האמריקאי, ב“העולם הזה”, 13.3.57, ובעתון ההומוריסטי “פלפל”, 1958.

פרימור, תמר

עתונאית. פירסמה טס"מ במדורה הקבוע והמנוקד, “משירי מזג האויר”, בשבועון “זו הארץ”, 1979–1978. לדוגמה: 5.5.78,.19.5.78

פרסקי, דניאל

פיליטוניסט עברי שחי בארצות הברית. פירסם שירים ופארודיות מחורזות בעתונים ההיתוליים בארץ משנות ה-20 ואילך, בחתימת “ד”פ“, “דניאל פ.” וכן פירסם בעתונים ההיתוליים לפסח, ״חד גדיא”, תש“ט–תשי”א, תשט"ו.

צביאלי, ש.

ערך בשנות ה-30 עד ה-50 עשרות עתונים הומוריסטיים חד פעמיים לחנוכה, פורים, פסח, ל“ג בעומר, שבועות ולאירועים מיוחדים, בהם נתפרסמו טס”מ, פזמונים ופארודיות של אחרים, כצבי גורדון, אפרים דוידון, דניאל פרסקי ועוד, וכן בעילום שם המחבר. לדוגמה: פזמונים בחוברת “עוזר דלים”, סוכות ת“ש; פארודיות על פזמוני הצ’יזבטרון מאת חיים חפר: “מוטי מוטי”, בחוברת “חד גדיא” פסח תש”י–1950; “היו זמנים”, פסח תשי“א–1951; פרודיה על הפזמון “שובי אלי”, פסח תשי”ד–1954, ועוד.

״קובי, ש."

שם עט של יעקב שרת.

״ק־י״

שם עט של יהודה קרני.

קינן, עמוס

סופר, סאטיריקן, צייר ועתונאי. החל לפרסם סאטירות במדור “עוזי ושות'” ב“הארץ” בתחילת שנות ה-50, בעקבות בנימין תמוז, כמה מהטורים מחורזים. מבחר כונס בספר “בשוטים ובעקרבים”, תל אביב 1953. באמצע שנות ה-60 היה בין עורכי “ציפור הנפש”, ופירסם שם כמה מפזמוניו הסאטיריים. במדורו השבועי ב“ידיעות אחרונות” פירסם מדי פעם תרגומים של שירים ופזמונים, לדוגמה: הם באו בלילה" (על פי פיל אוקס האמריקני), 30.8.68; ואת שירו של מחמוד דרוויש, “העוברים בדיבור העובר” (בתרגום סיהאם דאוד), עם תגובתו, 25.3.88.

״קין״

שם עט של רפאל קלצ’קין.

קיפניס לוין

טופר ילדים, חתן פרס ישראל. נפטר 1994. זקן מחברי הטס״מ בארץ, בהיותו כבן תשעים החל לפרסם גם טס“מ ומקאמות סאטיריות במוסף “דבר אחר” של “דבר”. לדוגמה: “ויחלום – והנה…”, “בגלל מלה אחת – שב”כ”, על החנינות לאנשי השב"כ. תודתי לדני קרמן על משלוח הטורים הללו.

קלינסקי, איתן

מחנך. איש קיבוץ. בתקופת האינתיפאדה פירסם כמעט מדי שבוע שיר אקטואלי מנוקד במוסף “חותם” של “על המשמר”. לדוגמה: “אני פוחד מהכיבוש”, 10.3.88; “משה ומחמוד”, 23.12.88; “חכם וטיפש”, 6.1.89. כינס את השירים בספרו “מורה ללשון עברית”.

קלצ'קין, רפאל

שחקן ופזמונאי, בסוף שנות ה־30 פירסם טס“מ, בחתימת “קין”. בשבועונים ועתונים הומוריסטיים שונים, כ”תשע בערב" ו“עגל הזהב”. בשנות ה־40 כתב בשבועונים ההומוריסטיים ״סיכות" ו״עקרב“, ובעתון הפורימי “צבר”. לדוגמה: “דו שיח אהבה לאביב” (בחתימת ר. קלצ’קין), “צבר”, 1941. בעל המדור “בתפקיד הפוך” ב”העולם הזה“, 1947, ראה לדוגמה 27.11.47. מבחר פזמוניו נערך על ידי מיכאל אוהד ויצא כספר, אך הטס”מ אינם מופיעים שם.

קרני, יהודה

משורר. עלה ארצה ב־1924. החל לפרסם טס“מ בימי ו' בעתון “הארץ” במדורים “עניינים” ו”חרוזים של יום" מאפריל 1933, לרוב בעמוד 2 למעלה, בחתימת “י.”, או “קיי”, לדוגמה: “עניינים”, 8.7.38; “השפם והתלתל”, 18.10.39, ועוד, וראה ספריו “בשעריך, מולדת”, תל אביב 1935, עמ' קע"ה ואילך, “שירים מתוך יומן ומזמורים”, ושלושת כרכי שיריו, בעריכת דן מירון, המבוא וכרך ג‘, עמ’ 256–257 ועוד, וראה עידו בסוק, “הערות ל’חרוזים של יום'”, שם עמ' 269–297.

* רוזנטל, רוביק

עתונאי. ערך את האנתולוגיה “ירוק בעיניים”, תל אביב 1979, ובה מבחר פזמונים וטס"מ מן העתונות הקיבוצית: “אגרת”, “בקיבוץ”, “השבוע בקיבוץ הארצי”, “עמודים” ועלוני הקיבוצים. וראה גם מרדכי אמיתי וזאב ורדי.

* רוזנפלד, שלום

עורך, בעל טור קבוע, “אצלנו” ב“מעריב”. מפרסם לעתים רחוקות גם קטע קצר בחרוזים. לדוגמה: “העיצומים בבל”ל / והתסיסה במפד“ל”, 28.9.79.

רוטבליט, יעקב

פזמונאי וסאטיריקן. פירסס טס“מ פוליטיים ופזמונים בעתונים שונים. במוסף הספרות של “הארץ”: “בנימין זאב” (פזמון), 30.4.71; “קפה טורקי” (פזמון), 9.4.71. חזר לכתוב ב”הארץ" ב־1979.

פירסם ב־1979 בגיליונות הראשונים של הירחון “מוניטין”, במדורו “בגוף ראשון” (לדוגמה: “באתי אליך” ו“געגועים למלכות מס' 1”). בשנת 1985 פירסם טס״מ במוסף “דבר אחר” של “דבר”, בחתימת “אבו אל בנאת הירושלמי”. בשנת 1993 כתב טס“מ בשבועון “העולם הזה”. לדוגמה: “ביטחון פנים”, 17.3.93. בשנת 1994 פירסם טס”מ בשבועון “שישי”. לדוגמה: “דם חוצה שומרון”. 4.3.94.

רטוש (הילפרין), יונתן (אוריאל)

משורר ומתרגם. בשנת 1937 היה עורך העתון הימני “הירדן”, ופירסם בעמוד האחרון שם טס״מ ופזמונים אקטואליים, בחתימת “מר חשוון” (באותה שנה אימץ לעצמו גם את השם רטוש). לדוגמה: “ערבית נוקטורנו”, 19.3.37; “האמיר והאלחימיקן”, 1.4.37; “שביל הזהב”, 29.4.37. כן פירסם במדור הספרות בעתון זה שירים רבים בעלי אופי פוליטי־סאטירי מובהק. לדוגמה: “ירדן”, 28.5.37; “משואות”, 30.7.37. בערב פסח תרצ"ו פירסם שיר בשם “אל הנשק”, מעין תשובה לשיר “אל תתנו להם רובים”, שכתב נתן אלתרמן.

רייכמן, חנניה

חורז ומתרגם, נפטר 1982. בתחילת שנות ה־50 פירסם בכל חג פורים סאטירה מחורזת, שהוקראה מעל גלי האתר בפי יהושע ברטונוב ונדפסה ב“דבר השבוע”. כן פירסם מדי שבוע בשבועון זה טס״מ ובדיחות מחורזות (“מאוצר הבדיחה”, “מן הים הכללי וטיפה משלי”). לדוגמה: “אזני המון”, 13.3.52; “יוסי ברוגזן”, 27.3.52; “מבול של פוקט בוקי סריקי”, 11.12.52; “חלום ליל פורים”, 5.3.53 (כונס בספרו “הדי הימים”, המכיל מבחר טס"מ שכתב). בשנים 1957 ו־1977 פירסם מדי פעם טס“מ ב”מעריב“, לעתים בחתימת “ר. חנניה”. לדוגמה: “כוח החירום של האו”ם”, 9.10.57; “לשנת תשל”ח", 12.9.77.

שטיינר, מ.

פירסם טס“מ בעתוני הימין בשנות ה־30 בחתימת “מ. שם” ו”אשמדאי", כינס מבחר בספרו “פזמוני אשמדאי”, תל אביב 1937, בחתימת “מ. שם”. המדורים: נאום אשמדאי: בצל אלביון; חזון קנטון; בביבר הספרות; בין אהלי קידר; שאר ירקות.

* שיזף, צור

מספר ומחבר ספרי מסעות. ערך את המדור הסאטירי “סחר” בעתון “שתיל”, 1986, בו נתפרסמו מדי פעם טס"מ. לדוגמה: “מעשה ברב פרץ, מעשה ברב פרס, מעשה גם ברוח הקודש”, ינואר 1986.

"שין קובי״

שם עט של יעקב שרת.

שלו, מאיר

סופר וסאטיריקן. פירסם בשנת 1979 במדורו “שיחות ירושלים” בירחון “מוניטין” מקאמות ברוח ספרות החשק, המכילות גם עקיצות סאטיריות אקטואליות. לדוגמה: “על משקלים ומשגלים”, מרס 1979; “המרצה שיצא מן השק”, אוגוסט 1979. כינס את המקאמות בספרו “משכב לצים”.

שלו, מרדכי

ראה עליו בהקדמה לביבליוגרפיה זו.

שלונסקי, אברהם

משורר, פירסם בשנות ה־20 פזמונים, פארודיות וטס“מ בעתונים שערך, “כתובים” ו”טורים“. בחתימת “אשל” ועוד. בשנת 1943 פירסם מדי שבוע ב”הארץ“, אחרי שנתן אלתרמן עבר ל”דבר“, מדור קבוע בשם “דגש קל”, בחתימת “אשל”, ובו הביא מדי שבוע בעיקר תרגום של שירים מיידיש ומרוסית, הקשורים במלחמת העולם, ראה גיליונות יום ו' ב”הארץ", ינואר–מאי 1943.

שמואלי, יצחק

פירסם מדי פעם בסוף שנות ה־70 בעתונות היומית מקאמות פוליטיות ארוכות בלתי מנוקדות בתשלום, כמודעות. לדוגמה: “אגרת מאת שסועים־נאמנים אל ראש ממשלת ישראל מ. בגין”, “הארץ”, 8.9.78.

שמוש, אמנון

סופר, חבר קיבוץ מעין ברוך. כתב מדי פעם מקאמות פוליטיות אקטואליות, וכינס מבחר מהן בספרו “עלי הגיון בכינור”, 1984.

שמעוני (שמעונוביץ'), דוד

משורר, פירסם משלים אקטואליים וטס“מ בכתבי עת שונים, החל מ”במעלה" 1931. כינס מבחר ממשליו בספרו “משלי הביבר”, תל אביב 1946. פירסם משלים וטס“מ ב”דבר השבוע" בתחילת שנות ה־50. לדוגמה: “קונדס” (סאטירה), 2.4.53.

שמר, נעמי

פזמונאית, מלחינה, כלת פרס ישראל. פירסמה ב־1968 מדי פעם בירחון “את” טורים מחורזים בענייני דיומא. כתבה מ־1976 ב“דבר” מדי שבוע מדור בפרוזה ובשיר, בשם “שבשבת”, שכלל גם טורים אקטואליים פוליטיים. לדוגמה: “נפתלי בזם מצייר מתנחלים”. 4.5.79; טקסט זה מופיע במקור אולם אינו נכלל כאן כיון שאין לפב"י רשות לפרסמו.

“שלום לך, אידה נודל”, 18.5.79; “חג לנח”ל“, 13.12.76 ״עצות לעזרא סדן”, 18.12.87 (ללא ניקוד); “כולנו יוסי הדסי”, אחרי התאבדות חייל בימי האינתיפאדה, “ידיעות אחרונות”, 2.6.89. בגיליון יובל השבעים של “דבר”, 16.6.95, פירסמה שיר בו הסבירה מדוע כתבה את הטור הנ“ל בעתון – מפני שזו היתה הדרך הטובה ביותר לכתוב לאמא כל שבוע”.

שרון, שרה'לה

מפיצת זמר, מאז 1984 מפרסמת מדי שבוע במדור הסאטירי ב“מעריב” שיר אקטואלי קצרצר.

שרת, קובי

עתונאי ומתרגם. אחרי שפרש משירות דיפלומטי במשרד החוץ, באמצע שנות ה־60, החל לפרסם טס“מ, בשבועון “ציפור הנפש” הופיעה מקאמה בלתי מנוקדת שלו, “מכתב קטן בחרוזים לעמוס קינן” (בתגובה למאמר של קינן), 8.4.65, בחתימת “ש. קובי”. בשלהי שנות ה־60 פירסם בקביעות טס”מ מנוקדים במוסף סופשבוע של “מעריב”, לרוב לצד יוסי גמזו. לדוגמה: “ציונים” (מקאמה), 8.1.68; “בדיחה עם זקן”, 24.5.68; “אימה גדולה ויארינג” (מקאמה), 31.5.68; “הגננת המגוננת”, 18.10.68.

משוררים, מספרים ומחזאים שפירסמו מדי פעם גם שירים סאטיריים אקטואלים

אוריאל אופק, לאה אילון, אורי צבי גרינברג, אסי דיין, רמי דיצני, רעיה הרניק, מאיר ויזלטיר, נתן זך, יורם טהרלב, יצחק לאור, דינה לי, אהרן מגד, חיים נגיד, יהושע סובול, אריה סיוון, שלמה סקולסקי, הלל עומר (ע. הלל), צבי עצמון, דן פגיס, אלישע פורר, שמעון צבר, בארי צימרמן, יצחק קרונזון, דליה רביקוביץ, פנחס שדה, משה שמיר, אפרים תלמי.

כן פירסמו טס"מ הכותבים הבאים (בהיקף מצומצם): עמוס אטינגר, דודו אלהרר, יוסי אמיתי, אברהם בירמן, עדה בן נחום, יעקב גוטרמן, אורי גורדון, חיים גיל, אלקנה גלר, דני דותן, משה טימור, דני סנדרסון, אדר קיסרי, חיים קשתן, אלי שרייבר (חתולי).

פוליטיקאים ואנשי צבא שכתבו בעתונות, לעיתים, שירים אקטואליים

רפאל איתן, זלמן ארן, דוד בן־גוריון, משה דיין, משה (מוסה) חריף, עקיבא נוף, מרדכי נמיר, שמעון פרס, אביגדור קהלני, דוד רמז, יוסי שריד.